מוזמביק

מוזמביק
República de Moçambique
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	המנון מוזמביק המנון
ממשל
משטר	רפובליקה
שפה רשמית	פורטוגזית
עיר בירה	מפוטו 25°57′S 32°35′E / 25.950°S 32.583°E; (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	799,380 קמ"ר (36 בעולם)
אחוז שטח המים	2.2%
אזור זמן	UTC +2
היסטוריה
הקמה
עצמאות מפורטוגל	25 ביוני 1975
ישות קודמת	האימפריה הפורטוגזית
דמוגרפיה
אוכלוסייה; (הערכה 1 בנובמבר 2024)	34,965,540 נפש (45 בעולם)
צפיפות	43.74 נפש לקמ"ר (172 בעולם)
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 14	44.48%
גילאי 15 - 24	20.18%
גילאי 25 - 54	29.36%
גילאי 55 - 64	3.23%
גילאי 65 ומעלה	2.75%
כלכלה
תמ"ג (2023)	20,625 מיליון $ (121 בעולם)
תמ"ג לנפש	590$ (206 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי; (2021)	0.461 (183 בעולם)
מטבע	מטיקל מוזמביני‏ (MZM)
שונות
סיומת אינטרנט	mz
קידומת בין־לאומית	258

ערך זה עוסק במדינה באפריקה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מוזמביק (פירושונים).

רפובליקת מוזמביק (בפורטוגזית: República de Moçambique) היא מדינה בדרום-מזרח אפריקה, הגובלת באסוואטיני ובדרום אפריקה מדרום-מערב, זימבבואה ממערב, זמביה ומלאווי מצפון-מערב, וטנזניה מצפון. ממזרח, מול חופה שוכן האי מדגסקר. היא חברה בקהילת המדינות הדוברות פורטוגזית, הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ובחבר העמים הבריטי.

היסטוריה

מוזמביק יושבה לראשונה על ידי הסאן, שבט ציידים-לקטים דרום אפריקני. במאות הראשונות לספירת הנוצרים (המאה הראשונה עד הרביעית) החלה הגירה הדרגתית של שבטי בנטו שבאו מצפון ועברו את נהר הזמבזי אל שפלת החוף במוזמביק. שבטי הבנטו עשו שימוש בברזל והיה להם ידע בחקלאות.

מושבה פורטוגזית

ערך מורחב – מוזמביק הפורטוגזית

בשנת 1498 הגיעו מתיישבים פורטוגזים לאזור בו הוקמה לימים מוזמביק. באותה עת התקימו כבר מושבות סחר ערביות לאורך החוף מזה מאות שנים. מוזמביק הפכה למושבה פורטוגזית והשלטון הפורטוגלי נמשך 500 שנים כמעט. תחילה הקימו הפורטוגלים בחופי מוזמביק נמלי מסחר בדרך ששימשו את אוניותיהם בקוים למזרח הרחוק ולהודו, ועם הזמן החלו סוחרים והרפתקנים להתקדם מזרחה לפנים היבשת בחיפוש אחר זהב ואוצרות טבע, ומאוחר יותר גם עבדים. עם זאת, עניינו של הממשל הפורטוגזי בממשל היה מוגבל למתן זכויות אוטונומיות למתיישבים מקורבים. לא התקיימה התיישבות ממשלתית מאורגנת כמו שהייתה בברזיל ובמזרח הרחוק.

הפורטוגזים העניקו לקולוניה את השם בעקבות האי מוזמביק, שנקרא על שם מוסא בן ביק או מוסא אל מליק, סוחר ערבי אשר היה, ככל הנראה, שליט האזור בעבר. בין היתר קרויה על שמו כיום אוניברסיטת מוסא בן ביק במחוז נמפולה^[5].

המדיניות הפורטוגזית הייתה מדיניות של ניצול המדינה, כאשר עיקר המשאבים הופנו לרווחת ולמסחר המתיישבים הלבנים והממשל הפורטוגלי עצמו, ומעט מאוד, אם בכלל לתשתית הפיזית, הפוליטית, הכלכלית והחינוכית של התושבים הילידים. מדיניות זו, שהוגשמה על ידי חברות פרטיות במימון בריטי, נמשכה עד המאה ה-20. מדיניות זו התבטאה בעיקר בניצול התושבים ככוח עבודה זול (ולרוב בחינם, כלומר כעבדים) במכרות ובמטעים, במוזמביק כמו גם במדינות השכנות.

לאחר מלחמת העולם הראשונה ביקשה גרמניה לרכוש לפחות את צפון מוזמביק, בצמוד לשטח מושבותיה באפריקה שאבדו במלחמה^[6], אולם פורטוגל סירבה לכך. דרום אפריקה ביקשה להכניס את מוזמביק לתוך איחוד מדינות דרום אפריקה, וגם לכך התנגדו בפורטוגל^[7]. בשנת 1935 פורסם שאיטליה מבקשת לרכוש את מוזמביק^[8].

גם לאחר מלחמת העולם השנייה, כשמרבית המדינות הקולוניאליסטיות החלו להעביר את השלטון במושבותיהם לילידים, נאחזה פורטוגל במושבותיה. השלטונות הפורטוגזים אפשרו לילידים שידעו קרוא וכתוב, והסכימו לאמץ את ההליכות האירופיות, להתאזרח כאזרחי פורטוגל לכל דבר, במסגרת מדיניות של עידוד טמיעה. מדיניות זאת, שגרמה לכך שהאינטליגנציה תמכה בפורטוגל, הובאה כסיבה לכך שהילידים לא התמרדו^[9]^[10].

מאבק לעצמאות

בשנות ה-60 של המאה ה-20 החל מאבק מזוין לעצמאות במוזמביק, שזכתה לרוח גבית מהגל המוצלח של תנועות עצמאות ברחבי יבשת אפריקה. בעקבות המאבק, הקהילה הבינלאומית וכוחות המלחמה הקרה עודדו את פורטוגל לעזוב את שטחה באפריקה. ב-25 ביוני 1962 מספר קבוצות פוליטיות אשר התנגדו לשלטון הפורטוגזי הקימו את תנועת פרלימו, החזית לשחרור מוזמביק בהנהגתו של אדוארדו מונדלאנה (שנרצח בשנת 1969) וממשיכיו - סמורה מאשל, מרסלינו דוש סנטוש, ז'ואקין שיסאנו ואחרים. ב-25 בספטמבר 1964 תקפו חיילי פרלימו, בסיוע לוגיסטי מאוכלוסיית הסביבה, במחוז קאבו דאגלו. הפשיטה על המחוז סימנה את תחילת המאבק המזוין נגד הממשלה הקולוניאלית הפורטוגזית.

מהפכת הציפורנים בפורטוגל בשנת 1974 הביאה לקריסת הקולוניאליזם הפורטוגזי. באותה עת ישבו במוזמביק כרבע מיליון תושבים פורטוגזים, חלקם נמלטו ממנה עם קבלת עצמאותה ב-25 ביוני 1975 ורק כ-20,000 בחרו להישאר^[11]. תחת הוראה אשר כונתה 24/20 שהוציאה הממשלה החדשה, ניתנו לפורטוגלים אשר בחרו לעזוב את המדינה 24 שעות לבצע זאת, והותר להם לשאת עימם רק 20 ק"ג של מטען ורכושם הנותר הוחרם על ידי המדינה^[12]. עזיבת הפורטוגלים תרמה להתמוטטות הכלכלה.

כמדינה עצמאית

במוזמביק הוקם משטר מרקסיסטי תחת השפעה סובייטית. מוזמביק שימשה באותה תקופה ארץ מקלט לארגונים שנאבקו לעצמאות ברודזיה, דרום אפריקה ונמיביה, בעוד הממשלות הלבנות של מדינות אלה מימנו וסייעו לארגונים מורדים בתוך מוזמביק (העיקרית שבהם הייתה מחתרת ההתנגדות הלאומית במוזמביק). כתוצאה מכך מוזמביק הפכה למדינה שסועה במלחמות פנימיות הסובלת מחוסר יציבות שלטוני וכלכלי.

העשור הראשון לעצמאות המדינה לווה במלחמת אזרחים עקובה מדם, בה, על פי ההערכות איבדו את חייהם כמיליון תושבים, ו-1.7 מיליון תושבים איבדו את בתיהם והפכו לפליטים במדינות שכנות. ב-1983 נטשה מפלגת השלטון "חזית השחרור של מוזמביק", בראשות המנהיג סמורה מאשל (שנהרג לאחר שלוש שנים בהתרסקות מטוס מסתורית) את דרכה המרקסיסטית. יורשו של מאשל, ז'ואקין שיסאנו החל בשיחות שלום עם המורדים, וב-1990 הגיעו להסכמה על חוקה חדשה, דמוקרטית-ליברלית. ב-1992 הושג הסכם שלום בתיווך האו"ם בין ממשלת מוזמביק למורדים מבית.

עד 1995 שבו הפליטים מהמדינות השכנות לבתיהם במוזמביק, וגם התושבים שנאלצו לגלות מבתיהם לאזורים אחרים שבו למקומם הטבעי.

בנובמבר 2016 התרחשה התפוצצות מכלית הדלק בקפירידזאנג' בה נהרגו מעל ל-80 אזרחים ורבים נפצעו.

פוליטיקה

מוזמביק היא רפובליקה רב-מפלגתית, על פי החוקה הדמוקרטית מ-1990 ובראשה עומד הנשיא הנבחר. הנשיא הראשון היה ז'ואקין שיסאנו, שכיהן בתפקידו מאז 1986, ונחל הצלחה רבה בהבאה לסיום מלחמת האזרחים במדינה והשבת הפליטים לבתיהם, ועל כן ניצח בשתי מערכות הבחירות הראשונות שהיו במדינה מאז השבת הדמוקרטיה. בבחירות הראשונות לנשיאות (עד אז היה נשיא מתוקף החלטת מפלגת השלטון ששלטה בכוח) בשנת 1994 נבחרה גם אספה לאומית (פרלמנט) שבה שולטת מפלגת השלטון מאז עצמאות המדינה ב-1975, מפלגתו של שיסאנו "חזית השחרור המוזמביקית". בבחירות שנערכו בשנת 1999, ניצח שיסאנו בראשות המפלגה בפער של 4% מיריבו ממפלגת "ההתאגדות הלאומית המוזמביקית". הבחירות התקיימו עם אחוז גבוה מאוד של מצביעים, כ-85%. טענותיה של האופוזיציה לגבי אי הגינות הבחירות הובילו לעתירה לבית המשפט העליון, אשר דחה אותה בקביעה כי הבחירות היו דמוקרטיות והוגנות, ובכך הצטרף לדעתם של משקיפים וגורמים זרים במדינה. אולם הטענות הרבות בנוגע למערכות הבחירות והאשמות שונות בנוגע לשחיתות שלטונו הביאו את שיסאנו שלא להתמודד על התפקיד בבחירות שנערכו בדצמבר 2004, ובמקומו התמודד מטעם מפלגת השלטון (Frelimo) ארמנדו גבוזה אשר ניצח בהן ברוב של 63%, וכיהן עד 2015 כנשיא.

ב-17 בפברואר 2004 נבחרה שרת האוצר לואיזה דיאוגו לראשות הממשלה והפכה בכך לאשה הראשונה בתולדות המדינה בתפקיד זה.

כמו כן, במדינה פועלת הפרדת רשויות. קיימת רשות מבצעת, ממשלה בהנהגת ראש ממשלה; רשות מחוקקת בדמות ה"אספה הלאומית" המורכבת מבית אחד של 250 נציגים (שבו יש למפלגת פרלימו רוב של 160 מושבים); ורשות שופטת (בית משפט עליון) אשר שופטיו נבחרים על ידי הנשיא והאספה הלאומית.

יחסי חוץ

מוזמביק, שהייתה בשנותיה הראשונות בעלת ברית של ברית המועצות והגוש הסובייטי סבלה ממערכת יחסים בעייתית מאוד עם שכנותיה, במיוחד עם רודזיה (כיום זימבבואה) ודרום אפריקה תחת שלטון האפרטהייד. ממשלת מוזמביק נאבקה בדרום אפריקה ורודזיה, ולכן הן פעלו במשך השנים לחתור תחת הממשל במדינה ולממן את קבוצות המורדים שנלחמו נגד הממשלה במלחמת האזרחים שליוותה את שנותיה הראשונות. נפילת הגוש הסובייטי והמשטרים ברודזיה ובדרום אפריקה, יצר מצב אשר איפשר את פריחת הדמוקרטיה במדינה ושיפור היחסים עם השכנות.

הסיוע הרב שקיבלה מברית המועצות הוחלף בסוף שנות ה-80 בסיוע מערבי, בעיקר מארצות הברית. היחסים הכלכליים כיום מתקיימים בעיקר עם המערב, במיוחד פורטוגל שמשקיעים רבים בה רואים במוזמביק הזדמנות כמדינה מתפתחת. בשנות ה-90 הצטרפה המדינה לארגונים שונים, ביניהם הגוש האפריקני אשר הורכב מממשלות רוב שחור ביבשת, וגם לארגון מדינות האסלאם, כדי לרצות את האוכלוסייה המוסלמית הגדולה במדינה.

כלכלה

בסוף שנות 1992 הייתה מוזמביק אחת המדינות העניות בעולם. בעשור שחלף מאז היא ידעה שינויים רבים. משנת 1994 ידעה המדינה התפתחות כלכלית מרשימה, וזאת הודות ל:

רפורמות נרחבות בכל תחומי הכלכלה: המיסים, הפחתת ההתערבות הממשלתית (בוצעה הפרטה של כ-1200 מפעלים שהיו ברשות המדינה) וליברליזציה עם עדיפות לענפים מתפתחים ובעלי פוטנציאל כגון תקשורת, חשמל ותשתיות, ותוך בחירת משקיעים זרים אסטרטגיים לעזרה בביצוע מדיניות זו.
חיזוק הזרוע השיפוטית כאמצעי ללוחמה בשחיתות.
חיזוק המגזר הפיננסי במדינה.
שיפור השירות הציבורי לייעול הכלכלה.

סיום המלחמה והנהגת הדמוקרטיה ב-1994 ובמיוחד יישובם המוצלח של פליטי המלחמה בשנות ה-90, תרמו רבות להצגת צמיחה מרשימה מצד המדינה. הצמיחה מאז נעה בין 5-10%, הישג מרשים לכל הדעות. לכך גם תרמה העובדה שבזכות הרפורמות, הדמוקרטיה ובניית האמון בקרב מדינות המערב מוזמביק היא מהמדינות שנהנו עד כה משמיטת חובות מן המערב, כאשר חוב מקורי של כ-6 מיליארד דולר נשמט כמעט לגמרי, בעיקר מצדה של ארצות הברית. משקיעים רבים עדיין רואים פוטנציאל לצמיחה רבה במדינה, רבות הודות לכך שבעוד החקלאות מהווה חלק גדול מכלכלת המדינה, רק כ-15% מאדמות המדינה עובדו עד היום. שנת הבצורת שפקדה את המדינה בשנת 2000 הביאה לעיכוב קל בצמיחה, אך הודות למדיניות כלכלית נכונה הכלכלה שבה למסלולה התקין לאחר שנה.

שיפור הגרעון המסחרי והצטרפות להסכם אזור סחר חופשי אפריקאי נותנים דחיפה רצינית לכלכלה במוזמביק והיא נחשבת כיום לשוק מתעורר, אולם הישגים אלו עדיין תלויים בהתפתחויות פוליטיות שלעיתים רבות באפריקה הן פתאומיות ובלתי צפויות.

פרובינציות

מוזמביק מחולקת לעשר פרובינציות, ובנוסף עיר הבירה נחשבת פרובינציה בפני עצמה. הפרובינציות מחולקות ל-129 מחוזות.

קאבו דלגאדו
גאזה
איניימבאנה
מאניקה
מפוטו (הבירה)
מפוטו
נאמפולה
ניאסה
סופאלה
טטה
זאמבזיה

גאוגרפיה

המדינה שוכנת בדרום מזרח יבשת אפריקה. המדינה שוכנת בשפלת החוף, כאשר כמחצית משטחה נמצאת בגובה של עד 230 מ' מעל לפני הים. המחצית השנייה, המערבית היא שרשרת הרים (איניינגה) אשר מהווה את גבולה במדינות השכנות מהמערב, זימבבואה, זמביה ומלאווי. המדינה מחולקת לצפון ודרום על ידי נהר הזמבזי. אזור החוף הוא מגוון כאשר חלקו מכוסה בביצות מסביב לערים הגדולות, וחלקו מהווה אזור חוף נעים ונוח לתיירות (חולי), עם תעשיית דיג משגשגת. האקלים במדינה מתחלק בין קיץ גשום וחם, לבין חורף יבש וקר.

דמוגרפיה

אוכלוסיית מוזמביק מונה כ-32 מיליון בני אדם. תוחלת החיים עומדת על כ-62 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על 4.6 ילדים לאישה.

במשטר הקולוניאלי לא ניתנה הזדמנות חינוכית לילידים, אך עקב השפעת הממשל הדמוקרטי בחינוך, עלה אחוז יודעי הקרוא וכתוב והיום הוא עומד על 63.42%.

דת והרכב אתני

במוזמביק מספר קבוצות אתניות עיקריות. כ-45% מהאוכלוסייה חיים במחוזות הצפוניים זמבזיה ונמפולה, ושבט המאקוואה מהווה רוב באזור זה. בעמק הזמזבי נמצאים שבטי הסנה והנדאו, ובדרום המדינה שבטי הצונגה ושנגאן.

למרות השפעות מושבות הסחר המוסלמיות והמיסיונים האירופאיים, רוב האוכלוסייה נשארה עובדת אלילים או מחזיקה בדתות מסורתיות אחרות. כ-20-30% מהאוכלוסייה הם נוצרים, בעיקר פרוטסטנטים, וכ15-20% הם מוסלמים.

יהודים

ערך מורחב – יהדות מוזמביק

בתחילת המאה ה-20 היגרו מספר משפחות יהודיות ספרדיות מפורטוגל ללורנסו מרקש, בירת מוזמביק^[13]. בשנת 1911 שיבח מושלה הפורטוגזי של מוזמביק את המתיישבים היהודים כמי שתרמו תרומה משמעותית לכלכלתה^[14]. בשנת 1921, לאחר הגעת יהודים נוספים מפולין וליטא, נוסדה קהילה יהודית בלורנסו מרקש ונבנתה בה בית־כנסת^[13]. בשנת 1938 הרשו השלטונות לכ-250 משפחות יהודיות מפליטי גרמניה להיכנס למוזמביק, בתנאי שלא יעבדו אלא יתפרנסו מנדבות הקהילה. את עיקר העלות של החזקת יהודים אלו נשאו יהודי דרום אפריקה^[15].

אחרי מלחמת העולם השנייה עברו רוב הפליטים לארצות הברית, דרום־אמריקה וארץ ישראל. בשנת 1951 חיו במוזמביק כמה עשרות משפחות יהודיות, שרבים מהם נשאו בנישואי תערובת. הפליטים מגרמניה לא קיבלו אזרחות במושבה. הילדים היהודים נשלחו לדרום אפריקה ללמוד ולהשתקע בה^[13].

תקשורת

עיתונות ועיתונים במדינה לא מופצים בהיקף גדול בעיקר מכיוון שאחוז גדול של אנשים אינם יודעים לקרוא ובשל עלות הנייר. במדינה פועלות מספר תחנות רדיו וטלוויזיה, בעיקר ממשלתיות.

בתחילת שנות ה-80 היו ניסיונות להקים תעשיית הקולנוע ובעיקר הפקת סרטי תעודה שהיו מוקרנות לתושבי הכפרים ומעדכנים אותם על מצב המדינה. לאחר קריסת הממשל הפרו-קומוניסטי ותחילת מלחמת האזרחים תמיכה ממשלתית בהכנת סרטים אלו הופסקה. בשנת 2003 הוכן סרט Kuxa Kanema: o nascimento do cinema על פעילות זו.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוזמביק

אתר האינטרנט הרשמי של מוזמביק
מוזמביק, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
סוכנות החדשות המוזמביקית
מישה הויכמן, מוזמביק: מפגשים בין קיאק, גלים ואנשים, באתר ynet, 23 באוגוסט 2011
רונית הרשקוביץ, ‏הסודות של מוזמביק - רגע לפני שכולם יגלו אותה, באתר GoTravel
מוזמביק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מוזמביק, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
^ אתר אוניברסיטת מוסא בין ביק
^ פורטוגל ומושבותיה, דואר היום, 31 באוקטובר 1919
^ אפריקה הדרומית הגדולה, הארץ, 11 בינואר 1923
^ אנגולה לגרמניה, מוזמביק לאיטליה, דואר היום, 19 באוגוסט 1935
^ אצלנו זה לא יוכל לקרות, מעריב, 27 באוגוסט 1954
^ פורטוגל הראשונה והאחרונה באימפריות, על המשמר, 15 ביולי 1960
^ עמוד 129. Harvey, Robert. Portugal: Birth of a Democracy. Springer, 1978. מסת"ב 1349159875
^ עמוד 47. Pitcher, M. Anne. Transforming Mozambique: The Politics of Privatization, 1975–2000. Cambridge University Press, 2002. מסת"ב 1139434942
^ ^13.0 ^13.1 ^13.2 ד"ר ש. לוי, יהודים נידחים באפריקה המזרחית הפורטוגזית, דבר, 9 באפריל 1951
^ מושל פורטוגזי על היהודים, החרות, 11 בינואר 1911
^ באזני על המשמר ויצחק גרינבוים, קול העם, 24 בספטמבר 1950

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37552239מוזמביק

[1] דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021

[PopSource-2] דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer

[3] דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023

[4] מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות

[5] אתר אוניברסיטת מוסא בין ביק

[6] פורטוגל ומושבותיה, דואר היום, 31 באוקטובר 1919

[7] אפריקה הדרומית הגדולה, הארץ, 11 בינואר 1923

[8] אנגולה לגרמניה, מוזמביק לאיטליה, דואר היום, 19 באוגוסט 1935

[9] אצלנו זה לא יוכל לקרות, מעריב, 27 באוגוסט 1954

[10] פורטוגל הראשונה והאחרונה באימפריות, על המשמר, 15 ביולי 1960

[11] עמוד 129. Harvey, Robert. Portugal: Birth of a Democracy. Springer, 1978. מסת"ב 1349159875

[12] עמוד 47. Pitcher, M. Anne. Transforming Mozambique: The Politics of Privatization, 1975–2000. Cambridge University Press, 2002. מסת"ב 1139434942

[דבר51-13] 13.0 ^13.1 ^13.2 ד"ר ש. לוי, יהודים נידחים באפריקה המזרחית הפורטוגזית, דבר, 9 באפריל 1951

[14] מושל פורטוגזי על היהודים, החרות, 11 בינואר 1911

[15] באזני על המשמר ויצחק גרינבוים, קול העם, 24 בספטמבר 1950

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

מדינות אפריקה
מדינות	אוגנדה • אלג'יריה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בורונדי • בורקינה פאסו • בוטסואנה • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • לוב • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • מצרים • מרוקו • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניז'ר • ניגריה • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיישל • סיירה לאון • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה • תוניסיה
חבלי ארץ "לא מוכרים"	סומלילנד • רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית
שטחים תלויים	הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי • סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה • האיים הקנריים • סאוטה • מלייה • מדיירה • מיוט • ראוניון • סוקוטרה

קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית
חברות	אנגולה • ברזיל • כף ורדה • גינאה ביסאו • מוזמביק • פורטוגל • סאו טומה ופרינסיפה • מזרח טימור • גינאה המשוונית
משקיפות	מאוריציוס • סנגל • גאורגיה • יפן • נמיביה • טורקיה

הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
חברות	אפגניסטן • אלג'יריה • צ'אד • מצרים • גינאה • אינדונזיה • איראן • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מלזיה • מאלי • מאוריטניה • מרוקו • ניז'ר • פקיסטן • תימן • ערב הסעודית • סנגל • פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאן • סומליה • תוניסיה • טורקיה • בחריין • עומאן • קטר • איחוד האמירויות הערביות • סיירה לאון • בנגלדש • גבון • גמביה • גינאה ביסאו • אוגנדה • בורקינה פאסו • קמרון • קומורו • עיראק • המלדיביים • ג'יבוטי • בנין • ברוניי • ניגריה • אזרבייג'ן • אלבניה • קירגיזסטן • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • מוזמביק • קזחסטן • אוזבקיסטן • סורינאם • טוגו • גיאנה • חוף השנהב
מדינה מושעית	סוריה
מדינות משקיפות	בוסניה והרצגובינה • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • קפריסין הצפונית • תאילנד • רוסיה
ארגונים משקיפים	הליגה הערבית • האו"ם • המדינות הבלתי-מזדהות • האיחוד האפריקאי • הארגון לשיתוף פעולה כלכלי

סמל האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה	אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16)
אפריקה שמדרום לסהרה	אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888)
מערב אסיה	בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615)
תת-היבשת ההודית	ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749)
מזרח ודרום מזרח אסיה	איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975)
אמריקה הצפונית	ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
אמריקה המרכזית והדרומית	ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777)
מדיירה והאיים האזוריים	שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.