טומאת מדף
בהלכות טומאה, מדף היא טומאה הנגרמת על ידי נשיאה או אף הנחה ללא תנועה, של כלים או אדם וכן אוכלים ומשקים, על גבי זב וחבריו, טומאה זאת תחול גם ללא מגע ישיר בטמא. טומאה זאת היא מדברי חכמים. לעיתים בחז"ל טומאה זו קרויה גם עליונו של זב[1], ונקראת מדף על שם שהיא קלה "כעלה נידף" (נידה ד:)
פרטי הדינים
אדם אוכלין ומשקים וכלים, שיונחו על גבי הזב וחבריו (שהם זב, זבה, נידה, ויולדת), אף ללא מגע ישיר ביניהם, יהפכו לראשון לטומאה. וכן אף אם יחצוץ ביניהם חפץ שאינו מקבל טומאה כדוגמת אבן, הם יטמאו[2]. גם במקרה שבו הנטמאים מונחים גם על הזב אך לא רק עליו, כדוגמת שהזב הניח רק את אצבעו ושאר המשקל מונח על הקרקע, נטמאו.
יש מהראשונים שמבינים שטומאה זו היא רק פירוט של טומאת היסט[3], אך ראשונים אחרים ובהם הרמב"ם מבינים שזה דין מיוחד בהלכות טומאה, ויש בינו לבין טומאת היסט הבדלים, כגון בגד שחלקו על הזב ורובו על הארץ שמדין היסט אינו נטמא כיוון שאינו מסיט רובו, אך מדין מדף נטמא כיוון שנח על גבי הזב.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל"ב עמוד ב'
- ^ ספר טהרה, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ו', הלכה ג'
- ^ רש"י שבת פג א, רמב"ן נידה לג א
.jpg){kind=small}
טומאת מדף32183958Q65249687