ראש השנה האזרחית
ראש השנה האזרחית או יום השנה החדשה הוא היום הראשון של השנה בלוח הגרגוריאני ובלוח היוליאני אשר מתקיים ב-1 בינואר. ראש השנה האזרחית נחוג בחגיגות, שתחילתן ב-31 בדצמבר והמשכן ב-1 בינואר. בלילה זה נהוגות חגיגות במדינות רבות בעולם.
בישראל, כמו במספר מדינות נוספות, השתרש הכינוי "ליל סילבסטר" לציון ראש השנה האזרחית. כינוי זה הוא על שמו של סילבסטר הראשון, נוצרי שיום ה-31 בדצמבר מוקדש לו (האפיפיור ה-31) - מצב אירוני, שכן בימיו של סילבסטר הראשון עדיין התנגדה הכנסייה מאד לחגיגות לציון השנה הגרגוריאנית/יוליאנית.
למרות היותו ציון קלנדרי אזרחי ולא-דתי, שקדם לנצרות ושאין לו בבסיסו כל קשר אליה, חלק מעולם הנוצרי אימץ את ראש השנה האזרחית וכיום יש הקושרים אותו לנצרות. ברומא שלפני-הנצרות, היום היה מוקדש לאחד האלילים בשם יאנוס שאחראי על השערים וההתחלות, שעל שמו גם נקרא החודש ינואר.
במרבית מדינות העולם ראש השנה האזרחית הוא יום חג. בישראל זהו יום מנוחה לתושבי המדינה הנוצרים,[1] ויום בחירה (כהגדרתו בסעיף 6(ב) לחוק חופשה שנתית) לכל תושבי המדינה.
היסטוריה
1 בינואר הונהג לראשונה כתחילתה הרשמית של השנה עם הנהגת לוח השנה היוליאני ברפובליקה הרומית ב-45 לפנה"ס, ונותר ככזה עד לקריסת האימפריה. הכנסייה התנגדה לחגיגות בתקופה זו, לרוב הקלנדה של ינואר שנערך על ידי פגאנים והוקדש בעיקר לאליל, והוסיפה לנסות להכחיד את המנהג ששרד גם אל תוך ימי הביניים.
כל הנוצרים המאמינים מחויבים להשתתף ביום זה במיסה בכנסיה. מאחר שאת מיסות החגים ניתן לקיים גם בערב שלפני החג, נהגו בקהילות נוצריות רבות לקיים את המיסה בערב 31 בדצמבר, כשבחלקן היא נמשכת עד לאחר חצות. תפילות בליל הסילבסטר נהוגות בכנסיות נוצריות מזרמי הנצרות הקתולית, הפרוטסטנטית, האנגליקנית, המתודיסטית, הבפטיסטית, הלותרנית ועוד.
במהלך המאה ה-16 הוכרז 1 בינואר ברוב מדינות אירופה המערבית כתחילתה הרשמית של השנה החדשה, וזאת עוד לפני המעבר ללוח השנה הגרגוריאני. רוסיה, שחגגה את תחילת השנה ב-1 בספטמבר, עברה לתאריך זה על פי הוראתו הישירה של פטר הגדול בשנת 1700, 218 שנה לפני אימוץ הלוח הגרגוריאני.
