חראם
חַראם (ערבית: حَرَام ) הוא מושג בפיקה, אשר מקורו בשפה הערבית, ומשמעותו היא "אסור"[1].
לעיתים זה מדבר על דבר מה מקודש אשר לאנשים מסוימים, כמו למשל אלו אשר לא נמצאים במצב של טהרה, לגשת אליו. במובן היותר רחב, מדובר על מעשים שאסור לעשות מבחינה הלכתית[2].
מעשים אשר נכנסים תחת ההגדרה של "חראם" הם בדרך כלל מעשים אשר אסורים באופן ברור ומפורש בקוראן או בסונה[3].
פוסקי ההלכה באסלאם מגדירים את החראם כלהל: דבר מה אשר השריעה אסרה על עשייתו, ומצווה על ההימנעות ממנו באופן החלטי ומוחלט. עשייתו היא חטא, והימנעות זכה בגמול מאללה.
סוגים של חראם
להלן כמה דברים שנחשבים לחראם באסלאם:
עבודה זרה (شرك )
הדבר שנמצא בראש רשימת המעשים שנמצאים תחת הקטגוריה של "חראם" הוא העבודה הזרה, שהיא עבודת כל דבר מלבד אללה[4].
לבוש
באסלאם, לבוש משי וענידת תכשיטים מזהב אסורים על הגבר, אך מותרים לאישה.
לבוש צמוד, אסור על האישה[5].
ירושה
אדם שמונע ירושה מאחד הילדים שלו, מבצע מעשה חראם[6].
אישות
כל יחסי אישות שאינם בין גבר לאישה נשואים, אסורים בהחלט באסלאם, ונחשבים חראם[7].
הערות שוליים
- ^ Siddiqi, Muhammad Iqbal., The Family laws of Islam, Adam Publishers & Distributors, 2010
- ^ Sabiq, al-Sayyid, 1915-2000., Fiqh us-sunnah, American Trust Publications, cop. 1410/1991
- ^ David., Whiteley, (2011), Sharia law., ISBN 9781441688415, נבדק ב-2018-09-30
{{citation}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link) - ^ Philips, Abu Ameenah Bilaal, author., The evolution of fiqh : Islamic law & the madh-habs = Tārīkh al-madhāhib al-fiqhīyah
- ^ The Bloomsbury Companion to Islamic Studies, Bloomsbury Academic
- ^ Fauzi M. Najar, THE APPLICATION OF SHARIA LAWS IN EGYPT, Middle East Policy 1, 1992-09, עמ' 62–73 doi: 10.1111/j.1475-4967.1992.tb00196.x
- ^ Adamu, Umar Faruk, author., Medicine in the Qur'an and Sunnah : an intellectual reappraisal of the legacy and future of Islamic medicine and its representation in the language of science and modernity
