אבן מסמא

בהלכות טומאה וטהרה, אבן מסמא היא כינוי לצורה בה יש חפץ המפסיק בין גוף הגורם טומאה, זב, זבה או נידה, למונח מתחתיו, בצורה שכובד המשקל של הזב או הזבה אינו מונח על המונח מתחת לחפץ (המכונה "אבן מסמא") או (לפי פירוש אחר) שהמונח מעל ה"אבן מסמא" אינו גורם להזזת המונח מתחתיו, כך שלפי הסברא ייתכן שהיא לא מקבלת טומאה מדין טומאת משא, באופן כזה של "אבן מסמא" שהיא נדירה יותר.

המקור לטומאה

לפי רש"י מקור לכלל זה הוא בפסוק בפרשת טומאת זב:

וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו יִטְמָא עַד הָעָרֶב וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב

— ספר ויקרא, פרק ט"ו, פסוק י'

לעומת זאת התוספות מביא מקור אחר לכלל, כמובא בתורת כהנים

כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא

— ספר ויקרא, פרק ט"ו, פסוק ד'

התוספות מערערים על דבריו של רש"י, הן מכיוון שבספרא מובא פסוק אחר למקור טומאת אבן מסמא, והן מכיוון שלפי רש"י מדוע קובע התורת כהנים שכלים שאינם ראויים למשכב ומושב אינם נטמאים בטומאת אבן מסמא, כמובא בתורת כהנים.

התוספות מביאים ראיה כי זה הוא המקור האמיתי של טומאת אבן מסמא, מכיוון שמפירושה של המילה מסמא לפי הרשב"ם, שמפרש שמשמעותה של המילה אבן מסמא הוא אבן גדולה וכבדה המושמת על הכלים, כלומר שעל ידי כובד האבן אין ניכר כלל הכובד המועט שנוסף על ידי משקל גופו של הזב.

לפי שיטת התוספות, החידוש באבן מסמא, לפיו, גם כאשר כובד הזב אינו ניכר מעשית על המונח מתחתיו - נגרמת לו טומאה על ידי הזב, אמורה בשני מיני טומאות: בטומאת משא - באופן שיד הטהור או רגלו מונחים תחת האבן והזב נמצא מעליה - שהזב גורם טומאה לטהור, ובטומאת משכב ומושב שבה אם יש כלים המונחים מתחת לזב והם כלים הראויים למשכב ומושב - הם נטמאים.

דם נידה, וזב וזבה או נידה שמתו

למרות שנידה שיושבת מעל אבן מטמאת את כל מה שמתחתיה, למדו חז"ל מפסוק כי דם נידה, שדינו לעניין טומאה וטהרה שווה לנידה, שהוא מטמא לח ויבש, אינו מטמא בטומאת משכב ומושב, ואינו מטמא באבן מסמא, כלומר - גם בטומאת משא אינו מטמא באופן של אבן מסמא.

כמו כן, קובעת המשנה ש”הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו 'מטמאין במשא' עד שימוק הבשר”, ובגמרא פורש שאין הכוונה לטומאת משא שקיימת בכל מת ולא דווקא בנידה או זב וזבה שמתו, אלא הכוונה לאבן מסמא שהיא כבדה ומתוארת בשם "משא", כאמור בספר דניאל ”וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל פֻּם גֻּבָּא” - כלומר - הובאה אבן והושמה על פי הבור, ולמרות שנידה או זבה שמתה אינה נחשבת עוד כטמאה בטומאות אלו, גזרו חז"ל עליהן טומאה גם במותם מכיוון שחששו שמא הם יתעלפו ויחשבו שמתו ולא ישגיחו מלהניחם בצורה שיטמאו את מה שמתחתיהם בטומאת אבן מסמא, ולכן גזרו עליה טומאה "עד שימוק הבשר", ולפי שיטת רבי אליעזר - "עד שתבקע כריסו".

אבן מסמא בטומאת עבודה זרה

במשנה אחרת, מופיעה מחלוקת בין חכמים לרבי עקיבא האם קיימת טומאת אבן מסמא בטומאת עבודה זרה:

מי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים ונפל, אסור לבנותו. כיצד יעשה? כונס בתוך שלו ארבע אמות ובונה. שלו ושל עבודת כוכבים נידון מחצה על מחצה. אבניו עציו ועפרו מטמאין כשרץ, שנאמר: שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ. רבי עקיבא אומר כנידה, שנאמר תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ, מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמאה במשא

לפי המפורש במסכת שבת, למחלוקת בין חכמים לרבי עקיבא יש שתי פרשנויות, אחת מהם היא של רבה המפרש שגם חכמים וגם רבי עקיבא מודים שעבודה זרה מטמאה בטומאת משא כמו נדה, אלא שנחלקו אודות טומאת אבן מסמא, שהיא כאשר העבודה זרה אינה נושאה את האדם למרות שהיא מתחתיו, למשל כאשר הניחו אבן על יתידות ומתחתיהן ישנם כלים, שלמרות שהאדם יושב על האבן הכלים אינם נושאים את משקל גופו, כך שמדין טומאת משא לא היו הכלים נטמאים, והמחלוקת היא האם גם לעניין זה שקולה עבודה זרה כנידה, וכמו שנידה מטמאה גם באופן כזה כך גם עבודה זרה, שחכמים סוברים בניגוד לרבי עקיבא, שעל כך יש את הפסוק המדמה את העבודה זרה לשרץ כדי לומר שכמו ששרץ אינו מטמא באופן כזה (הנקרא "אבן מסמא") כך גם העבודה זרה, ואילו רבי עקיבא סבור שכמו נידה - גם עבודה זרה מטמאת אבן מסמא.

לקריאה נוספת

• האנציקלופדיה התלמודית כרך א' עמ' ע"ח

קישורים חיצוניים

• שיטת הראשונים בדין אבן מסמא בספר "לימודי דעת" עמ"ס כלים פרקים א-י - רשת הכוללים ללימוד סדר טהרות בעיון