הרב ישראל הס
 | |
| לידה | קריית מוצקין |
|---|---|
| השתייכות | ציונות דתית |
| תפקידים נוספים | רב הקמפוס באוניברסיטת בר-אילן |
ישראל הס (26 באפריל 1935 - 27 בספטמבר 1997) היה רב הקמפוס באוניברסיטת בר-אילן, ר"מ במכון מאיר, ומחברם של ספרים תורניים רבים.
ביוגרפיה
נולד בקריית מוצקין, לדוד וצילה הס, שעלו מגרמניה שנים מועטות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בבחרותו, למד במדרשיית נועם, ישיבת הדרום ובישיבת מרכז הרב. בתשי"ז (1957), בעודו צעיר לימים עסק רבות בלימוד תורת חסידות חב"ד ועמד בקשר הדוק עם זקני חסידי חב"ד בירושלים, השתתף בשיעוריהם ושתה בצמא את ההליכות החב"דיות, דבר שבא לידי ביטוי בספריו ובהרצאותיו. בהיותו בן 22, התחתן עם אסתר, בתו של המקובל הרב מרדכי עטיה. שנתיים לאחר מכן (בתשי"ט - 1959) ביוזמתו של הרב משה צבי נריה פתח והקים את ישיבת בני עקיבא ברעננה ועמד בראשה במשך 15 שנה. תלמידיו זוכרים עד היום את סגנונו המיוחד בהנהגת הישיבה ואת יחסו האישי לכל תלמיד ותלמיד.
הוסמך לרבנות בידי הרב שלום נתן רענן בשנת ה'תשכ"א.
בשנת תשל"ג (1973) מונה הרב הס לתפקיד רב הקמפוס באוניברסיטת בר-אילן, משרה אותה נשא משך שמונה שנים. בתפקיד זה, נתן הדרכה רוחנית לסטודנטים, שיעורים, שיחות אישיות, ניהל את בית הכנסת, ערך חופות, דאג לכשרות המזון באוניברסיטה, פסק הלכה לסטודנטים, לימד במדרשה לבנות, הוציא את העיתון "אמונות" להחדרת האמונה בסגנון מתאים לסטודנטים, טיפל בבעיות הלכתיות שהתעוררו בפקולטות, נתן פסקי הלכה, וייעץ גם לחברי הסגל האקדמי. הוא עבר עם משפחתו להתגורר ב"שיכון המרצים" שבאוניברסיטה.
בתקופה זו נתן הרצאות באוניברסטאות אחרות, במכון מאיר, בבתי ספר תיכוניים רבים בסביבה, ומוסדות אחרים. כמו כן ערך עימותים פומביים עם רבנים רפורמים רבים ועם חברי כנסת מהשמאל. נטען כי אמר שהפלסטינים של היום הם צאצאי עמלק ומשום כך יש חיוב להשמדתם[1] הדברים עוררו ביקורת חריפה[2].
בתשמ"ג (1983) עבר הרב הס עם משפחתו לירושלים. הרב הס החל ללמד במכללת "אורות" לבנות ביישוב אלקנה והיה לאחד המרצים הבכירים במכללה. במקביל, המשיך הרב הס לתת הרצאות בכל רחבי הארץ. במשך תקופה ארוכה הוא היה בקשר הדוק עם הקהילה באילת, תמך בהם בהרצאות ובשיחות אישיות, ועודדם להתקדם בדרך התורה. בשנתיים האחרונות לחייו חלה בשחמת הכבד. בחודשים האחרונים לחייו, על אף התגברות המחלה, לא וויתר הרב הס על אורח החיים הרגיל שלו הגדוש בפעילויות לימוד, נסיעות, הרצאות ופגישות אישיות. הרב הס נפטר בגיל 62, בכ"ה באלול תשנ"ז.
ספריו
- אמונות - שני כרכים, אסופת מאמרים בנושאי מחשבת ישראל
- דרך אמונה - על ספר הכוזרי
- דרך העבודה - על עבודת ה'
- אמונה לדור התהיה - פרקי השקפה לדור השואה והתקומה.
- בפקודה אלוקית - סקירה מפורטת של יחס חכמי ישראל לטעמי המצוות
- יום יום חג - על חגי ישראל ומועדיו
- אל סף הפנימיות (נקרא גם: מבוא לקבלה) - הקדמות והסבר מושגים בקבלה
קישורים חיצוניים
- רשימת המאמרים של הרב ישראל הס באתר רמב"י
- רשימת המאמרים של הרב ישראל הס, באתר רמבי"ש
- "אהבה עכשיו", תמליל שיחות הרב הס ברדיו ערוץ שבע בנושא אהבת ישראל
הערות שוליים
- ^ במאמרו של אבשלום אליצור, "זכר העמלק וטעם החזיר: האנטומיה של השנאה המטפיזית". בתוך: ח' בן-נון, א' אליצור ועמיתים (עורכים), בכור היצירה: יובל ליצירתו של שלמה גיורא שוהם (עמ' 140-141) הוד השרון: מכללת שערי משפט. הוא מביא דברים שיוחסו לו, וע"פ הנטען פורסמו ב"בת קול" - בטאון הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן, 1986. אליצור מציין שהוא לא ראה את המאמר בעצמו, כיוון שלא הצליח להשיג את הגיליון
- ^ יאירה אמית, הוראת ספר יהושע ובעיותיה באתר מקראנט, משרד החינוך; שולמית אלוני, אימת ההתבוללות, באתר ynet
24975231ישראל הס