ערד
| קובץ:Coat of Arms of Arad.svg | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 ערד במבט אווירי מצפון
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |  ישראל
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחוז | הדרום | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | עירייה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש העירייה | יאיר מעיין | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה ממוצע[1] | 528 מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 1962 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סוג יישוב | יישוב עירוני 20,000–49,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 29,751 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה ארצי | 76 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 4.1% בשנה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 236 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות ארצי | 205 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[2] | 126,030 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 30 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(למפת צפון הנגב רגילה)   ערד | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[3] |
3 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 209 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2019[2] |
0.4004 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 132 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פרופיל ערד נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| http://www.arad.muni.il | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עֲרָד () היא עיר במחוז הדרום בישראל. היא שוכנת על גבול מדבר יהודה, על רכס כידוד, בגובה של כ-600 מטר מעל פני הים. שטח השיפוט שלה הוא 105,000 דונם. הוכרזה כעיר בשנת 1995.
גאוגרפיה
ערד ממוקמת בדרום מדבר יהודה, על גב רכס כידוד וממזרח לבקעת ערד,[4] 23 ק"מ מערבית לים המלח, וכ-45 ק"מ מזרחית לבאר שבע. המועצה המקומית הקרובה ביותר היא כסיפה. ערד גובלת בשטח השיפוט של מועצה אזורית תמר ממזרח ובשטח גלילי ממערב. דרך ערד עוברים כביש 31 וכביש 3199 למצדה.
ערד ממוקמת בגובה של כ-600 מטרים מעל פני הים; הנקודה הנמוכה ביותר היא 360 מטר, והגבוהה – 630 מטרים,[5] עם נקודת ציון של 600 מ' בהר כידוד. בעיר מספר וואדיות, לרבות ערוצי נחל צאלים, יעלים, נחלי כידוד, חסד, רחמים דומייה, קינה, מלחתה ופראים. בבקעת ערד אדמת לס, וממזרחה סלעי משקע, כגון גיר, צור ודולומיט.[6]
כמות הגשם הממוצעת בערד היא כ-130 מ"מ בשנה. בממוצע אחת לשמונה שנים יורד בערד שלג קל למשך כיממה.
| אקלים בערד | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 14.4 | 15.6 | 19.4 | 24.4 | 29.2 | 32 | 33.6 | 33.5 | 31.3 | 27.4 | 21.5 | 16.5 | |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 7 | 7.6 | 9.2 | 12.1 | 14.9 | 17 | 19.1 | 19.3 | 18.1 | 16 | 12.7 | 8.9 | |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 31 | 27.7 | 20.3 | 5.7 | 1.4 | 0 | 0 | 0 | 0.1 | 6.9 | 12.6 | 22.5 | |
| מקור: Israel Weather | |||||||||||||
היסטוריה
ערד העתיקה
ערך מורחב – תל ערד
מקור השם "ערד" מספר במדבר, פרק כ"א, פסוק א': ”וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב”. בקרבת ערד החדשה נמצאת העיר העתיקה תל ערד, שבה נחשפו שרידי יישוב מהתקופה הכנענית מלפני כ-5,000 שנה ומהתקופה היהודאית לפני כ-3,000 שנה. העיר ערד של תקופת הברונזה הקדומה השתרעה על כמאה דונם, והוקפה בחומה בצורה באורך כ-1,200 מטרים. היא אחת מהערים הקדומות ביותר בארץ ישראל שבהן רחובות מתוכננים, מבני ציבור ושלטון וחומה.
הקמת ערד
ב-23 בינואר 1921 ניתן אישור מהשלטון המנדטורי לחיילים משוחררים מהגדודים העבריים להקים במקום יישוב. תשעה גברים ושתי נשים הגיעו לאתר, והחלו בבניית יישוב וחיפוש מים. לאחר ארבעה חודשים נכשלה היוזמה - מים לא נמצאו במקום, וההתיישבות ננטשה.[7]
ב-1960 הוחל בתכנון חבל ערד, ובמרכזו העיר ערד כ"עיר המתוכננת הראשונה בישראל", ביוזמת לובה אליאב,[8] שהתמנה לראש צוות ההקמה ומיד החל בארגון הצוות. האדריכל אלכסנדר שר התמנה למהנדס ראשי, ואילנה ברנזון אלרוד התמנתה לראש צוות תכנון ערים לאחר שחזרה מברזיל כחברה בצוות תכנון העיר ברזיליה, בניהולם של לוסיו קוסטה ואוסקר נימאייר.[9]
התכנון נעשה בקריה בתל אביב, תוך חיפוש אחר האתר המתאים להקמת העיר, במרחב שממזרח לבאר שבע, על גבול המורדות לים המלח. ב-1961 עזב אליאב ותחתיו מונה יצחק פונדק. ב-1962, עזבו שר ואלרוד, ובמקומם מונה יונה פיטלסון לראש צוות התכנון. אנשי הצוות שימשו לימים כבסיס למחלקת ההנדסה במועצה המקומית ערד.[10]
לאחר איתור השטח, החליט אליאב, כי תכנון העיר ייעשה באתר עצמו והצוות יגור במחנה קדמי, על מנת לחוש ולהבין את תנאי האזור ואקלימו. כמו כן, ישמש המחנה כעין תקיעת יתד ראשונה במקום. המחנה, שתוכנן על ידי שר ואלרוד, כלל בניין אדמיניסטרציה מרכזי עם קומה ראשונה בנויה אבן כמקום מקלט בשעת הצורך, ולצידו חדר אוכל, משרדים וחדרי מגורים, שנבנו משאריות צריפים ששופצו והותאמו.
עם המעבר למחנה הקדמי ב-1961, הורחב הצוות שכלל אדריכלים ומהנדסים, אנשי אדמיניסטרציה ותפקידים שונים, ובהם אברהם בייגה שוחט, לימים ראש המועצה המקומית (ומאוחר יותר שר האוצר). המחנה הקדמי הפך לבניין משרדי המועצה ובהמשך למשרדי העירייה, וכן שימש מקום למוסדות ציבור נוספים.
בשנת 1962 הגיעו לערד המתיישבים הראשונים, שבאו ברובם למקום ביוזמת מוסדות המדינה. מועד תחילת ההתיישבות במקום נקבע (לאחר דחייה) ליום 21 בנובמבר 1962, אולם משפחה ראשונה הגיעה ליישוב כבר בחודש אוקטובר.[11]
כוונת הממשלה הייתה להקים במקום יישוב שתושביו יעבדו בקידוחי גז טבעי ונפט, מפעלי מחצבים באזור ים המלח ומישור רותם, מפעלים שיוקמו באזור תעשייה של העיר ותיירות מרפא בעקבות האוויר היבש והקריר של העיר וסגולות המרפא של בקעת ים המלח. העיירה קמה עם תכנון אדריכלי דקדקני שנמשך כחצי שנה ותכנון דמוגרפי שהסתמך על ילידי ישראל וועדת קבלה שאישרה מכירת דירות רק לבעלי מקצוע שהוגדרו כנדרשים. לאחר שנים, כשהתפתח במקום שוק דירות יד שנייה, נעלמה יכולת השפעתה של הוועדה, והיא בוטלה. מיקומה של ערד נקבע במטרה לאכלס את השטח הריק בצפון-מזרח הנגב. הכוונה הייתה שתשמש מרכז לחבל התיישבותי חדש, הוא חבל ערד (ראה עיירת פיתוח). הסקר הגאולוגי שנערך בטרם הקמתה של העיר נפסק לפני גבולותיה ולא נודע כי העיר יושבת על מרבץ פוספטים גדול (כנראה מהגדולים בארץ), עד לשנות ה-70 של המאה ה-20, דבר שגורם לפעפוע של גז רדון מתחת לחלק משכונות העיר[דרוש מקור] .
התבססות היישוב
בשנת 1967 נערכו לראשונה בחירות למועצת ערד. זאת לאחר מרד התושבים שהתנגדו למינוי ראש החבל ותבעו בחירות דמוקרטיות.[12] לראש המועצה נבחר אברהם בייגה שוחט, שכיהן בתפקיד זה עד 1989, לאחר שנבחר לכנסת בשנת 1986. סגנו, בצלאל טביב נבחר במקומו לראש המועצה, וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 2003. לאחריו נבחר ד"ר מוטי בריל אשר הודח ב-2007. תחתיו מונתה ועדה קרואה, בראשות גדעון ברלב, מנכ"ל משרד הפנים לשעבר. ב-2010 נערכו בחירות שלא מהמניין ונבחרה לראשות העיר טלי פלוסקוב. כשנבחרה לכנסת ב-2015 נערכו בחירות בערד ונבחר עו"ד ניסן בן-חמו. ב-2024 נערכו בחירות ונבחר יאיר מעיין.
ב-1983 החל מפעל "פסטיבל ערד", ביוזמתו של שוחט. ביוני 1995 הוכרזה ערד כעיר. ביולי 1995 נהרגו באסון פסטיבל ערד שלושה בני נוער. הפסטיבל הפך מותג בעל שם והאסון הפך לסמל של כישלון בעיר. הפסטיבל נחגג מדי שנה עד היום במתכונת צנועה.
מאז 2004 קבוצת תושבים גדולה מתנגדת לפעילותה של חברת רותם שבבעלות משפחת עופר כדי למנוע הקמת מכרה פוספטים באזור ערד דבר שעלול להגביר את התחלואה בעיר ואף יהרוס את ענף התיירות של העיר, מלבדם היו גם מספר אנשי ציבור שהביעו בקבוצה תמיכה, בהם שרת הבריאות, יעל גרמן שטענה כי "הניסיון שייצבר, לא יוכל לספק ביטחון כי לכריה בהיקף מלא לא יהיו השפעות בריאותיות שליליות".[13][14]
אוכלוסייה
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים בערד 29,751 תושבים (מקום 76 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 4.1%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 57.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 8,809 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[15]
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:
כבר בשנותיה הראשונות, קלטה העיירה הקטנה עולים חדשים, שהגיעו מרומניה וממדינות אחרות, אולם קצב גידול האוכלוסייה במקום, כמו גם מקורות תעסוקה אפשריים, היה רחוק מן התחזיות. בשלהי שנת 1966 גרו במקום פחות מ-2,500 תושבים, אף שהתחזית הייתה כי באותו מועד יהיו ביישוב מעל 10,000 תושבים. בסוף שנות השישים, הוקם בעיר אולפן ייחודי, בשם מכון ווג'ס, שבו למדו אקדמאים יהודיים מכל העולם, אך בעיקר מארצות דוברות אנגלית. משנת 1971 הגיעו לערד עולים חדשים ממדינות נוספות: ארצות הברית, קנדה, ברית המועצות, דרום אפריקה, ואתיופיה. באותה תקופה התיישבו בעיירה גם כמה משפחות מקהילת העבריים (שמושבה בעיקר בדימונה). כך נוצר בעיר פסיפס רבגוני ומרתק של תרבויות וגלויות.
בשנות התשעים הגיעו למקום אלפי עולים מברית המועצות לשעבר, ותוך שנים אחדות הורכבה אוכלוסיית העיירה בעיקר מעולים חדשים: יותר מ-50% מהתושבים. בשנת 1995 נפתחו כמה מרכזים לקליטת עולים בשכונת "חלמיש" וליד שכונת "מעוף". המרכז שבשכונת "חלמיש" קלט רק יוצאי אתיופיה ונסגר גם הוא. כיום יוצאי חבר העמים מהווים כשליש מהתושבים בעיר, קהילה של חסידות גור, המהווה כ-20% מהאוכלוסייה, קהילת חב"ד וקהילה קטנה של חוזרים בתשובה - בעיקר חסידי ברסלב, כ-300 מבקשי מקלט מסודאן ואריתראה ועוד.
בעשורים הראשונים לייסודה התאפיינה ערד באוכלוסייה בעלת מעמד חברתי כלכלי גבוה, שבידל את היישוב מיתר עיירות הפיתוח (לצד כרמיאל). לפי מספר חוקרים ובהם בתיה רודד (תושבת העיר ופעילה פוליטית) שקיעתה של העיר נבעה בעקבות שינוי סדר היום הלאומיים בעקבות עליית הליכוד לשלטון, אלפי עולים מברית המועצות שהתיישבו בעיר, העברת מפעלי התעשייה שהיו בערד למדינות העולם השלישי כחלק ממגמה גלובלית של העברת התעשייה למדינות בהן כוח האדם זול יותר, הטשטשו ההבדלים בינה לבין שאר עיירות הפיתוח בנגב. מחירי הדיור הזולים בה משכו אליה כמות נכבדת של חסידי גור שהתיישבו בערד. והובילו לעימותים בין חרדים וחילונים בעיר על אופייה של העיר. כמו כן נוצר בה ריכוז של כ-1,300 פליטים ומבקשי מקלט מאפריקה שעברו את גבול מצרים (בעקבות נוהל גדרה-חדרה) במהלך ראשית שנות ה-2000 ולאחר שינוי הנוהל נותרו 500 איש. ב-2010 הייתה לעיר הישראלית הראשונה שבה נבחרה יוצאת חבר המדינות - טלי פלוסקוב מ"ישראל ביתנו" - לראשות העירייה. ב-2015 נבחרה פלוסקוב לכנסת והחליף אותה עו"ד ניסן בן חמו, בן ערד שגדל והתחנך בה, בשנת 2024 נבחר יאיר מעייני לראשות העיר.
בעיר פועלים גרעיני התנדבות רבים, הכוללים מתנדבי שנת שירות של הצופים העבריים, קדימה, צמרת ובית"ר. בנוסף על כך, בעיר ישנו כפר סטודנטים וגרעין של תנועת הבוגרים של בני עקיבא ובעבר התקיים בעיר גרעין חיילים של תוכנית "עם וארץ" מטעם מכינת עין פרת.
בעיר פועלות תנועות הנוער הצופים, בית"ר, בני עקיבא והנוער העובד והלומד.
אוכלוסייה בסביבה
ליד העיר ערד שוכן בסיס האימונים של חטיבת הנח"ל.
בסביבתה מכל עבריה, יושבות קהילות בדואיות החיות ביישובים בדואים לא מוכרים (הפזורה). האוכלוסייה מוערכת בכ-15,000 תושבים בדואים (מהם תל ערד,[16] אלפורעה, ר'זה, אל זערורה, בקעת הקנאים ונחל יעלים). לבדואים של אלפורעה יש תביעות בעלות על הקרקע בתחום הקו הכחול של ערד וחלקם יושבים על אדמות אלה.[17] בעקבות המאבק נגד הקמתו של מכרה הפוספט הסמוך לשטח זה, לא תוכנן היישוב אלפורעה על אף שהוכר בשנת 2006 וכך מתגוררים 11,000 נפש על פני אזור זה בלא הסדרה מוסכמת.
אדריכלות
ההיבט האורבני
ערד שייכת לדור הערים החדשות אשר הוקמו במדינת ישראל עם ראשיתו של העשור השני להקמתה. התכנון התבסס על עקרונות תכנון הערים המודרני, והושפעה באופן משמעותי מתכנון העיר ברזיליה,[18] ועליהם נוספו רעיונות ייחודיים שפיתחו אדריכלי העיר והשכונות שערכו ניסויים אדריכליים מגוונים. התכנון כלל התפתחות הדרגתית, הפרדה בין שימושים שונים, הפרדה בין תנועה רגלית ותנועה ממונעת והתייחסות לאקלים ולנוף המדברי.[19]
המתכננים יצרו עיר במבנה ליניארי, המותאם להתפתחות הדרגתית של יישוב, שהיה תפיסה חדשה בתכנון הערים בארץ (שם). התכנון אפשר התחלה של יישב חדש וגידולו באופן הומוגני כיחידה שלמה בכל אחד משלבי ההתפתחות, תוך יצירת תמהיל מותאם של מגורים, מבני ציבור, חינוך, מסחר ותרבות באופן פרופורציונלי לגודלו.
התכנון כלל בחלק המרכזי של העיר 6 רבעים, כשבכל רובע מגורים כ־5,000 תושבים. בכל רובע נשמר מקום למבני ציבור ובין הרבעים תוכנן מרכז העסקים העירוני הראשי. מחוץ לאזור המגורים, סביב הצומת והכביש האזורי, מוקמו שטחי תעשייה ומסחר, שהיו אמורים להישען גם על התנועה העוברת באזור. אזור מלונות תוכנן ממזרח לעיר בקצה הרכס, מול הנוף של בקעת ים המלח, הרי אדום ומואב, והיה מיועד לתיירות מכל הסוגים ובעיקר לחולי אסתמה ומחלות ריאה, שאזור זה נחשב כבעל השפעות טובות עליהם.
מערכות התחבורה תוכננו על פי אופנת תכנון הערים של שנות ה־60 של המאה ה־20, שכללה הפרדה מוחלטת בין תנועת הולכי הרגל וכלי הרכב. תנועת כלי הרכב הועברה לכבישים חיצוניים סביב שכונות המגורים, ובמרכז השכונות עברו שבילים רחבים להולכי רגל שחיברו בין המרחבים השונים בשכונות ובינם לבין מבני הציבור ומרכז העיר.[20]
באמצע שנות ה-60 הוחל בתכנון פרויקט מגורים הכולל בתים פרטיים צמודי קרקע סביב הרבעים המרכזיים, שהיווה למעשה אב-טיפוס לשכונות "בנה ביתך" של סוף שנות ה-70.
בשנות האלפיים נמתחה ביקורת על התכנון המודרניסטי של העיר, המפריד בין השימושים השונים ובין המכוניות להולכי הרגל, בטענה שתכנון כזה מקשה על התנועה בין השכונות, מעודד תלות ברכב הפרטי ומונע אינטנסיביות עירונית שתחזק את הכלכלה והמסחר.[21]
ההיבט הארכיטקטוני
על פי הנחיותיה של תוכנית האב לעיר ערד, נדרשה חזית הבניין להכיל לפחות 60% ציפוי באבן מקומית. אלמנט זה הביא לכך שנוצר קו מאחד בין בתיה השונים של העיר, ובנוסף חיבר את הבתים אל המרחב הסובב אותם. ברחבי העיר נעשו מספר פרויקטים ארכיטקטוניים אשר היוו מעין ניסויים במערכות מגורים. דוגמה לדבר ניתן למצוא בשכונת "בתי הפטיו" הממוקמת בלב "רובע יעלים" הוותיק. ייחודן של יחידות דיור אלו, הוא בכך שלכל יחידה הוקצתה חצר רחבת ידיים (פעמים אף בגודל שווה לגודל הדירה עצמה) התחומה מכל עבריה בקירות גבוהים - כך שבבוא היום, עם גידולה של המשפחה, ניתן יהיה לסגור את החלל ולהרחיב את חלל הדירה. פרויקט "בתי הפטיו" נחשב עד היום לאחד מהדוגמאות המובהקות לניסיונות המרתקים שנעשו בארכיטקטורה הישראלית בשנותיה הראשונות של המדינה.[22]
2022 מרכז העיר
תוכנית להתחדשות מרכז העיר וארבע השכונות הוותיקות הסמוכות אליו, בשיתוף האדריכלים "בסט אדריכלים" ו-"אורצקי אדריכלים", זכתה במקום הראשון באות האדריכלים 2022 בקטגוריית תכנון ועיצוב עירוני.[23]
שכונות ורבעים
לרוב השכונות בערד ניתן שם הקשור לנושא מסוים, כשכל שמות הרחובות בהן עוסקים בנושא. שכונות יוצאות הדופן הן השכונות הראשונות ושכונות המרכז (ראשונים, נעורים, אבישור, טללים, יעלים ולבאות). שאר השכונות הן: גבים, בה הרחובות קשורים בגופי מים ונחלים, חלמיש – בפירות, מעוף – בציפורים, שקד – בפרחים, רותם – באבנים, חצבים – בנושאי צבא, הרדוף – בגופים גבוהים, ורננים – מוזיקה. מדרום לכביש 31 שוכן אזור התעשייה של העיר, המחולק לאזור תעשייה זעירה בצפון, ואזור תעשייה כבדה, שבמערבו שוכן רובע האמנים "אשת לוט".
רובע יעלים
רובע יעלים היה הרובע הראשון ותוכנן על ידי אדריכלית ברנזון אלרוד. הרובע נקרא על שם נחל יעלים הזורם בסמוך לעיר. וקבל את הכנוי "בתי הפטיו" על שם יחידות דיור אלה שהיה בהן ניסיון למצוא פתרון ארכיטקטוני לבניה רוויה בתנאי המדבר.
המבנה בנוי בצורה פירמידלית כך שלכל דירה שטח פתוח של פטיו המשמש גינה קטנה פרטית הן על הקרקע והן בקומות על ידי תוספת פטיו לכל דירה על הגג של הדירה מתחתיה.
בערב, אחרי שחדרי המגורים בתוך הדירה התחממו במשך היום (בתקופה שלא היה מיזוג אוויר) נוצר שטח חיצוני נעים בשעות הערב. שטח הפטיו מאפשר עם גידול המשפחה ניצול השטח ללא צורך מעבר לדירה גדולה יותר.
הכניסה לדירות לאורך מעבר פנימי מוצל וחדרי מדרגות פתוחים. אזור חניה לכל דיירי הבתים בכניסה למעבר.[24]
רובע האמנים
ברובע זה, הקרוי "אשת לוט", חברו אמנים תושבי ערד לקהילה יוצרת בעלת רגישות חברתית וסביבתית גבוהה. הרובע, המשלב יצירה, אמנות ואווירה מדברית, ממוקם בקצה המערבי של אזור התעשייה, על אם הדרך היורדת אל ים המלח ומצדה. במהלך הקיץ מתכנסים תושבי ערד בימי "חמישי ברובע" כדי ליהנות ממופעים, שוק איכרים והאוויר הקריר והנעים.
אבישור
בלב העיר ערד שוכן רובע אבישור – פנינה ארכיטקטונית המייצגת נאמנה את רוח הארכיטקטורה הישראלית של שנות ה־60 של המאה ה־20. רובע זה תוכנן על ידי האדריכלים אדם אייל ודוד בסט, בהתאם לתוכנית האב. את הרובע, המכיל כ-600 יחידות דיור, חוצה רחוב להולכי רגל, שמצדדיו גני שעשועים, מבני ציבור ועוד. את הרובע מקיף כעין כביש טבעתי, שמפריד בין תנועת כלי הרכב לתנועת הולכי הרגל. טיפולוגיית הבינוי מורכבת מחצרות סגורות, המגנות מפני רוחות המדבר החזקות, ויוצרות הצללה לחצר. את תכנון הנוף לשכונה ביצע אדריכל הנוף צבי דקל, עבודה שעליה זכה בפרס קרוון בשנת 1973. תכנון הנוף מתאפיין בניצול חכם של מערך הבינוי, וכן חשיבה על תנאי האקלים המדבריים.
לבאות
שכונת לבאות ממוקמת במרכז העיר הדרומית, כוללת בניינים בני ארבע קומות לצד רבי קומות ובתי קרקע. בשכונה ממוקמת קופת חולים מכבי, בית הספר לבאות ובית הכנסת הספרדי של העיר. השכונה נגישה גם לקניון ערד ולבית הספר התיכון היחיד בעיר.
שכונת נעורים
שכונת נעורים היא מן השכונות הוותיקות בעיר, בתיה הראשונים של השכונה אכלסו את בוני היישוב בערד, ובכך למעשה חברה לרעותה, השכונה הראשונה, שכונת 'הראשונים' בה התגוררו מייסדי העיר בצריפי אזבסט. נעורים נבנתה בצורה מסודרת, כשחלקה בתים צמודי קרקע, אחידים ברובם, וחלקה בנייה רוויה.
תעשייה
אזור התעשייה של ערד שוכן בדרום מערב העיר, בשטח של 2,854 דונם. שני המפעלים הגדולים שהיו בו נסגרו בשנת 2014, "מגבות ערד" ומפעל "פלקסטרוניקס" (לשעבר "מוטורולה דרום").[25] בשנים 2015–2019 נוספו חמישה מפעלים חדשים בגודל בינוני. כיוון הפיתוח הכלכלי של ערד הוא יצירת תמהיל של תיירות בוטיק וטיולי טבע, הפיכת העיר למרכז תרבות ואמנות, תעשייה של מפעלים קטנים ובינוניים, פיתוח המנחת למטוסים קלים ושירותי אחסון ושירות למטוסים קלים, פרק מוטורי ופיתוח אנרגטי שישחרר את העיר מהתלות בחברת חשמל (ראו דף הפייסבוק של עו"ד ניסן בן-חמו).
שירותים עירוניים
בערד סניפי קופות חולים כללית, לאומית ומכבי. על יד בניין העירייה הוקם על ידי הרב חנוך אידלמן והרב אברהם קמינר עסקני קהילת גור בשנות ה-2000 מרכז רפואי על שם לאון ופרדה שאלר מלונדון, ובו חדר מיון. בשנת 2023 נפתח במקום מרכז דיאליזה המשמש את כל תושבי האזור. תחנת מגן דוד אדום ממוקמת בסמוך למרכז הרפואי. בעיר פועלת פנימיית "בית מזור" לילדים ונערים חולי אסתמה אשר משתלבים במערכת החינוך של ערד.
תחנת משטרת ערד (האחראית על גזרת ערד וסדום), בפיקודו של קצין בדרגת רב-פקד, נמצאת גם היא על יד העירייה. בשנת 2007, זכתה משטרת ערד בתעודת הצטיינות על כך שהפחיתה משמעותית את כמות עבירות הרכוש בגזרתה.
הספרייה העירונית ערד הוקמה כחודש לאחר הגעת הגרעין הראשון לעיר. מאז גדלה ועברה בין מבנים שונים עד להגעתה בשנת 1984 למבנה הנוכחי במתנ"ס ערד. הספרייה זכתה בפרס הספרייה המצטיינת של משרד התרבות לשנת 2012.
האקלים התרבותי בערד
בשנות השישים והשבעים התפתחו בה קהילה תוססת ושוחרת תרבות ופעילות עסקית שוקקת. בהיותה "העיר המתוכננת הראשונה בישראל", היא הציתה את דמיונם של רבים, והיו שהכתירו אותה כ"אל דוראדו".
בתחילת שנות השמונים חיו בעיר כ-13 אלף איש. באותה התקופה נרכשו מעל 1,500 מנויים לסדרת התיאטרון השנתי של "תרבות לעם", שהביאה לעיר מדי שנה 6–8 הצגות תיאטרון של מיטב תיאטראות ישראל. תפוסתו של בית הקולנוע "אורון" היא 750 מקומות כך שכל הצגה הועלתה פעמיים.
ב-1981 הועלה על במת "אורון" המחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת", בהפקה משותפת של תיאטרון "הקאמרי" עם קבוצת תיאטרון ערד, תזמורת ערד ואנשי ערד. מטעם הקאמרי השתתפו ששי קשת, תיקי דיין ואלברט כהן. ההצגה עלתה חמש פעמים בערד ואחר כך גם בתל אביב בתיאטרון הקאמרי עצמו.
בסביבה התרבותית הזו פעלו, בין השאר, הבמאי דורון צברי, הסופר גבי ניצן, המשוררת טל ניצן, העורך רן זיו, העיתונאי יובל קרני ורבים אחרים.
אמנות ואומנות
המרכז לאמנות עכשווית בערד מציג תערוכות אמנות מהעיר, מישראל ומשאר העולם, המעלות נושאים הרלוונטיים לחיים בערד ובנגב המזרחי. במסגרת המרכז פועלת תוכנית שהות אמן בינלאומית שמשכה בשנים האחרונות מעל מאה אמנים מכל העולם.
חגיגות הזמר העברי בערד ("פסטיבל ערד"), המתקיימות בעיר מדי שנה מאז 1982, מהוות מוקד משיכה לאלפי מבקרים מדי קיץ.
ברובע האמנים בעיר פועלות מספר גלריות ובערבי חמישי במהלך הקיץ מתקיים בו יריד "חמישי ברובע", בו פתוחות כל הגלריות לקהל הרחב ומתקיימים מופעים והופעות מוזיקליות. ברחבי העיר ערד פועלים אמנים רבים, המציגים את יצירותיהם במרכז לאמנות, בירידי "ארט קפה" המתקיימים מפעם לפעם ובימי "בתים פתוחים" במהלך סוכות. ניתן לבקר במספר בתי גלריה לאורך כל השנה.
ערד משופעת באמנות רחוב ובפסלי חוצות.
עיתונות
בשנת 1966 החלו אלי זיו ורחל (רוחל'ה) זיו, ממייסדי ערד, להוציא לאור עיתון מקומי בשם "כידוד", על שם ההר שעליו הוקמה העיר. "כידוד", שיצא לאור ברציפות עד 1989, נחשב לאחד מחלוצי המקומונים בישראל (קדמו לו רק שני מקומונים באילת). בשיאו הוא הופץ ב-3,000 עותקים מדי שבוע, שחולקו חינם במכולות, בקיוסקים ובמקומות נוספים. אבי בלשניקוב, בעבר מנכ"ל משרד התקשורת ומנכ"ל הכנסת, היה עורך מדור הנוער ב"כידוד" בתקופת לימודיו בתיכון.
כיום מופץ בערד עיתון ה"צבי" למגזר הכללי ועיתון "מידערד" למגזר הדתי והחרדי בעיר.
תיירות
ערד ידועה בנופה המדברי, ובאקלימה היבש הידוע בתכונות המרפא שלו. קרבתה למדבר יהודה מושכת מטיילים רבים שיוצאים ממנה כבסיס. בנוסף לכך, ערד ידועה באוויר הנקי שלה, ומהווה בשל כך מוקד משיכה לחולי אסתמה מכל רחבי הארץ.[26]
בכל שנה בסוכות מתקיים פסטיבל בתים פתוחים של אמנים בערד; בכל קיץ מתקיים פסטיבל הזמר בערד; במהלך חודשי הקיץ מתקיימים ערבי "חמישי ברובע" בקריית האמנים עם אמנים והפעלות; בכל שנה בסוף השבוע הראשון של חודש מאי נערכות הליכות ג'יין בשניים-שלושה מסלולים, המספרים מסיפוריה של העיר.
בשטח העיר, במרחק של 9 ק"מ לכיוון מצדה מערב, נמצא כפר הנוקדים, אתר תיירות בסגנון מקראי.
ערים תאומות[27]
וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית (מ־1973)[28]
דינסלאקן, נורדריין-וסטפאליה, גרמניה (מ־1989)[29][30][31]- ברלינגטון, ורמונט, ארצות הברית (מ־1991)[32][33]
גלריית תמונות
-
מלון מרגוע בפאתי העיר
-
בית הקולנוע "אורון", בתכנון האדריכל מנחם כהן, 7/04
-
מעבר להולכי רגל בלב שכונת בתי הפטיו הייחודית לערד, 7/04 -
אי תנועה בערד - לראשונה נעשה שילוב בין תכנון תנועה לחומרים מקומיים, תכנון: יונה פיטלסון
-
שרידי מלון מצדה, מהמפוארים והמבוקשים בעיר, כיום נטוש והרוס, 5/08
-
אחד מצריפי המגורים הראשונים שנותרו באתר בו התגוררו חלוצי ערד בראשית שנות ה-60 -
בכיכר המרכזית ברובע אבישור, 12/10
-
המרכז העירוני, 12/10
-
בנין עיריית ערד
לקריאה נוספת
- מנחם תלמי ואפרים תלמי, כל הארץ-לכסיקון גאוגרפי של ישראל, הוצאת עמיחי, ספטמבר 1966, ערך: ערד, עמוד 532–533.
- מיכאל יעקובסון, האדריכל שתכנן את בניין העירייה, מנחם כהן - עבודות (על תכנון המרכז העירוני בערד), הוצאה עצמית, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
- רודד, ב' (2010), ערד בין כסיף לבריר – ממשליות של שליטה מזניחה. א' צפדיה, וח' כץ (עורכים) מדינה מפקירה – מדינה משגיחה / המקום האחר של המדינה (עמ' 143–164). תל-אביב: הוצאת רסלינג.
- רודד, ב. ואהרונוביץ', י. (2011). "מנהיגות מקומית בעיר ספר שולית בין הלאומי לגלובלי: המקרה של ערד." בתוך: א. בריכטה, א. ויגודה-גדות וג. פדה (עורכים). עיר ומדינה בישראל: שלטון מקומי לקראת העשור השביעי, עמ' 86–128.
- רודד, ב' (2012). תכנון במצב של אי-הכרעה: המקרה של הנגב. תכנון, 9(1): 164-141.
- רודד, ב' (2012). התוכנית להתיישבות ב"מבואות ערד" בראי עקרונות של פיתוח בר-קיימא וצדק רב-דורי. אקולוגיה וסביבה 3(1): 116-117.
- רודד, ב' (2014). האם ערד שייכת לתושביה? פנים 64: 107-112.
- רודד, ב. (2015). הזכות לנופי המקום: מאבקים "מלמטה" על דמותה של ערד, סוציולוגיה ישראלית, טז (2): 119-139.
- רודד, ב. (2016). אקטיביזם חברתי בעיירת ספר: המקרה של ערד. בתוך: בארי, א. ורזין, ע. (עורכים). דמוקרטיה מקומית בישראל: ביזור, מקומיות והשתתפות (עמ' 47–67). מחקר י פלורסהיימר, המכון ללימודים עירוניים ואזוריים, האוניברסיטה העברית בירושלים.
- רודד, ב. (2017). 1. רודד, ב. (2017). עיר ומכרה פוספט בבקעת ערד – שחקנים במאבק. בתוך: א. גולן ור. דוניץ-קידר (עורכות). עיר תאגיד/תאגיד בעיר (85-114), תל אביב: רסלינג.
- רודד, ב., מאיר, א. ובן-ישראל, א. (2018). דרך כמקום-מרחב חברתי: כביש 31 וערד בין חיבור לניתוק. סוציולוגיה ישראלית.
- רודד, ב. (2018). התביעה לזכות לעבודה בעיר: המקרה של סגירת מפעל בערד. מגמות נג (2): 216-189.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ערד |
אתר האינטרנט הרשמי של ערד
- פרופיל ערד נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
- ערד-ליין- פורטל המרכז בתי עסק,חדשות ואירועים קהילתיים בעיר (אורכב 24.11.2020 בארכיון Wayback Machine)
- מפות אזור ערד בשנים הראשונות להקמתה (בעברית) ומפת תכנון אזורית (באנגלית), 1961 עד 1969, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
- ערד, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
חגי עמית, הפריפריה של הפריפריה: היכן ומתי איבדה מדינת ישראל את ערד?, באתר TheMarker, 23 באוקטובר 2014- מרב בטיטו, תראו מי שבמִדבר, באתר "ידיעות אחרונות", 13 ביוני 2018
- קינן ראובני, ערד - בית פרטי עם נוף למדבר וים המלח במיליון שקל: אז למה הישראלים לא מגיעים?, באתר TheMarker, 25 בנובמבר 2018
- הדר חורש, "לא מתביישים לבקש פה 2 מיליון שקל על וילה", באתר TheMarker, 5 ביולי 2019
- אורלי גנוסר, בירה, מסעדות ואפילו מסלול מירוצים: ערד שלא הכרתם, באתר גלובס, 7 במאי 2021
- דיאנה בחור ניר, ארץ עיר, באתר כלכליסט, 7 במרץ 2024
ערד (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
.jpg){kind=link}
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ ארץ הנגב - אדם ומדבר (1979), בעריכת אבשלום שמואלי ויהודה גרדוס, כרך 2, עמ' 575.
- ^ פרופיל עיריית ערד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2005)
- ^ ארץ הנגב - אדם ומדבר (1979), בעריכת אבשלום שמואלי, כרך 2, עמ' 573.
- ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיית אריאל, כרך 7, עם עובד (1979), ישראל. עמ' 6002–6003
- ^ אליאב, לובה, "עיר עולה מן המדבר – ימים ראשונים בערד". בתוך: ים המלח ומדבר יהודה : 1900-1967 : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר., סדרת עידן 6, 1990, עמ' 161-172
- ^ מירב מורן, "ערד מתוכננת למשפחות, בשונה למשל מהעיר מודיעין", באתר גלובס, 26 בינואר 2015
- ^ כאן תקום עיר, מעריב, 8 במרץ 1962
- ^ אהרון דולב, ערד - החזון והמחדל, מעריב, 7 באוקטובר 1966
- ^ Aronoff, M. J., Frontier town: the Politics of Community Building in Israel., Manchester University Press, 1974
- ^ אילנה קוריאל, שרת הבריאות נגד כריית פוספטים ליד ערד, באתר ynet, 3 באפריל 2014
- ^ חגי עמית, שדה בריר: הקרב האחרון נגד כיל, באתר TheMarker, 2 בינואר 2016
- ^ פרופיל ערד באתר הלמ"ס
- ^ ליאור דטל, בלי מים, אין אינטרנט ואפשר לחלום על חוגים: ביקור בבית הספר המוזנח בישראל, באתר הארץ, 3 בינואר 2022
- ^ ירון בן-עזרא, מנכ"ל החטיבה להתיישבות
- ^ ענת רסקין, ערד - על שולחן התכנון של הסטודיו לתכנון אורבני, באתר 31 מזרח - פורטל תיירות וקהילה של ערד והנגב המזרחי, 30 דצמבר 2010
- ^ Shadar, HADAS., The linear city: linearity without a city, The Journal of Architecture, 16(5): 727-764.
- ^ פיסטרוב-בוכלצב, סיוון, ערד בין אוטופיה להטרוטופיה., חיבור לשם קבלת תואר שני, באר שבע: המחלקה - לפוליטיקה וממשל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב., 2012
- ^ Lerman, הקריסה של ערד היא לא בגלל המגבות אלא תוצאה של התכנון העירוני, באתר עוד בלוג תל אביבי, 2014-10-30
- ^ ערן טמיר, הרחוב המקורה – בתי הפטיו בערד., באתר ערסיטקטורה, 2010
- ^ שני רחל פומס, הבית היפה בישראל ומבנה הציבור המצטיין: הוענק אות האדריכלות לשנת 2022, באתר ynet, 26 באוקטובר 2022
- ^ שרון דלמן, בתיה רודד, מזל סיגרון, ברוניה בלבן, אביה טננבאום, נדין גינו, אילנה נירנברג, יחד במטרה להצליח לשנות - מסע של פעילי שכונה בדיאלוג בונה קהילה, "כשעשייה, למידה וידע נפגשים" אסופת מאמרי חכמת העשייה ממרכזי הגישור והדיאלוג בקהילה עורכת ארנה שמר, משרד הרווחה והשירותים החברתיים ולמוזאיקה-המרכז ליישוב סכסוכים בקהילה, 2014, עמ' 27-39
- ^ חגי עמית, הפריפריה של הפריפריה: היכן ומתי איבדה מדינת ישראל את ערד? , באתר TheMarker, 8 בספטמבר 2014
- ^ ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על עליה בחולי האסטמה בישראל, באתר הכנסת, ראו דברי גרשון פינק ומנחם רותם, 5 בפברואר 2008
ערן דקל, בשביל הנשימה: שמורת אוויר נקי, באתר nrg, 31 באוגוסט 2011 - ^ ערים תאומות באתר של ערד, המידע על הערים התאומות נמצא בסוף העמוד
- ^ "Sister Cities of Wilmington, Inc. – Background". אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2007. נבדק ב-12 ביוני 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "List of Twin Towns in the Ruhr Destrict" (PDF). Twins2010.com. אורכב מ-המקור (PDF) ב-28 בנובמבר 2009. נבדק ב-28 באוקטובר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Dinslaken-Arad (translated by Google)". Dinslaken-Arad.de. נבדק ב-15 במרץ 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ערים תאומות של דינסלאקן (בגרמנית)
- ^ "Sister Cities – The City Diplomacy of Burlington, Vermont". אורכב מ-המקור ב-7 ביוני 2008. נבדק ב-12 ביוני 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ערים תאומות באתר של ברלינגטון
 | ||
|---|---|---|
| נפות | נפת אשקלון • נפת באר שבע | |
| ערים | אופקים • אילת • אשדוד • אשקלון • באר שבע • דימונה • נתיבות • ערד • קריית גת • קריית מלאכי • רהט • שדרות | |
| מועצות מקומיות | חורה • ירוחם • כסייפה • להבים • לקייה • מיתר • מצפה רמון • עומר • ערערה בנגב • שגב שלום • תל שבע | |
| מועצות אזוריות | אל קסום • אשכול • באר טוביה • בני שמעון • הערבה התיכונה • חבל אילות • חוף אשקלון • יואב • לכיש • מרחבים • נווה מדבר • רמת הנגב • שדות נגב • שער הנגב • שפיר • תמר | |
| מועצה מקומית תעשייתית | נאות חובב | |
| מועצות אזוריות שבוטלו | אבו בסמה | |
| יישובים לשעבר | כרמון • נוה יאיר • אשלים | |
| יישובים עתידיים | דניאל • דרור • נווה תמרים • כסיף • עבדה • מעלה אהרן • שפיר | |
39339419ערד