יצר הרע

ביהדות, יצר הרע הוא כינוי לנטיותיו השליליות של האדם או לכוח הגורם אותם. הכח הפנימי שמסייע לאדם לגבור עליהם מכונה יצר הטוב.

מקורות ושמות

בתורה מופיע המונח "יצר לב האדם רע מנעוריו", שמבטא את הכוחות מולדים אצל בני האדם, הגורמים להם לפעול באופן שמספק את צורכיהם, גם אם על חשבון אחרים. מקור השם בפסוק מספר בראשית "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", המרמז לפעולתם של כוחות אלו כבר מיום היוולדו של התינוק.

בתלמוד ובמדרשים לעיתים היצר הרע מופיע כדמות חיצונית המסיתה את האדם לעבירה.

במקורות היהדות לעיתים מכונה היצר הרע בשם שטן.

במסכת סוכה מסופר על מספר שמות שהוענקו ליצר הרע: ”דרש רבי עוירא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע - הקדוש ברוך הוא קראו "רע"; משה קראו "ערל"; דוד קראו "טמא"; שלמה קראו "שונא"; ישעיהו קראו "מכשול"; יחזקאל קראו "אבן"; ויואל קראו "צפוני.”

כינוי נוסף ליצר הרע הוא זקן וכסיל או מלך זקן וכסיל. מקור הביטוי במדרש רבה: ”מלך זקן וכסיל - זה יצר הרע. ולמה קורא אותו מלך? שהכל שומעין לו. ולמה קורא אותו זקן? שמזדווג לו מילדותו ועד זקנתו. ולמה קורא אותו כסיל? שהוא מלמד לאדם דרך רעה.”

במחשבת היהדות

ערך מורחב – מלחמת היצר

על האדם לכבוש את יצרו; ואף נאמר במשנה במסכת אבות: ”איזהו גיבור הכובש את יצרו”. בתוך כל אדם שוכנים שני יצרים: היצר הטוב והיצר הרע. חז"ל דורשים את הפסוק: ”טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד.” (ספר קהלת, פרק ד, יג), כמתייחס לשני היצרים; היצר הרע מכונה בשם "מלך זקן וכסיל", מכיוון שהוא נכנס אל האדם כבר בלידתו, ולעומתו היצר הטוב מכונה בשם "ילד מסכן וחכם", שכן הוא נכנס אל האדם רק שלוש עשרה שנים לאחר הלידה - בזמן בר המצווה.

במסכת שבת נכתב: ”כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועושה.” (מסכת שבת, דף ק"ה) גישה דומה ניתן למצוא במסכת סוכה:”אמר רבי אסי: יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא [כלומר חוט דק] ולבסוף דומה כעבותות העגלה.” (מסכת סוכה, דף נ"ב)

אחת מדרכי התמודדות עם היצר הרע היא: "רבי ישמעאל אומר: אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש".

בתקופת האחרונים

בספר התניא מובא שיצר הטוב ויצר הרע מקורם בשתי נפשות. לבני ישראל, לפי רבי חיים וויטאל, יש שתי נפשות, אחת נפש בהמית והשנייה היא הנפש האלוקית. והיצר הרע הוא המפעיל את הנפש הבהמית. היצר הטוב מבוסס בעיקרו על המחשבה והמוח, ואילו היצר הרע מבטא את האמוציות והרגשות הספונטניים שעמם האדם נולד, שמטבעו נמשך האדם לתאוות גשמיות וגופניות. כהמשך לגישה זו, בחסידות חב"ד ובתניא בפרט מודגשת השיטה של "מוח השליט על הלב", כלומר לשלוט על הלב ועל האישיות ולכוון אותם לפי מסקנת השכל.

רבי נחמן מברסלב אמר שליצר הרע יש לקרוא אך ורק "המדמה" כי הוא מכניס לאדם רק דמיונות שקר לראש.

ראו גם

• יצר טוב
• עין הרע
• שטן
• שד

לקריאה נוספת

• הרב אליהו נגר, מאבק הרמב"ם בעבודה זרה ובאמונות התפלות, בתוך: מסורה ליוסף. עמ' 204
• אסא קידר, שיחות עם יצר הרע, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות

קישורים חיצוניים

• משה אדד, על הטוב ועל הרע, באתר דעת
• יצר לב האדם רע מנעוריו, באתר מרכז ישיבות בני עקיבא
• ישי רוזן-צבי, יצר הרע בספרות האמוראים: בחינה מחדש
• ד"ר ישי רוזן-צבי, יצר הרע: פרק באנתרופולוגיה תלמודית, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 16 בפברואר 2010
• יוסף דן, "יצר הרע טוב לאדם", על ספר חסידים, באתר מט"ח
• דן לחמן, מאמר על ספרו של אסא קידר, "שיחות עם יצר הרע",
• מקורות וקטעים מהספר "שיחות עם יצר הרע"
• רונן נויבירט, יצר הרע של צדיקים, באתר כיפה
• נחום רקובר, התגברות היצר כשיקול להתיר לעבור עברה קלה, בתוך: מטרה המקדשת את האמצעים, ירושלים תש"ס, עמ' 111-150

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22347383יצר הרע