אין מוקדם ומאוחר בתורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין מוקדם ומאוחר בתורה
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת פסחים, דף ו' עמוד ב'
תלמוד ירושלמי מסכת מגילה, פרק א', הלכה ז'
מסכת שקלים, פרק ו', הלכה ב'
מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה א'
מקורות נוספים ברייתא דל"ב מידות
ספרי במדבר סד
מכילתא מסכתא דשירתא פרשה ז
תנחומא תרומה ח
שיר השירים רבה א, ב
קהלת רבה א, יב

"אין מוקדם ומאוחר בתורה" הוא כלל מדרשי הקובע שהכתוב במקרא אינו צמוד באופן עקבי לסדר זמנים כרונולוגי, אלא סדר המאורעות משתנה בהתאם לשיקולים נוספים, למרות שבדרך כלל המאורעות והדורות בתורה מסודרים לפי סדר כרונולוגי[1]. נעשה שימוש בכלל זה אף למדרשי הלכה העושים שימוש בסדר הכתיבה, כמו כלל ופרט.

בדרך כלל, פרשני המקרא הסבירו את הסיבה לדברים שלא נכתבו כסדרם, לעתים, על פי שיטת סמיכות הפרשיות.

מהות הכלל

” האמנם מה שראוי שתשפוט בזה הסברה הישרה הוא, שיש סדר למשנה ומוקדם ומאוחר בלמוד התוריי. כי אין ראוי ליחס לו יתברך השופט כל הארץ בתורותיו, דופי וגנאי מהבלתי סדר, שאין ראוי ליחסו לקטן שבחכמים המחברים ספרים “

– דון יצחק אברבנאל, תחילת פרשת משפטים

בניגוד למשמעות הפשוטה של ה"כלל" המורה על אי סדר בכל התורה, פרשני המקרא מגדירים את הכלל כ"פרט" שמציין את המקרים היוצאים מן הכלל בלבד, וכפי הנראה רוב פרשיות התורה הינן בסדר כרונולוגי, בהתאם לכלל התלמודי שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. מפרשי המקרא נקטו, שבכל מקום בו יש שינוי מהסדר, יש לכך סיבה[2]. בדרך כלל, נאמרו שני הסברים עיקריים מדוע התורה נוקטת בדרך כתיבה זו: 1. כדי לסיים את הענין שבו היא עוסקת. 2. כדי להסתיר את גנותם של ישראל, ואת גנותם של הצדיקים.

המדרש[3] מביא מקרים של "אין מוקדם ומאוחר" גם כשהחריגה אינה מהסדר כרונולוגי של מאורעות אלא מסגנון הכתיבה המתבקש. למשל, בשירת הים נמצא היפוך של סגנון הכתיבה הטבעי: השיר פותח בשיא ובתוצאה של קריעת ים סוף, "סוס ורוכבו רמה בים", ולאחר מכן מצויינת העובדה שהאויב אמר טרם צאתו "ארדוף אשיג אחלק שלל". כך גם לגבי ספר קהלת שפותח בדברי קהלת ורק בהמשך מציג את עצמו "אני קהלת הייתי מלך בירושלים", ודוגמאות נוספות שמובאות במדרש[4].

מלבד המשמעות לפרשנות המקרא ולהבנת ההיסטוריה של תולדות עם ישראל, יש גם משמעות הלכתית הנגזרת מכלל זה. בשולחן ערוך[5] מובא מקרה, שבקריאת התורה דילג הבעל קורא על פסוק, ודבר זה נתגלה לאחר שסיימו את הפרשה ואמרו קדיש, הדין הוא שעליו לחזור ולהשלים ולקרוא את הפסוק שדילג (עם עוד שני פסוקים שעמו), ואפילו שנמצא שהקריאה היא שלא כסדר[6].

סדר בתורה

שם הספר זמן ההתרחשויות טווח ההתרחשויות אירועים מרכזיים
ספר בראשית 2,309 שנים משנת א' לבריאה עד פטירת יוסף בשנת ב'ש"ט בריאת העולם, המבול, חיי האבות והשבטים
ספר שמות 140 שנים מפטירת יוסף בשנת ב'ש"ט ועד בניית המשכן בשנת ב'תמ"ט יציאת מצרים, מעמד הר סיני, חטא העגל, בניית המשכן והקמתו
ספר ויקרא 8 ימים כ"ג באדר - א' בניסן של שנת ב'תמ"ט ציווי על הקרבנות, ושבעת ימי המילואים
ספר במדבר 39 שנה משנת ב'תמ"ט עד שנת ב'תפ"ח פרשת המרגלים, קורח, מתלוננים, 20 מסעות[7],
פטירת מרים ואהרון, מלחמות לקראת כיבוש הארץ
ספר דברים 36 ימים מא' בשבט עד ז' באדר של שנת ב'תפ"ח נאומו של משה לפי מותו

באופן כללי, התורה כתובה לפי סדר זמנים. ספר בראשית מוקדש לתקופה שמן בריאת העולם ועד השתקעות בני ישראל במצרים. ספר שמות פותח ביציאת בני ישראל ממצרים ומסיים בהקמת המשכן במדבר סיני. ספר ויקרא מוקדש למצוות שניתנו באוהל מועד בסיני. ספר במדבר מלמד על היערכות בני ישראל במדבר ומסעם לקראת ארץ כנען. וספר דברים הוא בעיקרו נאום הפרידה של משה לפני מותו.

המקור בחז"ל

הכלל מופיע במדרשי חז"ל בלא יותר מחמש עשרה פעמים, ופעם אחת בתלמוד בבלי. ישנו מקרה אחד מובהק שמופיע בתורה במפורש אי סדר כרונולוגי, בפתיחה לספר במדבר. הפסוק הראשון של הספר פותח בדיבור ה' למשה ב-א' באייר בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים, ואילו הכתוב בפרק ט פסוק א מדווח על דיבור ה' למשה בחודש ניסן באותה שנה. על מקום זה ביססו חז"ל (בתלמוד בבלי) את הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה". מקרה זה, שאין מוקדם ומאוחר בפרשיות (עניין שלם לא נכתב במקומו הנכון לפי סדרי הזמן) הוא המידה האחרונה משלושים ושתים מידות שהתורה נדרשת בהן בברייתא דל"ב מידות של רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי[8]. מידה ל"א מתארת אין מוקדם ומאוחר בעניין, כלומר, שבתיאור השתלשלות האירועים של סיפור מסויים, סדר הזמן הפנימי לא נשמר, כגון בפסוק בספר שמואל[9]: "ונר אלוקים טרם יכבה [ושמואל שוכב] בהיכל ה'". המלים "בהיכל ה'" מוסבות על נר אלוקים ולא על שכיבת שמואל. הכלל מופיע גם במכילתא דרבי ישמעאל[10], במכילתא דרשב"י[11], בספרי במדבר[12], ובתלמוד הירושלמי[13].

במסכת פסחים[14] דנה הגמרא בשאלה ממתי דורשים בהלכות הפסח, ומביאה הגמרא כי הפסוק ממנו לומדים שמשה דרש בהלכות פסח בראש חודש ניסן מופיע לאחר מאורע שקרה בר"ח אייר, ועל כן מוכיח רב ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה". בהמשך מביאה הגמרא הסתייגות בשם רב פפא כי כלל זה שאין מוקדם ומאוחר בתורה חל רק כאשר מדובר בשני עניינים שונים, אך בעניין אחד יש מוקדם ומאוחר, והדברים נכתבו בסדר אמירתם מפי ה', דבר המהווה יסוד למידת כלל ופרט וכלל. (בהגדרת "עניין אחד" נחלקו הראשונים: לדעת רש"י ותוספות, עניין אחד היינו פרשייה אחת[15], ולדעת רבנו חננאל עניין אחד היינו נושא אחד).

כן ציינו חז"ל שמונה פרשיות הקשורות בהלכות המשכן ועבודתו שניתנו לפי עניינם ביום הקמת המשכן, אך נסדרו בספר התורה במקום מאוחר[16].

מלבד המקרים האמורים, יש בכמה מקומות בתורה סימנים המעידים על סטייה מהסדר הכרונולוגי. לדוגמא: בראשית פרק י מכיל רשימת יוחסין של בני נח. בן אחד נקרא "פלג, כי בימיו נפלגה הארץ" (פרק י פסוק כה). אבל הפילוג היה תוצאה של סיפור מגדל בבל שמוזכר רק בפרק הבא (יא, ז-ח): "הבה נרדה ונבלה שם שפתם... ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ"[17].

במפרשי המקרא

ספרות חז"ל הכילה כמה גישות לנושא מוקדם ומאוחר ולסדר הפרשות, מה שהשאיר מקום רחב למפרשי המקרא בימי הביניים להתגדר בו. עם צמיחת פרשנות הפשט בספרד ובצפון צרפת התעוררו שאלות על הקשר בין הסדר בטקסט לבין המציאות בימי המקרא וסדר האירועים.

הראשון בין הפרשנים הראשונים שהשתמש בכלל זה היה רש"י, שהרבה להשתמש בביטוי בכל פעם שנתקל בשאלה פרשנית שכזאת. כמוהו גם רבי אברהם אבן עזרא.

לעומתם, הרמב"ן טען שבתורה יש סדר בין הפרשיות לפי הזמן, ולכן במקרים שבהם רש"י ואבן עזרא נטו לפרש ש"אין מוקדם ומאוחר", השתדל הרמב"ן להסביר את סדר הפרשיות בצורה שונה, לפי חשיבות או סגנון או לחלופין הסביר מדוע הסדר הכרונולוגי עצמו שונה.

בתחילת פרשת בהר מופיעים מספר ציוויים שניתנו למשה בהר סיני. פרשה זאת מופיעה לאחר כל הפרשיות של ספר ויקרא, שבו מסופר על בניין המשכן ועבודת הכהנים. אבן עזרא הסביר שהפרשה נאמרה במעמד הברית במתן תורה והייתה ראויה להיכתב לפי הסדר בפרשת משפטים, אך נכתבה במיקומה כדי לחבר בין המצוות הקשורות לארץ. לעומתו, הסביר הרמב"ן שפרשה זאת אכן נכתבה במקום הראוי לה, והסיבה שנאמרה בהר סיני היא כי מדובר לאחר נתינת הלוחות השניים[18].

רש"י

רוב מקרי 'אין מוקדם ומאוחר' שהביא רש"י בפירושיו לתורה הופיעו כבר בספרות חז"ל. אך בשינויים שהכניס בניסוח המדרשים והאגדות קירב את המקורות האלה למגמתו, והיא לפרש בדרך הפשט. להלן שבע ההופעות של "אין מוקדם ומאוחר בתורה" בפירוש רש"י על התורה:

ההופעה במקרא תיאור שינוי הסדר סיבת שינוי הסדר המקור בחז"ל
ספר בראשית, פרק ו', פסוק ג' נאמר אחרי לידת יפת "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" - ופירושו, שעד 120 שנה אאריך אפי ולא אביא מבול. אך זה שייך לעשרים שנה קודם לידת יפת, כי יפת היה בן מאה שנה במבול. השלמת שלשלת היוחסין מאדם עד נח, בלי לקטוע את השלשלת בסיפור המבול שאמנם התחיל עשרים שנה לפני שנח הוליד את בניו. סדר עולם סוף פרק כח
ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק כ"ט נאמר "ויגוע יצחק" ורק אחר כך בפרשה הבאה (וישב) מסופר על מכירת יוסף, למרות שמכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק 12 שנה. כי זה מנהג הכתוב בכל הדורות, יספר ענין האדם ותולדותיו ומיתתו, ואחר כך יתחיל בתולדות האחר[19].
ספר שמות, פרק ד', פסוק כ' נאמר "וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה", ולמעשה הוא לקח את המטה קודם לכן ממדין (כמפורש בתרגום יונתן). סדר הפעולות בתוך אותו משפט (או פסוק) אינו חייב להיות בסדר כרונולוגי[20].
ספר שמות, פרק י"ט, פסוק י"א נאמר "והיו נכונים ליום השלישי" שהוא ו' בסיוון, ומה שנעשה ביום ה' בסיוון מפורש בפרשה הבאה פרשת משפטים. בפרשת משפטים מופיע שינוי לשון 'ואל משה אמר' במקום הניסוח הרגיל 'ויאמר ה' אל משה', ביטוי זה מרמז על כך שכתוב זה אינו לפי סדר הזמנים[21]. מכילתא מסכתא דבחודש ג
ספר שמות, פרק ל"א, פסוק י"ח לאחר ציווי מלאכת המשכן נכתב (כאן) מעשה העגל. בפועל מעשה העגל היה בי"ז בתמוז וציווי מלאכת המשכן היה למחרת יום הכיפורים. מפני כבודו של אהרון. התורה הקדימה לספר על בחירתו לכהונה, כדי שלא יפגם כבודו ברגע הכתרתו, שלא יתמהו - מי שעשה את העגל יהיה כהן גדול?[22]. מדרש תנחומא לא
ספר ויקרא, פרק ח', פסוק ב' שבעת ימי המילואים המופיעים כאן, התחילו בכ"ג באדר. הקמת המשכן שמופיעה כבר בסוף ספר שמות, היתה בראש חודש ניסן. כי כן דרך הכתובים בכל מקום להשלים עניין אשר התחיל בו[23]. ספרי במדבר נשא פרשה יב אות טו
ספר במדבר, פרק ט', פסוק א' בתחילת ספר במדבר נצטוו "בחודש השני" למנות את העם, וכאן "בחודש הראשון" נצטוו על עשיית קרבן פסח. לפי רש"י: כי במצוות הפסח יש גנות לישראל, שלא עשו בארבעים שנות המדבר אלא פסח זה בלבד. ולכן, כיון שהכלל אומר ש"אין פותחין בגנות", דחתה התורה את הזכרת עניין הפסח להמשך, ובחרה לפתוח במפקד העם שנערך מאוחר יותר[24].
לפי הרמב"ן: רצה להשלים עניין אוהל מועד ותיקונו כל ימי המדבר, ואחר כך שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא ישכחו את מצוות הפסח[25]. 		ספרי במדבר סד (ספרות תנאים), תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ו' (ספרות אמוראים).

רמב"ן

” כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון “

– רמב"ן, במדבר טז א

הסדר הכרונולוגי היה חשוב לרמב"ן הן כפשטן והן כמקובל. בדרך כלל, כדי להסביר את שינוי הסדר, הרמב"ן השתמש ברעיון השלמת הנושא עד תומו ורק אחר כך מעבר לנושא הבא, גם בתוך פרשה אחת של דינים וגם ביחסים בין פרשות סמוכות.

יסוד נוסף בפירוש הרמב"ן למוקדם ומאוחר הוא ההבחנה שעשה בין הדינים והמשפטים (הלכות) לבין סיפורי המקרא (היסטוריה). דוגמה לכך היא פרשת בהר סיני (ויקרא כה). לקורא נדמה כי עזבנו את הר סיני עם מתן תורה בספר שמות וברור שהמצוות בתחילת ויקרא ניתנו באוהל מועד. אם כן, איך ניתנים דיני שמיטה ויובל בהר סיני בסוף ויקרא? על כך עונה הרמב"ן כי כל דיני ספר ויקרא עד פרשת בהר הם בבחינת 'השלמת העניין' לבניין המשכן בסוף ספר שמות. כל הפרשות בין מתן תורה לפרשת בהר נאמרו למשה בסיני לאחר שירד מן ההר. אם נשתרבבה לכאן תורת הקרבנות הרי היא בבחינת השלמת נושא המשכן.

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא הרחיב את השימוש בכלל זה באופן משמעותי. כך גם הרחיב את השימוש בהסברים שכוללים את המונח סמיכות פרשיות. לרוב, האבן עזרא התמקד בהסבר הקשר בין דינים ומשפטים שהובאו בסמיכות זה לזה. מספר פירושי הסמיכות בפירושי האבן עזרא לתורה עולה על 150, כנגד כארבעים מקרים שהביא רש"י. רובם אינם לקוחים ממקורות חז"ל, רובם בנושאי הלכה ורובם ככולם נתפרשו על דרך הפשט, (כדרכו בפירוש בדרך כלל) אם כקשר ענייני ונושא משותף אם כקשר אסוציאטיבי לשוני.

רבינו בחיי

רבינו בחיי בן אשר משתמש שש פעמים במהלך פירושו לתורה בכלל של "אין מוקדם ומאוחר בתורה". שלוש פעמים בספר בראשית ושלוש פעמים בספר שמות. לדברי יעקב קורנצוייל[26], הציפייה להקפדה על המוקדם והמאוחר בתורה נובעת מראיית התורה כמופיעה במציאות הגשמית הנתונה תחת כבלי הזמן, ולכן גם התורה צריכה להופיע ולהיכתב בצורה מסודרת. בהתאם לזה, הסביר קורנצוייל את יסוד השקפתו של רבינו בחיי, לפי היחס שלו בין רעיון ההתגלות האלוקית למציאות הזמן, וכן לפי תפיסת אופן התגלות הספירות בתהליך הבריאה.

הטעם

בתוספות רבינו פרץ[27] הובאו דברי המדרש על הפסוק ”נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע”[28], המבאר ש"טילטל הקב"ה פרשיות של תורה כדי שלא יהיה אדם קורא פרשה קטנה ועושה בה כל חפצו ובורא כל מה שירצה". כלומר, הסדר הראוי הוא הכרונולוגי, אך כיוון שבסידור זה של התורה יהיה ביכולתו של כל אדם להשתמש בכוחה הרוחני לצורך פעולות על טבעיות, שינה הקב"ה את סדרה. בדומה לכך, בספר שמירת הלשון[29] הובא בשם ילקוט שמעוני[30] שכתב שאילו נכתבה התורה על הסדר, כל מי שהיה קורא בה היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים.

בתוספות חכמי אנגליה[31] הביא בשם הירושלמי הסבר אודות אין מוקדם ומאוחר, בכדי להרבות שלום בעולם, שלא יהיה הכהן מתגאה במה שהעלו אותו ראשון לתורה. שיאמרו לזה שעלה אחרון, שהאמת שזה יצא מפי הקדוש ברוך הוא ראשון כי אין מוקדם ומאוחר בתורה[32].

בספר דברים

בתלמוד בבלי במסכת יבמות (דף ד עמוד א) נאמר:”אמר רב יוסף אפילו למאן דלא דריש סמוכים בעלמא, במשנה תורה דריש.”. הראב"ן מפרש[33], שבארבעת החומשים, שיש בהם קובץ דברים שנאמרו מפי הגבורה, ושנאמרו בשמנים שונים ורק נכתבו ביחד, שם רבי יהודה אינו דורש סמוכין, שכן הפרשיות לא היו בסמיכות אלא רק נכתבו בסמיכות זו לזו. אבל ספר דברים, שנסדר כנאום אחד שלם[34], כאן מודה רבי יהודה שיש לדרוש סמוכין וניתן להוציא דינים והלכות מסמיכות הפרשיות. אמנם, רבנן שחולקים על רבי יהודה, סבורים שגם במה שרק נכתב סמוך זה לזה ניתן לדרוש סמיכות פרשיות. מתוך לשונו של הראב"ן[35], הבינו האחרונים בפשיטות[36], שהראב"ן סבור שהכלל של אין מוקדם ומאוחר לא נאמר כלל על ספר דברים, בניגוד לרש"י ושאר הראשונים.

סמיכות הפרשיות

ערך מורחב – סמיכות פרשיות

לפי דעת הרא"ש בתשובה, מכיוון שאין מוקדם ומאוחר בתורה, אין ללמוד (פירוש, מציאות, או הלכה) מסמיכות של פרשה אחת לחבירתה. שהרי אם אין סדר בתורה תיתכנה פרשות סמוכות, דהיינו עומדות זו ליד זו, ללא קשר ביניהן. לפי דעתו, כשחז"ל מסבירים "למה נסמכה" פרשה זו לפרשה אחרת - כוונתם היא רק לעניין הדרש ("מדרש בעלמא הוא") ולא לעניין הפשט[37].

ביקורת

שונאי ישראל לדורותיהם ניצלו את הכלל הזה כדי ללגלג על התורה, ולהוכיח שאינה כתובה בסדר נכון וממילא אינה מחייבת. הספורנו בפירושו לתורה, הרבה להתעמת עם הגישה הזאת.

תופעה ספרותית זו שהמקרא מספר במאוחר פרט אשר מקומו הכרונולוגי היה מקודם, כונתה על ידי מאיר וייס במאמרו 'מלאכת הסיפור במקרא'[38] כ'הבטה אחורה' (Flashback), ונידונה כמה פעמים בספר 'עיונים בפרשת השבוע' של נחמה לייבוביץ. חוקרי מקרא נוספים התייחסו לכלל זה, ביניהם: משה דוד קאסוטו, אורי אלטר, יאיר זקוביץ, ועוד[39].

סדר בנ"ך

בחז"ל מופיע כלל זה גם על פסוקי הנ"ך[40]. כך גם הבינו בעלי התוספות[41]. רש"י בפירושו לנ"ך מביא שבע פעמים את הכלל 'אין מוקדם ומאוחר'[42].

סדר הספרים

בתלמוד[43] מובא בברייתא סדר ספרי הנ"ך:

נביאים: כתובים:
1. יהושע 1. רות
2. שופטים. 2. תהלים.
3. שמואל. 3. איוב.
4. מלכים. 4. משלי.
5. ירמיה. 5. קהלת.
6. יחזקאל. 6. שיר השירים.
7. ישעיה. 7. קינות.
8. תרי עשר. 8. דניאל.
9. מגילת אסתר.
10. עזרא.
11. דברי הימים.

כסדר המובא בתלמוד, נפסק להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך. המשמעות המעשית לסדר זה, היא במקרה שכותבים את כל הספרים בכרך אחד[44]. הגמרא שואלת שם, מדוע ספר ישעיה מסודר לאחר יחזקאל וירמיה, כשלמעשה הוא היה כמאה שנה לפני ירמיה. כלומר, ברור לגמרא, שהכל צריך להיות מסודר לפי הסדר הכרונולוגי. הגמרא מסבירה שעורך הברייתא סידר את ישעיהו רק אחרי ירמיהו ויחזקאל, מפני שספר מלכים מסתיים בתיאור חורבן ירושלים, וכך ירמיהו, שרובו נבואות על החורבן, מסודר אחריו, יחזקאל, שבראשיתו אף הוא מכיל נבואות על החורבן, מסודר אחריו, וישעיהו, שרובו נבואות נחמה, מסודר אחרי ספר יחזקאל, שבסופו מכיל אף הוא נבואות נחמה. שיקול עריכה אחר, המוזכר בתלמוד, הוא איחוד תרי עשר ספרי הנבואה הקצרים לספר אחד[45], חרף הפערים בזמנים בהם התנבאו.

בכתר ארם צובא (בתמונה) נמצא סדר ספרי הנ"ך תואם למסורת בעלי המסורה הספרדים

למרות דברי הגמרא, בעלי המסורה העדיפו את הסדר הכרונולוגי, והקדימו את ספר ישעיה לירמיה ויחזקאל[46]. גם בספרי ה'כתובים' שינו בעלי המסורה מדברי חז"ל[47]:

דברי הימים, תהלים, איוב, משלי[48], רות, שיר השירים, קהלת, איכה, אסתר, דניאל, עזרא.
  • בעלי המסורה האשכנזים הלכו לפי הסדר הבא:
תהלים, משלי[49], איוב, חמש מגילות, דניאל, עזרא, ודברי הימים. חמש המגילות מסודרות לפי הסדר שקוראים בהם (האשכנזים) בבית הכנסת: שיר השירים (בפסח), רות (בשבועות), איכה (בתשעה באב), קהלת (בסוכות), ומגילת אסתר (בפורים).

סדר במשנה

ערך מורחב – סדר המשנה

בתלמוד מובא שרבי יהודה הנשיא שיבץ את הסדר בתוך המסכתות לפי תבנית מסויימת. כמו כן דעת הרבה מהראשונים שהוא גם קבע את סדר המסכתות ולפי סדר לוגי מסויים. מפרשי המשנה דנו ונתנו טעמים לסדר המשנה לפעמים תוך כדי השלכה הלכתית לנושא.

יש הקבלה בין הנאמר בתלמוד על סדר המשנה, לבין הנאמר בתלמוד בנושא מוקדם ומאוחר בתורה. על סדר המשנה נאמר: בשתי מסכתות אין סדר אבל בתוך מסכת אחת יש סדר למשנה[50], ובדומה לכך נאמר על הסדר בתורה: בשני עניינים אין מוקדם ומאוחר אבל בתוך עניין אחד יש סדר[51].

מוסר וחסידות

בספר השל"ה ("תורה שבעל פה" אות האלף) כתב, שהכוונה היא שאין מוקדם ומאוחר, כלומר, אין דבר שראוי להקדים או ראוי לאחר, אלא הכל בכוונה מונח במקומו, והכל לפי סדר נכון, כי כל התורה מסודרת בתכלית השלמות: על פי הסוד, התורה כולה שמותיו של הקב"ה והכל כסדר השמות, ועל פי הנגלה יש טעמים ועניינים שונים לסדר הדברים[52].

רבי ישראל טאוב, האדמו"ר הראשון של חסידות מודז'יץ, הרחיב לבאר את הכלל על דרך המוסר והחסידות בכמה אופנים[53]:

  • מי שעוסק בתורה אינו צריך להסתכל ב'מוקדם' דהיינו 'מאין באת', וב'מאוחר' דהיינו 'ולאן אתה הולך', כי התורה תגן עליו לבטל ממנו את היצר הרע, כי לימוד התורה הוא המובחר שבעצות[54].
  • 'המקדים' לעסוק בתורה מנעוריו לא יתגאה בזה, ו'המאחר' לעסוק בתורה בערוב ימיו לא יתייאש בגלל זה, כי 'אין מוקדם ומאוחר' בכל מה שקשור לתורה, כי יש קונה עולמו בשעה אחת.
  • אין אצל לומדי התורה 'בא פלוני והקדימני', מפני שכתר תורה מונח וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול, ואין קדימה לאחד על חבירו כי כולם שווים לזכות בה ללמוד אותה ולחדש בה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אנציקלופדיה תלמודית, כרך א', אין מוקדם ומאוחר בתורה, טור תרמ"ז-תרמ"ט.
  • יצחק גוטליב, יש סדר למקרא - חז"ל ופרשני ימי הביניים על מוקדם ומאוחר בתורה, הוצאת מאגנס והוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2009.
  • חיים הירשנזון, סדר למקרא - או - מוקדם ומאוחר במאורע, ירושלים תרצ"ג
  • יצחק גולדשטיין, סדרי פרשיות, בביאור סדר מאורעות ופסוקי התורה לבאר מהו המוקדם ומהו המאוחר ומתי אירע כל פסוק, קרית ספר תשע"ו
  • אלכסנדר רופא, סידורם של החוקים בספר דברים, מחקרים: ספר זיכרון למשה דוד קאסוטו, ירושלים תשמ"ו, עמ' 235-217
  • שמואל לוינסון, קולמוס, סדרת מאמרים על הסיבה של כל מקום שנאמר "אין מוקדם ומאוחר", גליונות 92,95,98,100
  • חיים אריה חזן, סדרת מאמרים בשם מוקדם ומאוחר בתורה, השילוח (כתב עת), שבט-תמוז תרע"א

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בלשונו של הרמב"ן (במדבר טז, א): "כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון"
  2. ^ רמב"ן במדבר טז א, אברבנאל שמות כ טו-כג, עקידת יצחק שער עז, ועוד.
  3. ^ מכילתא מסכתא דשירתא, פרשה ז / 139
  4. ^ קהלת רבה א, יב.
  5. ^ אורח חיים סימן קלז סעיף ג
  6. ^ לבוש אורח חיים סימן קלז סעיף ה
  7. ^ 19 שנה בקדש ברנע ועוד 19 מסעות ב-19 שנה. רש"י במדבר לג, א
  8. ^ מובא לאחר קיצור כללי התלמוד, בסוף מסכת ברכות, בש"ס וילנא
  9. ^ א ג,ג
  10. ^ מכילתא דר"י, מסכתא דשירה, פר' ז
  11. ^ מכילתא דרשב"י פרק טו
  12. ^ ספרי במדבר, פר' בהעלותך, פיסקא סד
  13. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה דף ז ע"א, ובעוד מקומות
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ו' עמוד ב'
  15. ^ לפי המהרש"ל והמהרש"א כוונת רש"י או בפרשה אחת או בנושא אחד, אך התוספות, מסכת מנחות, דף נ"ה עמוד ב', ד"ה כלל ופרט סוברים שהכל תלוי בפרשייה אחת
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס' עמוד א'
  17. ^ שאלה זאת שאלה רבי אברהם אבן עזרא (בראשית י, כה), ועל פי זה הוא מסיק ש"יתכן שפרשת ויהי כל הארץ שפה אחת - מאוחרת" דהיינו שגם זה מקרה של "אין מוקדם ומאוחר בתורה"
  18. ^ רמב"ן ויקרא כה, א
  19. ^ רמב"ן בראשית לה, כח
  20. ^ כאן רש"י משתמש במילים "אין מקודם ומאוחר מדוקדקים במקרא". לדברי הרב שמואל לוינסון, ענין זה הוא ענין של סגנון, ואינו קשור לנושא הכללי של 'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. בדומה לכך מצאנו בספר יהושע על רחב המחביאה את המרגלים בביתה: "וישלח מלך יריחו אל רחב לאמור הוציאי האנשים הבאים אליך... ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו...", ברור לנו שרחב לא הלכה והחביאה אותם לאחר שדפקו בביתה שלוחי מלך יריחו, אלא כוונת המקרא היא שהצפינה אותם קודם לכן.
  21. ^ רבי עובדיה מברטנורא בפירושו לתורה
  22. ^ הרב אריה לייב היימן, חקרי לב חלק ב עמוד קפא
  23. ^ רמב"ן ויקרא ח, ב
  24. ^ ספרי, מובא ברש"י במדבר ט, א
  25. ^ רמב"ן במדבר ט, ב
  26. ^ סיני קמז (ב), מאמר "תורה וזמן במשנת הרמב"ן ורבנו בחיי"
  27. ^ בפסחים דף ו' עמוד ב'.
  28. ^ ספר משלי, פרק ה', פסוק ו'.
  29. ^ שער התורה פרק א
  30. ^ תהלים רמז תרכה
  31. ^ פסחים דף ו עמוד ב
  32. ^ הובא גם בספר קרבן חגיגה (גלאנטי) אות לב בסוף
  33. ^ סימן לד דיבור המתחיל ובד' מקומות, והביאו בהגהות מהר"ב רנשבורג תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ד' עמוד א'
  34. ^ וכמו שכתב המאירי, שהכל נאמר ביום אחד
  35. ^ "דטעמא משום דכל התורה מפי הגבורה נאמרה ואין מוקדם ומאוחר, אבל משה שסידר משנה תורה פרשה אחר פרשה לא סידר אלא להדרש"
  36. ^ שו"ת מהרש"ם חלק א סימן ריג, וכן ובחלק ג סימן רצ, וכן בשו"ת אפרסקתא דעניא חלק א סימן פג, ועוד
  37. ^ שו"ת הרא"ש כלל יג סימן כא
  38. ^ מולד, תשרי תשכ"ג, עמ' 402-406
  39. ^ גווטליב בספרו יש סדר למקרא סקר את משנתם בקצרה בעמ' 418 ואילך
  40. ^ מכילתא בשלח שירה ז; ירושלמי ראש השנה א א; ירושלמי נדרים ז ו
  41. ^ תוספות יומא לח ב ד"ה דלא
  42. ^ ספר יהושע, פרק ח', פסוק ל', ספר ישעיה, פרק א', פסוק א', ספר ישעיה, פרק ו', פסוק א', ספר יחזקאל, פרק א', פסוק ג', ספר יחזקאל, פרק כ"ט, פסוק י"ז, ספר תהלים, פרק ע"ב, פסוק כ', ספר תהלים, פרק קכ"א, פסוק א'
  43. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד עמוד ב'.
  44. ^ רמב"ם, הלכות ספר תורה, פרק ז הלכה טו
  45. ^ "איידי דזוטר מירכס", כלומר מפני שהם קטנים עלולים הם להיאבד.
  46. ^ מנחת שי בתחילת ספר ישעיה
  47. ^ רבי אליהו בחור בהקדמה שלישית לספרו מסורת המסורת
  48. ^ לפי ששלושתן בניגון אחד - 'טעמי אמ"ת' (מנחת שי בהקדמה לכתובים)
  49. ^ 'כדי לסמוך הבן אצל האב' כלומר משלי שחיבר שלמה המלך לתהלים שחיבר אביו דוד המלך (מנחת שי בהקדמה לכתובים)
  50. ^ "כי לא אמרינן אין סדר למשנה - בחדא מסכתא, אבל בתרי מסכתות אמרינן" תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק"ב עמוד ב'
  51. ^ "לא אמרן אלא בתרי ענייני אבל בחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר" תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ו' עמוד ב'
  52. ^ העתיקו בספר פחד יצחק (אנציקלופדיה) בסוף הערך "אין מוקדם ומאוחר בתורה
  53. ^ דברי ישראל כללי אורייתא אות א דיבור המתחיל אין מוקדם
  54. ^ כמו שמבואר במסכת ברכות (דף ה) "לעולם ירגיז אדם יתר טוב על יצר הרע... אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה" ואחר כך מובא בגמרא עצות אחרות לנצח את היצר הרע
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אין_מוקדם_ומאוחר_בתורה&oldid=2441805"