חצר פנימית

החצר הפתוחה גדולת הממדים במסגד עקבה בקירואן תוניסיה

החצר הפנימית "פאטיו דה לוס אראייאנס" במתחם אלהמברה באנדלוסיה

חצר פנימית היא אזור מגודר ולעיתים קרובות שטח המוקף במבנה ופתוח אל השמים. חצרות פנימיות שמשו כמקומות מפגש עיקריים באכסניות ומבני ציבור.

היסטוריה

חצרות פרטיות המוקפות בחומות או בניינים קיימות בארכיטקטורת המגורים מן התקופה בה אנשים החלו להתגורר בדירות. החצרות הפרטיות הקדומות נבנו באיראן וסין ומתוארכות עד לפני 3000 לפני הספירה. הן שימשו למטרות רבות בהן: בישול, שינה, עבודה, משחקים, גינון, ואזור שמור עבור בעלי החיים של בעלי ואורחי המבנה.

לפני שהיו חצרות פנימיות, מקור אש הובער באזור מרכזי בבית, ורק חור קטן בתקרה איפשר לעשן לברוח. במשך זמן, הפתחים הקטנים הוגדלו ולבסוף הובילו לפיתוח של החצר המרכזית הפתוחה.

בתים עם חצר פנימית שכיחים יותר באקלים ממוזג, היות שחצר מרכזית פתוחה יכולה להיות כלי עזר חשוב לקירור הבית במזג אוויר חם. עם זאת, בתי חצר נמצאו גם באקלים קשה יותר, בשל הפרטיות, התאורה, האוויר, השלווה והביטחון שהיא מעניקה.

חצרות פנימיות בעולם

באור שהייתה עיר מדינה עתיקה בדרום מסופוטמיה, נבנו בתים בשתי קומות סביב כיכר פתוחה, ב-2000 לפני הספירה. בקומת הקרקע היו המטבח, חלל העבודה והחללים הציבוריים ובקומה העליונה היו החדרים הפנימיים.

האזור המרכזי הפתוח בווילות הרומיות כונה אטריום, ותפקידו היה להחדיר אור אל מרכז המבנה, ולנקז את מי הגשמים אל בריכה מרכזית המכונה "אימפלוויום" (Impluvium). בתים אלה שולבו לעיתים קרובות באזור פתוח נוסף, גן, שהיה מוקף בשורות עמודים בסגנון יווני ויצר שביל סביב ההיקף של החצר.

חצר פנימית במזרח התיכון משקפת את השפעות הנוודים על האזור. במקום חדרים המיועדים לבישול, שינה, וכו' באופן רשמי, הפעילויות השונות הועברו ממקום אחד לשני במבנה בהתאם לעונה, לטמפרטורה ולמיקומה של השמש. לעיתים קרובות הגגות השטוחים של מבנים אלה שמשו לשינה במזג אוויר חם. בחלק מהתרבויות האיסלמיות חצרות פרטיות ספקו מרחב חיצוני עבור הנשים, בו הן יכלו להרגיש חופשיות ולהשאר מוסתרות מהרחוב.

בבית חצר סיני מסורתי, נבנו מספר בתים סביב כיכר. כל בית היה שייך למשפחה אחרת, ובתים נוספים מוקמו מאחוריהם כדי להכיל בני משפחה נוספים. החצר הסינית היוותה מקום של פרטיות ושלווה, כמעט תמיד שולב בה גן ואלמנט של מים. במקרים מסוימים, נבנו בתים עם חצרות מרובות שמגבירות את הפרטיות. זרים היו מתקבלים בחצר החיצונית ביותר, והחצרות הפנימיות יותר היו שמורות לחברים קרובים ובני משפחה.