פרה אדומה: הבדלים בין גרסאות בדף

פרה אדומה
(מקורות עיקריים)
מקרא	ספר במדבר, פרק י"ט
משנה	סדר טהרות, מסכת פרה
ברייתא	תוספתא, מסכת פרה
משנה תורה	ספר טהרה, הלכות פרה אדומה
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה קי"ג, עשה ק"ח; ספר החינוך, מצווה שצ"ז, מצווה שצ"ט
מקורות נוספים	ערוך השולחן העתיד (טהרות פרקים נג - עח)

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

גרסה אחרונה מ־14:51, 7 ביולי 2024

ערך זה עוסק בהלכה יהודית. אם התכוונתם לזן פרות אדומות, ראו אנגוס אדום.

פרה אדומה היא פרה שצבע שערה חום אדמדם, ומשתמשים באפרה לטיהור אנשים או חפצים שנטמאו בטומאת מת, לאחר תהליך המתואר במקרא, בתחילת פרשת חוקת, הכולל בין היתר: שחיטתה, שריפתה, עירוב אפרה עם מי מעיין, והזאה (התזה) בעזרת אזוב ביום השלישי וביום השביעי על ידי איש טהור ממי הנידה על הטמא שנהפך בסיום התהליך לטהור. גם לאחר ההזאה האדם או החפץ עדיין טמא עד שיטבול במקווה, ובערב הוא חוזר להיות טהור.

תהליך הביצוע

אדם נטמא בטומאת מת על ידי נגיעה בו, או נשיאתו, או שהות בבית שנמצא בו מת. אסור לטמא לאכול תרומה או קודש, וכן אסור לו להיכנס לעזרה בבית המקדש. כמו כן, הוא מטמא אנשים אחרים על ידי נגיעתו בהם. על מנת לטהר אדם זה, יש להזות עליו מאפר הפרה האדומה. כפי הנאמר בפסוק: ”וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל” (ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק ב'); ”הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא ... הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ” (ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק י"א).

על מנת לקיים את המצוה כהלכתה, על הפרה לענות על הקריטריונים הבאים:

עליה להיות אדומה (בגוון חום אדמדם); די בשתי שערות שאינן אדומות (שחורות או לבנות) הסמוכות זו לזו כדי לפסול אותה.
לא עלה עליה עול. אם הפרה משכה בעול המחרשה, היא לא תוכל לשמש כפרה אדומה. (לשם כך ניתנו סימנים מיוחדים לדעת שעלה עול, א. שתי שערות במקום שנותנים את העול בצואר הבהמה נכפפות, ב. עיניה שורות והיא מתחלפת פוזלת ומסתכלת בעול^[1]). ולא רק לא עלה עליה עול, אלא לא עשו בה כל עבודה שהיא לצורך האדם, אף אם רק נשען עליה^[2].
אין בה מום הפוסל בקרבנות, וכן אין בה אחד מהפסולים האחרים הנוהגים בבהמות קדשים.
עליה להיות לפחות בת שנתיים.

הדמיית מראה פתח המקדש (על פי המידות המצוינות במשנה) מהר הזיתים

לאחר בחירת הפרה, לוקחים אותה אל הר הזיתים, למקום המכוון אל מול פתח ההיכל, ובנוי בצורה מיוחדת, כך שגם אם יש מת מתחת לאדמה - הפרה והעוסקים בה לא יטמאו. כהן טהור שלובש בגדי כהונה ושהופרש מביתו שבעה ימים קודם לכן כדי שישמור עצמו מטומאה, שוחט את הפרה, לוקח מדמה בתוך כף ידו ומזה (מתיז) ממנו שבע פעמים אל מול פתח ההיכל שבמקדש, כאשר כל הזאה באה עם טבילה נוספת בתוך כף ידו.

אפר הפרה האדומה

לאחר השחיטה והזאת הדם, שורפים את הפרה על גבי מערכת עצים ואל השריפה זורקים עץ ארז, אזוב ותולעת שני כאשר תולעת השני כרוכה על הארז והאזוב. בכל זמן עשיית הפרה מהשחיטה ועד שתהפך לאפר אסור למתעסקים בה לעסוק במלאכה אחרת שלא קשורה לעשיית הפרה ואם עשו מלאכה הפרה נפסלת. וכן כל מי שמתעסק בהכנתה מהשחיטה ועד שתהפך לאפר, נטמא.

לאחר שהאש נכבית, כותשים את כל מה שנשאר מהשריפה ולא הפך לאפר כגון עצמות, עד שנוצר אפר. את האפר שנוצר מהשריפה, מחלקים לשלושה חלקים: חלק אחד ניתן בחיל והוא נשמר לדורות. החלק השני ניתן למשמרות הכהנים, והוא מיועד לשימוש הכהנים; והחלק השלישי ניתן בהר הזיתים, ומשם הוא מתחלק לכל ישראל.

מי החטאת

ערך מורחב – מי חטאת

לצורך הטהרה, לוקחים מים ממעיין בכלי, נוטלים מן האפר, ומפזרים אפילו קמצוץ ממנו על המים, ומנתינת האפר הם מי החטאת, שבתוכם טובלים אזוב, ומזים על הטמא ביום השלישי וביום השביעי, ולאחר הטבילה במקווה הוא נטהר מטומאת מת: ”וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי” (ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק י"ט).

מי המעיין

בזמן שבית המקדש היה קיים בירושלים היו נוהגים להביא את המים לטיהור הכהן ששורף את הפרה ממעיין הגיחון, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בחיבורו המשנה תורה:

"וכשירצו להזות על הכוהן השורף, מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות; ומניחין על גביהן דלתות, ויושבין התינוקות על גבי הדלתות, כדי שיהיה אוהל מבדיל בינם ובין הארץ, מפני קבר התהום; וכוסות של אבן בידם, והולכין עד לשילוח. הגיעו לשילוח, יורדין שם וממלאין--שאין לחוש שם מפני קבר התהום, שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות; ועולין, ויושבין על גבי הדלתות. והולכין עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, יורדין ומהלכין על רגליהן, מפני שכל הר הבית והעזרות, תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום; ומהלכין עד פתח העזרה, ובפתח העזרה היה קלל של אפר. נוטלין האפר, ונותנין במים שבכוסות, ומזין על הכוהן השורף.".

— משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ב', הלכה ז'

מקום שריפת הפרה

בעת החדשה יש מי שהציע לאתר את המקום המדויק שבו שרפו את הפרה אדומה בהר הזיתים^[3]. איתור המקום מבוסס על ההנחות הבאות:

בעת שריפת הפרה היה צריך לראות את פתח בית המקדש. בהנחה כי אבן השתיה שאנו מזהים היום היא אבן השתייה המקורית, הרי הגובה שלה מעל פני הים הוא 743.7 מטר. נוסיף את גובה מזבח העולה העשוי להסתיר את הפתח, ואז נגיע לנקודת גובה מקבילה בהר הזיתים, אשר ממנה ניתן לראות את פתח בית המקדש.
שריפת הפרה הייתה צריכה להתבצע על משטח סלעי, אשר תחתיו יהיה חלל ריק, כך שהאפר לא יקבל טומאה גם אם יש מת קבור עמוק מתחת לפני הקרקע, היות והחלל מפסיק את הטומאה.

לאור זאת הועלתה ההשערה כי המקום המתאים הוא במשטח הסלעי הרחב בכניסה לכנסיית דומינוס פלוויט. בדיקות שנעשו במקום העלו כי מתחת למשטח הסלעי יש חלל ריק לא קטן. כך שהמקום עומד בקריטריון השני.

סברה אחרת אומרת כי המקום נמצא בחלקת קבורה המכונה "חלקת החלאבים" בה נקברו בני היישוב הישן בסוף המאה ה-19^[4].

למקום המדוייק בו שרפו את הפרה אין משמעות הלכתית, מאחר שאין חובה לעשות את הפרה במקום מסויים, אלא שיש להקפיד על מיקום השרפה מול פתח ההיכל וכן שיהיה מקום עם חלל תחתיו.

היסטוריה של הפרה האדומה והמדרשים

הפרה האדומה הראשונה, שנשרפה בימי משה רבנו, נשרפה בב' בניסן, למחרת חנוכת המשכן^[5], על ידי אלעזר בן אהרן הכהן, שהיה אז סגן הכהן הגדול; אולם כל הפרות האדומות האחרות, שנשרפו לאחר מכן - היו כשרות גם בכהן הדיוט; ויש הסוברים שהפרות האדומות האחרות צריכות להישרף דווקא על ידי כהן גדול. למרות כוחה של הפרה האדומה לטהר את הטמאים, העוסקים בשריפתה - נטמאים טומאה קלה (של יום אחד). האפר שנשרף מפרה אחת, הספיק למשך כמה וכמה שנים, שכן ניתן לערב כמות קטנה של אפר במיכל גדול של מי מעיין, ודי בטיפה אחת שנוגעת באדם או בכלי כדי לטהר מן הטומאה.

במשנה במשנה, מסכת פרה, פרק ג', משנה ה' נאמר: "הראשונה עשה משה והשנייה עשה עזרא^[6], וחמש מעזרא ואילך; דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: שבע מעזרא ואילך. ומי עשאן? שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול^[7] עשו שתיים שתיים, אליהועיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי עשו אחת אחת."

הרמב"ם הביא במשנה תורה את שיטת חכמים, שנעשו במהלך ההיסטוריה תשע פרות אדומות. על כך הוסיף הרמב"ם שאת הפרה העשירית יעשה בעתיד מלך המשיח.^[8]

מצווה זו מפיעה בספר במדבר פרק י"ט, ומתחילה במילים "זאת חוקת התורה". חז"ל מביאים את מצוות הפרה האדומה כמייצגת הקיצונית של ה"חוקים", מצוות שקשה לבני האדם להבין את התועלת בקיומם (הטעם שלהם). במדרש מובא ציטוט שיחה בין אלהים למשה: "לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר - חוקה"^[9]. גם על שלמה המלך נאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" - "שביקש לעמוד על טעם פרה" אך לא עלה בידו.

דמא בן נתינה

ערך מורחב – דמא בן נתינה

בספרות חז"ל מופיע סיפור, על גוי שהתייחד בכיבוד אב, וסירב להפריע את מנוחת אביו, כדי למכור לחכמי ישראל אבן שהייתה דרושה לחושן (אחד מבגדי הכהונה בבית המקדש), ובכך הפסיד את העסקה, וכעבור תקופה זכה שתיוולד בעדרו, פרה אדומה שנמכרה בעבור הון רב, לאותם החכמים.

לאחר חורבן בית המקדש

הרא"ש בפסקיו^[10] כתב שבתקופת האמוראים (300–400 שנה לאחר החורבן) עדיין השתמשו באפר פרה אדומה. כמו כן כתב בעל החרדים שעד תקופת אביי ורבא היה ברשותם אפר פרה אדומה^[11]. בחפירות ארכאולוגיות בעיר ציפורי נמצאו כלי אבן (שאינם מקבלים טומאה) שתוארכו עד לתקופה הרומית המאוחרת במאה הרביעית לספירה^[12]^[13], ולטענת חוקר השומרונים הרב משה גאסטר, הכינו כהני השומרונים פרה אדומה בשנת 1358^[14]. לפי תיאור זה, הכהן השורף לא היה כהן גדול^[14].

בקהילת ביתא ישראל המשיכו להשתמש באפר פרה אדומה ליצירת מי חטאת. ככל הנראה הכשירו גם פרות בגוון חום-בהיר^[15]. מנהג זה נפסק בשנות ה-70 של המאה ה-20 בגלל מלחמת האזרחים האתיופית שלא אפשרה שהייה מחוץ לכפר, וכן חוסר באפר פרה אדומה. הפּרה האדומה האחרונה נשחטה בשנת 1952 בידי הכהן ממהרה יסהק^[16]. פרות אדומות אלה לא נעשו באופן כשר על פי ההלכה.

בשנת 1930 הרב שמואל דוד לוין פרסם ספר שבו נדונה אפשרות מעשית לשרוף פרה אדומה בימינו, באופן שיהיה כשר על פי ההלכה, אך גם לדבריו אפשרות זו תועיל רק מספק ותשפיע רק בצירוף ספק נוסף.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלו מכון המקדש ותנועות דומות לנסות למצוא פרה אדומה, אולם עד כה מאמציהן לא צלחו. בשנת 1997 נולדה פרה אדומה ברפת בכפר הנוער הדתי, אך בהמשך צמחו בזנבה שתי שערות לבנות, והיא נפסלה. בשנת 2014, נמצאה פרה אדומה בארצות הברית^[17]. בנוסף, בעוד מספר מקומות בעולם מצויים עדרים גדולים של פרות אדומות. האפשרות לשרוף כיום את הפרה האדומה תלויה במספר שאלות הלכתיות, והיא שנויה במחלוקת.

מכון המקדש ניסה בשנת 2013 לגדל באמצעות ברירה מלאכותית את הפרה האדומה המושלמת מתוך עדר של 500 פרות אנגוס אדומות שייבא לשם כך מנברסקה לעמק הירדן בסיועו של מטיף נוצרי ממיסיסיפי^[18]

החוקר זהר עמר ערך בשיתוף מכון המקדש ניסוי מדמה שרפת פרה אדומה ובו יצר מודל לגבי מיני העץ ששימשו לשרפת הפרה וכמותם, כמות האפר המתקבלת ולכמה הזאות הוא יכול להספיק.^[19]

ראו גם

לקריאה נוספת

הלכות פרה אדומה, במשנה תורה לרמב"ם.
ישראל הס, אמונות, "תחיית ישראל", ירושלים.
עזריה אריאל, צבע הפרה האדומה, ביטאון מעלין בקודש, לג.
עזריה אריאל, הנחיות לגידול פרה אדומה, תחומין לו.

קישורים חיצוניים

אייל בן-אליהו, ‏כבש פרה אדומה, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 186-183
נדב שרגאי, מאבנט ועד מכנסיים - הכל בגדי שש, באתר הארץ, 8 ביולי 2008
ארנון סגל, ‏אחרי יותר מ-1,500 שנות היעדרות: אפר הפרה האדומה ישוב למחוזות המציאות?, בעיתון מקור ראשון, 25 ביוני 2018
איתמר גור, ‏הפרה שתשנה את עתידו של העם היהודי, בעיתון מקור ראשון, 21 באוקטובר 2018
בן-יצחק, אלישי, "סודה הגדול של מצוות פרה אדומה", הדף השבועי, אוניברסיטת בר-אילן גיליון מס' 1177 (תשע"ו)
מיקום שרפת הפרה בהר הזיתים, באתר הר הזיתים
מכון המקדש, פרויקט פרה אדומה
ארנון סגל, ‏הפרה שתשנה את עתידו של העם היהודי, בעיתון מקור ראשון
פרה אדומה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

↑ פסיקתא רבתי פרשה יד.
↑ ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק א', הלכה ז'
↑ הרב יונתן אדלר, "מקום שרפת הפרה האדומה בהר הזיתים", תחומין, כב (תשס"ב), עמ' 537 - 542.
↑ מקור: יהודה עציון אצל החלאבים, מקור ראשון, 22 יוני 2007.
↑ סדר עולם פרק ז'.
↑ מכאן עולה שלא נעשתה פרה נוספת בכל ימי תקופת ההתנחלות בארץ וימי בית המקדש הראשון, עד עזרא הסופר בראשית ימי הבית השני. הוי אומר, שהפרה של משה הספיקה לעם ישראל למשך תשע מאות שנה. אין בכך כל קושי: ניתן לצרף לשריפת הפרה עצים רבים, ללא כל הגבלה, כדי להרבות את האפר (משנה מסכת פרה פרק ד משנה ד). מן האפר ניתן לקחת גרגירים ספורים ולתת בכלי גדול מלא מים (כמות האפר לכל כלי - "כדי שייראה על פני המים", משנה מסכת פרה פרק ג משנה ג). בכך הוכשרו כל המים שבכלי לשמש כ"מי חטאת" המטהרים, וטיפת מים אחת מהם מספיקה לטהר את הטמא (רמב"ם משנה תורה הלכות פרה אדומה פרק י הלכה ח).
↑ לא ידוע אם מדובר ביוחנן הורקנוס הראשון או בנכדו, יוחנן הורקנוס השני
↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ג', הלכה ד'.
↑ במדבר רבה, פרשה י"ט, פסקה ו'
↑ חולין פרק ח אות ד
↑ ה"חרדים על הירושלמי, וכ"כ המשנה למלך.
↑ כיכר השבת, ‏מחקר: בציפורי שמרו טהרה גם אחרי החורבן, באתר כיכר השבת, 24 ביוני 2020
↑ Sherman, Maya, Zeev Weiss, Tami Zilberman, and Gal Yasur. Chalkstone Vessels from Sepphoris: Galilean Production in Roman Times, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 383, no. 1 (2020): 79-95.
^ ^14.0 ^14.1 פרופסור מאיר בר-אילן,הפולמוס בין חכמים לכהנים בשלהי ימי בית שני, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה של אוניברסיטת בר־אילן, רמת גן תשמ"ב, עמוד 134
↑ יוסי זיו, מילה בידי אישה בספרות חז"ל ובמנהג יהודי אתיופיה, נטועים יא-יב (אלול תשס"ד), עמודים 39-54
↑ יעקב גונצ'ל, תְאְזַזֵה שֶנְבֶת, ארץ אחרת 35, אוגוסט-ספטמבר 2006
↑ ארנון סגל, נדיר: פרה אדומה כשרה נולדה בארה"ב, באתר nrg‏, 18 ביוני 2014
↑ סיימון סבאג מונטיפיורי, ירושלים: הביוגרפיה, אור יהודה: דביר, 2013. עמ' 87 במהדורה העברית.
↑ ארנון סגל, הר האפר, מקור ראשון 1148, 9.8.2019, עמ' 3

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פרה אדומה32927020Q2915722

[1] פסיקתא רבתי פרשה יד.

[2] ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק א', הלכה ז'

[3] הרב יונתן אדלר, "מקום שרפת הפרה האדומה בהר הזיתים", תחומין, כב (תשס"ב), עמ' 537 - 542.

[4] מקור: יהודה עציון אצל החלאבים, מקור ראשון, 22 יוני 2007.

[5] סדר עולם פרק ז'.

[6] מכאן עולה שלא נעשתה פרה נוספת בכל ימי תקופת ההתנחלות בארץ וימי בית המקדש הראשון, עד עזרא הסופר בראשית ימי הבית השני. הוי אומר, שהפרה של משה הספיקה לעם ישראל למשך תשע מאות שנה. אין בכך כל קושי: ניתן לצרף לשריפת הפרה עצים רבים, ללא כל הגבלה, כדי להרבות את האפר (משנה מסכת פרה פרק ד משנה ד). מן האפר ניתן לקחת גרגירים ספורים ולתת בכלי גדול מלא מים (כמות האפר לכל כלי - "כדי שייראה על פני המים", משנה מסכת פרה פרק ג משנה ג). בכך הוכשרו כל המים שבכלי לשמש כ"מי חטאת" המטהרים, וטיפת מים אחת מהם מספיקה לטהר את הטמא (רמב"ם משנה תורה הלכות פרה אדומה פרק י הלכה ח).

[7] לא ידוע אם מדובר ביוחנן הורקנוס הראשון או בנכדו, יוחנן הורקנוס השני

[8] משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ג', הלכה ד'.

[9] במדבר רבה, פרשה י"ט, פסקה ו'

[10] חולין פרק ח אות ד

[11] ה"חרדים על הירושלמי, וכ"כ המשנה למלך.

[12] כיכר השבת, ‏מחקר: בציפורי שמרו טהרה גם אחרי החורבן, באתר כיכר השבת, 24 ביוני 2020

[13] Sherman, Maya, Zeev Weiss, Tami Zilberman, and Gal Yasur. Chalkstone Vessels from Sepphoris: Galilean Production in Roman Times, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 383, no. 1 (2020): 79-95.

[בר-אילן1982-14] 14.0 ^14.1 פרופסור מאיר בר-אילן,הפולמוס בין חכמים לכהנים בשלהי ימי בית שני, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה של אוניברסיטת בר־אילן, רמת גן תשמ"ב, עמוד 134

[15] יוסי זיו, מילה בידי אישה בספרות חז"ל ובמנהג יהודי אתיופיה, נטועים יא-יב (אלול תשס"ד), עמודים 39-54

[16] יעקב גונצ'ל, תְאְזַזֵה שֶנְבֶת, ארץ אחרת 35, אוגוסט-ספטמבר 2006

[17] ארנון סגל, נדיר: פרה אדומה כשרה נולדה בארה"ב, באתר nrg‏, 18 ביוני 2014

[18] סיימון סבאג מונטיפיורי, ירושלים: הביוגרפיה, אור יהודה: דביר, 2013. עמ' 87 במהדורה העברית.

[19] ארנון סגל, הר האפר, מקור ראשון 1148, 9.8.2019, עמ' 3

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{פירוש נוסף|נוכחי=הלכה יהודית|אחר=זן פרות אדומות|ראו=[[אנגוס אדום]]}}
 {{סוגיה
+|תמונה=[[קובץ:Rød dansk malkerace RDM.jpg|280px]]
 |מקרא= {{תנ"ך|במדבר|יט}}
-|משנה= [[מסכת פרה|פרה]], [[סדר טהרות]]
+|משנה= [[סדר טהרות]], {{ויקיטקסט|משנה פרה|מסכת פרה}}
-|תלמוד בבלי=
+|ברייתא=[[תוספתא]], {{ויקיטקסט|תוספתא/פרה/ב|מסכת פרה}}
-|תלמוד ירושלמי=
+|תלמוד בבלי=
-|משנה תורה לרמב"ם=ספר טהרה, [[s:רמב"ם הלכות פרה אדומה|הלכות פרה אדומה]]
+|תלמוד ירושלמי=
-|שולחן ערוך= אין
+|משנה תורה לרמב"ם=[[ספר טהרה]], {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות פרה אדומה א|הלכות פרה אדומה}}
-|ספרי מניין המצוות=
+|שולחן ערוך=
-|ספרות הלכתית נוספת=
+|ספרי מניין המצוות={{ספר המצוות|עשה|קיג}}, {{ספר המצוות|עשה|קח|ללא=שם}}{{ש}}{{ספר החינוך|שצז}}, {{ספר החינוך|שצט|ללא=שם}}
+|ספרות הלכתית נוספת=[[ערוך השולחן העתיד]] (טהרות פרקים נג - עח)
 }}
-[[קובץ:Red Poll heifers.JPG|שמאל|ממוזער|250px|פרות אדומות]]
+'''פרה אדומה''' היא [[פרה]] שצבע שערה חום אדמדם, ומשתמשים באפרה לטיהור אנשים או חפצים שנטמאו ב[[טומאת מת]], לאחר תהליך המתואר ב[[מקרא]], בתחילת [[פרשת חוקת]], הכולל בין היתר: שחיטתה, שריפתה, עירוב אפרה עם מי [[מעיין]], והזאה (התזה) בעזרת [[אזוב מצוי|אזוב]] ביום השלישי וביום השביעי על ידי איש טהור ממי הנידה על [[טומאה|הטמא]] שנהפך בסיום התהליך ל[[טהרה|טהור]]. גם לאחר ההזאה האדם או החפץ עדיין טמא עד ש[[טבילה (יהדות)|יטבול]]  ב[[מקווה]], ו[[הערב שמש|בערב]] הוא חוזר להיות טהור.
-'''פרה אדומה''' היא [[פרה]] שצבע עורה ושערותיה חום אדמדם{{הערה|יש טענות כי מדובר בפרה חומה לחלוטין וששמות הצבעים בעולם העתיק היו מעט שונים משמות הצבעים בעת החדשה. ראו: {{כלכליסט|[[אורן הוברמן]]|למה אין כחול בתנ"ך?|3524269|14.07.11|}}}}{{הבהרה|האם לא פשוט כך מבחינה תורנית (ויש להסיר את המקור הקודם) א. כמראה דם שהוא אדום ויש חמישה מראות בו. ב. לא פסלו בה אלא שערות שחורות ולבנות. ג. נאמר אדום גם על אדמה (אהלות י"ז) ופשוט לקורא התורני שאין זה דווקא אדום שלנו. (וכמו ירוק)}}, ומשתמשים בה לטיהור אנשים שנטמאו ב[[טומאת מת]], לאחר קיום כל הלכותיה ככתוב ב[[מקרא|תורה]], בתחילת [[פרשת חוקת]], הכולל בין היתר: שחיטתה, שריפתה, עירוב אפרה עם מים, והזאה מהמים על ידי [[כהן]] על [[טומאה|הטמא]] שנהפך ל[[טהרה|טהור]].
-==דיני המצוה==
+==תהליך הביצוע==
-אדם נטמא ב[[טומאת מת]] על ידי נגיעה בו, או שהות בבית שנמצא בו מת. אסור לו לאכול ב[[תרומות ומעשרות|תרומה]] או בקדשי [[בית המקדש]], וכן אסור לו להיכנס לתחום בית המקדש. על מנת לטהר אדם זה, יש להזות עליו מאפר הפרה האדומה. כפי שנאמר בפסוק: {{ציטוטון|וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל|{{תנ"ך|במדבר|יט|ב}}}}; {{ציטוטון|הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא ... הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ|{{תנ"ך|במדבר|יט|יא}}}}.
+אדם נטמא ב[[טומאת מת]] על ידי נגיעה בו, או נשיאתו, או שהות בבית שנמצא בו מת. אסור לטמא לאכול [[תרומה (הלכה)|תרומה]] או [[קודש (הלכה)|קודש]], וכן אסור לו להיכנס ל[[עזרה (בית המקדש)|עזרה]] ב[[בית המקדש]]. כמו כן, הוא מטמא אנשים אחרים על ידי נגיעתו בהם.
+על מנת לטהר אדם זה, יש להזות עליו מאפר הפרה האדומה. כפי הנאמר בפסוק: {{ציטוטון|וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל|{{תנ"ך|במדבר|יט|ב}}}}; {{ציטוטון|הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא ... הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ|{{תנ"ך|במדבר|יט|יא}}}}.
-על מנת לקיים את המצוה כהלכתה, על הפרה לענות על התנאים הבאים:
+על מנת לקיים את המצוה כהלכתה, על הפרה לענות על הקריטריונים הבאים:
 * עליה להיות אדומה (בגוון חום אדמדם); די בשתי שערות שאינן אדומות (שחורות או לבנות) הסמוכות זו לזו כדי לפסול אותה.
-* לא עלה עליה עול. אם הפרה משכה בעול המחרישה, היא לא תוכל לשמש כפרה אדומה. לשם כך ניתנו סימנים מיוחדים (שערות בגב הבהמה, הנכפפות לאחר שעלה עליה עול).
+* לא עלה עליה עול. אם הפרה משכה בעול המחרשה, היא לא תוכל לשמש כפרה אדומה. (לשם כך ניתנו סימנים מיוחדים לדעת שעלה עול, א. שתי שערות במקום שנותנים את העול ב[[צואר]] הבהמה נכפפות, ב. עיניה שורות והיא מתחלפת פוזלת ומסתכלת בעול{{הערה|[[פסיקתא רבתי פרשה יד.]]}}). ולא רק לא עלה עליה עול, אלא לא עשו בה כל עבודה שהיא לצורך האדם, אף אם רק נשען עליה{{הערה| {{רמב"ם|פרה אדומה|א|ז|ללא=שם|ספר=טהרה}}}}.
-* לא עשו בה כל עבודה שהיא.
 * אין בה מום הפוסל בקרבנות, וכן אין בה אחד מהפסולים האחרים הנוהגים בבהמות קדשים.
 * עליה להיות לפחות בת שנתיים.
 [[קובץ:TempleFromRedHeiferPlace.jpg|270px|ממוזער|הדמיית מראה פתח המקדש (על פי המידות המצוינות ב[[משנה]]) מ[[הר הזיתים]]]]
-לאחר בחירת הפרה, לוקחים אותה אל [[הר הזיתים]], למקום המכוון אל מול פתח ההיכל, ובנוי בצורה מיוחדת, כך שגם אם יש מת מתחת לאדמה - הפרה והעוסקים בה לא יטמאו. כהן טהור שוחט את הפרה, לוקח מדמה ומזה ממנו שבע פעמים אל מול פתח ההיכל שבמקדש.
+לאחר בחירת הפרה, לוקחים אותה אל [[הר הזיתים]], למקום המכוון אל מול פתח ההיכל, ובנוי בצורה מיוחדת, כך שגם אם יש מת מתחת לאדמה - הפרה והעוסקים בה לא יטמאו. כהן טהור שלובש [[בגדי כהונה]] ושהופרש מביתו שבעה ימים קודם לכן כדי שישמור עצמו מטומאה, שוחט את הפרה, לוקח מדמה בתוך כף ידו ומזה (מתיז) ממנו שבע פעמים אל מול פתח ההיכל שבמקדש, כאשר כל הזאה באה עם טבילה נוספת בתוך כף ידו.
 ===אפר הפרה האדומה===
-לאחר השחיטה והזאת הדם, שורפים את הפרה על גבי מערכת עצים ואל השריפה זורקים עץ [[ארז]], [[אזוב מצוי|אזוב]] ותולעת שני. לאחר שהאש נכבית, מכים במקל על כל מה שנשאר מהשריפה, עד שנוצר אפר. את האפר שנוצר מהשריפה, מחלקים לשלושה חלקים: חלק אחד ניתן ב[[החיל|חיל]] והוא נשמר לדורות. החלק השני ניתן למשמרות הכהנים, והוא מיועד לשימוש הכהנים; והחלק השלישי ניתן בהר הזיתים, ומשם הוא מתחלק לכל ישראל.
+לאחר השחיטה והזאת הדם, שורפים את הפרה על גבי מערכת עצים ואל השריפה זורקים עץ [[ארז הלבנון|ארז]], [[אזוב מצוי|אזוב]] ו[[תולעת שני]] כאשר תולעת השני כרוכה על הארז והאזוב. בכל זמן עשיית הפרה מהשחיטה ועד שתהפך לאפר אסור למתעסקים בה לעסוק במלאכה אחרת שלא קשורה לעשיית הפרה ואם עשו מלאכה הפרה נפסלת. וכן כל מי ש[[טומאת עיסוק בחטאות|מתעסק]] בהכנתה מהשחיטה ועד שתהפך לאפר, נטמא.
-לצורך הטהרה, נוטלים מן האפר, מפזרים אותו על מים ששאבו ממי מעיין, טובלים בתוכם אזוב, ומזים מהמים על הטמא ביום השלישי וביום השביעי מימי טהרתו, וכך הוא נטהר {{ציטוטון|וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי|{{תנ"ך|במדבר|יט|יט}}}}.
+לאחר שהאש נכבית, כותשים את כל מה שנשאר מהשריפה ולא הפך לאפר כגון עצמות, עד שנוצר אפר. את האפר שנוצר מהשריפה, מחלקים לשלושה חלקים: חלק אחד ניתן ב[[החיל|חיל]] והוא נשמר לדורות. החלק השני ניתן למשמרות הכהנים, והוא מיועד לשימוש הכהנים; והחלק השלישי ניתן בהר הזיתים, ומשם הוא מתחלק לכל ישראל.
+===מי החטאת===
+{{הפניה לערך מורחב|מי חטאת}}
-===מי המעיין===
+לצורך הטהרה, לוקחים מים ממעיין בכלי, נוטלים מן האפר, ומפזרים אפילו קמצוץ ממנו על המים, ומנתינת האפר הם מי החטאת, שבתוכם טובלים אזוב, ומזים על הטמא ביום השלישי וביום השביעי, ולאחר הטבילה במקווה הוא נטהר מטומאת מת: {{ציטוטון|וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי|{{תנ"ך|במדבר|יט|יט}}}}.
-בזמן שבית המקדש היה קיים בירושלים היו נוהגים להביא את המים מ[[מעיין השילוח]] כפי שכותב ה[[רמב"ם]] בחיבורו ה[[משנה תורה]]:{{ציטוט|תוכן="וכשירצו להזות על הכוהן השורף, מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות; ומניחין על גביהן דלתות, ויושבין התינוקות על גבי הדלתות, כדי שיהיה אוהל מבדיל בינם ובין הארץ, מפני קבר התהום; וכוסות של אבן בידם, והולכין עד לשילוח. הגיעו לשילוח, יורדין שם וממלאין--שאין לחוש שם מפני קבר התהום, שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות; ועולין, ויושבין על גבי הדלתות.
-והולכין עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, יורדין ומהלכין על רגליהן, מפני שכל הר הבית והעזרות, תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום; ומהלכין עד פתח העזרה, ובפתח העזרה היה קלל של אפר. נוטלין האפר, ונותנין במים שבכוסות, ומזין על הכוהן השורף.".|מקור='''ספר טהרה - הלכות פרה אדומה''', פרק ב', הלכה ט'-י'.}}
+====מי המעיין====
+בזמן שבית המקדש היה קיים בירושלים היו נוהגים להביא את המים לטיהור הכהן ששורף את הפרה ממעיין ה[[גיחון]], כפי שמתאר זאת ה[[רמב"ם]] בחיבורו ה[[משנה תורה]]:{{ציטוט|תוכן="וכשירצו להזות על הכוהן השורף, מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות; ומניחין על גביהן דלתות, ויושבין התינוקות על גבי הדלתות, כדי שיהיה אוהל מבדיל בינם ובין הארץ, מפני קבר התהום; וכוסות של אבן בידם, והולכין עד לשילוח. הגיעו לשילוח, יורדין שם וממלאין--שאין לחוש שם מפני קבר התהום, שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות; ועולין, ויושבין על גבי הדלתות.
+והולכין עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, יורדין ומהלכין על רגליהן, מפני שכל הר הבית והעזרות, תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום; ומהלכין עד פתח העזרה, ובפתח העזרה היה קלל של אפר. נוטלין האפר, ונותנין במים שבכוסות, ומזין על הכוהן השורף.".|מקור={{רמב"ם|פרה אדומה|ב|ז|ספר=טהרה}}}}
+==מקום שריפת הפרה==
+בעת החדשה יש מי שהציע לאתר את המקום המדויק שבו שרפו את הפרה אדומה בהר הזיתים{{הערה|הרב יונתן אדלר, "מקום שרפת הפרה האדומה בהר הזיתים", תחומין, כב (תשס"ב), עמ' 537 - 542.}}. איתור המקום מבוסס על ההנחות הבאות:
+* בעת שריפת הפרה היה צריך לראות את פתח [[בית המקדש]]. בהנחה כי [[אבן השתיה]] שאנו מזהים היום היא אבן השתייה המקורית, הרי הגובה שלה מעל פני הים הוא 743.7 מטר. נוסיף את גובה [[מזבח העולה]] העשוי להסתיר את הפתח, ואז נגיע לנקודת גובה מקבילה ב[[הר הזיתים]], אשר ממנה ניתן לראות את פתח בית המקדש.
+* שריפת הפרה הייתה צריכה להתבצע על משטח סלעי, אשר תחתיו יהיה חלל ריק, כך שהאפר לא יקבל [[טומאה]] גם אם יש מת קבור עמוק מתחת לפני הקרקע, היות והחלל מפסיק את הטומאה.
+לאור זאת הועלתה ההשערה כי המקום המתאים הוא במשטח הסלעי הרחב בכניסה ל[[כנסיית דומינוס פלוויט]]. בדיקות שנעשו במקום העלו כי מתחת למשטח הסלעי יש חלל ריק לא קטן. כך שהמקום עומד בקריטריון השני.
+סברה אחרת אומרת כי המקום נמצא בחלקת קבורה המכונה "חלקת החלאבים" בה נקברו בני היישוב הישן בסוף המאה ה-19{{הערה|מקור: יהודה עציון '''אצל החלאבים''', מקור ראשון, 22 יוני 2007.}}.
+למקום המדוייק בו שרפו את הפרה אין משמעות הלכתית, מאחר שאין חובה לעשות את הפרה במקום מסויים, אלא שיש להקפיד על מיקום השרפה מול פתח ההיכל וכן שיהיה מקום עם חלל תחתיו.
 ==היסטוריה של הפרה האדומה והמדרשים==
-הפרה האדומה הראשונה, שנשרפה בימי משה רבנו, נשרפה על ידי [[אלעזר בן אהרן]] הכהן, שהיה אז [[סגן הכהנים|סגן הכהן הגדול]]; אולם כל הפרות האדומות האחרות, שנשרפו לאחר מכן - היו כשרות גם בכהן הדיוט; ויש הסוברים שהפרות האדומות האחרות צריכות להישרף דווקא על ידי כהן גדול. למרות שפרה האדומה מטהרת את הטמאים, העוסקים בשריפתה - נטמאים טומאה קלה (של יום אחד).
+הפרה האדומה הראשונה, שנשרפה בימי משה רבנו, נשרפה ב[[ב' בניסן]], למחרת [[חנוכת המשכן]]{{הערה|[[סדר עולם]] פרק ז'.}}, על ידי [[אלעזר בן אהרן]] הכהן, שהיה אז [[סגן הכהנים|סגן הכהן הגדול]]; אולם כל הפרות האדומות האחרות, שנשרפו לאחר מכן - היו כשרות גם בכהן הדיוט; ויש הסוברים שהפרות האדומות האחרות צריכות להישרף דווקא על ידי כהן גדול. למרות כוחה של הפרה האדומה לטהר את הטמאים, [[טומאת עיסוק בחטאות|העוסקים בשריפתה]] - נטמאים טומאה קלה (של יום אחד).
-האפר שנשרף מפרה אחת, הספיק למשך כמה וכמה שנים, שכן ניתן לערב כמות קטנה של אפר במיכל גדול של מי מעיין, ודי בכמות קטנה מן המים כדי לטהר את הטמאים.
+האפר שנשרף מפרה אחת, הספיק למשך כמה וכמה שנים, שכן ניתן לערב כמות קטנה של אפר במיכל גדול של מי מעיין, ודי בטיפה אחת שנוגעת באדם או בכלי כדי לטהר מן הטומאה.
-לפי [[הרמב"ם]] היו בעבר תשע פרות אדומות "ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו, עד שחרב הבית בשנייה - ראשונה עשה משה רבנו, ושנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית; והעשירית עושה המלך המשיח, מהרה ייגלה" ({{רמב"ם|טהרה|פרה אדומה|ג|ד}}).
+במשנה ב{{משנה|פרה|ג|ה}} נאמר: "הראשונה עשה [[משה רבנו|משה]] והשנייה עשה [[עזרא הסופר|עזרא]]{{הערה|מכאן עולה שלא נעשתה פרה נוספת בכל ימי תקופת ההתנחלות בארץ וימי [[בית המקדש הראשון]], עד [[עזרא הסופר]] בראשית ימי הבית השני. הוי אומר, שהפרה של משה הספיקה לעם ישראל למשך תשע מאות שנה. אין בכך כל קושי: ניתן לצרף לשריפת הפרה עצים רבים, ללא כל הגבלה, כדי להרבות את האפר (משנה מסכת פרה פרק ד משנה ד). מן האפר ניתן לקחת גרגירים ספורים ולתת בכלי גדול מלא מים (כמות האפר לכל כלי - "כדי שייראה על פני המים", משנה מסכת פרה פרק ג משנה ג). בכך הוכשרו כל המים שבכלי לשמש כ"מי חטאת" המטהרים, וטיפת מים אחת מהם מספיקה לטהר את הטמא (רמב"ם משנה תורה הלכות פרה אדומה פרק י הלכה ח).}}, וחמש מעזרא ואילך; דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: שבע מעזרא ואילך. ומי עשאן? [[שמעון הצדיק]] ו[[יוחנן כהן גדול]]{{הערה|לא ידוע אם מדובר ב[[יוחנן הורקנוס הראשון]] או בנכדו, [[יוחנן הורקנוס השני]]}} עשו שתיים שתיים, [[אליהועיני בן הקוף]] ו[[חנמאל המצרי]] ו[[ישמעאל בן פיאבי]] עשו אחת אחת."
+[[קובץ:The Phillip Medhurst Picture Torah 558. Purification by the red heifer. Numbers cap 19 vv 2-10. Caspar Luyken.jpg|350px|ממוזער|ציור עשיית הפרה האדומה בימי משה על ידי [[אלעזר בן אהרן]]]]
-במשנה ב{{משנה|פרה|ג|ה}} נאמר: "הראשונה עשה משה והשנייה עשה עזרא, וחמש מעזרא ואילך; דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: שבעה מעזרא ואילך. ומי עשאן? שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתיים שתיים, אליהועיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי עשו אחת אחת."{{הערה|מכאן עולה שמאז הפרה האדומה שנעשתה בפיקוחו של [[משה רבנו]] (במדבר פרק יט) - לא נעשתה פרה נוספת בכל ימי תקופת ההתנחלות בארץ וימי בית המקדש הראשון, עד [[עזרא הסופר]] בראשית ימי הבית השני. הוי אומר, שהפרה של משה הספיקה לעם ישראל למשך תשע מאות שנה. אין בכך כל קושי: ניתן לצרף לשריפת הפרה עצים רבים, ללא כל הגבלה, כדי להרבות את האפר (משנה מסכת פרה פרק ד משנה ד). מן האפר ניתן לקחת גרגירים ספורים ולתת בכלי גדול מלא מים (כמות האפר לכל כלי - "כדי שייראה על פני המים", משנה מסכת פרה פרק ג משנה ג). בכך הוכשרו כל המים שבכלי לשמש כ"מי חטאת" המטהרים, וטיפת מים אחת מהם מספיקה לטהר את הטמא (רמב"ם משנה תורה הלכות פרה אדומה פרק י הלכה ח).}}
+ה[[רמב"ם]] הביא ב[[משנה תורה]] את שיטת חכמים, שנעשו במהלך ההיסטוריה תשע פרות אדומות. על כך הוסיף הרמב"ם שאת הפרה העשירית יעשה בעתיד [[מלך המשיח]].{{הערה|{{רמב"ם|פרה אדומה|ג|ד|ספר=טהרה}}.}}
-*פרה ראשונה - [[משה]] רבנו
-*פרה שנייה - [[עזרא הסופר]]
-*פרה שלישית - [[שמעון הצדיק]]
-*פרה רביעית - שמעון הצדיק
-*פרה חמישית - יוחנן כהן גדול
-*פרק שישית - יוחנן כהן גדול
-*פרה שביעית - [[אליהועיני בן הקוף]]
-*פרה שמינית - חנמאל המצרי
-*פרה תשיעית - [[ישמעאל בן פיאבי]]
-*פרה עשירית - יעשה בעתיד [[מלך המשיח]]
-[[מצוה]] זו מפיעה ב[[ספר במדבר]] פרק י"ט, ומתחילה במילים "זאת חוקת התורה". [[חז"ל]] מביאים את מצוות הפרה האדומה כדוגמה הבולטת של ה"חוקים", מצוות שקשה לבני האדם להבין את התועלת בקיומם (הטעם שלהם). ב[[מדרש]] מובא כי [[אלוקים|ה']] אמר למשה: "לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר - חוקה"{{הערה|{{מדרש רבה|במדבר|יט|ו}}}}. גם על [[שלמה המלך]] נאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" - "שביקש לעמוד על טעם פרה" אך לא עלה בידו.
+[[מצווה]] זו מפיעה ב[[ספר במדבר]] פרק י"ט, ומתחילה במילים "זאת חוקת התורה". [[חז"ל]] מביאים את מצוות הפרה האדומה כמייצגת הקיצונית של ה"חוקים", מצוות שקשה לבני האדם להבין את התועלת בקיומם (הטעם שלהם). ב[[מדרש]] מובא ציטוט שיחה בין אלהים למשה: "לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר - חוקה"{{הערה|{{מדרש רבה|במדבר|יט|ו}}}}. גם על [[שלמה המלך]] נאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" - "שביקש לעמוד על טעם פרה" אך לא עלה בידו.
 ==דמא בן נתינה==
 {{ערך מורחב|דמא בן נתינה}}
-[[חז"ל]] מספרים על [[גוי]] שהתייחד ב[[כיבוד אב]], וסירב להפריע את מנוחת אביו, כדי למכור לחכמי ישראל אבן שהייתה דרושה ל[[חושן]] (אחד מ[[בגדי כהונה|בגדי הכהונה]] בבית המקדש), ובכך הפסיד את העסקה, וכעבור תקופה זכה שתיוולד בעדרו, פרה אדומה שנמכרה בעבור הון רב, לאותם החכמים.
+בספרות [[חז"ל]] מופיע סיפור, על [[גוי]] שהתייחד ב[[כיבוד אב]], וסירב להפריע את מנוחת אביו, כדי למכור לחכמי ישראל אבן שהייתה דרושה ל[[חושן]] (אחד מ[[בגדי כהונה|בגדי הכהונה]] בבית המקדש), ובכך הפסיד את העסקה, וכעבור תקופה זכה שתיוולד בעדרו, פרה אדומה שנמכרה בעבור הון רב, לאותם החכמים.
-==הכנת אפר פרה אדומה לאחר חורבן בית המקדש==
+==לאחר חורבן בית המקדש==
-ה[[רא"ש]] בפסקיו{{הערה|חולין פרק ח אות ד}} מוכיח שבתקופת האמוראים (300–400 שנה לאחר החורבן) עדיין השתמשו באפר פרה אדומה.{{ש}}
+ה[[רא"ש]] בפסקיו{{הערה|חולין פרק ח אות ד}} כתב שבתקופת האמוראים (300–400 שנה לאחר החורבן) עדיין השתמשו באפר פרה אדומה. כמו כן כתב בעל החרדים שעד תקופת אביי ורבא היה ברשותם אפר פרה אדומה<ref>ה"חרדים על הירושלמי, וכ"כ המשנה למלך.</ref>. בחפירות ארכאולוגיות בעיר [[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]] נמצאו [[כלי אבן#כלי אבן מתקופת בית שני|כלי אבן]] (שאינם מקבלים טומאה) ש[[תיארוך רדיומטרי|תוארכו]] עד ל[[התקופה הרומית בארץ ישראל|תקופה הרומית המאוחרת]] ב[[המאה ה-4|מאה הרביעית לספירה]]{{הערה|{{כיכר השבת|כיכר השבת|מחקר: בציפורי שמרו טהרה גם אחרי החורבן|365017|24 ביוני 2020}}}}{{הערה|Sherman, Maya, Zeev Weiss, Tami Zilberman, and Gal Yasur. [https://doi.org/10.1086/707583 '''Chalkstone Vessels from Sepphoris: Galilean Production in Roman Times'''], Bulletin of the American Schools of Oriental Research 383, no. 1 (2020): 79-95.}}, ולטענת חוקר ה[[שומרונים]] הרב [[משה גאסטר]], הכינו כהני השומרונים פרה אדומה בשנת [[1358]]{{הערה|שם=בר-אילן1982|פרופסור [[מאיר בר-אילן (חוקר)|מאיר בר-אילן]],[https://books.google.co.il/books?redir_esc=y&id=aIGgAAAAMAAJ&focus=searchwithinvolume&q=1358 '''הפולמוס בין חכמים לכהנים בשלהי ימי בית שני'''], עבודה לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה של אוניברסיטת בר־אילן, רמת גן תשמ"ב, עמוד 134}}. לפי תיאור זה, הכהן השורף לא היה כהן גדול{{הערה|שם=בר-אילן1982}}.
-בקהילת [[ביתא ישראל]] המשיכו להשתמש באפר פרה אדומה ליצירת מי חטאת. ככל הנראה הכשירו גם פרות בגוון חום-בהיר{{הערה|יוסי זיו, [http://www.herzog.ac.il/vtc/0077304.doc מילה בידי אישה בספרות חז"ל ובמנהג יהודי אתיופיה], נטועים יא-יב (אלול תשס"ד), עמודים 39-54}}. מנהג זה נפסק ב[[שנות ה-תש"ל]] בגלל [[מלחמת האזרחים האתיופית]] שלא אפשרה שהייה מחוץ לכפר, וכן חוסר באפר פרה אדומה. הפּרה האדומה האחרונה נשחטה בשנת [[ה'תשי"ב]]{{הערה|1=[[יעקב גונצ'ל]], '''[http://www.acheret.co.il/?cmd=sections.128&act=read&id=417 תְאְזַזֵה שֶנְבֶת]''', [[ארץ אחרת]] 35, אוגוסט-ספטמבר 2006}}.
-בשנים האחרונות ישנן קבוצות יהודיות ששואפות למצוא פרה אדומה (ביניהן [[מכון המקדש]]), אולם עד כה מאמציהן לא צלחו. בשנת ה'תש"ס לערך נולדה פרה אדומה ברפת ב[[כפר הנוער הדתי]], אך בהמשך צמחו בה כמה שערות שחורות, והיא נפסלה. בשנת ה'תשע"ד, נמצאה פרה אדומה בארצות הברית{{הערה|{{nrg|ארנון סגל|נדיר: פרה אדומה כשרה נולדה בארה"ב|586/486|18 ביוני 2014|11|2}}}}. בנוסף, בעוד מספר מקומות בעולם מצויים עדרים גדולים של פרות אדומות. האפשרות לשרוף כיום את הפרה האדומה תלויה במספר שאלות הלכתיות, והיא שנויה במחלוקת.
+בקהילת [[ביתא ישראל]] המשיכו להשתמש באפר פרה אדומה ליצירת מי חטאת. ככל הנראה הכשירו גם פרות בגוון חום-בהיר{{הערה|יוסי זיו, [http://www.herzog.ac.il/vtc/0077304.doc מילה בידי אישה בספרות חז"ל ובמנהג יהודי אתיופיה], נטועים יא-יב (אלול תשס"ד), עמודים 39-54}}. מנהג זה נפסק ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] בגלל [[מלחמת האזרחים האתיופית]] שלא אפשרה שהייה מחוץ לכפר, וכן חוסר באפר פרה אדומה. הפּרה האדומה האחרונה נשחטה בשנת [[1952]] בידי ה[[כהן (ביתא ישראל)|כהן]] ממהרה יסהק{{הערה|1=[[יעקב גונצ'ל]], ''' [https://eretzacheret.org/%D7%AA%D6%B0%D7%90%D6%B0%D7%96%D6%B7%D7%96%D6%B5%D7%94-%D7%A9%D6%B6%D7%A0%D6%B0%D7%91%D6%B6%D7%AA/ תְאְזַזֵה שֶנְבֶת]''', [[ארץ אחרת]] 35, אוגוסט-ספטמבר 2006}}. פרות אדומות אלה לא נעשו באופן כשר על פי ה[[הלכה]].
-[[מכון המקדש]], ניסה לגדל באמצעות [[ברירה מלאכותית]] את הפרה האדומה המושלמת מתוך עדר של 500 [[פרות אנגוס אדומות]] שייבא לשם כך מ[[נברסקה]] ל[[עמק הירדן]] בסיועו של מטיף נוצרי מ[[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]]{{הערה|[[סיימון סבאג מונטיפיורי]], '''ירושלים: הביוגרפיה''', אור יהודה: דביר, 2013. עמ' 87 במהדורה העברית.}}
+בשנת [[1930]] הרב [[שמואל דוד לוין]] פרסם ספר שבו נדונה אפשרות מעשית לשרוף פרה אדומה בימינו, באופן שיהיה כשר על פי ההלכה, אך גם לדבריו אפשרות זו תועיל רק מספק ותשפיע רק בצירוף ספק נוסף.
-== מקום שריפת הפרה ==
+ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]] החלו [[מכון המקדש]] ותנועות דומות לנסות למצוא פרה אדומה, אולם עד כה מאמציהן לא צלחו. בשנת 1997 נולדה פרה אדומה ברפת ב[[כפר הנוער הדתי]], אך בהמשך צמחו בזנבה שתי שערות לבנות, והיא נפסלה. בשנת 2014, נמצאה פרה אדומה בארצות הברית{{הערה|{{nrg|ארנון סגל|נדיר: פרה אדומה כשרה נולדה בארה"ב|586/486|18 ביוני 2014|11|2}}}}. בנוסף, בעוד מספר מקומות בעולם מצויים עדרים גדולים של פרות אדומות. האפשרות לשרוף כיום את הפרה האדומה תלויה במספר שאלות הלכתיות, והיא שנויה במחלוקת.
-יש מי שהציע לאתר את המקום המדויק שבו שרפו את הפרה אדומה בהר הזיתים{{הערה|הרב יונתן אדלר, "מקום שרפת הפרה האדומה בהר הזיתים", תחומין, כב (תשס"ב), עמ' 537 - 542.}}. איתור המקום מבוסס על ההנחות הבאות:
-* בעת שריפת הפרה היה צריך לראות את פתח [[בית המקדש]]. בהנחה כי [[אבן השתיה]] שאנו מזהים היום היא אבן השתייה המקורית, הרי הגובה שלה מעל פני הים הוא 743.7 מטר. נוסיף את גובה [[מזבח העולה]] העשוי להסתיר את הפתח, ואז נגיע לנקודת גובה מקבילה ב[[הר הזיתים]], אשר ממנה ניתן לראות את פתח בית המקדש.
-* שריפת הפרה הייתה צריכה להתבצע על משטח סלעי, אשר תחתיו יהיה חלל ריק, כך שהאפר לא יקבל [[טומאה]] מהקרקע.
-לאור זאת הועלתה ההשערה כי המקום המתאים הוא במשטח הסלעי הרחב בכניסה ל[[כנסיית דומינוס פלוויט]]. בדיקות שנעשו במקום העלו כי מתחת למשטח הסלעי יש חלל ריק לא קטן. כך שהמקום עומד בקריטריון השני.
+מכון המקדש ניסה בשנת 2013 לגדל באמצעות [[ברירה מלאכותית]] את הפרה האדומה המושלמת מתוך עדר של 500 [[פרות אנגוס אדומות]] שייבא לשם כך מ[[נברסקה]] ל[[עמק הירדן]] בסיועו של [[מיסיון|מטיף נוצרי]] מ[[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]]{{הערה|[[סיימון סבאג מונטיפיורי]], '''ירושלים: הביוגרפיה''', אור יהודה: דביר, 2013. עמ' 87 במהדורה העברית.}}
-סברה אחרת אומרת כי המקום נמצא בחלקת קבורה המכונה "חלקת החלאבים" בה נקברו בני היישוב הישן במאה השביעית לאלף השישי{{הערה|מקור: יהודה עציון '''אצל החלאבים''', מקור ראשון, 22 יוני 2007.}}.
+החוקר [[זהר עמר]] ערך בשיתוף [[מכון המקדש]] ניסוי מדמה שרפת [[פרה]] אדומה ובו יצר [[מודל]] לגבי מיני ה[[עץ]] ששימשו לשרפת הפרה וכמותם, כמות ה[[אפר]] המתקבלת ולכמה הזאות הוא יכול להספיק.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ארנון סגל|שם=הר האפר|כתב עת=מקור ראשון|כרך=1148|עמ=3|שנת הוצאה=9.8.2019}}}}
 ==ראו גם==
-* [[פרשת פרה]]
+* [[מי חטאת]]
+* [[טומאת עיסוק בחטאות]]
 == לקריאה נוספת ==
-* [http://www.mechon-mamre.org/i/a2.htm הלכות פרה אדומה], ב[[משנה תורה]] לרמב"ם
+* [http://www.mechon-mamre.org/i/a2.htm הלכות פרה אדומה], ב[[משנה תורה]] ל[[רמב"ם]].
 * [[ישראל הס]], '''אמונות''', "תחיית ישראל", ירושלים.
+* [[עזריה אריאל]], '''צבע הפרה האדומה''', ביטאון [[מעלין בקודש (כתב עת)|מעלין בקודש]], לג.
+* [[עזריה אריאל]], '''הנחיות לגידול פרה אדומה''', [[תחומין]] לו.
 ==קישורים חיצוניים==
 {{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Red Heifer|ויקימילון=פרה אדומה|ויקיטקסט=קטגוריה: פרה אדומה|ויקימילון 2=פרה אדמה}}
-* יונתן אדלר, [http://www.megalim.org.il/uploads/articles/יונתן%20אדלר-%20מקום%20שריפת%20פרה%20אדומה.pdf מקום שריפת פרה אדומה], מגלי"ם
 * {{קתדרה|אייל בן-אליהו|כבש פרה אדומה|107.9|107, אפריל 2003, עמ' 186-183}}
-* בנימין לנדאו, [http://temple.org.il/show.asp?id=38932 פרה אדומה למעשה], באתר [[מכון המקדש]]
 * {{הארץ|נדב שרגאי|מאבנט ועד מכנסיים - הכל בגדי שש|1.1335943|8 ביולי 2008}}
+* {{מקור ראשון|[[ארנון סגל]]|אחרי יותר מ-1,500 שנות היעדרות: אפר הפרה האדומה ישוב למחוזות המציאות?|judaism/57615|25 ביוני 2018}}
+* {{מקור ראשון|איתמר גור|הפרה שתשנה את עתידו של העם היהודי|magazine/84815|21 באוקטובר 2018}}
+* בן-יצחק, אלישי, "[https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/chukath/Elishai.pdf סודה הגדול של מצוות פרה אדומה]", '''הדף השבועי, אוניברסיטת בר-אילן''' גיליון מס' 1177 (תשע"ו)
+*[https://mountofolives.co.il/he/אודת-הר-הזיתים/הר-הזיתים-כמקום-שרפת-הפרה-האד מיקום שרפת הפרה בהר הזיתים], באתר הר הזיתים
+* [[מכון המקדש]], [https://web.archive.org/web/20161015223320/http://www.redcow.co.il/#!project/cgwc פרויקט פרה אדומה]
+* {{מקור ראשון|[[ארנון סגל]]|הפרה שתשנה את עתידו של העם היהודי|https://www.makorrishon.co.il/news/162769|אוגוסט 2019}}
+* {{בריטניקה|topic/red-heifer}}
 ==הערות שוליים==
 {{הערות שוליים}}
+{{ספר במדבר}}
 {{טומאה וטהרה}}
 {{הבהרה הלכתית}}
 [[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]
 [[קטגוריה:מצוות הנעשות על ידי כהן]]
+[[קטגוריה:טומאת מת]]
 [[קטגוריה:היטהרות]]
 [[קטגוריה:בעלי חיים ביהדות]]
-[[קטגוריה:מעיין השילוח]]
+[[קטגוריה:פרשת חקת]]
-{{ו}}
+[[קטגוריה:פרות בתרבות]]
+[[קטגוריה:פרה אדומה]]
+{{וח}}
+{{מיון ויקיפדיה|דף=פרה אדומה|גרסה=32927020|פריט=Q2915722}}

ספר במדבר
פרשת במדבר	נשיאי השבטים • מפקד בני ישראל במדבר סיני • מחנה ישראל • פדיון בכורות • משא המשכן
פרשת נשא	שילוח טמאים • אשם גזלות וגזל הגר • פרשת סוטה • פרשת הנזיר • ברכת כהנים • נשיאת ארון הברית בכתף • קורבנות הנשיאים
פרשת בהעלותך	הדלקת הנרות במקדש • טהרת הלויים • פסח שני • חצוצרות הכסף ותקיעת הכהנים בחצוצרות • עמוד הענן • מסע המחנות • חובב בן רעואל • פרשת ויהי בנסוע • חטא המתאוננים • קברות התאווה • שבעים הזקנים ואלדד ומידד • צרעת מרים
פרשת שלח לך	חטא המרגלים • חטא המעפילים • נסכים • הפרשת חלה • חטאת עבודה זרה • המקושש • פרשת ציצית • ציצית • לא תתורו • דיבת הארץ
פרשת קרח	פריחת מטה אהרן • שמירת המקדש • מתנות כהונה
פרשת חקת	פרה אדומה • מי מריבה • מות אהרן הכהן • מלחמת מלך ערד • נחש הנחושת • שירת הבאר • מלחמת סיחון • מלחמת עוג
פרשת בלק	משלחת בלק אל בלעם • אתונו של בלעם • משלי בלעם • חטא בעל פעור
פרשת פינחס	מפקד בני ישראל בערבות מואב • בנות צלפחד • מינוי יהושע • קורבן התמיד • קורבן מוסף • מוסף ראש חודש
פרשת מטות	פרשת נדרים • הפרת נדרים • מלחמת מדין • הכשרת כלים • טבילת כלים • פרשת בני גד ובני ראובן
פרשת מסעי	נדודי בני ישראל במדבר • גבולות הארץ • נשיאי השבטים • ערי הלויים • ערי מקלט • רוצח בשגגה
דמויות מרכזיות	משה • אהרן • גרשון • קהת ומררי • אליצפן בן עוזיאל • אלעזר ואיתמר • האישה הכושית • מרים הנביאה • קרח בן יצהר • דתן ואבירם • און בן פלת • סיחון מלך האמורי • עוג מלך הבשן • בלק • בלעם בן בעור • כזבי בת צור • זמרי בן סלוא • פינחס • חמשת מלכי מדין • יהושע בן נון • כלב בן יפונה
ספר בראשית • ספר שמות • ספר ויקרא • ספר במדבר • ספר דברים

טומאה וטהרה
דרגות הטומאה	אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון לטומאה) • שני לטומאה • שלישי ורביעי לטומאה
דרגות קבלת טומאה	חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת
דרכי קבלת טומאה	אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק
דברים המטמאים מהתורה	מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, זבה, יולדת, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת
דברים המטמאים מדברי חכמים	טומאת ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • טומאת כתבי הקודש • טומאת גויים • טומאת עבודה זרה • טבילה במים שאובים
דברים הנטמאים	אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין
נידה	הפסק טהרה • דם בתולים • חומרא דרבי זירא • כתם • שבעה נקיים
אחרים	טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור • טבילת עזרא • טומאת גולל ודופק • אבן מסמא • חבת הקודש
היטהרות	טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע
מסכתות בסדר טהרות	כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצין

פרה אדומה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־14:51, 7 ביולי 2024

תוכן עניינים