הרב משה גסטר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף משה גאסטר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב משה גסטר
Moses Gaster
לידה 17 בספטמבר 1856
פטירה 5 במרץ 1939 (בגיל 82)
ענף מדעי בלשנות
מקום מגורים רומניה, אנגליה
הערות "חכם" הקהילה היהודית הספרדית והפורטוגזית באנגליה
תרומות עיקריות
מגדולי החוקרים בתחום השפה הרומנית ותולדותיה, הפולקלור היהודי והרומני, חקר שומרונים, פעיל ציוני

משה גסטר (Moses Gaster‏; 17 בספטמבר 1856 בבוקרשט, רומניה - 5 במרץ 1939 באבניגדון באנגליה) היה רב, חוקר לשון ופולקלור, היסטוריון, פובליציסט, איש ציבור יהודי יליד רומניה, חכם הקהילה הספרדית של לונדון, ממנהיגי הציונות הרומנית והבריטית. גורש מרומניה בשנת 1885 יחד עם עוד מספר עיתונאים יהודים. צו הגירוש נגדו בוטל בשנת 1891 על ידי המלך קרול שהחליט להעניק לו את העיטור הלאומי הרומני להצטיינות Bene Merenti - דרגה א'. כעבור שנים נבחר לחבר לשם כבוד של האקדמיה הרומנית.

שנות צעירותו ולימודיו

משה גסטר נולד בבוקרשט, אז בירת נסיכות ולאכיה, כיום בירת רומניה, כבן בכור בין שמונה ילדים - לאברהם עמנואל (מנדל) גסטר, ולפנינה יהודית רובינשטיין שמוצא משפחתה מברדיצ'ב. האב שנשא תואר "אביר", שימש כקונסול כבוד של הולנד (אחרי שכנראה כיהן כנספח מסחר של הקונסוליה) בבירה הרומנית. סבו של גסטר, עזריאל גסטר, איש עסקים עשיר, היה ממוצא "מעורב" אשכנזי-ספרדי[1] נשוי לאתל לבית ברייר ובנה ב-1858 בית כנסת מודרני ברחוב סטיקלארילור בבוקרשט. משפחת אביו הגיעה לרומניה מהאימפריה ההבסבורגית - אוסטריה וגליציה. הסבא רבא יששכר גסטר היה סוחר באמסטרדם וחי מאוחר יותר ביישוב טישמייניצה בגליציה, ומילא בין היתר את תפקיד ראש החברה קדישא ביישוב[2].

בהתחלה למד משה גסטר בבית אצל מורים פרטיים. בין השאר למד צרפתית וגרמנית, בעוד שיעורי עברית קיבל מהמלומד והנוסע היהודי הנודע יוסף הלוי שהתיישב באופן זמני בבוקרשט אחרי נסיעתו אל בני ביתא ישראל בחבש. בהמשך למד בכמה בתי ספר תיכון בבוקרשט -"ג. לאזר" ,"בסארב" ו"ספנטול סבא".[3] בסיום לימודיו התיכוניים ב-1874 יצא גסטר אל ברסלאו, אז בגרמניה, לרכוש השכלה רבנית בבית המדרש לרבנים בברסלאו, שבראשו עמד הרב זכריה פרנקל והונחה על ידי אידאולוגיה שביססה לימים את היהדות הקונסרבטיבית. מוריו היו צבי הירש גרץ שלימד אותו היסטוריה, ודוד רוזין שהיה מורו לפילולוגיה רבנית, הומילטיקה ומדרש. בו זמנית למד גם באוניברסיטאות של ברסלאו ולייפציג. בשנת 1877, בגיל 25, הוסמך כדוקטור לפילוסופיה על עבודה מתחום הפונולוגיה ההיסטורית של השפה הרומנית Zur Rumänische Lautgeschichte. Die Gutturale termis בהדרכת גוסטב גרבר (Gustav Gröber) באוניברסיטת האלה. הוא המשיך בלימודיו הרבניים בסמינר התאולוגי בברסלאו עד לקבלת הסמכה (בהצטיינות) בשנת 1881.

החל משנת 1878 השתתף בכתיבת מאמרים בכתב העת של מורו, גוסטב גרבר, Zeitschrift für Romanische Philologie (כתב עת לפילולוגיה רומאנית) שבו פרסם גם את עבודת הדוקטורט שלו. משנת 1879 השתתף גם בכתב העת שיחות ספרותיות של האיגוד הספרותי הרומני החשוב ז'ונימיה, בהנהגתו של מבקר הספרות וההוגה טיטו מאיורסקו.

פעילותו ברומניה

בחזרתו לרומניה היה מראשי הקהילה הספרדית הרומנית ופעל בהנהגת תנועת "חובבי ציון". הודות לבקיאותו הרבה בשפה הרומנית ותולדותיה, למרות היותו יהודי והמדיניות המנכרת כלפי היהודים באותה תקופה ברומניה, נהנה משה גסטר מהערכה רבה ולימד בין השנים 1881–1885 כמרצה לתולדות הספרות הרומנית ולמיתולוגיה השוואתית באוניברסיטת בוקרשט. כיהן גם כמפקח כללי של בתי ספר וכחבר בוועדה להסמכת מורים. בשנת 1885 נבחר לחברת "האתנאום הרומני".

גירושו מרומניה והגירתו לאנגליה

ביום 6 בספטמבר 1885 פרסם ד"ר גסטר בעיתון "רומנול" (הרומני) מאמר חריף נגד האנטישמיות של האיכרים הרומניים. בתגובה הוא גורש מרומניה על ידי ממשלתו ה"ליברלית" של יון ברטיאנו. אחרי שהות קצרה בווינה, הוא התיישב בלונדון, ב-16 באוקטובר באותה שנה. בשנת 1887 הוא נבחר לרב הראשי הספרדי (חכם), המנהיג הרוחני של הקהילות היהודיות הספרדית והפורטוגזית באנגליה. הוא נשא לאשה את בתו של מיכאל פרידלנדר, מזרחן וראש המכללה היהודית Jews' College בלונדון. בשנים 1886–1891 לימד משה גסטר באוניברסיטת אוקספורד קורסים לספרות סלבונית שחלקם פורסמו בלונדון בשנת 1886 ("Greco-Slavonic Literature", "ספרות יוונית-סלבונית"). בין השנים 1890–1896 כיהן כרקטור של המכללה היהודית ע"ש ליידי ג'ודית מונטיפיורי בראמסגייט, אותה ניסה לפתח ברוח תנועת ההשכלה היהודית, לפי דגם הסמינר בברסלאו, שבו למד[4]. בבריטניה מילא גסטר את התפקיד של יושב ראש ואחר כך סגן יושב ראש של "החברה לפולקלור", שהייתה החברה לחקר הפולקלור הוותיקה והיוקרתית בעולם. כמו כן היה יושב ראש "החברה להיסטוריה יהודית" וסגן יושב ראש של "החברה המלכותית האסייתית".

השינוי בגישת השלטונות הרומנים כלפיו

כעבור שנים לא רבות המלך קרול ביטל את צו הגירוש והעניק לו בשנת 1891 את העיטור הלאומי הרומני להישגים יוצאי דופן Bene Merenti- דרגה א (עד אז היה לו דרגה ב) והזמין אותו לחזור. למרות תיקון העוול והכיבוד הוא דחה את ההזמנה ובשנת 1893 זכה באזרחות הבריטית. בשנת 1895 לבקשת השלטונות הרומנים כתב דו"ח על מערכת החינוך בבריטניה. הדו"ח פורסם ברומניה ושימש כבסיס לרפורמה של החינוך שם.

בשנת 1929, גסטר ביקר ברומניה וזכה לקבלת פנים חמה. הוא התקבל גם על ידי מלך רומניה, הוענק לו אות כבוד ומונה, כחבר כבוד, לאקדמיה הרומנית.

פעילותו הציונית

מאחר שהיה מעורב ופעיל בתנועת "חובבי ציון" ברומניה, באופן טבעי השתתף ד"ר גסטר, בהתלהבות, גם בתנועה הציונית המדינית מראשית דרכה. הוא נבחר לסגן יושב ראש בקונגרסים הציוניים השני, השלישי, הרביעי והשביעי. לאחר נאומו בקונגרס הציוני השני, נישא גסטר על כתפי הצירים על פני כל האולם. הוא ייסד את הפדרציה הציונית האנגלית ועמד בראשה. על קרבתו ומסירותו להרצל מעידה גם העובדה שלאחד מילדיו קרא בשם "תאודור הרצל".

בשנת 1907 ביקר בארץ ישראל ובעוד כמה מארצות המזרח התיכון ועל כך כתב ביומניו ובאיגרות ששלח אל בני ביתו[5].

בנושא ההגדרה העצמית של העם היהודי, התנגד גסטר לכל פשרה טריטוריאלית, אפילו כפשרה זמנית, והיה חסיד נחוש של יישום הציונות המדינית אך ורק בארץ ישראל. בהיותו מבאי ביתו של הלורד הרברט סמואל (נשותיהם היו חברות ילדות) ניצל כל הזדמנות כדי להטיף לידידו בזכות הציונות ואף העניק לו ספרי היסטוריה יהודית. בימי מלחמת העולם הראשונה הוא לקח חלק במשא ומתן עם השלטונות הבריטים בנוגע להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, משא ומתן שהביא ל"הצהרת בלפור". לימים התקיים מעמד חתימת הצהרת בלפור ומסירתה לויצמן בביתו של משה גסטר.

כחכם העדה הספרדית הוא הוציא לאור סידורי תפילה מתורגמים לאנגלית שישמשו את בני הקהילה. כמו כן ערך ספר על תולדותיה של הקהילה הספרדית בלונדון.

גסטר היה מגדולי החוקרים בתחום הפולקלור היהודי והרומני. עבודתו החשובה ביותר בתחום הפילולוגיה הייתה לדעת רבים ה"כרסטומטיה הרומנית" („Crestomaţia română”), בשני כרכים פרסם 200 כתבי יד רומנים מהמאות ה-16 עד 18. במרץ 1929 נבחר לחבר לשם כבוד של האקדמיה הרומנית. את אוסף הכתבים הרומניים שלו שלח לפני מותו לספרית האקדמיה הרומנית.

חייו הפרטיים

אחיו ואחיותיו של משה גסטר היו: אדולף, אנגל (לימים רופא בלונדון), מינה (נשואה לודוביק), אקתרינה (נשואה רביץ'), לאון (לימים מהנדס בלונדון), בלומה (נשואה רומן) ומאקס[6].

משה גסטר התחתן בשנת 1890 עם לוסי פרידלנדר (1940-1871), בתו של מיכאל פרידלנדר (1910-1833), שהיה מנהל המכללה היהודית של לונדון. לזוג נולדו 7 בנים ו 6 בנות (ועוד שני בנים שמתו בינקותם).

הבת הבכורה, פינה אמילי, התחתנה עם השופט נוויל לסקי, בת אחרת, אייריני, הייתה עובדת סוציאלית חלוצה בתחומה, שעלתה לארץ ישראל, בה הקימה מרכז ראשון לסיוע לילדים עם צרכים מיוחדים.

אחד הבנים, תאודור הרצל גסטר (אנ') (1992-1906) בלט כחוקר של התנ"ך ושל תרבויות המזרח הקרוב הקדום. הוא התיישב בארצות הברית ופרסם מחקרים על מגילות ים המלח, על המיתוסים התנ"כיים ותרגום לעברית של מקבים ג[7]. בן אחר, ג'ק גסטר (אנ') (2007-1907) היה עורך דין ופעיל פוליטי, במיוחד במפלגה הקומוניסטית הבריטית. נכדה של משה גסטר, מרגניתה לסקי (1988-1915) הייתה עיתונאית, אשת רדיו וסופרת אנגלייה.

משה גסטר נפטר ב-5 במרץ 1939 בעקבות התקף לב. הוא הובא לקבורה בבית העלמין של יהדות ספרד ופורטוגל בצפון-מערב לונדון[8].

הנצחה

זכרו מונצח ברחוב על שמו במושבה הגרמנית בירושלים.

פרסים ואותות כבוד

  • 1891 - העיטור להצטיינות Bene Merenti דרגה א' (רומניה)
  • 1929 - חבר לשם כבוד של האקדמיה הרומנית
  • 1930 - העיטור "קצין גדול של כתר רומניה" ("Mare Ofiţer al Coroanei României")

מספריו

  • 1881 Mishna - Aboth "מסכת אבות"
  • 1882 Literatura popularã românã "הספרות העממית הרומנית"
  • 1892(Chrestomaţia română”, (Leipzig, Bucureşti, "כרסטומטיה רומנית"
  • Greco-Slavonic Literature, London, 1886
  • 1899 The Chronicles of Jerachmeel "הכרוניקות של ירחמיאל"
  • 1900 Geschichte der rumänischen Literatur א
  • 1915 Rumanian Bird and Beast Stories א
  • 1924 The Exempla of the Rabbis "אגדות וסיפורי חכמים"
  • 1924 The Ketubah "הכתובה"
  • 1925 The Samaritans, Their History, Doctrines and Literature "השומרונים, ההיסטוריה שלהם, תורתם וספרותם"
  • 1926 The Spread of Judaism through the ages א
  • 1927 The Samaritean Book of the Secrets of Moses "ספר השומרונים על סודות משה"
  • 1928 The Story of Chanucah "הסיפור על חנוכה"
  • 1929 The Story of Passover "הסיפור על פסח"
  • 1929 The tittled Bible א
  • 1930 The Story of Shavaoth "הסיפור על שבועות"
  • 1930 The Story of Purim "הסיפור על פורים"
  • 1931 The Story of the High Festivals and the Feasts of Tabernacles א
  • 1931 Texts and Studies א
  • 1932 Samaritean Eschatology א
  • 1934 Ma’aseh Book "מעשה בוך"
  • 1936 Povestea Vorbii "סיפור הדיבור"

לקריאה נוספת

  • ר' משה דר' גאסטער, בתוך: נחום סוקולוב וישראל חיים זגורודסקי (עורכים), ספר זיכרון לסופרי ישראל החיים אתנו כיום, מערכת "האסיף", ורשה תרמ"ט, עמ' 18–19.
  • גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית (עמ' 497), הוצאת הקיבוץ הארצי, תשכ"ה.
  • נורמן לברכט, גאונות וחרדה : כיצד שינו היהודים את העולם, 1847–1947, מהדורה עברית, דביר, 2020 לפי מפתח בעמ' 491.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרב משה גסטר בוויקישיתוף

Enciclopedia literaturii române de la origini până la 1900, Editura Academiei RSR, Bucureşti 1979

כתביו

הערות שוליים

  1. ^ Mirela Saim A New Rhetoric for Modern Jewish Studies:Moses Gaster’s Redefinition of Jewish Homiletic Concepts en Revue de la Société canadienne pour l'étude de la rhétorique p.15 2007
  2. ^ לאון וולוביץ' (2007)
  3. ^ לקסיקון הספרות הרומנית מהמקורות ועד 1900 (1979)
  4. ^ Măriuca Stanciu, "A promotor of the Haskala in Romania– Moses Gaster" (באנגלית)
  5. ^ קתדרה מס' 6
  6. ^ [Anca Ciuciu în Buletinul-Centrului-Muzeului-si-arhivei-istorice-evreilor-Romania_2005.pdf p.101]
  7. ^ נתפרסם ב"ספרים החיצונים" בעריכת אברהם כהנא
  8. ^ Maria Cioată, Katharina Keim


הרבנים הראשיים לאנגליה
ממונים מטעם הממשל על יהודי אנגליה רבי יעקב מלונדון • יוסף מלונדון • אהרן מיורק • אליהו בן משה מלונדון (אנ') • רבי חיים בן משה • רבי חיים דילקריס
הרבנים האשכנזיים (לא רשמיים): רבי אורי פייבוש המבורגר (אהרן הרט) • רבי צבי הירש לוין • רבי דוד שיף • רבי ישראל משולם זלמן אשכנזי

(רשמיים): רבי שלמה הירשל • רבי נתן מרקוס אדלר • רבי נפתלי הרמן אדלר • רבי יוסף צבי הרץ • רבי ישראל ברודי • הרב עמנואל יעקובוביץ • רבי יונתן זקס • הרב אפרים מירוויס

רבני הקהילה הספרדית-פורטוגלית רבי יעקב ששפורטש • רבי יהושע דה סילבה • רבי יעקב אבנדנה • רבי שלמה אאיליון • רבי דוד ניטו • רבי יצחק ניטו • רבי משה גומז דה מסקיטה • רבי רפאל מילדולה • רבי רפאל ד'אזבדו • רבי בנימין ארטום • הרב משה גסטר • רבי שלמה גאון • רבי אברהם לוי • הרב יוסף דוויק הכהן (בפועל)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36457951משה גסטר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הרב_משה_גסטר&oldid=2526248"