בנטו (עמים)
בַּנְטוּ הוא כינוי למעל 400 קבוצות אתניות שונות באפריקה, מקמרון ועד לדרום אפריקה, המאוחדות על ידי משפחת שפות משותפת (שפות הבנטו), ובמקרים רבים גם מנהגים משותפים.
הגדרה
ברבות משפות הבנטו, משמעות המונח "בנטו" או וריאציות שונות שלו הוא "אנשים". השורש המשוחזר של מילה זו בפרוטו-בנטו הוא *-ntu', והקידומת *ba- היא קידומת של אחת מחלקת השמות (אנ') השנייה, הכוללת מילים שמציינות ריבוי בני אדם בשפות אלו. ד"ר וילהלם בליק השתמש לראשונה במונח "בנטו" במשמעותו הנוכחית, בספרו משנת 1862, דקדוק השוואתי של שפות דרום-אפריקאיות ("A Comparative Grammar of South African Languages"), ובו הוא טען שמספר עצום של שפות שמדוברות באפריקה שמדרום לסהרה הן בעלות תכונות ומאפיינים דומים רבים כל-כך, שהן חייבות להיות חלק מקבוצת שפות אחת. התאוריה הזו עדיין מקובלת בחלקה כיום, אך רבים טענו שהיא לא מדויקת, בעיקר משום ששפה יכולה להתפשט באמצעות מספר קטן יחסית של בני-אדם שעוברים ממקום למקום.
מוצא הבנטו
משערים, כי לפני הגעת הבנטו היה החצי הדרומי של אפריקה מיושב על ידי דוברי שפות החויסאן, שנמצאים כיום באזורים הצחיחים בסביבת מדבר קלהארי ובכמה אזורים מבודדים בטנזניה. פיגמים יישבו את מרכז אפריקה, בעוד שכושים (בני-כוש) ואנשים אחרים דוברים שפות אפרו-אסיאתיות יישבו את צפון אפריקה וצפון-מזרח אפריקה. אפריקה הצפון-מערבית, מדבר סהרה וסודאן יושבו על ידי אנשים דוברי מאנדה ושפות אטלנטיות (כמו פוּלַני ו-וולוף) ואנשים אחרים דוברי שפות נילו-סהריות.
ישנן שתי תאוריות בסיסיות על המוצא של הבנטו. הראשונה קודמה על ידי ג'וזף גרינברג בשנת 1963. הוא חקר והשווה כמה מאות שפות אפריקאיות ומצא שקבוצה של שפות שמדוברות בצפון-מזרח ניגריה הן השפות הקרובות ביותר לשפות מקבוצת הבנטו. הוא פיתח תאוריה שפרוטו-בנטו (שהיא לכאורה שפת המקור של שפות הבנטו) הייתה אחת מן השפות הללו, שהתפשטה דרומה ומזרחה במשך מאות שנים.
התאוריה הזו נסתרה במהרה על ידי מלקולם גאתרי, שחקר שפות בנטו רבות ומצא שהניב האופייני ביותר מצוי בשפות המדוברות בזמביה ובדרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. כך נוצר ההסבר החלופי, שדוברי בנטו התפשטו מהאזור הזה לכל עבר.
התפשטות הבנטו
יש היסטוריונים שעדיין מקבלים שילוב של התאוריות שלעיל, אך ההתלהבות שבה משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ניצל את הרעיונות הללו השאיר אותם בערפל במידה מסוימת. הבנטו הגיעו בתחילה מדרום-מזרח ניגריה, מאזור הנהרות בנואה-קרוס, והתפשטו באפריקה לכיוון זמביה. בשלב מסוים באלף השני לפני הספירה, אולי בעקבות לחץ של אנשים שהיגרו מהסהרה לאזור, הם נאלצו להתפשט לתוך יערות הגשם של מרכז אפריקה. כאלף שנים מאוחר יותר הם החלו בשלב שני ומהיר יותר של התפשטות מעבר ליערות ולתוך מזרח ודרום אפריקה. לאחר מכן, באלף הראשון לספירה, פותחו בזמביה שיטות חקלאיות וצמחים חדשים, שכנראה הובאו מדרום-מזרח אסיה דרך מדגסקר. החידושים הללו הביאו להתפשטות נוספת של הבנטו באזור. עד שנת 1000 לספירה הגיעו אנשי הבנטו לאזורים של זימבבואה ודרום אפריקה של היום. בזימבבואה הייתה אחת האימפריות הגדולות של דרום כדור הארץ, ובירתה הייתה זימבבואה הגדולה. היא שלטה בנתיבי סחר מדרום אפריקה לצפון הזמבזי, וסחרה בזהב, נחושת, אבנים יקרות וטובין אחרים, עם סוחרים ערבים בחוף הסוואהילי. עד אמצע האלף השני לספירה האימפריה כילתה את משאביה והתמוטטה, וזימבבואה הגדולה ננטשה.
הכינוי "בנטו" בדרום אפריקה
בזמן משטר האפרטהייד כונו לעיתים דרום אפריקאים שחורים בשם "בנטו". המושג "בנטו" נחשב לכינוי פוגע בדרום-אפריקה. הוא היה מושג חביב על אנשי משטר האפרטהייד, וכך גם נטבע המושג "בנטוסטן"- כך כונו אזורי מולדתם של השחורים (דוגמת טרנסקאי, בופוטאצוואנה,ונדה וסיסקאי), שכוללים דוברי שפות שונות (חלקם נגוני, אחרים לא).
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: בנטו |
- בנטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בנטו (עמים)32661085Q173371