משיח בן יוסף
משיח בן יוסף הוא המשיח שעוסק בגאולה המעשית והחומרית של עם ישראל, ואמור להיות מצאצאי שבט אפרים, בניו של יוסף.
שני המשיחים
על פי חז"ל עתידים להיות שני משיחים:
- משיח בן יוסף - המשיח הראשוני שיכונן את השלבים המעשיים-לוגיסטיים כהקמת מסגרות לאומיות כצבא ותעשייה וקיבוץ העם לארצו.
- משיח בן דוד - המשיח הרוחני-האידאולוגי שיביא את העם אל שלמותו הרוחנית.
משיח בן יוסף נמשל לשור, ואילו משיח בן דוד נמשל לחמור[1].
אבות הטיפוס בעניין זה הם יוסף ויהודה. יוסף שימש כמשנה לפרעה מלך מצרים, ועסק בסדרי ממשלה ושלטון. הוא גם מכונה 'המשביר' על שום שניהל את הצד הארגוני-לוגיסטי של השברת מזון לרעבים. יהודה, לעומת זאת, הוא התלמיד חכם[2] ואיש ההגות הרוחני-אידאולוגי, המסמל את המשיח הסולל דרכים לתיקון העולם כולו.
שני אבות הטיפוס הללו, רומזים גם לכך שמשיח בן יוסף יהיה מבני רחל (יוסף היה בכורה של רחל), ואילו משיח בן דוד יהיה מבני לאה (יהודה קיבל את הפונקציה של בכור לאחר חטא ראובן במעשה בלהה, וחטא שמעון ולוי בפרשת שכם).
בברכות של השבטים בספר בראשית ובספר דברים, יוסף מצטיין בחקלאות ואדמה פורייה ובמלחמתיות (הוא אף מכונה במדרשים "שור מלחמה"). יהושע בן נון ממשיכו של משה וכובש הארץ היה משבט אפרים, ואילו שאול המלך הראשון בישראל היה אף הוא מבני רחל, משבט בנימין. במדרשים שונים ובכתבי הגאונים המשיח משבט אפרים מופיע כמלך ישראל אשר יעשה מלחמות ויכבוש את האומות.
יש במפרשים[3], שמצאו ביהושע בן נון, וכלב בן יפונה, את שורש שני המשיחים, יהושע בן נון משיח בן יוסף, הוא המנחיל את הארץ, וכלב בן יפונה הוא הולך לחברון, מקום המלכת דוד. הסבר זה יש להסמיכו על הפסוק בתהלים (קו, כו- כז) שהארבעים שנה, שהיו במדבר הוא שורש הגלות וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת: ואם כן שני האנשים שנכנסו לארץ הם מבטאים את היציאה מהגלות.
הציטוט ההיסטורי הראשון בעניין המשיחיות מופיע כנראה בספר שמואל בהתייחסותו של דוד לשאול הרודף אחריו, "וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵה' אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא:"[4] שאול היה משבט בנימין, אך על פי תפיסה זו כל מלך בישראל הוא משיח, בשל כוח הכלל שהוא מייצג והישועות שהוא עושה. שאול המלך שהיה למעשה מלך צבאי, פרק את עול השעבוד הפלישתי, וייסד בעצם את ממלכת ישראל משתי חרבות, והקים צבא חמוש היטב, ובית מלוכה שלם, הוא ארכיטיפ למשיח בן יוסף.
המהר"ל מפראג המשיל שני כוחות ישראליים אלו ללב ולמוח. משיח בן יוסף ושבט אפרים מסמלים את הלב הפועם של הממלכתיות הישראלית בעוד משיח בן דוד ושבט יהודה מסמלים את המוח המדיני החושב של הממלכתיות הישראלית[5]. באופן דומה, הרב קוק המשיל את שני הכוחות ליחס שיש בין הגוף לנשמה. משיח בן יוסף עוסק בחומריות של האומה, שיש לו צד משותף עם שאר האומות, ואילו משיח בן דוד עוסק בנשמתיות של האומה, שבו ישראל מתייחד משאר האומות[6].
הגר"א הרבה לעסוק בנושאים אלו, ואפיין את דמותו של משיח בן יוסף בספר קול התור שכתב תלמידו רבי הלל משיקלוב. לתפיסתו שמקורה במדרש תנחומא משיח בן יוסף מסומל בשור, ואילו משיח בן דוד בחמור[7]. והדבר למעשה מבוסס על ברכת יוסף:
- "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (ספר דברים, ל"ג י"ז)
לפי שיטתו, משיח בן יוסף הוא תנועה רוחנית שמתגלמת באנשים שבדור. בין 156 המאפיינים של משיח בן יוסף, הוא מונה תנועה שעושה מהלכים ארציים לתחיית האומה, בהסתר ובצניעות, בהדרגה איטית ובסבלנות, מתוך עניות ומסכנות, כאשר לא מכירים בעשייתה. על פי הגר"א משיח בן יוסף אינו חייב להיות גבר, וגם אסתר הייתה בבחינת משיח בן יוסף בדורה. ואף הוא ראה את עצמו בבחינה של משיח בן יוסף שמעודד ליישובה של הארץ וגאולתו של העם.
בהיסטוריה היהודית היו מאבקי שליטה קשים בין שני כוחות אלו החל מתקופת השבטים, דרך תקופת ייסוד המלכות ואף לאחר מכן בפיצול לשתי ממלכות שונות, והחזון העתידי של איחוד העצים, עץ אפרים ועץ יהודה, כפי שמופיע בספר יחזקאל הוא ששני כוחות אלו יוכלו לפעול בהרמוניה אחדותית כפי שמבקש יהונתן בן שאול מדוד, "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה" (ספר שמואל א', כ"ג י"ז) וכפי שכתוב בספר יחזקאל: "וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיֻה \{יִהְיוּ\} עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד...וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם."[8].
מותו של משיח בן יוסף
על פי חז"ל[9] בעקבות נבואת זכריה וקרב מגידו בעקבות הפסוק בנביא "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ", עתיד משיח בן יוסף להיהרג, לפני בואו של משיח בן דוד. דעה מקובלת היא שהוא ייהרג במלחמה כנגד ארמילוס הרשע[10] - מלכם של אנשי אדום, במלחמת גוג ומגוג[11]. על פי התנ"ך יהיה מצב של פילוג, שבו יספדו למשיח בן יוסף כל קבוצה בפני עצמה. לפי גרסה נוספת המופיעה ב'קול התור', ארמילוס הרשע היינו שר הערב רב.
גם המהר"ל סבר כי משיח בן יוסף ייהרג, בשל ההתנגדות הגדולה של הגויים לעם ישראל בתחילת מלכות המשיח בעת מלחמת גוג ומגוג, ולכן המעלה שהוא מייצג בעם ישראל תתבטל[12].
החל מתקופתו של האר"י אנו מוצאים מסורת של תפילה על חייו של משיח בן יוסף.[13]
גם הגר"א האמין שאין הכרח שמשיח בן יוסף ייהרג (ואף חיבר תפילה מיוחדת "לבקש על חייו של משיח בן יוסף") ובמקומו כל תנועה ואדם שעוסקים באופן מעשי בענייני הכלל וגאולת ישראל שמתבטלים או נהרגים, הם תחליף לגזרה קדומה זו, ויש לראות בהם ניצוצות של משיח בן יוסף שנהרג[14].
הרב אברהם יצחק הכהן קוק חיבר את המאמר המספד בירושלים כהספד לבנימין זאב הרצל חוזה המדינה (ללא אזכור מפורש של שמו), בו ראה ביטוי של משיח בן יוסף[15]. הרב קוק הסביר את מותו של משיח בן יוסף בכך שהכח הלאומי הצר של ישראל, שמייצג משיח בן יוסף, שיש בו גם אהבה פרטית יתירה עתיד להתבטל, כדי לפנות מקום לכוחו האוניברסלי של משיח בן דוד, שמטרתו היא לאחד את כל האנושות למשפחה אחת, שתקרא בשם ה'[16].
הנבואה על מות משיח בן יוסף
- "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר.
- בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ-רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן.
- וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד, מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד, מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד[17].
על פי רש"י בעקבות תרגום יונתן, המספד בירושלים שיתקיים ביום ההוא, יהיה על אשר דקרו והרגו בהם האומות בגלות. עם זאת, מביא רש"י את דרשת חז"ל שמדובר בהספד על משיח בן יוסף שנהרג. על פי המלבי"ם "תחלה יספדו עליו כמו שסופדים על הבן יחיד שמת ואין אחר תחתיו, וגם אחר כך כשיתגלה משיח בן דוד", ימררו עליו כעל הבן הבכור "באשר הוא היה הבכור והראשון להושיעם, וע"כ יתמיד האבל עליו גם אחרי כן".
על פי תרגום יונתן, רש"י והמלבי"ם רמוזים בחלק הפסוק "כְּמִסְפַּד הֲדַדְ-רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" שתי מספדות שהיו בעבר. המספד על המלך אחאב בן עמרי שהרגו הדד-רימון (בן הדד שעבד את האל רימון) בר טברימון ברמות גלעד (מלכים א' כ"ב) והמספד על המלך יאשיהו בן אמון שהרגו פרעה נכֹה בבקעת מגידו (דברי הימים ב ל"ה). המלבי"ם עוד מעמיק בעניין ואומר שהמספד על יאשיהו היה מפני שהיה מלך יחיד, והמספד על אחאב היה מפני שהיה הבכור מבין שני המלכים שמלכו בתקופתו, מכיוון שמלך על עשרה שבטים. ובמספד של משיח בן יוסף בירושלים יהיו את שני הדברים ביחד, שיהיה הבכור וגם שכל ישראל יספדו לו.
ערכים קרובים
לקריאה נוספת
- הראי"ה קוק, מאמרי הראי"ה - המספד בירושלים, הקרן ע"ש גלדה כ"ץ, השדמ"ת.
- מיהו משיח בן יוסף? באתר בית חב"ד.
קישורים חיצוניים
- שמעון תודר, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, באתר דעת
הערות שוליים
- ^ במדרש תנחומא (בראשית אות א' דף ז ע"א): משלחי רגל השור זה משיח בן יוסף שנמשל לשור. וחמור זה משיח בן דוד, שנאמר (זכריה ט') עני ורוכב על החמור.
- ^ "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גּשְׁנָה" - בראשית מו, כח
- ^ מהרש"א סנהדרין קיא. גר"א אדרת אליהו יהושע טז, א.
- ^ שמואל א, כד, ו
- ^ מהר"ל נצח ישראל פרק ל"ז
- ^ מאמרי הראיה א' עמ' 94
- ^ "משלחי רגל השור" - זה משיח בן יוסף שנמשל לשור ו"חמור" - זה משיח בן דוד שנא' עני ורוכב על חמור. (מדרש תנחומא בראשית פרק א)
- ^ ספר יחזקאל ל"ז פסוקים ט"ז-כ"ב
- ^ בבלי, מסכת סוכה נ"ב ע"א
- ^ ספר אמונות ודעות מאמר שמיני - אות ה
- ^ רש"י סוכה דף נב/א
- ^ מהר"ל נצח ישראל פרק ל"ז
- ^ מורי ז"ל הזהיר לנו מאד שנזכיר בכל תפילה לכוון במלים "וכסא דוד עבדך", שיהיה משיח בן יוסף ולא ימות" (הרב חיים ויטל, פרי עץ החיים, שער העמידה). וכן בבן איש חי (פרשת בשלח), שו"ת מנחת אלעזר (חלק ג', סימן עו), וילקוט יוסף (תפילה ב')).
- ^ על פי הרב יוסף ליב זוסמן
- ^ מאמרי הראיה א' עמ' 94
- ^ אורות, אורות ישראל, ו, ו
- ^ זכריה יב, י-יב
