חירות האדם

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שהוא אינו מעניק אותה לאדם. עם זאת, ישנם מקרים בהם יש צורך להגביל את חירותו של האדם: אם הוא מהווה סכנה לעצמו, במקרה שהוא פוגע בזכויות של אדם אחר או שהוא פוגע בחברה ובסדר הציבורי.

היסטוריה

במשטרים רבים בעולם, התקיים לאורך שנים רבות מצב שבו חלק מבני האדם אינם בני חורין, אלא נחשבו לרכושם של בני אדם אחרים. שלילת החירות יכולה להיות אבסולוטית (במצב שבו אלה שהיא נשללת מהם, הם עבדים), או משתמעת מקיומם של חוקים ותקנות השוללים חירויות ספציפיות, כמו חופש העיסוק, חופש הדת, חופש הביטוי, החופש לבחור ולהיבחר, וזכות הקניין. מצב נפוץ של שלילת חירות משתמעת, הוא במקומות שבהם מתקיימת חברה פאודלית.

בעת החדשה, החל מאמצע המאה ה-18, התפתח מושג "הזכויות הטבעיות" ביחס לזכויות שיש לכל אדם באשר הוא אדם. הזכות לחירות נחשבת לאחת מזכויות טבעיות אלה, וחלה חובה מוסרית על כל מדינה, להעניקה לנתיניה. למרות זאת, מדינות רבות (בעיקר דיקטטורות), פוגעות בחירות נתיניהן, לעיתים בניגוד אף לחוק המקומי, המגן דה יורה על זכויות אלו.

לאורך השנים, עקרון חירות האדם בא לידי ביטוי במקורות אחדים:

הצהרת זכויות האדם שפרסמה האספה המכוננת הלאומית בצרפת ב-26 באוגוסט 1789.
ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, שאומצה על ידי עצרת האו"ם ב-10 בדצמבר 1948.

בישראל נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992, אם כי ברור שהעיקרון התקיים עוד קודם לחקיקת חוק יסוד זה.

זכויות הכלולות בזכות לחירות

בפיתוחיה השונים, יש הכוללים בזכות לחירות מספר סוגי זכויות^[^{דרוש מקור]}:

חירות המחשבה והדעה - החופש לחשוב מה שהאדם רוצה.
חופש דת, פולחן ואמונה וחופש המצפון - החופש להאמין במה שהאדם רוצה, והזכות לבחור ולקיים את דתו או לא לקיים שום דת על פי שיקוליו האישיים.
חופש הביטוי - זכותו של כל אדם להביע את דעותיו ומחשבותיו בדרכים שונות.
- חופש המידע - היכולת לאחזר מידע מהאינטרנט בלא הגבלות או צנזורה.
- חופש ההפגנה והמחאה - הבעת תמיכה או ביקורת של פרטים באופן עצמאי או מאורגן.
חופש העיתונות והפרסום (Press) - החופש לפרסם (זהו אינו חופש הדיבור).
חופש היצירה האמנותית - החופש לבטא באמצעים אמנותיים רעיונות ומחשבות.
הזכות לפרטיות - הזכות לפרטיות מאפשרת לאדם מרחב פרטי פיזי או וירטואלי הנתון לשליטתו, מתוך ההכרה כי ישנם תחומים בחיי אדם שאינם אמורים להיות ברשות הרבים ללא הסכמתו המפורשת.
חופש החינוך - החופש להורה לחנך את ילדיו בדרך שהוא רוצה, החופש לאיש חינוך לחנך באופן שהוא רוצה, החופש לחינוך ביתי והחופש לקבוצת הורים להתאגד לחנך יחד.
חופש ההתחברות - החופש להיות בקשר עם מי שהאדם רוצה, ללא מגבלה מגזרית או קבוצתית. (זהו אינו חופש ההתאגדות).
חופש ההתאגדות - החופש לכל קבוצת אנשים להתכנס ולהתאגד.
חופש התנועה - החופש לנוע ממקום למקום ללא מגבלות.
חופש העיסוק - זכותו של כל אדם לעסוק בכל מקצוע שהוא בוחר בו

הדיון הפילוסופי על חירות האדם

הפחלוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס ראה בחירות האדם עיקרון יסוד של התרבות המערבית. לפי לוינס, תפיסת החירות המערבית אינה חלה רק בשדה הפוליטי, אלא היא נוגעת לעצם התפיסה הקיומית של האדם. התפיסה המערבית, לפי לוינס, תופסת את האדם כבלתי כבול לעבר, וכבן חורין לשנות את חייו בכל עת. יסודו של הרעיון הזה מצוי, לשיטתו, במסורת היהודית ובעקבותיה הנוצרית, ובפרט בעיקרון התשובה היהודי, שמאפשר לאדם להשתחרר מכבלי מעשיו הרעים בעבר^[1].

ראו גם

לקריאה נוספת

אריך פרום, מנוס מחופש, דביר, 1992, מאנגלית: תמר עמית.
ג'ון סטיוארט מיל, על החירות, (1859), הוצאת שלם, 2007.
ישעיה ברלין, ארבע מסות על חירות (עברית: יעקב שרת), רשפים, תשל"א.
אמנון שפירא, דמוקרטיה ראשונית במקרא:יסודות קדומים של ערכים דמוקרטים,תל אביב:הילל בן חיים- הקיבוץ המאוחד, 2009. פרק ב': 'חירות האדם במקרא'עמ' 55–82.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: חירות
ציטוטים בוויקיציטוט: חירות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חירות