ממשלת ישראל העשרים ותשע
ממשלת ישראל ה-29 בראשות אריאל שרון בבית נשיא המדינה משה קצב. יושבים מימין לשמאל: משה קצב ואריאל שרון. עומדים בשורה הראשונה, מימין לשמאל: מזכיר הממשלה גדעון סער, לימור לבנת, עוזי לנדאו, רחבעם זאבי, שמואל אביטל, נסים דהן, צחי הנגבי, אליהו סויסה, מתן וילנאי, דני נוה, סאלח טריף, ראובן ריבלין ואביגדור ליברמן. עומדים בשורה השנייה, מימין לשמאל: אפרים סנה, שלום שמחון, שלמה בניזרי, בנימין בן אליעזר, נתן שרנסקי, שמעון פרס, אלי ישי, סילבן שלום, מאיר שטרית, רענן כהן, ציפי לבני ואשר אוחנה. | |
מידע כללי | |
---|---|
7 במרץ 2001 – 28 בפברואר 2003 (שנתיים) | |
ראש ממשלה | אריאל שרון |
מפלגה שולטת | הליכוד |
סיעות הקבינט | הליכוד, ישראל אחת, ש"ס, איחוד לאומי-ישראל ביתנו, מפד"ל, ישראל בעלייה, מפלגת המרכז, גשר, עם אחד |
מספר שרים | 34 |
הקבינט הקודם | ממשלת ישראל העשרים ושמונה |
הקבינט הבא | ממשלת ישראל השלושים |
ממשלת ישראל העשרים ותשע, הידועה גם כממשלת שרון הראשונה, הורכבה על ידי אריאל שרון מהליכוד לאחר שזכה ברוב גדול בבחירות הישירות לראשות הממשלה בשנת 2001, וכיהנה מ-7 במרץ 2001 ועד 28 בפברואר 2003.
הרכב הכנסת החמש עשרה ערב הקמת הממשלה ותוצאות הבחירות לראשות הממשלה
סיעה | ראש הסיעה | מנדטים | מושב | הערות |
---|---|---|---|---|
ישראל אחת | אהוד ברק | 23 | קואליציה |
|
הליכוד | אריאל שרון | 19 | קואליציה | |
ש"ס | אלי ישי | 17 | קואליציה | |
מרצ | יוסי שריד | 10 | אופוזיציה | |
איחוד לאומי-ישראל ביתנו | רחבעם זאבי | 7 | קואליציה |
|
שינוי | יוסף לפיד | 6 | אופוזיציה | |
מפד"ל | יצחק לוי | 5 | קואליציה | |
יהדות התורה | מאיר פרוש | 5 | קואליציה | |
ישראל בעלייה | נתן שרנסקי | 4 | קואליציה |
|
מפלגת המרכז | יצחק מרדכי | 3 | אופוזיציה |
|
רע"ם | עבד אל-מאלכ דהאמשה | 3 | אופוזיציה |
|
חד"ש | מוחמד ברכה | 3 | אופוזיציה | |
גשר | דוד לוי | 3 | אופוזיציה |
|
הדרך החדשה | אמנון ליפקין-שחק | 3 | אופוזיציה |
|
עם אחד | עמיר פרץ | 2 | אופוזיציה | |
המפלגה הלאומית הערבית | 2 | אופוזיציה |
| |
הבחירה הדמוקרטית | רומן ברונפמן | 2 | אופוזיציה |
|
בל"ד | עזמי בשארה | 1 | אופוזיציה | |
תע"ל | אחמד טיבי | 1 | אופוזיציה |
|
חרות | מיכאל קליינר | 1 | אופוזיציה |
|
מועמד | מספר קולות | אחוז מהקולות |
---|---|---|
אריאל שרון | 1,698,077 | 62.39% |
אהוד ברק | 1,023,944 | 37.61% |
הקמת הממשלה
לאחר שניצח בבחירות הוטלה על שרון מלאכת הרכבת הממשלה. מכיוון שהליכוד קיבל רק 19 מנדטים בבחירות לכנסת החמש עשרה, הוקמה ממשלת אחדות לאומית רחבה, שכללה את: ישראל אחת ששינתה את שמה להעבודה-מימד, ש"ס, ישראל בעלייה, האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, יהדות התורה, ושלושה מפורשי מפלגת המרכז: רוני מילוא (שהקים את סיעת לב, והצטרף לליכוד במהלך הקדנציה), דן מרידור (שהצטרף לליכוד עם סיום הקדנציה) ודליה רבין-פילוסוף (שהקימה את סיעת הדרך החדשה, והתמזגה עם העבודה-מימד).
הרכבת ממשלה רבת ניגודים שכזו, התאפשרה בעיקר כמעין ממשלת חירום עקב המשבר הביטחוני והכלכלי הקשה בו הייתה נתונה למדינה ישראל, בעקבות פריצתה של האינתיפאדה השנייה. יו"ר האופוזיציה לממשלה היה יוסי שריד יו"ר מרצ.
ציוני דרך ומדיניות
ב-2002, לנוכח המצב הביטחוני הקשה באינתיפאדה השנייה, פרשו אנשי איחוד לאומי-ישראל ביתנו, והצטרפו מפלגות גשר ומפד"ל לקואליציה.
במישור הביטחוני נקט תחילה שרון מדיניות של איפוק יחסי ולא החמיר במידה ניכרת את הצעדים הצבאיים בהם נקטה ישראל כנגד האינתיפאדה. ואולם בעקבות הפיגוע במלון פארק ב-27 במרץ 2002 (ליל הסדר ה'תשס"ב) שהיווה את שיאו חודש מרץ השחור בו נרצחו 105 ישראלים בפיגועים, יזמה הממשלה את מבצע חומת מגן ולאחריו מבצע דרך נחושה, שהובילו להשתלטות מלאה של ישראל על ערי הגדה, ולשיפור ניכר במצב הביטחוני. באפריל 2002 החליטה הממשלה על הקמת גדר ההפרדה כדי למנוע כניסת מחבלים לשטח ישראל.
אל מול התעצמותו ההולכת וגוברת של חזבאללה בדרום לבנון וההתקפות המזדמנות על מוצבי צה"ל לאורך הגבול, העדיפה הממשלה שלא להגיב בצורה תקיפה, מתוך רצון שלא להיגרר ללחימה בשתי חזיתות. ב-29 בינואר 2004 אף נערכה עסקת חילופי השבויים עם חזבאללה בתמורה לגופות שלושת חללי אירוע החטיפה בהר דב והחזרתו של אלחנן טננבאום, עסקה שזכתה לביקורת רבה. כעבור מספר שנים היו שהאשימו מדיניות זו של הממשלה בראשות שרון ביצירת התנאים שהובילו למלחמת לבנון השנייה. מנגד אחרים טוענים שלנוכח המשבר הביטחוני והכלכלי הקשה שגרמה האינתיפאדה, היה צורך ממשי לרכז את מירב המאמצים בבלימת הטרור הפלסטיני ופיגועי ההתאבדות, מה גם שלמרות הלחימה הספורדית על קו הגבול, אזור הצפון היה שליו יחסית באותן השנים וזכה לפריחה תיירותית.
במישור הכלכלי המיתון החמור אליו נקלעה המדינה הלך והחריף, ובכירי המשק הביאו תרעומת על כך שהממשלה אינה נוקטת בצעדים הנדרשים לנוכח עומק המשבר. תגובתה של הממשלה שלא יכלה להתעלם מהביקורת לאורך זמן התבטאה לבסוף בצמצום מתון בהוצאות הממשלתיות, אך זו לא נתפסה כהולמת מספיק בשווקים הכלכליים, והיו שהביעו חששות מקריסה אפשרית של הכלכלה הישראלית. אחרי מבצע חומת מגן, אף הוצגה ב־25 באפריל 2002 תוכנית חירום כלכלית שכונתה חומת מגן כלכלית.[1]
בנובמבר 2002 התפטרו שרי מפלגת העבודה. רה"מ שרון מינה מחליפים לשרי המפלגה, הבולטים שבהם: בנימין נתניהו במקום שמעון פרס במשרד החוץ ושאול מופז (חרף הביקורת הרבה למינוי בשל תקופת הצינון הקצרה, רק 4 חודשים לאחר פרישת מופז מצה"ל) במקום בנימין בן אליעזר, בתפקיד שר הביטחון. למרות שמינה מחליפים בחר שרון לגשת לבחירות.
סיעות הקואליציה
- מספר הח"כים החברים בקואליציה
- 80 ח"כים לפני הצטרפות סיעת המרכז (7 במרץ 2001 - 29 באוגוסט 2001).
- 83 ח"כים לפני פרישת סיעת עם אחד (29 באוגוסט 2001 - 22 בפברואר 2002).
- 81 ח"כים לפני פרישת סיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו (22 בפברואר 2002 - 14 במרץ 2002).
- 74 ח"כים לפני הצטרפות הסיעות מפד"ל וגשר (14 במרץ 2002 - 8 באפריל 2002).
- 82 ח"כים לפני הדחת סיעת ש"ס (8 באפריל 2002 - 23 במאי 2002).
- 65 ח"כים לפני חזרת הסיעה (23 במאי 2002 - 3 ביוני 2002).
- 82 ח"כים לפני פרישת סיעת גשר (3 ביוני 2002 - 30 ביולי 2002).
- 79 ח"כים לפני פרישת סיעת העבודה-מימד (30 ביולי 2002 - 2 בנובמבר 2002).
- 53 ח"כים לאחר מכן (2 בנובמבר 2002 - 28 בפברואר 2003).
הרכב הממשלה
הממשלה מנתה 34 שרים, לא כולם כיהנו במקביל, מתוכם 21 כיהנו בעבר בממשלה (שרון, ישי, פרס, שלום, בן-אליעזר, שרנסקי, נתניהו, ליבנת, דוד לוי, וילנאי, שטרית, בניזרי, סנה, הנגבי, זאב, יצחק לוי, איציק, סוויסה, מילוא, רענן כהן, מרידור) ו-13 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (ליברמן, איתם, אוחנה, אלון, נוה, דהן, טריף, לנדאו, לבני, ריבלין, מופז, שמחון, אביטל)
סגני השרים
חילופי שרים
קישורים חיצוניים
- ממשלת ישראל העשרים ותשע באתר משרד הממשלה
ממשלת ישראל העשרים ותשע באתר הכנסת
הערות שוליים
הקודם: ממשלת ישראל העשרים ושמונה 2001-1999 |
ממשלת ישראל העשרים ותשע 7 במרץ 2001 - 28 בפברואר 2003 |
הבא: ממשלת ישראל השלושים 2006-2003 |
24423304ממשלת ישראל העשרים ותשע