טומאת נבלת עוף טהור

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טומאת נבלת עוף טהור
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא יז, טו
משנה מסכת טהרות פ"א מ"א
תלמוד בבלי מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד א'
שולחן ערוך אין
כלוב סוללה. עופות טהורים שלא נשחטו כהלכה - נבלתם מטמאת.

לנבלה של עוף טהור מעמד מיוחד בדיני טומאה וטהרה.

נבלת עוף טהור היא נבלה של עוף מאחד המינים הכשרים לאכילה (תרנגול למשל) שלא נשחט כהלכה. נבלה כזו מטמאת את מי שאוכל אותה (או כזית ממנה) "טומאת ערב" (למשך יום אחד בלבד, כאמור), אבל לא את מי שרק נוגע בה או מזיז אותה[1] דין זה אינו קיים בשאר הדברים המטמאים, אם כי, בדרך כלל אדם שאוכל דבר גם נוגע בו, בידיו או בשפתיו ולשונו, וכך הוא נטמא במגע.[2].

נבלת עוף טהור אינה צריכה שיפלו עליה מים כדי להכשירה לקבל טומאה, מכיוון דין ההכשר נלמד מפסוק בתורה בו כתוב:

וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם

. הפסוק מדבר על זרע, במסכת חולין[3] מסבירה הגמרא כי אוכלים שהם בסוגת[דרושה הבהרה] זרעים צריכים הכשר. ייחודיותם של הזרעים בהלכות טומאה, הוא שהם לעולם לא מטמאים טומאה חמורה - לטמא אדם וכלים, ולכן רק כל דבר שלא מטמא טומאה חמורה - כדוגמת זרעים - צריך הכשר לטומאה. הגמרא במסכת חולין קובעת שהגדר הוא - כל דבר שאין סופו לטמא טומאה חמורה; כך למשל פוסק רבי יוסי שנבלת עוף טהור אינה צריכה הכשר, מכיוון שסופה לטמא טומאה חמורה - אם יאכלו אותה.

הערות שוליים

  1. ויקרא יז, טו וברש"י
  2. תאורטית, אם יכניסו לעומק פי האדם חתיכה של שרץ, ורק גרונו יגע בה ולא חלקים גלויים יותר בגופו - לא נטמא במגע. קיים דיון בתלמוד (מסכת נידה דף מב עמוד ב) האם בחתיכה של נבלת בהמה ההכנסה לגרון מטמאת במשא.
  3. מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד א'.

מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0