דברי הימים

מתוך המכלול
(הופנה מהדף דברי הימים א)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דִּבְרֵי הַיָּמִים הוא ספר מספרי המקרא, הספר כלול בחלק הכתובים[1]. הספר מציג בראשיתו סקירה גנאלוגית מאדם הראשון עד למשפחות שנים עשר השבטים וצאצאיהם, לאחר מכן הוא סוקר כרונולוגית את קורות עם ישראל מסוף תקופת מלכות שאול ועד לחורבן ממלכת יהודה והצהרת כורש.

הספר התחבר בתקופה הפרסית במאה החמישית לאלף הרביעי, חז"ל אומרים, כי עזרא הסופר החל בכתיבתו, ונחמיה סיימו.[2], אולם יש האומרים,[3] כי עזרא כתב את כל הספר. בדור זה, שבו מהגלות יהודים בני השבטים יהודה, בנימין, ולוי שלא ידעו את ייחוסם. לכן עזרא כתב את הספר בשבילם וניתן לראות כיצד זה בא לידי ביטוי בשני מאפיינים של הספר: א. הספר כולו מלא בייחוסים מימי האבות עד לימי החורבן. ב. היהודים שעלו, כאמור, הם מבני שלושת השבטים שהיו בממלכת יהודה (שאר השבטים בממלכת ישראל גלו ונעלמו). לכן, הספר מתייחס רק לממלכת יהודה, וממלכת ישראל כמעט ולא מוזכרת בו כלל.

תוכנו

חלקו הראשון של הספר (הקרוי דברי הימים א') מתחיל בסיכום כרונולוגי לדורות, החל מבריאת העולם ועד למותו של שאול בגלבוע וממשיך בתיאור ימי מלכות דוד. חלקו השני (דברי הימים ב') עוסק בתולדות ממלכת יהודה ובשושלת מלכי בית דוד מימיו של שלמה ועד לחורבן בית המקדש הראשון, ונספח בסופו המזכיר את הצהרת כורש. ממלכת ישראל מקבלת בתיאור ההיסטורי של הספר מקום שולי יחסית.

חיבורים מקבילים

הספר מקביל בתוכנו (מדה"א י' ואילך) לספרים שמואל ומלכים. יש בין החיבורים השונים נקודות זהות רבות אך גם נקודות רבות השונות זו מזה או אף סותרות. את נקודות השוני בין החיבורים ניתן לחלק לשלוש קטגוריות: 1. השמטות- מקומות בהם ספר דברי הימים השמיט ממה שכתוב במקום המקביל לו בספר שמואל/ מלכים (כגון השמטת פרקים י"א-כ"א בספר שמואל ב'). 2. הוספות- מקומות בהם ספר דברי הימים מוסיף על מה שכתוב במקום המקביל לו בספר שמואל/ מלכים (כגון הוספת מעשיו הרוחניים של יהושפט בדה"ב פרק י"ט) 3. החלפות- מקומות בהם ספר דברי הימים משנה, עורך את הכתוב המצוי במקום המקביל לו בספר שמואל/ מלכים (כגון הכנסת הלווים לסיפור העלאת הארון בדה"א פרק ט"ו). לדעת רוב הדעות, רוב המקומות בהם יש שוני בין החיבורים המקבילים נערכו בכוונה על ידי מחבר ספר דברי הימים, הוויכוח הוא לגבי המניעים שהובילו את המחבר לכך. המניעים העיקריים האפשריים הינם: - עריכת הכתוב מתוך רצון לפרשו ולהבהירו[4]. - עריכת הכתוב מתוך רצון להתאימו לנוסח אחר של ספרי שמואל- מלכים[5] -. לדוגמה, יש שהסיקו מההתעלמות מממלכת ישראל, שבעיני המחבר שלטון בית דוד היה השלטון הלגיטימי היחיד. ומכך שסופו של סיפור מנשה מלך יהודה בספר מלכים שונה בתכלית מסוף סיפורו בספר דברי הימים, הסיקו שבניגוד למחבר מלכים שדוגל בשיטת ענישה על פי גמול דורות מצטבר, מחבר דברי הימים דוגל בעונש מסוג גמול אישי (אע"פ שהמלבי"ם מפרש זאת, ומראה שאין קושי כלל בין הפרקים במלכים ובד"ה, ואכן ניתן לראות כך מתחביר הפס'[6]). בפירוש דברי הימים המיוחס לרש"י, נאמר כמה וכמה פעמים, כי ספר זה נכתב לשבחו של דוד ולכך כל מעשה טוב או הצלחה של דוד וזרעו מוזכרים בכתוב באריכות, וכל חטא או כשלון מדלג עליהם הכתוב.

שם הספר

בפשטות, ניתן לתרגם את "דברי הימים" כ"היסטוריה". בתרגום היווני (תרגום השבעים), מכונה הספר: "ההשמטות" או: "הספר של הדברים שנשארו". הירונימוס, בעל התרגום הלטיני, הוולגטה (Vulgata), מכנה את הספר "ההשמטות" בעקבות "השבעים", אך מציין כי ראוי יותר לכנותו "דברי הימים של ההיסטוריה הקדושה" (Chronicon la divina historia).

הרד"ק כותב בהקדמה לפירושו על ספר דברי הימים כי זהו "ספר דברי הימים למלכי יהודה", המוזכר רבות בספר מלכים (לדוגמה ב: מל"א י"ד, כ"ט. מל"א ט"ו, י"ג), מלבדו כתבו כך עוד כמה ראשונים, אך מרבית הראשונים דחו את דבריו אלו.

חלוקת הספר לשניים

במקור הספר הוא ספר אחד, אך במסורת הנוצרית חולק לשני חלקים- דברי הימים א' ודברי הימים ב', הנחשבים לשני ספרים שלמים. המקור למסורת זו הוא בתרגום השבעים, שבו הספר כבר מחולק לשנים (כנראה בגלל אורכו, וכן לגבי ספר שמואל וספר מלכים). חלוקה זו לשניים הופיעה גם במהדורות הדפוס העבריות הראשונות לתנ"ך במאה השלישית לאלף השישי, ומאז התקבלה.

מקומו של הספר בכתובים

בכתבי יד אשכנזיים של המקרא, ועל פיהם בדפוסים המקובלים היום, דברי הימים הוא הספר האחרון שבחלק "כתובים", ולכן גם הספר האחרון במקרא כולו.

ואולם אין סדר מחייב במסורת היהודית לספרים שבחלק כתובים, ויש גם מסורות אחרות לגבי סדרם. בכתבי היד של בעלי המסורה בטבריה והקרובים להם, דברי הימים הוא הספר הראשון בכתובים.

בסדרם של ספרי הכתובים בתלמוד[7] מופיע סדר שונה מהמקובל היום, אבל גם בו "דברי הימים" הוא הספר האחרון.

חלוקת הפרקים

דברי הימים א'

דברי הימים ב'

לקריאה נוספת

  • יצחק קלימי, ספר דברי הימים: כתיבה היסטורית ואמצעים ספרותיים, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ס, כ + 477 עמ'[8]
  • ערן ויזל ,הפירוש המיוחס לרש"י לספר דברי הימים, ירושלים:הוצאת מאגנס, 2010.
  • יאירה אמית , היסטוריה ואידאולוגיה במקרא. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1997, עמ' 84-69.
  • יוליוס וולהאוזן, "אקדמות לדברי ימי ישראל" (תרגום י' יברכיהו), ירושלים תרצ"ח, עמ' 9-58,

קישורים חיצוניים

  • E. L. Curtis & A. A. Madsen, Chronicles (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1910. Online copy at the Internet Archive

הערות שוליים

  1. , ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Παραλειπομένων (פאראליפומנון) בתרגום השבעים היווני או Chronicorum בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות ההיסטוריה שבברית הישנה.
  2. בבא בתרא טו, א: "עזרא כתב ספרו, ויחס של דברי הימים עד לו. מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה. ומאן אסקיה? נחמיה בן חכליה".
  3. יד רמ"ה בבא בתרא יד:
  4. למשל אצל קלימי, "ספר דברי הימים כתיבה היסטורית ואמצעים ספרותיים", מוסד ביאליק, ירושלים תש"ס.
  5. למשל במאמרו של אולברייט- "רפורמת יהושפט" (מאמר באנגלית).
  6. http://www.ateret4u.com/online/f_01886.html#HtmpReportNum0018_L2
  7. מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'-דף ט"ו, עמוד א'.
  8. ביקורת: צפורה טלשיר, ‏משולחן עבודתו של מחבר דברי הימים, קתדרה 102, טבת תשס"ב, עמ' 190-187


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0