סגנון כתיבה
סגנון כתיבה הוא מושג בספרות מחקרית, המתייחס לאופן הביטוי או ההבעה המאפיין את פרט, את התקופה, את האומה וכו'.
סגנון הכתיבה מותאם למטרת הכתיבה, והוא נתון לשיקול דעתו של הכותב המיומן. סגנון כתיבה איננו קשור לדקדוק כי הדקדוק מגדיר מהי כתיבה נכונה ואילו הסגנון – מהי כתיבה טובה: איך לכתוב באופן מכובד ומיוחד, שמשלב צורה עם בהירות מחשבה ושמשיג את מטרות הכתיבה בצורה הטובה ביותר.[1]
כל סגנון כתיבה כולל בתוכו מרכיבים בסיסיים וחיוניים כמו: תוכן, איות, דקדוק וסימני פיסוק, מעבר לכך כל סגנון כולל בחירה שונה של מילים, משפטים, מבנה ומבנה פסקה, שהם אלה שהופכים טקסט לטקסט שכתוב בסגנון כתיבה כלשהו. הכללים של סגנונות כתיבה הם מה שהכותב עושה או צריך לעשות כדי להגיע למטרות הכתיבה. הסגנון כולל את הכללים שבהם משתמש הכותב והם המאפיינים שלו. טקסט אחד יכול לכלול יותר מסגנון כתיבה אחד.[2]
סוגי סגנונות כתיבה
הסגנון האישי של הכותב משקף את אישיותו, את קולו הייחודי, ואת השיטה שלו להתקרב לקהל ולקוראים כדי לממש את מטרות הכתיבה.[3] אין סגנון אחד שהוא 'הסגנון הנכון'. אותו סגנון עשוי להיות לטעמו של קורא אחד ולא לטעמו של אחר; במקרה אחד להתאים ולא באחר; להיות נפוץ ומוערך בתקופה אחת, אך לא באחרת. סגנון משקף את הזמן, המקום, ההקשר ויותר מכל – את הכותב ואת הבחירות הלשוניות שלו בעת יצירת הטקסט.[1]
ארבעת סגנונות הכתיבה העיקריים
סגנון כתיבה מסביר - מידעי
סגנון כתיבה מידעי הוא קטגוריה כללית שכוללת את כל הסוגים של המאמרים (למעט מאמרים משכנעים) והיא אחת מסגנונות הכתיבה הנפוצים. סגנון הכתיבה הזה בדרך כלל מתמקד בנושא מסוים, והוא אמנם לא כולל את הדעה של הכותב, אבל מתמקד בעובדות מקובלות בקשר לנושא, כולל סטטיסטיקות או ראיות אחרות. הסגנון הזה של כתיבה משמש בדרך כלל לכתיבה של ספרי לימוד או טקסט הוראה ומאמרים. כשלעצמו, המאמרים והטקסטים האלו עוקבים אחרי סדר פעולות מאורגן והגיוני.
סגנון כתיבה מידעי הוא לרוב יותר רשמי מסגנונות כתיבה אחרים, לכן בדרך כלל איננו כתוב בשפה יום יומית או בסלנג. סגנון הכתיבה הזה לעולם אינו אמור לכלול את הדעות האישיות של הכותב.[4][3][2]
סגנון כתיבה משכנע
המטרה העיקרית של כתיבה משכנעת היא לשכנע. בדומה לסגנון כתיבה מידעי, כתיבה משכנעת בדרך כלל מופיעה במאמרים. הסגנון הזה גם מסתמך על פרטים ודוגמאות לתמיכה בנושא שעליו מדברים אבל עם זאת כתיבה משכנעת לא מסתמכת במידה רבה על עובדות; הכותב משתמש בעובדות אבל לעיתים הוא מספר רק חלק מה"אמת" או משתמש רק בעובדות שהוא צריך תוך כדי התעלמות מעובדות נוספות מנוגדות למה שכתב. בטקסט של כתיבה משכנעת, הכותב בדרך כלל מביע דעה ומנסה לשכנע את הקהל לעשות משהו או להסכים עם נקודת המבט שלו. הדעה חייבת להיות ברורה ותמציתית, אבל בנוסף הדוגמאות יכולות להיות קצת יותר תקיפות ודרמטיות כדי לעזור לשכנע את הקורא. הרבה פעמים הכותבים מגזימים בפרטים שלהם כדי להשפיע על הקורא בדרך יותר רגשית מאשר בטקסט שנכתב בסגנון כתיבה מידעי.[4][3][2]
סגנון כתיבה תיאורי
כתיבה מתארת היא בדרך כלל נמצאת בסיפורים בדיוניים, והקהל שקורא טקסטים מהסוג הזה בדרך כלל קורא אותם בשביל ההנאה, אבל לא רק, אפשרויות נוספות הן: זכרונות, דיווחים ממקור ראשון על אירועים, או מדריכי טיולים. כשכותב משתמש בסגנון כתיבה תיאורי, הוא מצייר תמונה על בן אדם, מקום או חפץ באמצעות מילים. הכותב יכול להשתמש במטאפורות או כלים אחרים בספרות בשביל להמחיש בתיאור את הרושם שלו דרך חמשת החושים (טעם, ריח, ראיה, מישוש, שמיעה). בכתיבה תיאורית הכותב לא מנסה לשכנע את הקהל בקשר לשום דבר או להסביר את ההתרחשות - רק לתאר את הדברים איך שהם, גם אם הם לא מציאותיים.[4][3]
סגנון כתיבה סיפורי - נרטיב
המטרה העיקרית של כתיבת נרטיב היא לספר סיפור. בדומה לכתיבה תיאורית, גם הקהל שקורא טקסטים שנכתבים בסגנון סיפורי בדרך כלל קורא לשם ההנאה. הכותב מייצר דמויות שונות ומספר לקהל מה קורה להן, לעיתים מנקודת המבט של אחת הדמויות. הוא מנסה לבנות ולהעביר סיפור, שנבנה בעזרת דמויות, קונפליקט, ורקע. בסגנון זה, הכותב פשוט עונה על השאלה: "מה היה קורה אילו?".
נקודות המפתח לכתיבה סיפורית היא לספר סיפור או לתאר אירוע; להשתמש בדיאלוגים; לפתח התחלה ברורה והגיונית, ליצור תפנית בעלילה וסיום מעניין; לכתוב על מצבים או פעולות, ומשברים הנפתרים בסופו של דבר.[4][3][2]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אורי, פ.ש, המדריך לסגנון כתיבה, באתר כתיבה נוצרת
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 רובין, ג'., Types of writing styles, About writing: a guide, 2015
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 4 סוגים שונים של סגנונות כתיבה, באתר יש טקסט אחר
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 What is Writing Style? - Types & Examples, Study.com, 2003-2019
25645583סגנון כתיבה