סדר המשנה
סדר המשנה הוא החלוקה והרצף שבו מסודרים סדרי ומסכתות המשנה. בתלמוד מבואר שרבי יהודה הנשיא סידר את המשניות בתוך כל מסכת לפי סדר הלימוד בישיבתו. דעת הרבה מהראשונים שהוא קבע גם את סדר המסכתות לפי סדר לוגי מסויים. מפרשי המשנה דנו ונתנו טעמים לסדר המשנה, כשהדבר טומן בחובו לפעמים השלכה הלכתית.
רקע
המשנה נלמדה במשך מאות שנים על ידי התנאים, ונמסרה בעל פה מאב לבנו ומרב לתלמידו. ישנן דעות שונות מתי החל ניסוח המשנה, אך מוסכם כי עריכתה וניסוחה הסופיים נעשו בסוף תקופת התנאים, על ידי רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו.
נפסק בתלמוד שבאותה מסכת "יש סדר למשנה", כלומר שרבי יהודה הנשיא חיבר את המשניות בכל מסכת כפי הסדר שלימד את תלמידיו, אולם סדר המסכתות נקבע באופן שונה מכפי שלימד רבי יהודה הנשיא את תלמידיו[1].
הטעמים לסדר שבו נערכו המשניות לא נשתמרו בידיהם של חז"ל. כך מובא על רבי זעירא שהיה קובל על הזקנים שהיו בימי רבי יצחק רבה, שלא שמו לב לשמוע מפיו את טעם סדרי המשניות שסידר בפקודת רבי יהודה הנשיא[2].
מקור הסדר של סדרי ומסכתות המשנה, ובפרט כפי שמקובל לסדרו בימינו, נתון לויכוח בין הראשונים אם הוא מרבי יהודה הנשיא, או שהוא סודר כך מאוחר יותר. אלו שלדעתם סודרו המסכתות על ידי רבי יהודה הנשיא טרחו למצוא ולהבין את השיטה העומדת מאחורי סדר זה, היות שלא נשתמר ההסבר לסדר הקיים במשך הדורות.
הקטגוריות במשנה
הרמב"ם כותב שרבי יהודה הנשיא חילק בעצמו את המשנה לסדרים, ואת המסכתות לפרקים ולמשניות[3].
עצם עובדת היותה של המשנה מחולקת לסדרים מסכתות ופרקים מצוינת כבר מזמן התנאים בברייתא: ”כיצד שנה אדם פרק אחד שנים ושלושה... סדר אחד שנים ושלושה סדרים...”[4].
בימינו מקובל שיש 6 סדרים, 63 מסכתות, 523 פרקים ו4192 משניות כפי הסדר להלן:
| סדר זרעים | סדר מועד | סדר נשים | סדר נזיקין | סדר קדשים | סדר טהרות |
|---|---|---|---|---|---|
| ברכות (57 משניות, 9 פרקים) | שבת (139 משניות, 24 פרקים) | יבמות (128 משניות, 16 פרקים) | בבא קמא (79 משניות, 10 פרקים) | זבחים (101 משניות, 14 פרקים) | כלים (254 משניות, 30 פרקים) |
| פאה (69 משניות, 8 פרקים) | עירובין (96 משניות, 10 פרקים) | כתובות (111 משניות, 13 פרקים) | בבא מציעא (101 משניות, 10 פרקים) | מנחות (93 משניות, 13 פרקים) | אהלות (134 משניות, 18 פרקים) |
| דמאי (53 משניות, 7 פרקים) | פסחים (89 משניות, 10 פרקים) | נדרים (90 משניות, 11 פרקים) | בבא בתרא (86 משניות, 10 פרקים) | חולין (74 משניות, 12 פרקים) | נגעים (115 משניות, 14 פרקים) |
| כלאיים (77 משניות, 9 פרקים) | שקלים (52 משניות, 8 פרקים) | נזיר (60 משניות, 9 פרקים) | סנהדרין (71 משניות, 11 פרקים) | בכורות (73 משניות, 9 פרקים) | פרה (96 משניות, 12 פרקים) |
| שביעית (89 משניות, 10 פרקים) | יומא (61 משניות, 8 פרקים) | סוטה (67 משניות, 9 פרקים) | מכות (34 משניות, 3 פרקים) | ערכין (50 משניות, 9 פרקים) | טהרות (92 משניות, 10 פרקים) |
| תרומות (101 משניות, 11 פרקים) | סוכה (53 משניות, 5 פרקים) | גיטין (75 משניות, 9 פרקים) | שבועות (62 משניות, 8 פרקים) | תמורה (35 משניות, 7 פרקים) | מקואות (71 משניות, 10 פרקים) |
| מעשרות (40 משניות, 5 פרקים) | ביצה (42 משניות, 5 פרקים) | קידושין (47 משניות, 4 פרקים) | עדויות (74 משניות, 8 פרקים) | כריתות (43 משניות, 6 פרקים) | נדה (79 משניות, 10 פרקים) |
| מעשר שני (57 משניות, 5 פרקים) | ראש השנה (35 משניות, 4 פרקים) | עבודה זרה (50 משניות, 5 פרקים) | מעילה (38 משניות, 6 פרקים) | מכשירין (54 משניות, 6 פרקים) | |
| חלה (38 משניות, 4 פרקים) | תענית (34 משניות, 4 פרקים) | אבות (108 משניות, 6 פרקים) | תמיד (34 משניות, 7 פרקים) | זבים (32 משניות, 5 פרקים) | |
| ערלה (35 משניות, 3 פרקים) | מגילה (33 משניות, 4 פרקים) | הוריות (20 משניות, 3 פרקים) | מדות (34 משניות, 5 פרקים) | טבול יום (26 משניות, 4 פרקים) | |
| בכורים (39 משניות, 4 פרקים) | מועד קטן (24 משניות, 3 פרקים) | קינים (15 משניות, 3 פרקים) | ידיים (22 משניות, 4 פרקים) | ||
| חגיגה (23 משניות, 3 פרקים) | עוקצים (28 משניות, 3 פרקים) |
סדרי המשנה
בתלמוד נאמר שהמשנה חולקה לסדרים, אולם ישנן כמה מסורות לגבי מספר הסדרים ואופן חלוקתם. כמו כן נאמרו טעמים שונים בעניין הסדר.
החלוקה לסדרים
למעשה בתלמוד[5] נאמר שבתחילה חולקה המשנה ל 600 או 700 סדרי משנה[6], אך בזמנו של רבי חייא נלמדו רק 6 סדרים[7]. הסבר לכך נמצא בתשובות הגאונים[8]:
”מימות משה רבינו ועד הלל הזקן היו שש מאות סדרי משנה כמו שנתנם הקב"ה למשה בסיני, ומן הלל ואילך נתמעט ונתמסכן העולם וחלשה כבודה של תורה, ולא תקנו מהלל ושמאי אלא ששה סדרים בלבד”.
הרב ראובן מרגליות כותב, שנראה מדברי הגאונים[9] שלפני רבי היו 7 סדרים: 6 הסדרים המקובלים, וסדר נוסף שכלל את מסכת ברכות יחד עם המסכתות קטנות: הלכות תפילין, מזוזה, ספר תורה וציצית. לאחר שהמסכתות הקטנות לא הוכללו על ידי רבי בחיבור המשנה - נשארה מסכת ברכות לבדה בסדר, ולכן צורפה לסדר זרעים[10].
סדר הסדרים
הסדר המקובל כיום לששת הסדרים הוא הסדר דלהלן:
הסדר הוא לפי שיטת הרמב"ם ורוב המפרשים. יש שנתנו רמז לסדר זה בראשי תיבות - "זמ”ן נק”ט"[11].
לדעת בעל הכף נחת, סדר המסכתות הוא כפי הסדר המקובל, אך סדר נזיקין הוא אחרון[12].
בבראשית רבה ישנה דרשה שמסדרת את הסדרים בצורה שונה:
"אמר רבי תנחומא: תורת ה' תמימה משיבת נפש - זה סדר נשים, שמזהיר על האדם לפרוש מן הערוה כדי להצילו מן המיתה, כמה דתימא: רגליה ירדות מות וגו', ואומר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, ואומר: להצילך מאשה זרה וגו'. עדות ה' נאמנה מחכימת פתי - זה סדר זרעים, שאדם מאמין בחייו של עולם וזורע. פקודי ה' ישרים משמחי לב - זה סדר מועד, שיש בו כל המועדות, שכתוב בהן ושמחת בחגך. מצות ה' ברה מאירת עינים - זה סדר קדשים, שהוא מאיר עינים בין חולין לקדשים. יראת ה' טהורה עומדת לעד - זה סדר טהרות, שהוא מפריש בין טומאה לטהרה. משפטי ה' אמת צדקו יחדו - זה סדר נזיקין שיש בו רוב הדינים". האחרונים נתנו סימן לסדר זה בראשי תיבות - "נז”ם קט”ן"[13].
נוסחה שונה בסדר אחר נמסרה משמו של רבי תנחומא:
"רבי תנחומא פתר ליה בשישה סדרי משנה: תורת ה' תמימה - זה סדר נשים. עדות ה' נאמנה - זה סדר זרעים, שהוא מאמין בחייו של עולם וזורע. יראת ה' טהורה - זהו סדר טהרות, שהוא מפריש בין טומאה לטהרה. פקודי ה' ישרים משמחי לב - זה סדר מועד, שיש בה סוכה ולולב ומועדות שנאמר בהם ושמחת בחגך. מצוות ה' ברה מאירת עיניים - זה סדר קדשים, שהיא מאירת עיניים לקדשים. משפטי ה' אמת צדקו יחדו - זה סדר נזיקין, שיש בו כל הדינין"[14].
לדעת כמה מן המפרשים[15] הסדר המקובל בימינו מוכח מהתלמוד, שם דרשו את הפסוק ”וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת, יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ”[16]: "אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד חוסן זה סדר נשים ישועות זה סדר נזיקין חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות"[17]. דעת רבי ישראל יעקב חאגיז שאין ללמוד מדרשת התלמוד את סדר המשנה, כי במדרשי חז"ל אחרים הובאו בסדר שונה בהתאם לדרשת הפסוק, אולם למסקנה הוא כותב "נראה שהוא קבלת כל ישראל לסדרם בסדר זה והבא לשנות מסדר השונים עליו ראיה ללמד"[18].
טעם לסדרם של הסדרים
פירושים שונים נאמרו בטעם סדרם של סדרי המשנה.
הרמב"ם כותב בהקדמתו לפירוש המשניות:
והחל בסדר זרעים לפי שהוא דן במצות המיוחדות בצמח הארץ וצמח הארץ הוא מזון כל חי, וכל זמן שאין האדם חי על ידי המזון אי אפשר לו לעבוד את השם בשום אופן מאופני העבודה, ולפיכך הקדים לדבר במצות המיוחדות בצמח הארץ
את סדר שאר הסדרים מסביר הרמב"ם שהוא לפי הסדר שנכתב בתורה.
התוספות יום טוב מוסיף שהסדרים נתחברו דוגמת שני לוחות הברית זה לעומת זה:
| זרעים | נזיקין |
| מועד | קדשים |
| נשים | טהרות |
והוא מסביר שלכל סדר יש קשר לסדר המקביל.
המהר"ל מפראג מציע הסבר אחר לדברים, ורואה את הסדר כמציין הדרגתיות מהחומרי ביותר - האדמה, לרוחני ביותר - הטהרה[19].
אולם יש ראשונים[20] שכתבו שלא בהכרח שרבי יהודה הנשיא חיבר את הסדרים לפי סדר לוגי מסוים, ולדעתם יתכן שהם סודרו באופן אקראי.
מסכתות הש"ס
בתלמוד מצוין שסדרי המשנה חולקו למסכתות אולם ישנם כמה מסורות לגבי מספר המסכתות ואופן חלוקתם. כמו כן ישנה מחלוקת בין הראשונים אם יש סדר למסכתות הש"ס. טעמים שונים נאמרו בעניין הסדר.
החלוקה למסכתות
כפי שמקובל היום וכן לפי הסדר של הרמב"ם ישנן 63 מסכתות בש"ס והאחרונים נתנו להם סימן - "ולבך יהא גס בהן"[21].
יש שיטה[22] בתלמוד שאומרת ש"כולה נזיקין חדא מסכתא היא". לדעת רוב הראשונים משמעותה שמסכת נזיקין הכוללת את מסכתות 'בבא קמא', 'בבא מציעא' ו'בבא בתרא' נחשבת מסכת אחת[23] וכן מבואר בתלמוד הירושלמי. ולכן נמצא שיש 61 מסכתות בש"ס, וכך גם מונה הרמב"ם[3]. אך יש מהראשונים שפירשו שכל סדר נזיקין לא מחולק למסכתות[24]. ולשיטתם יש 54 מסכתות בש"ס.
יש שחילקו את הש"ס ל60 מסכתות וכך גם מובא בתיקוני זהר[25]. ובסדר רב עמרם גאון[26] נכתב: "בברכת כהנים יש בהם ס' אותיות כנגד ס' מסכתות שיש בששה סדרים לומר שכל העוסק בששים מסכתות מתברך בברכת כהנים". גם בספר התשבי[27] כתוב ששמע שהגאונים נקראו כן בעבור שהיו בקיאים בכל התלמוד שהם ס' מסכתות וגאון בגימטריא ס'.
החיד"א[28] מסביר את המספר 60, שבנוסף למסכת נזיקין שנמנית כאחת, גם מסכתות 'מעשרות' ו'מעשר שני' נחשבות לאחת. הוא מציין שבכתבי היד מופיע שבסדר זרעים יש 10 מסכתות בשונה מהחלוקה כיום שיש 11 מסכתות. אולם רבי ישעיה פיק ברלין מסתייג מלקבוע ברורות שבזמנם היו 60 מסכתות, וכותב שאולי המספר 60 הוא מספר עגול[29].
הרמב"ם[30] מציין שיש שמכלילים את מסכת מכות ומסכת סנהדרין כאחת מפאת תוכנם הדומה, ואכן בכל כתבי היד העתיקים שייכת 'מסכת מכות' ל'מסכת סנהדרין'[31], אולם הוא טוען שאין זה נכון ומסכת מכות היא מסכת בפני עצמה.
מחלוקת הראשונים אם יש סדר למסכתות המשנה
בתחילת מסכת שבועות[32] שואל התלמוד: ”מכדי תנא ממכות סליק מאי שנא דתני שבועות”, כלומר למה נקבעה מסכת שבועות אחר מסכת מכות. המשמעות היא שנקבע סדר מסוים, למסכתות וכן שהסדר הוא לוגי[33]. מצד שני מובא בתלמוד מחלוקת בין האמוראים[1] אם "יש סדר למשנה" בשתי מסכתות, והוכרע ש"אין סדר למשנה".
התוספות מסבירים שחיבור המשנה סודר אמנם לפי סדר לוגי, אך רבי יהודה הנשיא לא למד עם תלמידיו לפי סדר זה, אלא לפי הסדר שחפצו בו התלמידים, ולכן אין להסיק מסדר זה איזו משנה נשנתה מאוחר לענין מחלוקת ואחר כך סתם[34].
אולם יש ראשונים שמבינים שהמשמעות של 'אין סדר למשנה' היא שאכן אין כל סדר או אין סדר לוגי מסוים למשנה, ואת שאלת התלמוד למה נקבעה מסכת שבועות אחר מסכת מכות הם מסבירים בכמה אופנים:
- הר"י מיגאש מסביר, שכיוון שהתלמוד מצא טעם לסדר הזה מסכתות מכות- שבועות הוא אמר אותו, אך אם הוא לא היה מוצא הוא היה יכול להסתפק בנימוק שאכן אין סדר למשנה[35].
- עוד מתרץ הר"י מיגאש, שהגמרא רצתה למצוא טעם לשיטה בתלמוד שכל סדר נזיקין נחשב למסכת אחת, ובמסכת אחת יש אכן סדר למשנה[35].
- עוד תירץ הר"י מיגאש, שאף שלא היה ידוע לחכמי התלמוד איזו מסכת מהן קודמת לחברתה, אך היה ידוע שהן סמוכות זו לזו, ועל סמיכות זו הייתה שאלת התלמוד[36].
- הרמב"ן תירץ, שקושיית התלמוד הייתה למה נשנו דיני שבועות בסדר נזיקין שמסכת מכות גם נמצאת שם. והתלמוד נקט דווקא את מסכת מכות מכל מסכתות סדר נזיקין כי היא הכי קרובה לתוכן של מסכת שבועות, ועם כל זה היה קשה לתלמוד על הקשר ביניהם[37].
- הריטב"א תירץ, שהכלל שאין סדר למשנה נאמר על רוב המסכתות, אבל הסדר של מסכתות מכות-שבועות היה מקובל בידם[36].
יש ראשונים שנראה שהסתפקו בשאלה זו אם יש טעם לסדר המסכתות[38].
מקומות נוספים בתלמוד שמלמדים על הסדר
- סדר זרעים-מועד, ומסכתות ראש השנה-תענית:
בסוגיית התלמוד בתחילת מסכת תענית[39] שואל התלמוד על הלשון במשנה: "מאימתי מזכירין גבורות גשמים", שמלשון זה משמע שכבר נאמר שיש להזכיר גבורות גשמים, היכן נאמרה כבר הלכה זו. בתחילה מתרץ התלמוד, שהלכה זאת נאמרה כבר במסכת ברכות שבסדר זרעים, ומכאן מוכח שסדר זרעים קודם לסדר מועד. אולם על זה תירוץ מקשה התלמוד, שאם כן משנה זאת הייתה צריכה גם היא להסדר בסדר זרעים. ולכן חוזר התלמוד ומתרץ שההלכה שמזכירים גבורות גשמים נאמרה כבר במסכת ראש השנה. מכאן יש להסיק שמסכת ראש השנה קודמת למסכת תענית.
- מסכתות כתובות-נדרים-נזיר-סוטה:
בסוגיית התלמוד בתחילת מסכת סוטה[40] שואל התלמוד: למה נקבעה מסכת סוטה אחר מסכת נזיר. ומשיב: ”כדברי רבי, דתניא רבי אומר: למה נסמכה בתורה פרשת נזיר לפרשת סוטה — לומר לך: שכל הרואה סוטה בקלקולה — יזיר עצמו מן היין”, כלומר ששתיית יין היא לעתים קרובות הסיבה לזנות, וצריך אדם להזהר ממנו. ולפי זה יש איפוא קשר ענייני בין מסכת סוטה למסכת נזיר, ומשום כך נסמכו המסכתות.
ומקשה התלמוד: אם כן, לפי סברה זו צריכה מסכת סוטה להקדים למסכת נזיר כפי הסדר בתורה, וכפי שמסביר רבי, ומתרץ התלמוד: כיון שנכתבה מסכת כתובות קודם כי היא שייכת לסדר נשים ובמסכת זו נשנה פרק "המדיר" שבו נזכרים מקצת דיני נדרים שבין איש לאשתו, סודרה לאחריה מסכת נדרים שכולה עוסקת בענייני נדרים, ואחרי מסכת נדרים, סידר התנא את מסכת נזיר שדומה לנדרים מבחינת ההלכה, משום שנדר הנזירות הוא אחד מסוגי הנדרים, ואחר כך סודרה מסכת סוטה, כדברי רבי.
- מסכתות סנהדרין-מכות:
בסוגיית התלמוד בתחילת מסכת מכות[41] מברר התלמוד את המשפט הראשון במשנה: "כיצד העדים נעשים זוממין מעידין" ומקשה שלפי תוכן המשנה היה צריך להיות הנוסח "כיצד אין העדים נעשים זוממין", שהרי כרגיל עדים זוממים נענשים כפי שזממו לעשות, ואילו כאן מובאים מקרים שבהם העדים אינם נענשים כמזימתם. ועוד הוא שואל: שבמשנה הבאה נכתב: "אבל אמרו המזימים להם לעדים היאך אתם מעידין בעדות זו, שהרי באותו יום אתם הייתם עמנו במקום פלוני — הרי אלו זוממין", מכלל הדברים נשמע שדווקא אלו הם זוממים, אבל אלו שנמנו במשנה הראשונה אינם עדים זוממים!
ומתרץ את שני הקשיים בתירוץ אחד: התנא התייחס לדברים שבסוף מסכת סנהדרין, שמסכת מכות סמוכה לה, שנשנה שם: "כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה שרצו להביא על מי שהעידו עליו, חוץ מזוממי בת כהן ובועלה". כלומר, חוץ מעדים שהעידו על בת כהן אשת איש שנבעלה לאדם זר, שאם אמת הדבר דינה בשריפה, ודינו של הבועל בחנק. שאם עדים אלו נמצאים זוממים — אין מקדימים לאותה מיתה שזממו להמית בה את האשה, בשריפה, אלא למיתה אחרת - מיתת חנק, שממיתים בה את האיש. ולכן כהמשך למשנה זו בסנהדרין הוסיף התנא במשנה זו שיש עדים זוממין אחרים, שאין בהן דין הזמה כלל ואינם נענשים כלל כפי שזממו לעשות, אלא לוקים מלקות ארבעים.
סידרן של המסכתות
יש בין הראשונים כמה וכמה נוסחאות לסדרי המסכתות, הסדר המקובל כיום הוא על פי רוב לפי סדר הרמב"ם. מאידך בסדר של תיקון ליל שבועות מקובל ללכת בעקבות סידורו של בעל הכף נחת.
הרב ראובן מרגליות משער כי קודם זמנו של רבי יהודה הנשיא היו חמישה סדרים מסודרים למסכתות לפי גודל המסכת במספר הפרקים. את סדר זרעים סידר רבי ללא הקפדה על הסדר לפי מספר הפרקים[42].
טעם לסדרן של המסכתות
התוספות במקומות שונים[43] בתחילת מסכת בתלמוד מסבירים את ההקשר בין מסכת זו למסכת הקודמת. הרמב"ם וכך עוד מפרשני המשנה מסבירים את סדר כל המסכתות בפרטות[44].
יש שמסבירים את רעיון הסדר בכלליות:
לדעת המאירי[20] המסכתות הקשות והחמורות יותר סודרו בתחילת הסדר. הרב ראובן מרגליות מצביע[45] על דפוס קבוע בסידור חמשת הסדרים אחרי סדר זרעים, לפיו נסדרו המסכתות בסדר טכני לפי גודלן במספר הפרקים. לגבי סדר זרעים שבו סדר זה לא קיים, הוא משער כי קודם זמנו של רבי יהודה הנשיא היו ענייני המסכתות שבסדר זרעים מפוזרים: דיני מתנות כהונה בסדר קדשים, ודיני מתנות עניים בסדר נזיקין, ורבי יהודה הנשיא קיבצם לסדר אחד, ללא הקפדה על סידורו לפי סדר הפרקים[46].
בהתאם למהלך זה הוא מאחד את מסכת מכות עם סנהדרין, את שלושת הבבות, ועוד מספר שינויים.
הסדר בתוך המסכתות
לכל הדעות הסדר שבתוך המסכת סודר על ידי רבי יהודה הנשיא בעצמו, אולם ישנן מסורות שונות אם ישנה חלוקה למשניות.
החלוקה לפרקים
את מספר הפרקים במשנה מסכם הרמב"ם[3] ב523. לפעמים סדר הפרקים בתלמוד שונה מסדר הפרקים במשנה[47].
יש[48]שהבינו מדברי התוספות[43] שעיקר חשיבות הסדר הוא ברצף המסכתות, ולכן יש מקומות שרבי יהודה הנשיא שינה את הסדר הראוי בתוך המסכת עצמה כדי שתחילת המסכת תתאים לסוף המסכת הקודמת. אולם יש[49] ששללו הבנה זו.
החלוקה למשניות
בין מפרשי המשנה רק מעטים נתנו דעתם לחלוקת המשניות, ומסורות שונות יש בינם. כך בתלמוד מחולקת המשנה בצורה שונה מהמשניות.
יש שטוענים שחלוקת הסדר למשניות כפי שהיא כיום נעשתה בתקופה מאוחרת יותר. לדעתם תפקידה של החלוקה היה בעיקר דידקטי – לאפשר הפסקות בתוך הלימוד, ולא פעם היא נעשתה בלי שימת לב למיקום הראוי. כמו כן על פי רוב סומנה החלוקה על ידי רווחים בין המשניות על ידי עיגול קטן, דבר שיכול היה בקלות להוביל לטעויות ובלבולים, ורק בשלב מאוחר יותר נוסף הסימון של משניות על ידי אותיות[50].
אולם רבי ישעיה פיק ברלין כותב בהקדמתו לספרו 'יש סדר למשנה':
”הנה בלתי ספק עשה רבינו הקדוש ריוח בין משנה לחברתה כמלא נעימה. ולא היה שונה פרקו בנשימה... אבל מי יתן ואדע אם היה ההפסקים משמשות כדרך השנויין במשניות או על דרך ששנויין לפנינו בגמרא. ואנחנו בעינינו רואים ההבדל גדול שביניהם...”.
ההסבר לכך הוא כנראה כיוון שבעבר לא היו המשניות משובצות בתוך פרק הגמרא, אלא לכל היותר מופיעות בתחילת הפרק במרוכז, ולאחריהן כל הגמרא של הפרק, וישנם כתבי יד שהמשנה אינה כלולה בהם כלל ועיקר[51]. מדפיסי התלמוד הם שהתחילו לשבץ את המשניות בתוך הפרק בהתאם לסוגיות הגמרא, ויש מקומות שבהם - משום מה - נמנעו מלעשות זאת[52].
בתלמוד הירושלמי כל פרק מחולק ל'הלכות', ולא תמיד החלוקה שווה עם החלוקה המקובלת למשניות.
בבות המשנה
בשונה מהחלוקה למשניות שלא ידוע אם ישנה, ברור שהמשנה חולקה על ידי רבי ל'בבות' (ארמית: שערים), כלומר לתתי נושאים בתוך הפרק. דוגמה לכך נמצאת ברש"י במסכת סוכה המתייחס לחלוקה במשנה לדינים של ארבעת המינים לארבע בבות[53]. סדרן של בבות אלו העסיקו את פרשני המשנה[54] ואף בתלמוד מצויה התייחסות לנושא.
חלוקות מאוחרות יותר
המאירי כותב לגבי מסכת פסחים שנקראה בלשון רבים ולא בלשון יחיד כמו שאר המסכתות בסדר מועד, כי בזמן הגאונים חולקה המסכת לשני חלקים; המסכת הראשונה כללה את הדינים הנוגעים לקורבן פסח (פרקים ה'–ט') והיא כונתה מסכת פסח א' הרלוונטיים לזמן שבית המקדש היה קיים, ואילו המסכת השנייה עסקה בדיני חמץ וליל הסדר הרלוונטיים גם לאחר החורבן (שאר הפרקים), והיא כונתה מסכת פסח ב'. לאחר שאוחדו למסכת אחת קראו לה 'פסחים' על שם שתי המסכתות[55].
כיוצא בזה כותב הנצי"ב לגבי המסכתות 'בבא קמא' 'בבא מציעא' ו'בבא בתרא' שהייתה זו מסכת אחת בעלת 30 פרקים בשם 'נזיקין', ומפני אורכה חולקה בזמן הגאונים לשלוש 'בבות', כל אחת מסכת בעלת 10 פרקים. כמו כן הוא מציין שמהטעם הזה חילק הר"ח את מסכת כלים שכוללת 30 פרקים, לשלוש מסכתות שכל אחת כוללת 10 פרקים[56].
השלכות הלכתיות לסדר המשנה
הכלל בפסיקת ההלכה הקובעת ש'הלכה כסתם משנה'. כלומר: כאשר קיימת משנה המציגה פסק הלכה ללא ציון שם אומרה, יש לפסוק את הנאמר בה כהלכה למעשה. אמנם כאשר נשנו שתי משניות המציגות פסק הלכה ללא ציון שם אומרה, ושתיהן סותרות זו את זו הדין הוא שההלכה כמשנה אחרונה[57]. כמו כן כאשר יש משנה בה מופיעה מחלוקת ולאחריה קיימת משנה המציגה פסק הלכה ללא ציון שם אומרה והדין הכתוב בה הוא כשיטת אחד מן החולקים במחלוקת, נפסקת ההלכה נפסקת כאותה דעה.
אולם כללים אלו תקפים רק אם שתי המשניות סדורות באותה מסכת, אולם אם המשניות סדורות בשתי מסכתות נפרדות אזי הכלל אומר שאין סדר למשנה. כי רבי יהודה הנשיא לא חיבר את סדר מסכתות המשנה כפי שהוא למד אותן עם התלמידים. אולם אם המשניות ממוקמות בשני סדרים נפרדים ישנן דעות הסוברות שהדין הוא כפי המשנה שממוקמת בסדר היותר מאוחר[58].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק"ב עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ז' עמוד א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ה', הלכה א' על פי פירוש הפני משה.
- ^ 3.0 3.1 3.2 הקדמת הרמב"ם למשנה .
- ^ אבות דרבי נתן פרק כ"ט.
- ^ מחלוקת אמוראים בתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ד עמוד א'.
- ^ לפי פירוש רש"י חלוקה זו היתה קיימת עוד בימי רבי יהודה בן תימא וחבריו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ג עמוד ב' .
- ^ שערי תשובה סימן כ'.
- ^ שערי תשובה סימן קמג
- ^ הרב ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, פרק ג', עמוד כט
- ^ הרמב"ם בהקדמת פירושו למשנה; הליכות עולם (שער א, פרק א, אות א); תיקוני הזוהר (בהקדמה, דף ה עמוד א).
- ^ מובא גם בהקדמת התוספות יום טוב למשניות ובשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא, יורה דעה, סימן עט, (וראו ובהגהת בן המחבר שם).
- ^ במדבר רבה, פרשה י"ג, פסקה ט"ז
- ^ ילקוט שמעוני רמז תרע"ד.
- ^ תוספות ישנים על מסכת יבמות דף ב' עמוד ב' ד"ה חמשה עשר נשים; פתיחת התוספות יום טוב לששה סדרי משנה.
- ^ ספר ישעיהו, פרק ל"ג, פסוק ו'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א'.
- ^ רבי יעקב חגיז, משניות עץ החיים - זרעים, זרעים
- ^ תפארת ישראל פרק י'.
- ^ 20.0 20.1 המאירי בהקדמתו לבית הבחירה.
- ^ בסוף ספר הסמ"ג והבאור למהר"א שטיין.
- ^ דעת האמורא רב יוסף הובא בתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק"ב עמוד א' ובתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ז' עמוד א'.
- ^ רש"י, מסכת עבודה זרה, דף ז' עמוד א', ד"ה נזיקין כולהו וביד מלאכי כלל של”ח הביא עוד הרבה שיטות שסברו כך.
- ^ הר"י מיגש על מסכת שבועות דף ב' ע"א; וראו גם שיטת המהרש"א במסכת בבא בתרא דף ב' ע"א על התוספות. ד"ה השותפין. .
- ^ דף מד.
- ^ בפירוש המחזור.
- ^ שרש גאון.
- ^ שם הגדולים ערך רב אחאי סד"ה וחזה הוית.
- ^ בהקדמה לספרו יש סדר למשנה..
- ^ בהקדמת פירוש המשניות לרמב"ם .
- ^ לדוגמא בכתב יד קאופמן הקדום ביותר.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ב' עמוד ב'.
- ^ כך גם פירשו רש"י והר"ח שם.
- ^ תוספות, מסכת בבא קמא, דף ק"ב עמוד א', ד"ה אין סדר למשנה;
תוספות, מסכת בבא מציעא, דף ב' עמוד א', ד"ה שניים אוחזין.
תוספות, מסכת בבא בתרא, דף ב' עמוד א', ד"ה השותפין.
תוספות, מסכת עבודה זרה, דף ז' עמוד א', ד"ה אין סדר למשנה. - ^ 35.0 35.1 מובא ברמב"ן, מסכת שבועות, דף ב' עמוד ב', ד"ה מכדי תנא ממכות קא סליק מ"ש דקתני שבועות וברשב"א, מסכת שבועות, דף ב' עמוד ב'ד"ה מכדי תנא ממכות קא סליק מ"ש דקתני שבועות.
- ^ 36.0 36.1 מובא בחידושי הריטב"א על מסכת שבועות דף ב' עמוד ב' ד"ה מכדי תנא ממכות קא סליק.
- ^ רמב"ן, מסכת שבועות, דף ב' עמוד ב'.
- ^ אגרת רב שרירא גאון סדרן של המסכתות אות לג, המאירי בהקדמתו לבית הבחירה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ב' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ב' עמוד א'. וכן נמצא קצת בתחילת מסכתתלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף ב' עמוד א'. ראו שם פירוש רש"י ותוספות.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף ב' עמוד א'.
- ^ מובא להלן.
- ^ 43.0 43.1 תוספות, מסכת בבא מציעא, דף ב' , ד"ה שנים אוחזין בטלית.
- ^ כמו כן מציע רב שרירא גאון באיגרת סדר מסויים לסדר מועד.
- ^ הוא הביא והרחיב שיטה זו אך קדם לו יום טוב ליפמן צונץ ועוד
- ^ הרב ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, פרק ג', עמוד כט.
- ^ לדוגמא: במסכת מגילה שנויה פרק השלישי- בני העיר, כפרק הרביעי (האחרון).
- ^ המהר"ם בבא מציעא דף ב עמוד א ד"ה שנים אוחזין.
- ^ המהר"ם שיף בבא מציעא דף ב עמוד א.
- ^ ראו: יעקב נחום אפשטיין, מבוא לנוסח המשנה, ב, תל אביב תש"ח, עמ' .999; אברהם ווייס, התלמוד הבבלי בהתהוותו הספרותית, א, ורשא ,1937 עמ' 166; וכן לחקר התלמוד, ניו יורק תשי"ט, עמ' .309; אליעזר מאיר ליפשיץ, המשנה, תרע"ד, עמ' 45.
- ^ כגון כתב יד המבורג.
- ^ בפורטל דף היומי, יש סדר למשנה? / הרב יעקב לויפר.
- ^ רש"י, מסכת סוכה, דף ל"ג עמוד ב', ד"ה בעל.
- ^ לדוגמה: תוספות, מסכת מנחות, דף ס"ג עמוד ב', ד"ה רבי ישמעאל.
- ^ בית הבחירה למאירי בהקדמה למסכת פסחים.
- ^ מרומי שדה על מסכת בבא מציעא דף ב עמוד א בתוד"ה שנים אוחזין בטלית.
- ^ תוספות, מסכת ביצה, דף ב' עמוד ב', ד"ה גבי.
- ^ כסף משנה הלכות רוצח פרק ט הלכה א, הביאו בתוספות יום טוב בפתיחה.