שני לטומאה

שני לטומאה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ויקרא יא, לג - לד
תלמוד בבלי	פסחים, יח, א
משנה תורה	הלכות טומאת אוכלין
שולחן ערוך	אין

בהלכות טומאה וטהרה, שני לטומאה הוא דרגת הטומאה הקיימת מדין תורה באוכלים ומשקים שנטמאו מראשון לטומאה.

מקור ההלכה

שני לטומאה נלמד מהפסוקים הבאים:

וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ: מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא

— ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ל"ג- לד

.

מכאן אנו למדים, שהכלי, שנטמא מהשרץ, והוא ראשון לטומאה מטמא את המשקים או האוכל שבתוכו, והופך אותם ל"שני לטומאה".

הלכות הטומאה

מן התורה אדם או כלי אינם יכולים להיות טמאים בדרגה זו, שכן הם לא מקבלים טומאה כלל מראשון לטומאה שנוגע בהם. לפיכך, דרגת טומאה זו קיימת רק באוכל ומשקה. מדרבנן גם כלי יכול להיות שני לטומאה, כי גזרו שכלי יטמא ממשקה טמא הנוגע בו, על אף שאינו אב הטומאה. מאידך, מדרבנן משקה לא יכול להיות שני לטומאה, כי גזרו חכמים שכל משקה שנטמא, אפילו משני לטומאה - נחשב כראשון.

שני לטומאה שנגע באוכל רגיל ("אוכל חולין") - אינו מטמא אותו. לעומת זאת שני לטומאה שנגע במשקה - נעשה המשקה ראשון לטומאה, מדרבנן. תרומה וקודש שנגע בהם שני לטומאה - נעשו "שלישי לטומאה", ואסור לאכול אותם, אלא שורפים אותם

שיטת רבי עקיבא

שני אינו עושה שלישי בחולין, כי אם בתרומה וקדשים.

שיטת רבי עקיבא היא, ששני עושה שלישי גם בחולין. רבי עקיבא דורש את האמור בפסוק "יִטְמָא" למשמעות האחרת, המשתמעת מתוך אותה המילה עצמה רק בנקודות אחרות - "יְטַמֵא", כלומר המשקה שבתוכו מטמא אוכל אחר טומאת אוכלין

רבי יוסי, תלמידו של רבי עקיבא, חלוק עליו.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.