משקה אלכוהולי
משקה חריף הוא משקה המכיל אלכוהול (שהוא השם המקובל בשפת היומיום לאתנול).
לצריכת אלכוהול יש, בין השאר, השפעות קצרות טווח. בשל השפעתו המשכרת של האלכוהול, המשרה על השותה אותו הרגשת שמחה, אופוריה ורוגע, הייתה מאז ומעולם שתיית משקאות חריפים, בעיקר בקבוצה, דרך מקובלת לחגוג, לבלות או להביע שמחה. קיימים משקאות חריפים רבים, המופקים מחומרים שונים. למעשה, כמעט לכל עם או קבוצת עמים יש משקה חריף מסורתי, בעל טעם, ריח ותכונות נוספות המייחדות אותו לעומת שאר המשקאות, וכן תרבות שתייה שהתפתחה סביבו.
כינויים בשפות השונות
בעברית מליצית נהוג לכנות את המשקאות הללו הטיפה המרה, ובהוראה זו היא משמשת בכתבי ביאליק (אולם ביאליק השתמש בצירוף גם לציון מרירות ויגון בלבד). בעברית מכובסת נאמר על אלכוהוליסט שהוא נפל לטיפה המרה. לצירוף המטונימי בן שתי המילים מקבילה ביידיש (דער ביטערער טראָפּן), והוראתה יין שרוף.[1] גם השפה הפולנית קושרת בין המרירות למשקה המשכר (gorzalka הוראתה 'מרירה' והיא משמשת אחד משמות הוודקה). ברוסית – 'גורקי' הוראתה 'מר'; באנגלית bitters (דקדוקית מתייחסים אל המילה בלשון יחיד) הוא סוג של קוקטייל אלכוהולי; בגרמנית Magenbitter ובהולנדית bittertje ("מריר קטן").[1] באנגלית מדוברת המשקאות הללו מכונים גם the hard stuff וכן firewater; שני הכינויים מתבססים על ריחם וטעמם העזים של המשקאות.
שתיית אלכוהול בעת העתיקה
שתיית משקאות חריפים הייתה מנהג מקובל בקרב עמים רבים עוד בעת העתיקה. האדם הראשון ששכרותו מתועדת בתנ"ך הוא נח: ”וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר” (בראשית, ט', כ'-כ"א).
עדויות לשתיית יין במזרח הקדום מופיעות למכביר במקרא, וכן בציורי קיר ותבליטים מצריים, וכן בשרידי מתקנים שנתגלו בארץ ישראל, ואשר שימשו בייצור יין. כדי חרס עבור יין, המעידים על ייצורו של משקה זה, נמצאו בכרמל באופן המעיד על חשיבותו הטקסית של האלכוהול בקרב התרבויות הקדומות, וכמו כן גם בגאורגיה, בהרי זגארוס שבאיראן ובבבל.
ליין היה תפקיד חשוב בחיים הפולחניים במצרים העתיקה. ציורים המתארים ייצור יין נמצאו על קירותיהם של קברי הפרעונים, וברשימת המנחות שהוגשו למת נמצאו כדי יין.
היהודים נהגו לשתות יין בעת שמחה, וכן השתמשו בו בבית המקדש לנסכים: היה היין ננסך על גבי המזבח בשעת הקרבת הקרבנות. על כן היין מתואר בתנ"ך כמשקה "המשמח אלוקים ואנשים" (שופטים, ט', י"ג).
גם היוונים והרומאים אהבו לשתות יין, ואף סגדו לאליל מיוחד אשר היה אחראי על משקה זה: דיוניסוס (בגרסה הרומית: בכחוס).
גם השבטים הגרמאנים מפורסמים בשל תרבות השתייה הענפה שלהם: הם שתו בעיקר בירה, וזו הפכה למשקה מקובל בטקסים דתיים. עדות נוספת לשימוש באלכוהול בתרבות השבטים הגרמאנים היא הקוניאק הצרפתי, שהתפתח ממשקה אלכוהולי של השבט האוסטרו-גותי.
ממצאים ארכאולוגיים מעידים כי עמים רבים במקומות שונים בעולם נהגו להכין ולשתות משקה חריף בשם מי דבש, אשר נרקח באמצעות דילול דבש במים או במיצי פירות. עם העמים אשר נהגו לשתות משקה זה נמנים המצרים, היוונים, הרומאים, האינקה, האצטקים - ובראש ובראשונה הויקינגים. את המשקה היה נהוג לשתות במיוחד בחגים ובפסטיבלים מיוחדים. לדבש - ובהקשר לו, ובימים קדומים יוחסו לשותים מן המשקה תכונות כמו חוכמה, אומץ וכוח וכן יכולת פוריות גבוהה.
תרבות שתייה עממית
בתרבות האירופית
וודקה
בתרבות הסלאבית
בקרב העמים הסלאבים תרבות השתייה והפולקלור הסובב אותה מפותחים מאוד, עד כי נוצרו סביב שתיית המשקאות החריפים כללים ומנהגים העוברים מדור לדור. הפופולריות הרבה של המשקאות הולידה את סטריאוטיפ "הרוסי השיכור". צריכת האלכוהול ברוסיה עומדת כיום על 15 ליטרים לאדם לשנה - כמעט פי שלושה מהצריכה ב-1990 (5.4 ליטרים). תוחלת החיים ברוסיה נמוכה יחסית, בעיקר אצל גברים, והיא אף ירדה במידה משמעותית מאז 1990. צריכת האלכוהול הגבוהה היא בין הסיבות העיקריות לתופעה זו.[3]
בתרבות הסלאבית הוודקה היא מרכיב הכרחי כמעט בכל מפגש חברתי, ובמיוחד באירועים חגיגיים. אירועים אשר נהוג בהם במיוחד לשתות וודקה בצוותא הם ימי הולדת וראש השנה האזרחית (31 בדצמבר). לרוב מתרחשת החגיגה סביב סעודה גדולה, אשר במהלכה שותים משקאות חריפים וודקה ביניהם.
כל סועד מחזיק את כוסית הוודקה ביד אחת ובידו השנייה אוחז כוס מיץ או משקה לא-אלכוהולי אחר, אשר נועד לרכך את טעמה העז של הוודקה. המשקה אשר משמש בתפקיד זה נקרא "זפיבון" (запивон). לא נהוג בדרך כלל לערבב את הוודקה והזפיבון בכוס אחת. יש המעדיפים מלפפון חמוץ או דג מלוח, אשר ירככו את טעם הוודקה במקום משקה. מאכל המשמש בתפקיד זה נקרא "זקוסון" (закусон). טקס הרמת הכוסית נקרא "טוסט" (тост). לפני הלגימה מודיע אחד הנוכחים לכבוד מה שותים. על פי רוב יוכרזו איחולים הדדיים, כגון בריאות, הצלחה וכדומה. אם ההתכנסות החגיגית היא לכבוד אחד הנוכחים, כגון חתן יום הולדת, יוקדש הטוסט הראשון לו. נהוג לשתות גם לכבוד קרובי משפחה וחברים שאינם נוכחים באירוע. לאחר אמירת הטוסט מרימים כוסית ושותים את כוסית הוודקה, ומיד לאחר מכן לוגמים מהזפיבון או נוגסים בזקוסון. אם אחד הנוכחים אינו שותה מסיבה מסוימת, המנהג הוא שעליו לגעת עם כוסית הוודקה במצחו, ובכך להשתתף באופן סמלי בשתייה החגיגית. מנהג זה מקורו בקווקז, אך הוא אומץ גם על ידי שאר עמי מזרח אירופה.
יש הנוהגים לערבב וודקה עם בירה. ערבוב זה נקרא "יורש" (ёрш), והוא נחשב לבעל השפעה משכרת במיוחד, עד כי נהוג לומר ברוסית "וודקה בלי בירה – כסף לרוח" (водка без пива - деньги на ветер). אם אדם חש חמרמורת בעת שהתעורר לאחר לילה בו השתכר, נהוג לתת לו לשתות כוס בירה כדי שההרגשה הרעה תחלוף; אם חש האדם ברע בצורה קיצונית, נהוג אף לתת לו לשתות כוס וודקה. רבים מאמינים כי שיטה זו אכן עוזרת לדכא את החמרמורת, אך יעילותו של מנהג זה לא הוכחה מדעית.
מנהג סלאבי נוסף הקשור בוודקה הוא שתיית כוסית על קברו של המת, כדי לחלוק לו כבוד.
בירה
בנוסף לוודקה, גם הבירה היא משקה אהוב בקרב עמי מזרח אירופה. את הבירה נהוג לשתות לרוב במקביל עם מאכל מלוח כלשהו, כמו דג או גרעינים, אשר יהווה ניגוד לטעמה המריר של הבירה. עמים הידועים באהבתם הגדולה לבירה, אף יותר מעמי מזרח אירופה, הם הגרמנים, הדנים, והאנגלים. הבירה נחשבת למשקה הלאומי של העם הגרמני, וכיוון שכך, נחשבת גרמניה לאחד ממרכזיו המפותחים והמוערכים ביותר. גם האנגלים ידועים כחובבי בירה גדולים.
משקאות נוספים
תרבות השתייה האירופאית היא מגוונת ביותר, וכוללת משקאות רבים בנוסף לוודקה ולבירה. בספרד נפוץ מנהג הבוטיון, במסגרתו בני-נוער מתאספים בפארקים או ברחובות בערים השונות וצורכים משקאות חריפים כגון בירה, יין, רום, סנגריה, טינטו דה וראנו, וודקה, ויסקי ועוד.
שתיית אלכוהול בתרבות הפופולרית בימינו
גם כיום נחשבת שתיית אלכוהול לבילוי מקובל מאוד ברחבי העולם המערבי. ברוב מדינות המערב, משקאות חריפים הם מצרך זמין ביותר, שאפשר לקנות בכל חנות מזון או קיוסק. המשקאות החריפים הם גם מצרך קבוע במסעדות, בבתי מלון ובמועדוני לילה.
משקאות אלכוהוליים מוגשים בפאבים, אשר מהווים גלגול מודרני של הפונדקים אשר היו נהוגים בתחילת העת החדשה באנגליה ובארצות הברית. נוסף על המשקאות החריפים המסורתיים (בירה, וודקה, טקילה), מוגשים בפאבים בעיקר קוקטיילים- ערבובים שונים של משקאות חריפים ולא חריפים.
אף-על-פי-כן, בניגוד לרוב העולם המערבי בכלל ולאירופה בפרט, בארצות הברית נחשבת שתייה מופרזת של אלכוהול - ואפילו שתיית אלכוהול בכלל - למידה מגונה, בייחוד בקרב החוגים הדתיים-השמרניים של המדינה.[דרוש מקור]
השפעת האלכוהול
- שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: ערך מורחב – שכרות
המבדיל משקאות המכילים אלכוהול משאר המשקאות הוא שהם משכרים - כלומר, גורמים לשינויים במצב הרוח וההתנהגות של האדם. שתיית אלכוהול גורמת לעלייה במצב רוח, להשתחררות מלחצים נפשיים, להרגשת קלילות, קלות ראש וערפול חושים, לעלייה בביטחון העצמי, ירידה בעכבות ולהרגשה נינוחה של רצון לשמוח ולחגוג. שתייה רבה עלולה להביא את האדם לידי השתטוּת והתנהגות פרועה; שתייה מוגזמת עלולה לגרום לאיבוד שליטה עצמית ושיקול הדעת, לאיבוד שיווי המשקל ולהרגשה פיזית ונפשית רעה, אשר מתבטאת בסחרחורות, בכאבי ראש, בבחילות ובהקאות - ובעקבות כל אלה, מטבע הדברים, גם בדיכאון. נוסף על כך, ברוב המקרים בהם אדם שיכור מקיא, הרגשתו משתפרת מיד לאחר מכן כתוצאה מיציאת עודפי האלכוהול מהגוף. אם אדם הולך לישון בעודו שיכור, עלולה ההרגשה הרעה להופיע או להתחזק לכשיתעורר. תופעה זו נקראת חמרמורת (הנגאובר).
מידת ההשפעה של האלכוהול תלויה בגורמים שונים המשתנים מאדם לאדם, כגון משקל הגוף והמצב הגופני בזמן צריכת האלכוהול (כמו שובע ועייפות).
על ההשפעה החיובית שיש לאלכוהול על מצב הרוח מעיד ספר תהלים: ”וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ” (תהלים ק"ד ט"ו). עם זאת, על אובדן שיקול הדעת בעקבות שתיית אלכוהול נאמר "נכנס יין – יצא סוד" (תלמוד בבלי עירובין סה, א).
נזקי האלכוהול
לצד אופייה המשחרר, יש לשתיית משקאות חריפים חסרונות לא מבוטלים בתחום החברתי, בתחום הנפשי ובתחום הבריאותי. שתיית משקאות חריפים במינון נמוך אינה מזיקה, ואף מומלץ לשתות כוסית אחת ביום של יין אדום, כיוון שצריכה מתונה של יין מועילה במניעת מחלות לב .[4] אף-על-פי-כן, שתייה מופרזת עלולה לגרום לנזקים רבים.
נזקים נפשיים
האלכוהול מאפשר להשיג הנאה מהירה או אמצעי הגנה יעילים מפני מצבי מתח, תסכול וחרדה. שתייה מרובה עלולה להביא להתמכרות באופן הבא: לאחר השתייה הדימוי העצמי עשוי להפוך לחיובי, אלא שלאחר כמה שעות עשויה להגיע חמרמורת וההתפכחות, כשהדימוי הנמוך והבעיות הקיומיות חוזרים ביתר שאת. הכאב והתסכול המחודשים מחזקים את הצורך במשקה וחוזר חלילה. כך קורה שהשימוש באלכוהול, שנועד להסיח את הדעת מפני מתח, חרדה, חוסר ביטחון ותחושות אשמה, גורם ומחזק אותם עד שנוצרת מעין מחזוריות של תחושות רעות הגורמות לשתיית אלכוהול אשר גורמת לתחושות רעות וחוזר חלילה, עד שהאדם הופך לאלכוהוליסט.
יש לאלכוהול גם נטייה להקצין את מצב הרוח בו היה נתון האדם לפני ששתה. מטבע הדברים, נטייה זו עשויה להיות מזיקה אם אדם שותה כאשר הוא נתון במצב רוח רע.
נזקים פיזיולוגיים
האלכוהול גורם להתרחבות העורקים ולשרשרת תגובות כימיות, כשהוא הופך לחומצות שומן אשר מכסות את פני סיבי העצב, חוסמות את קצותיהם ומעכבות הפרשת נוירוטרנסמיטרים לתוך ומתוך המרווחים (סינפסות) שבין הנוירונים (תאי העצב). חומצות השומן שנוצרות על ידי האלכוהול גורמות לנזק בעיקר לקליפת המוח, אשר מייחדת את האדם משאר בעלי החיים. האלכוהול פוגע בסינפסות הקשורות לזיכרון, לדיבור ולמצב הרוח[דרוש מקור].
השפעת האלכוהול עלולה להיות מסוכנת במיוחד אם הוא נצרך בעת מזג אוויר קר. שתיית משקאות חריפים אמנם גורמת בתחילה להרגשת חמימות, אך אין זו אלא אשליה מסוכנת. התרחבות העורקים הנגרמת כתוצאה מצריכת האלכוהול מגדילה את פני השטח דרכם נפלט חום מהגוף, ובכך למעשה מקררת את הגוף. מדי חורף מתים מקור בארצות מזרח אירופה, בהן שתיית האלכוהול מקובלת במיוחד למרות החורף הקשה, אנשים שהשתכרו יתר על המידה במזג האוויר הקר. כך למשל, בשנת 2006 12% ממקרי המוות היו קשורים באלכוהול. תופעה זו נפוצה במיוחד בקרב חסרי בית אלכוהוליסטים, כיוון שהם שותים מחוץ למקום סגור ועל כן חשופים יותר לפגעי מזג האוויר.
בנוסף, לטווח הארוך, שתיית אלכוהול פוגעת גם בכבד וגורמת להשמנה. הפגיעה מתרחשת בעטיה של שתייה מוגזמת בשל עומס יתר הנוצר על הכבד מתוקף תפקידו בסילוק האלכוהול מהגוף. אחד המשקאות האלכוהוליים המזיקים לבריאות במיוחד הוא הבירה. נוסף על נזקי האלכוהול אשר משותפים לכל המשקאות החריפים, היא גם פוגעת בכליות על ידי עומס היתר שנוצר עליהן בשל אחוז השתנן הגבוה שבבירה[דרוש מקור]. בנוסף, צריכת אלכוהול עלולה להזיק לבריאות העצם, חושפת אותה לשברים ומעכבת איחוי העצם לאחר שבר.[5]
אלכוהול הוא טרטוגן - חומר הפוגע בהתפתחות העובר. נזקו המרכזי לעובר - פגיעה בהתפתחות המוח. צריכתו במהלך ההריון היא הגורם הנפוץ ביותר לפיגור שכלי בעולם המערבי. האלכוהול גם פוגע בהעברת חומצה פולית מהאם לעובר, החיונית להתפתחותו התקינה.[6]
בקרב הקהילה המדעית ישנו קונצנזוס לגבי הקשר בין שתיית אלכוהול לסיכון מוגבר למחלת הסרטן.[7] מחקרים שנעשו הראו שצריכה של כ-3.5 מנות אלכוהול סטנדרטיות (14 גרם אלכוהול למנה[8]) ביום, מעלה את הסיכון לחלות בסרטן בחלל הפה, הגרון והמיתרי הקול פי 2–3. זאת בהשוואה לאנשים שאינם צורכים אלכוהול. כמו כן נמצא ששתייה יומיומית של משקאות אלכוהוליים מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן הכבד כבר בכמויות המוגדרות נמוכות, ויכולה להגביר את הסיכון עד פי 3.6 בצריכה כבדה.[9]
נזקים חברתיים
במקרה של שתייה מופרזת התנהגותם של שיכורים לעיתים קרובות אינה ראויה ונתונה לגינוי חברתי. בעת שיכרות אדם עשוי להגיד ולעשות מעשים שיתחרט עליהם לכשיתפכח.
בנוסף, אלכוהול גורם ליובש-פה, ובכך מגביר את ריח הפה.
בשל הנזק הבריאותי, אופיים הממכר, ובעיקר בשל השפעותיהם השליליות לעיתים של משקאות חריפים על התנהגות האדם, רבים רואים בשתיית משקאות חריפים, ובמיוחד בהשתכרות מוגזמת, תופעה פסולה ומגונה.
שתיית אלכוהול עם רמה גבוהה מעל התקן של מתאנול, שנמצאת בעיקר במשקאות מזויפים ומתוצרת עצמית, עלולה לגרום לעיוורון ואף למוות.[10]
שתיית אלכוהול ביהדות
ביהדות, היין נחשב למשקה חגיגי, ושתייתו נהוגה לשם ציונם של ימים קדושים ולשם חגיגת אירועים משמחים. היין הוא המשקה היחידי אשר זכה לברכה מיוחדת משלו: "ברוך אלקינו מלך העולם, בורא פרי הגפן". ברכה זו יש לומר לפני שתיית היין. ואם מביאים יין משובח יותר מן הקודם מוסיפים ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הטוב והמיטיב".
היין הוא מצרך הכרחי לשם קיומם של החגים והטקסים היהודיים: בערב שבת יש לשתות כוסית יין בטקס הנקרא קידוש, אשר מציין את כניסתו של היום הקדוש. גם במוצאי שבת יש לשתות כוסית יין בטקס הנקרא הבדלה, המבדיל בין היום הקדוש היוצא ליום החול הנכנס. בליל הסדר יש לשתות ארבע כוסות יין, ואילו בפורים אף נהוג לשתות לשוכרה עד למצב שבו לא מבחינים "בין ארור המן לברוך מרדכי". גם באירועים משפחתיים, כגון נישואין וברית מילה יש לשתות יין. יחסה החיובי של היהדות ליין הגיע לידי כך, שנאמר "אין אומרין שירה אלא על יין". התלמוד הבבלי אף מרחיק לכת ומעמיד את השמחה האמיתית דווקא על כזו הנובעת משתיית יין: "אין שמחה אלא בבשר ויין" (ביטוי שמקורו בתלמוד בבלי, פסחים קט א, שם נאמר: "במה משמחם? ביין...אין שמחה אלא בבשר").
למרות כל זאת, מזהירה היהדות מפני שתייה מוגזמת: "אל-תהי בסבאי-יין" (משלי, כ"ג, כ') ו"אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (סנהדרין, ע). אמנם נח, אחד הצדיקים בתנ"ך, נודע בשכרותו, אך השתכרותו המוגזמת הייתה בבחינת נפילה מוסרית אשר הכתימה את צדיקותו.
על דרך הלצה נהוג לומר על פי רש"י מפרשת נח - "יי"ש [=יין שרף. כינוי למשקאות חריפים בארצות אירופה] מרבותינו - דורשים אותו לשבח, ויי"ש דורשים אותו לגנאי"; פירושו: קבלת משקה מן האדמו"ר או מן הרב - זהו מנהג משובח; אולם סתם שתייה ללא מטרה תורנית היא מגונה.
יהודי תימן נוהגים לקיים בשבתות את מנהג הג'עלה. שולחן הערוך מיני תקרובת של ירקות ובשר. כל אדם מחזיק בידו כוס של ערק תימני או משקה אחר, וכן ספר שירים של רבי שלום שבזי. שרים שיר. בסופו נוטלים פרי או ירק, מברכים, לועסים. שותים כוסית משקה וממשיכים לשיר, וחוזר חלילה. בין לבין נאמרים דברי הגות או דברי תורה.
בפלגים מסוימים בתנועת החסידות (כגון בחסידות חב"ד) יש למשקה האלכוהולי ערך מוסף. קבוצות החסידים מתאספות, בתאריכים שיש להם חשיבות מיוחדת בשנה, דוגמת ימי שמחה או ייחוד דתי אחר, ומדברים בדברי תורה, שרים ניגונים ושותים משקה חריף (בדרך כלל יי"ש), והשתייה מכונה "לחיים". אירועים אלה נקראים "התוועדויות". בהתוועדויות אלה תפקידו של האלכוהול הוא לתת אפשרות להידברות פתוחה וישירה של "דברי אמת" בין החסידים, בנושאים בעלי משמעות רוחנית ודתית, וכן לאפשר לחסידים להגיע למה שנקרא אצלם התעלות רוחנית. מנהיגה הרוחני האחרון של תנועת חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון, הורה להגביל את כמות השתייה, זאת לפי הבנתו את האלכוהול כאמצעי להתעלות ולא כהנאה סתמית. תקנה זאת מכונה בפי חסידי חב"ד "תקנת המשקה".[11] לעומת זאת בספרי רבי נחמן מברסלב מובא כי הקפיד מאוד לא לשתות שום משקה המשכר. ועל כן בחסידות ברסלב מתנזרים כמעט כליל משתיית אלכוהול.
שתיית אלכוהול בדתות האחרות
היחס אל שתיית משקאות חריפים משתנה מדת לדת:
נצרות
בנצרות תופעת ההשתכרות נחשבת למגונה, אם כי איננה אסורה במפורש. במדינות נוצריות רבות קנתה לה ההשתכרות דריסת רגל כחלק מן התרבות; כמו כן, מצאו מנזרים רבים את פרנסתם בייצור ומכירה של משקאות חריפים.
שתייה טקסית של יין היא חלק מטקס המיסה, המקובל כמעט בכל הזרמים הנוצריים.
אסלאם
באסלאם חל איסור מוחלט על שתיית משקאות חריפים. הציווי על איסור שתיית האלכוהול נקרא: "חַרָאם" (תרגום לעברית: "חטא"), ומקורו הוא במשפט המוסלמי - ה"פִיקָה" - אשר מקביל ל"הלכה" היהודית.
בשל העובדה שה"פיקה" הוא פרשנות של דרך אללה כתוצר מחשבה של מלומדים, ה"חראם" עשוי להיתפס בעיני מוסלמים מסוימים כמצווה לא קדושה (שהרי לא הורתה על ידי הבורא), ויכולה להיות אי הסכמה לגביו בקרב זרמים מסוימים (לדוגמה, בסופיזם).
הגבלות בחוק
- שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: ערך מורחב – גיל שתייה חוקי
בשל הנזקים הרבים הכרוכים בשתייה מופרזת, מוטלות הגבלות על מכירתם של משקאות חריפים במדינות רבות. בתחילת המאה ה-20 נאסרה מכירתם כליל של משקאות חריפים בארצות הברית, שכן שתייתם נתפסה כייבוא זר ובלתי רצוי שהובא על ידי המהגרים השונים ממדינות מוצאם (כמו למשל, גרמניה), ואשר מנוגד לרוח הדת הנוצרית. תקופה זו ידועה בכינוי תקופת היובש.
כיום, ברוב מדינות המערב, משקאות חריפים הם מוצר זמין ביותר, אך מכירתם מותרת רק למי שנחשב בגיר על פי חוק. במדינות מסוימות ישנן הגבלות גם על בגירים צעירים - בבריטניה לקוחות הנראים בעיני המוכר מתחת לגיל 25 נדרשים להציג תעודה מזהה לפני רכישת משקה חריף (תקנה הנקראת Challenge 25). תקנה זו החליפה תקנה קודמת לה על-פיה נדרשו להציג תעודה לקוחות שנראו מתחת לגיל 21 (Challenge 21). כיום בחלק מהחנויות נדרשים להציג תעודה מזהה לקוחות הנראים למוכר מתחת לגיל 30 (Challenge 30). בישראל מותר למכור משקה משכר רק למי שמלאו לו 18 שנה. הגבלה נוספת הקשורה במשקאות משכרים היא איסור נהיגה בהשפעת אלכוהול, וזאת בשל הירידה בריכוז, אשר עלולה להיות קטלנית בזמן הנהיגה.
במרץ 2010 אושר בכנסת חוק המאבק בתופעת השכרות, לפיו אדם שמחזיק במשקה משכר בכלי קיבול שאינו סגור, במקום ציבורי או ברכב הנמצא במקום ציבורי, בין השעות 21:00 ל-6:00, "חזקה כי בכוונתו לשתות את המשקה המשכר וכי שתייתו עלולה להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור או ביטחונו, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של השוטר".[12] ב-29 באפריל 2013 אישרה מליאת הכנסת את הפיכתו של החוק מהוראת שעה לחוק.[13]
במדינות מסוימות חל גם איסור על צריכת אלכוהול בשטחים ציבוריים כגון פארקים, ואף על עצם הימצאותו של בקבוק משקה פתוח ברכב.
ברוב מדינות האסלאם ייצורם, מכירתם וצריכתם של משקאות חריפים אסורים באופן מוחלט, מטעמים דתיים. באיראן, למשל, אסור לייבא משקאות חריפים, ורק ליהודים מותר לייצר ולצרוך משקאות משכרים. זאת, מתוך התחשבות ביהודים, אשר דתם מחייבת אותם לשתות יין בטקסים דתיים.
כהל מפוגל
רעילות של כהל מפוגל (הוספת מתנול - אלכוהול עץ חסר צבע ורעיל לאתנול) מכוונת על מנת למנוע שימוש אלכוהוליסטי בחומר[14].
מנת משקה / מנת אלכוהול
בשל ההשלכות החמורות שיש לשתייה עודפת של אלכוהול על האדם עצמו ועל החברה, ומכיוון שמשקאות אלכוהולים שונים מכילים ריכוזים וכמויות שונים של אלכוהול, נוצר צורך במדינות רבות לקבוע אמת מידה אחידה, שתהיה ברורה ופשוטה להבנה לאדם הממוצע ותסייע לו לעקוב אחר כמות האלכוהול שהוא צורך. המעקב האישי חשוב הן באופן כללי, ובפרט ביחס לחוק - בעיקר בכל הנוגע לעבירת "נהיגה תחת ההשפעה". אמת מידה זו מכונה: "מנת אלכוהול".
בישראל
בעוד שההגדרה "מנת אלכוהול" היא ההגדרה הנכונה והמדויקת, הביטוי "מנת משקה" נפוץ ומוכר יותר בקרב הציבור בישראל, הגם שמינוח זה קשור בכלל להיבט המסחרי בתחום המוזגנות והמשקאות החריפים, וידוע בתחום המקצועי כ"י.מ.ס." (יחידת משקה סטנדרטית). בין השאר, בגלל עמימות זו, אין תקן יחיד ומדויק לגבי אמת מידה זו,[15] והערכים המובאים כאן הם ערכים מקורבים (האחוזים מייצגים את ריכוז האלכוהול במשקה):[16]
- שליש כוס בירה 5% (330 מ"ל)
- חצי כוס יין אדום 14% (120 מ"ל) (ביין לבן יש, לרוב, ריכוז אלכוהול נמוך יותר)
- שני שלישים כוסית שוט משקה חריף 40% (40 מ"ל, בסך הכול)
- כוס ושליש צ'ייסר משקה חריף 40% (40 מ"ל, בסך הכול)
כל משקה כזה מהווה מנת משקה (מנת אלכוהול) אחת. לפי ההגדרה, לכבד בגוף האדם לוקחות 45 דקות לפרק ולנטרל את כל מטען האלכוהול שבמשקה.[17]
החוק בישראל מתיר לנהוג עם רמת אלכוהול מקסימלית בדם של עד 50 מ"ג אלכוהול ל-100 מ"ל דם (ריכוז של 0.05%).[17][18] רוב האנשים (תלוי במשקלם), יוכלו לצרוך מנת משקה בודדת ועדיין להישאר בטווח החוקי לנהיגה.
ראו גם
- הרמת כוסית
- שירי שתייה
- השפעות בטווח קצר של אלכוהול
- אלכוהול והיריון
- חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: משקה חריף |
| ערך מילוני בוויקימילון: סבא |
- אלון איזנברג, לא כדאי להשתכר: אלכוהול מפרק את העצם, באתר ynet.
- השפעות האלכוהול על השרירים בגופינו - שרירים.נט
- נזקי אלכוהול בטווח הקצר ובטווח הארוך - מתוך אתר healtip
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, כתר, 2009
- ^ The Top 5 Best Selling Brands of Vodka Worldwide
- ^ Russian Life Expectancy Linked to Alcohol - ABC News
- ^ ראו לדוגמה במאמר "?Red wine and resveratrol: Good for your heart", באתר MayoClinic.com
- ^ אלון איזנברג, לא כדאי להשתכר: אלכוהול מפרק את העצם, באתר ynet
- ^ PLOS ONE: Folic Acid Transport to the Human Fetus Is Decreased in Pregnancies with Chronic Alcohol Exposure
- ^ Alcohol and Cancer Risk, National Cancer Institute (באנגלית)
- ^ What Is A Standard Drink? | National Institute on Alcohol Abuse and Alcoholism (NIAAA), www.niaaa.nih.gov
- ^ Gawain A. Heckley, Johan Jarl, Benedict O. Asamoah, Ulf G-Gerdtham, How the risk of liver cancer changes after alcohol cessation: A review and meta-analysis of the current literature, BMC Cancer 11, 2011-10-13, עמ' 446 doi: 10.1186/1471-2407-11-446
- ^ הסכנות בשתיית אלכוהול מזויף באתר משרד הבריאות
- ^ תקנת המשקה, באתר חב"דפדיה
- ^ חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התש"ע-2010, ס"ח 2238 מ-24 במרץ 2010
- ^ הצבעה במליאה על אישור "חוק המאבק בתופעת השכרות, 29 באפריל 2013
- ^ http://www.israeldr.com/262/27610.html
- ^ http://www.bakbuk.co.il/מנת-אלכוהול:-בישראל-אין-הגדרה
- ^ http://www.2roadsafety.com/our-services/alcohol/-15
- ^ 17.0 17.1 אלכוהול וסמים, באתר משטרת ישראל
- ^ בשנת 2011 שונה החוק, ולנהגים צעירים (עד גיל 24) ולנהגים חדשים אסור לנהוג עם אלכוהול בכלל (ליתר דיוק, רמה של 0.01% בדם במקום רמה של 0.05% בדם). (נעם וינד, בקרוב: נהגים צעירים לא יוכלו לשתות ולנהוג, באתר מאקו, 30 בנובמבר 2010)
25812996משקה אלכוהולי