מעלות-תרשיחא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף תרשיחא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מעלות-תרשיחא
סמל העיר מעלות-תרשיחא
שכונת הסביונים במעלות
שם בערבית معالوت ترشيحا
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה מוטי בן דוד
גובה ממוצע[1] ‎521 מטר
תאריך ייסוד 1957
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 23,193 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 102
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.8% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 2,499 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 90
תחום שיפוט[2] 9,280 דונם
    - דירוג ארצי 140
33°00′55″N 35°16′42″E / 33.0151454634536°N 35.2782879356458°E / 33.0151454634536; 35.2782879356458
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[3] 		5 מתוך 10
    - דירוג ארצי 135
מדד ג'יני
לשנת 2019[2] 		0.3795
    - דירוג ארצי 184
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.0%
גילאי 5 - 9 7.5%
גילאי 10 - 14 7.9%
גילאי 15 - 19 6.7%
גילאי 20 - 29 13.8%
גילאי 30 - 44 17.9%
גילאי 45 - 59 18.1%
גילאי 60 - 64 5.8%
גילאי 65 ומעלה 15.4%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 14
–  יסודיים 9
–  על-יסודיים 9
תלמידים 4,379
 –  יסודי 2,413
 –  על-יסודי 1,966
מספר כיתות 195
ממוצע תלמידים לכיתה 23.6
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל מעלות-תרשיחא נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.maltar.org.il
סמליל המועצה המקומית הקודם

מַעֲלוֹת-תַרשִׁיחָא (בערבית: معالوت ترشيحا) היא עיר מעורבת במחוז הצפון בישראל, קילומטרים ספורים מגבול ישראל-לבנון, 20 קילומטרים מזרחית לנהריה, 20 קילומטרים מערבית לצפת, 15 קילומטרים צפונית לכרמיאל. העיר שוכנת בגליל המערבי בגובה של כ-600 מטרים מעל פני הים. רוב של כ-64% מתושביה הם יהודים, לצד מיעוט משמעותי של כ-21% ערבים-מוסלמים וערבים-נוצרים.

מעלות-תרשיחא הוכרזה כעיר בשנת 1995. ראש העירייה הנוכחי הוא מוטי בן דוד.

היסטוריה

ימי הביניים

היישוב תרשיחא נזכר כבר למן המאה ה-12 והמאה ה-13, בתעודת מקרקעין מימי הצלבנים. על פי המסורת העממית הערבית השם תרשיחא מגיע מהשפה הכנענית, במובן "הר הלענה": "טור" ("הר" בעברית) ו"שיח" (לַעֲנָה), או "טאר שיחא" ("שיחא עף"), כלומר: הזדרז השייח' שיחא ג'מאל א-דין (גיבור מהאגדה) להילחם בצלבנים.

בזמן הצלבנים נערכו במקום קרבות רבים בין הנוצרים לבין המוסלמים.

התקופה העות'מאנית

שלט תחנת המשטרה המנדטורית עם חתימת אמן הקרמיקה הארמני דוד אוהנסיאן

בתקופת האימפריה העות'מאנית, במאה ה-18, ביצע השליט הבדואי דאהר אל-עומר חילופי אוכלוסייה - לכפר מעיליא הסמוך הביא נוצרים מלבנון ואת תושבי מעיליא המוסלמים יישב בתרשיחא.

בתקופה העות'מאנית ומאוחר יותר בימי המנדט הבריטי גדלה חשיבותו של תרשיחא כישוב מרכזי בין צפת לעכו.

חוקר ארץ ישראל הצרפתי ויקטור גרן ביקר בתרשיחא בשנת 1870, וכתב כי העיירה מחולקת לארבעה רבעים, בראש כל אחד מהם עומד שיח' משלו. הוא ציין כי בעיירה 2,000 מוסלמים ולהם שלושה מסגדים; הראשי ביניהם נבנה בידי מושל עכו עבדאללה פאשא. לצידם חיו בעיירה, ברובע משלהם, כ-500 נוצרים מהזרם היווני אוניאטי. אלו בנו באותה העת בפיקוחו של ההגמון האוניאטי של עכו כנסייה חדשה שנועדה להחליף את קודמתה העלובה[4].

בסקר ארץ-ישראל המערבית משנת 1881 מתואר היישוב ככפר גדול של מבני אבן השוכן במישור חקלאי פורה ומתגוררים בו כ-1,500 מוסלמים וכ-300 נוצרים. בכפר כנסייה חדשה בשכונה הנוצרית וכן שני מסגדים - חדש וישן. במישור מטעי זית והוא מוקף בגבעות[5].

תקופת המנדט הבריטי

בסקר האוכלוסין של המנדט הבריטי משנת 1931 ישבו בכפר 2,522 נפש, מהם 2,047 מוסלמים ו-455 נוצרים. בכפר היו 584 בתים. מסמך משנת 1943 מעלה כי סביב הכפר כ-10,000 דונמים מעובדים. עיקר הגידולים במקום היו טבק, זיתים ועצי פרי. הכפר היה ידוע באזור באותה עת בזכות ריכוז בעלי המלאכה שבו, בעיקר יצרני סכינים, נפחים ומסגרים.

בשנות ה-30 וה-40 נודע אזור תרשיחא כאזור של כנופיות שודדים חמושות, שעסקו אף בהברחות גבול מלבנון[6][7]. ביולי 1938 פשטו אנשי כנופיות מקרב תושבי תרשיחא על יהודי פקיעין, ותכננו להוציא להורג שני גברים יהודים שלכדו במקום. בהתערבותו של כאמיל חוסיין אפנדי ואחדים מתושבי הכפר, הם נסוגו מכוונתם אך הכריחו את יהודי פקיעין לעקור ממקומם[8].

מלחמת העצמאות

על פי תוכנית החלוקה שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947, עתיד היה הכפר להיות חלק מן המדינה הערבית. במהלך מלחמת העצמאות התבצרו כוחות צבא ההצלה של קאוקג'י בכפר. תושבי הכפר השתתפו בטבח שנערך בשיירת יחיעם ב-28 במרץ 1948[9]. במקום התחוללו קרבות קשים במסגרת מבצע חירם. באוקטובר 1948 פעל צה"ל לכבוש את הכפר[10] וכוחות קאוקג'י נסוגו צפונה ללבנון, ועמם רבים מתושבי הכפר. ב-29 באוקטובר נכבש הכפר על ידי כוחות חטיבת עודד, לאחר הפצצה ממטוסים והרעשה ארטילרית. רוב תושבי הכפר, כ-4,000 עד 5,000 איש, מהם כ-80% מוסלמים, נמלטו ממנו באותו בוקר יחד עם חיל המצב של צבא השחרור הערבי, עוד לפני שחיילי חטיבת עודד נכנסו לכפר, בעוד שמרבית הנוצרים נשארו[9]. בדצמבר נותרו בכפר כ-700 תושבים, מהם כ-600 נוצרים, וביניהם היו גם תושבים שברחו קודם לכן והסתננו בחזרה. עקב קרבת הכפר לגבול רצה צה"ל לפנות ממנו את התושבים שנותרו בו, והופעל לשם כך לחץ על התושבים, אך אלה סירבו להתפנות ונותרו בכפר[11].

הקמת מעלות

מבט על תרשיחא מן הכפר מעיליא

המתיישבים היהודים הראשונים בתרשיחא היו משפחות מעולי רומניה[12][13]. בפברואר ומרץ 1949 התיישבו כ-300 עולים יהודים בבתים הערביים הנטושים, ואילו המשפחות הערביות הפזורות בכפר רוכזו באזור אחד שלו[14]. בספטמבר 1949 היו בתרשיחא פחות מ-1,000 ערבים וכ-130 משפחות יהודיות מעולי רומניה. הסוכנות היהודית חייבה את התושבים היהודים לבצע את כל קניותיהם בצרכניה, אך יהודים רבים העדיפו לקנות תוצרת זולה משכניהם הערבים[15].

בדצמבר 1949 הוכנה תוכנית לגירוש הערבים תושבי מעלות, יחד עם יישובים ערביים נוספים, אך היא לא יצאה לפועל עקב התנגדותם של משה שרת ואליעזר קפלן[16].

תחילה הוגדרה ההתיישבות היהודית כמושב בשם "מעונה"[17]. בשנות ה-50 הקימו חלק מן המתיישבים היהודים פנסיונים קטנים לצורכי תיירות פנים. לאור הקשיים הכלכליים שחוו המתיישבים היהודים במקום, הוחלט ב-1 באוגוסט 1951 לחלקם למתיישבים עירוניים ולמתיישבים חקלאיים. 50 משפחות שהחליטו לעסוק בחקלאות עקרו מתרשיחא והקימו בסמוך את המושב מעונה, ואילו כ-100 משפחות יהודיות שנותרו בתרשיחא כונו בשם "מעונה עירונית"[13][18].

התייחסות רשמית ראשונה לאפשרות הקמת יישוב באתר של היישוב מעלות הופיעה במסמך מ-18 באוקטובר 1950, של האגף לתכנון במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. אף שבמסמך לא נזכרת מעלות בשמה, צורפה אליו מפת האזור המתוכנן להתיישבות. בישיבה מיום 9 במרץ 1952 קבעה ועדת השמות הממשלתית את השם "מעלות" לעיר העתידית, בדומה לכפר הסמוך מעיליא ומכיוון שהעיר תיבנה על מעלות ההרים. בשנת 1953 דובר כבר תכופות על יסוד יישוב יהודי בשם "מעלות" כדי לפתור את מצוקת תושבי מעונה עירונית[19].

בשנות ה-50 הוקמה מעברה בשם "מעברת מעלות" במקום שבו נמצא כיום אזור התעשייה של מעלות.

ידיעה ראשונה בעיתונות על הקמת היישוב היהודי מעלות פורסמה בעיתון דבר ב-3 ביולי 1957‏[20]. היישוב, אשר יושב ב-120 משפחות באותו השבוע, הוקם מזרחית לכפר תרשיחא, כעיירה בעיקר לעולים ממרוקו ורומניה. על פי התוכניות היישוב, אשר הוקם על ידי חברת עמידר במימון משרד השיכון, יועד ל-450 משפחות. בחודש יולי הושלמו כבר 176 יחידות דיור ובניית שאר יחידות הדיור תוכננה להסתיים עד סוף שנת 1957. התושבים הראשונים הגיעו ליישוב מתרשיחא הסמוכה וממעברת מעונה. הבתים הראשונים נבנו סמוך למיקומו הנוכחי של מגרש הכדורגל העירוני, בשטח 54 מ"ר עם שירותים חיצוניים. ב-29 באוקטובר 1959 חוברה מעלות לרשת החשמל בטקס בנוכחות שר המשטרה בכור שטרית[21].

היישוב היהודי בתרשיחא התדלדל מאוד עד לשנות ה-60. תרמו לכך מחסור במקומות תעסוקה והקמת מעלות השכנה.

הקמת רשות משותפת

בשנותיה הראשונות השתייכה מעלות (כמו גם תרשיחא שכנתה) למועצה אזורית מעלה הגליל, אך ועד מקומי ניסה לקדם קבלת מעמד של רשות מקומית ליישוב. ביוני 1960 הוחלט במשרד הפנים להקים מועצה מקומית משותפת ליישובים מעלות, תרשיחא ומעונה[22], אולם החלטה זו לא יצאה אל הפועל. הצעה נוספת הייתה להקים מועצה משותפת למעלות ומעונה[23] אך ההצעה לא התממשה.

ביום 4 באוקטובר 1962 פרסם שר הפנים בקובץ התקנות הכרזה על הקמת מועצה מקומית משותפת מעלות-תרשיחא, ההחלטה הייתה תקפה רטרואקטיבית החל מתחילת אוקטובר. אף לאחר ההכרזה לא קמה המועצה מיד וטקס פתיחת המועצה צוין ב-16 במאי 1963, בבית הספר הממלכתי במעלות, בנוכחות סגן שר הפנים ישראל שלמה בן-מאיר ומכובדים נוספים[24]. בדיווח בעיתון "דבר" על הקמת המועצה, צוין כי היישובים תרשיחא ומעלות "הם מן הנחשלים ביותר על מפת המדינה"[25].

שטח המועצה ערב ההקמה היה 2500 דונם[26]. מספר התושבים לפי מפקד האוכלוסין של 1961 היה במעלות 1658 נפש, במעונה העירונית היו 270 אנשים, בתרשיחא היו 1337 ערבים רובם נוצרים[26].

בעת הקמת המועצה המקומית ישבו במעלות כ-520 משפחות יהודיות, רובן מיוצאי צפון-אפריקה. בתרשיחא ישבו 61 משפחות יהודיות וכ-200 משפחות ערביות. במועצה הראשונה כיהנו 15 חברים, כאשר חמישה מתוכם היו ערבים. לראש המועצה הראשון מונה על ידי ועדה קרואה צמח ששון תושב עכו, אשר נשלח למקום מטעם מפלגת מפא"י, בשנת 1966 הוחלף בלחץ התושבים לאחר שלוש שנות כהונה על ידי אלי בניטה שנבחר בבחירות מקומיות כראש המועצה הראשון במעלות תרשיחא. לסגן ראש המועצה הראשון נבחר מיכאל אליאס מוסא דאוד, מוכתר העדה הקתולית בתרשיחא.

ב-21 בנובמבר 1995 קיבלה מעלות-תרשיחא מעמד של עיר. היישוב משתייך לאשכול רשויות גליל מערבי.

סגירת המעברה

במקביל להקמת העיירה נעשו ניסיונות לסגור את המעברה אבל התהליך לקח כמה שנים. התושבים של המעברה התנגדו לעבור למבני השיכונים שהיו יותר מרווחים. הסיבה העיקרית לסירוב לעבור הייתה התשלום הגבוה יותר שמשלמים בשיכונים מאשר במעברה. בפברואר 1961 דווח על חילוץ משפחות שנתקעו בשיטפון במעברה לפי התיאור באותו זמן נשארו עשר משפחות במעברה[27]. בספטמבר דווח שחוסלה מעברת מעלות ונשארו שלוש משפחות במעברה שדורשות תנאים שהסוכנות היהודית מסרבת להם[28].

אוכלוסייה ודת

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים במעלות-תרשיחא 23,193 תושבים (מקום 102 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.8%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 69.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 9,612 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[29]

במהלך שנות ה-90 הכפילה העיר את אוכלוסייתה עם הגעתם וקליטתם של עולים רבים מחבר המדינות.

מבט על העיר ממזרח

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

מעלות-תרשיחא היא עיר מעורבת. נכון לשנת 2017 הייתה אוכלוסיית העיר מורכבת מן הקבוצות האתניות והדתיות הבאות:

  • יהודים: 66.7%
  • ערבים: 20.7%
    • ערבים-מוסלמים: 10.3%
    • ערבים-נוצרים: 10.1%
    • דרוזים: 0.3%
  • אחרים: 12.6%

החל משנת 1983 ולמשך 31 שנים כיהן כרב העיר הרב יצחק ועקנין, יליד שנת 1932[30]. בדצמבר 2015 נבחר הרב מאיר סייג לאחר תקופה בה לעיר לא היה רב[31].

אקלים

מזג האוויר בחורף קריר וגשום, ולעיתים יורד בעיר שלג. בקיץ חם ונוח עם אחוזי לחות נמוכים יחסית.


אקלים במעלות תרשיחא
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 10 11 13 21 25 28 30 29 28 24 17 11
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 4 5 6 10 13 17 19 19 18 15 10 6

תעסוקה

אחד המפעלים הראשונים שנפתחו במעלות היה מפעל הליטוש "אבני חן" אשר החל לפעול בשנת 1960 והיה בבעלות חברת "תיעוש" של ההסתדרות הכללית[32]. המפעל נפתח אחרי עיכובים שונים[33]. מפעל זה ידע קשיים רבים מעת פתיחתו לאחר שציוד המפעל נקנה ללא התייעצות עם מומחים, המפעל סבל מחוסר בכוח ניהולי מיומן ומאי-סדרים בהנהלת חשבונותיו. לאחר מספר שנות פעילות כושלת, נסגר המפעל ב-1967[34].

בשנת 1965 הוקם מרכז מסחרי ראשון במעלות. במרכז נבנו 21 חנויות, בית קפה, בנק, צרכניה ואולם קולנוע.

במחצית השנייה של שנות ה-60 הוקמו ביישוב מספר מפעלי תעשייה, בניסיון להקל על מצוקת התעסוקה. מצוקה זו גרמה לתחלופת תושבים גבוהה ביותר ובעשר השנים הראשונות לקיומה של מעלות חלפו בה כ-20,000 תושבים, בעוד שבמחצית 1968 התגוררו במקום כ-5,000 תושבים בלבד, ואילו כמחצית מכוח העבודה הועסקו בעבודות יזומות[35]. בין המפעלים שנפתחו היו: מפעל "גנור" (מאוחר יותר שינה שמו ל"גיבור מעלות") אשר החל בייצור גרבי מכנס, פריט לבוש אופנתי באותם הימים. מפעל זה היה הגדול במעלות ובשנות ה-70 העסיק כ-200 פועלים. עוד נפתחו מפעל "מ.ג.ט." למוצרי נירוסטה, מפעל "טלרד" לייצור טלפונים ומרכזות ומפעל תע"ש מעלות.

בשנת 1968 נפתח ביישוב בית הבראה של קופת חולים כללית. מעסיקים גדולים נוספים היו קק"ל שהעסיקה פועלי ייעור, ומחצבות אבן וסיד.

בשנות השישים האבטלה בעיירה הייתה גבוהה. יגאל אלון שר העבודה שלח מכתב למשרד ראש הממשלה ב-8 בפברואר 1963 הוא תיאר שיש אבטלה כרונית והיעדר מקורות תעסוקה. הוא לקח על עצמו את האחריות לדאוג להשפיע על משרדים ממשלתיים להשקיע במעלות. אלון טוען שהמקום פחות מתאים למפעלים וצריך לראות אותו בתור מרכז נופש ותיירות[36]. דווח שאנשים ממעלות שמקבלים עבודה בנהריה עוזבים את מעלות בעקבות סגירת 'מפעל אבני חן'. יש תיאור של עשרות בני נוער מסתובבים ברחובות יושבים בבתי קפה ועושים מעשי השחתה בעיר כי אין עבודה[37].

העבודות היזומות

רוב העבודה בשנים הראשונות הייתה עבודת דחק. עבודת הדחק גרמה לשביתות ולעימותים אלימים, אחת לכמה חודשים פרצה שביתה בנוגע לתנאי העבודה. קק"ל סיפקו את רוב עבודות דחק בעיקר בתחום נטיעת יערות[38].

ב15 אוקטובר 1961 פרצה שביתה על רקע דרישה של פועלי ייעור שמועסקים על ידי קק"ל להפחתה במכסות הבורות היומית שהם היו צריכים לחפור. קבוצה של 30 פועלים חסמה את היציאה של המשאיות לשטח העבודה ושאר הקבוצה (כ-400 אנשים)הצטרפה לשביתה[39]. ב-18 באוקטובר נעצרו שלושה פועלים בחשד להסתה לשביתה ולאיומים[40]. באותו יום הוכרזה שביתה כללית בעיירה והיא כללה שביתה של מוסדות החינוך, פועלי בניין של סולל בונה ועובדי המועצה האזורית. מזכיר המועצה בצלאל דהן הותקף בזמן שניסה ללכת לעבוד[41]. השובתים איימו שאם לא יקשיבו לדרישות שלהם הם יעלו לירושלים וישבתו רעב מול הכנסת[42]. ב-25 באוקטובר דווח שהושג הסדר בין השובתים לאל"ם יצחק פונדק מנכ"ל משרד העבודה. לפי ההסכם חלק מהפועלים יעברו הכשרה בקורס כריה בתמנע חלק אחר יישלח לעובדה במפעל בנהריה. בנוסף הוחלט שוועדה תגיע לבדוק את עניין המכסות של חפירת הבורות[43]. לשר המשטרה בכור שלום שטרית הוגשה שאילתה בכנסת בנוגע למעצרים הרבים ופציעת מפגינים על ידי המשטרה. שר המשטרה השיב שכוחות המשטרה נרגמו באבנים ונפצעו קצינים וסמלים הוא טען שהמשטרה התנהגה באיפוק גם שהם הותקפו. הוא ציין בנוסף שהשופט שהרשיע את העצורים והתנהגות המשטרה הייתה למופת[44].

אירועים ביטחוניים

בניין ישיבת מעלות

ב-15 במאי 1974 התרחש ביישוב "אסון מעלות", אירוע טרור שבמהלכו נרצחו 22 תלמידי בית-ספר תיכון, זוג מתושבי המקום ובנם הפעוט וחייל צה"ל. בשנת 1975, בעקבות אסון מעלות, הוקמה ביישוב ישיבת מעלות, ישיבת הסדר השייכת למרכז ישיבות בני עקיבא. בשבת, 13 בינואר 1979 חדרה חוליה של שלושה מחבלים לבית ההבראה במעלות, לאחר שחצו את הגבול מלבנון. חיילי צה"ל ששהו בבית ההבראה הצליחו להרוג את חברי החוליה בטרם הצליחו לפגוע באורחי בית ההבראה. על פעולה זו זכה אחד החיילים לעיטור המופת[45].

בשנת 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה הופגזה העיר בלמעלה מ-600 רקטות קטיושה. אחת הקטיושות פגעה באזור תרשיחא, וגרמה למותם של שלושה נערים[46].

חינוך

בשנים הראשונות של מעלות היו שלושה בתי ספר- ממלכתי, ממלכתי דתי וחרדי.

בית הספר החרדי הוקם בשנת 1956 על ידי קבוצת הורים מתרשיחא שביקשו להקים לילדיהם בית ספר שיהיה שייך לזרם העצמאי. בית הספר נסגר ונפתח מספר פעמים בשנות פעילותו, בשנת 1959 דווח שבית הספר נפתח מחדש ואמורים ללמוד בו 200 תלמידים מיישובי הגליל המערבי[47]. בשנת 1959 בית הספר מנה תשע כיתות ו-278 תלמידים[48]. בדיונים שנערכו בשנים 1961–1962 נקבע שאין מספיק תנאים בשביל לאשר את המשך פעילות בית הספר ואם הליקויים לא יתוקנו אי אפשר יהיה להמשיך בפעילות בבית הספר[49]. בשנת 1962 דווח שבית הספר נסגר והתלמידים פוזרו בבית הספר הממלכתי ובית הספר הממלכתי דתי[50].

בית הספר הממלכתי דתי- התחיל בתרשיחא ועבר בהמשך למעברת מעלות, בשנת 1958 המוסד קיבל אישור רשמי ממשרד החינוך[51], בהמשך הוא עבר למבנה קבוע בתוך העיירה. בית הספר היה בית ספר אזורי לתושבי מועצת מעלה הגליל. בית הספר מנה בהתחלה שמונה כיתות.

בית הספר הממלכתי-בית הספר הממלכתי נפתח בשנת 1958 בתור בית ספר אזורי לילדי מעלות מעברת מעלות, מעונה, תרשיחא היהודית עין יעקב, חוסן ופקיעין. בית הספר הוכר באותה שנה באופן רשמי[52]

בין בתי הספר הממלכתי דתי לבית הספר החרדי היו עימותים בעיקר על רישום תלמידים לכיתות. יש עדויות משנת 1959 על תהליך הרישום בין בית הספר הממלכתי לבית הספר הממלכתי דתי העדויות מתארות ניסיונות שכנוע של נציגים ממפלגות שונות להירשם לבית ספר שלהם. בחלק מהמקרים התהליך נעשה תוך כדי ניצול אי ידיעת השפה העברית של ההורים שבאו לרשום את ילדיהם[53].

בשנת 1963 חלוקת התלמידים במערכת החינוך בעיירה הייתה כדהלן-בית ספר הממלכתי 350 תלמידים, בית הספר הממלכתי דתי 250 תלמידים, גן ילדים ממלכתי 50 ילדים וגן של ארגון אמהות עובדות של ההסתדרות 50 ילדים[54].

בשנות השישים נפתח מרכז כפרי שנועד לתת השכלה יסודית לתושבי המושבים במועצה שעלו חסרי השכלה בסיסית, המרכז נועד ללמד 60 אנשים[55].

בשנת 1975 הוקם בעיר סניף של תנועת הנוער עזרא. הסניף פעל כ-6 שנים ואז הועבר לתנועת הנוער בני עקיבא. התנועה עוסקת בפיתוח תרבות הפנאי של צעירי מעלות, בקידום המנהיגות בקרב בני הנוער ובפעילויות חינוכיות בלתי פורמליות בעיר.

משנות ה-80 ועד היום פועל בעיר מרכז לימודי שדה (מל"ש) של החברה להגנת הטבע. המל"ש פועל הן בחינוך הפורמלי בהדרכת טיולים ושיעורי חינוך סביבתי, והן בחינוך הבלתי פורמלי בהפעלת תנועת נוער של החברה להגנת הטבע, חוגי מנהיגות בקידום הנוער, פעילויות בבית החם לנערה ועוד. במל"ש פועלים מתנדבי שנת שירות, שירות לאומי, מורות חיילות, וחיילי נח"ל בפרק המשימה הלאומית.

בשנת 2010 חודש בעיר שבט הצופים. השבט נפתח מחדש על ידי קומונת מתנדבי שנת שירות בגרעין רעים. השבט עוסק בפעילויות חינוכיות חברתיות בעיר, בחיזוק המנהיגות הצעירה, חיזוק פעילות הנוער ועוד.

תרבות ופנאי בעיר

בניין היכל התרבות לאומנויות הבמה

החל משנת 1991 נערך במעלות-תרשיחא פסטיבל/סימפוזיון "אבן בגליל". האירוע נערך פעם אחת בשנה בדרך כלל בחול המועד פסח. הפסטיבל מארח פסלים מפורסמים ממדינות שונות המגיעים לעיר ומפסלים לאורך כל הפסטיבל. בסיום הפסטיבל מוצבים הפסלים השונים ברחבי העיר.

החל משנת 2002 מתקיים בעיר בחופש הגדול "פסטיבל התנ"ך". בפסטיבל- מספרי סיפורים, דוכני יצירה, הצגות ומופעים. בשנותיו הראשונות עסק הפסטיבל בחומשי התורה ולאחר מכן בנושאים שונים כמו המים בתנ"ך, חמש מגילות וארץ ישראל.

בשנת 2011 נחנך בעיר היכל תרבות ובאוגוסט 2012 נפתח קניון.

ראשי הרשות המקומית והעיר

בניין העירייה
מס' ראש המועצה מספר קדנציות משך הכהונה
1 צמח ששון 1 1963–1966
2 אלי בניטה 1 1966–1969
3 רוברט ראובן[56][57] 1 1969–1971
4 אלי בן-יעקב[57] 1 1971–1976
5 שלמה בוחבוט 11 1976–2018
6 ארקדי פומרנץ 1 2018–2024
7 מוטי בן דוד 1 (מכהן) 2024-

ערים תאומות

למעלות שש ערים תאומות[58]:

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מעלות-תרשיחא בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  3. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  4. ^ ויקטור גרן, כרך ז': הגליל (ב), תרגום: חיים בן־עמרם, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל, ירושלים: יד יצחק בן־צבי, תשמ"ז, עמ' 34
  5. ^ The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology
  6. ^ Tarshiha Mukhtars Promise Support, פלסטיין פוסט, 25 בספטמבר 1939
  7. ^ Troops and R.A.F. Engage Band: Soldier Wounded in Trashiha Encounter, פלסטיין פוסט, 5 בספטמבר 1939
  8. ^ החלום היהודי של פקיעין, באתר ישראל היום, 3 באפריל 2015
  9. ^ 9.0 9.1 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עם עובד, 1991, עמוד 304–305
  10. ^ היהודים פרצו למבואות תרשיחה, המשקיף, 19 באוקטובר 1948
  11. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עם עובד, 1991, עמ' 319–321.
  12. ^ רומנית בתרשיחה, חרות, 4 במרץ 1949
    החיים בתרשיחא, קול העם, 15 במאי 1949
    מדוע נמנע לילדי תרשיחא חינוך דתי, דבר, 15 ביוני 1949
  13. ^ 13.0 13.1 ערביי תרשיחה דוברים רומנית, דבר, 30 באפריל 1954
  14. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 320.
  15. ^ חברי הכנסת ש. מיקוניס ות. טובי, קול העם, 15 בספטמבר 1949
  16. ^ חורפיש הייתה בתכנית המגורשים מישראל, באתר "פורטל הכרמל והצפון", ‏9 באוקטובר 2017
  17. ^ ותיקים במעונה, דבר, 14 בספטמבר 1949
  18. ^ מפת האזור עליה מסומן המושב החקלאי 'מעונה', הישוב 'תרשיחא (מעונה)', ממזרח לו 'מעלות' ומצפון 'מעברה', 1959, באתר אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  19. ^ מכתב מיום 7.9.53 מאת "ועד מקומי - מעונה עירונית" לשרה גולדה מאירסון. בספר "מעלות-תרשיחא, אגדה של מקום", עמ' 24
  20. ^ ישוב חדש בשם "מעלות" הוקם סמוך לתרשיחה, דבר, 3 ביולי 1957
  21. ^ חשמל בעיירת העולים מעלות, דבר, 30 באוקטובר 1959
  22. ^ מועצה מקומית בגליל, דבר, 15 ביוני 1960
  23. ^ מעלות, ירושלים, באתר ארכיון המדינה עמוד 264
  24. ^ עמןד 88–101 בחירות ומינויים - מעלות-תרשיחא., באתר ארכיון המדינה
  25. ^ יואל דרויש, מועצה מקומית יהודית-ערבית תוקם היום בתרשיחה-מעלות, דבר, 16 במאי 1963
  26. ^ 26.0 26.1 תשובה לוועדת הפנים נמסרה על ידי הממשל 28.1.62, בחירות ומינויים - מעלות-תרשיחא., באתר ארכיון המדינה עמוד 185
  27. ^ חולצו משיטפון במעברה, דבר, 15 בפברואר 1961, 15 בפברואר 1961
  28. ^ רודולף הנשל, חוסלה מעברת מעלות בגליל, דבר, 8 בספטמבר 1961, 8 בספטמבר 1961
  29. ^ פרופיל מעלות-תרשיחא באתר הלמ"ס
  30. ^ הרב יצחק ועקנין, באתר של עיריית מעלות
  31. ^ חיים לב, הרב מאיר סייג נבחר לרבה של מעלות, באתר ערוץ 7, 10 בדצמבר 2015
  32. ^ ניהול כושל ומיכון מיושן גרמו להפסדי "אבני חן", דבר, 17 באפריל 1967
  33. ^ "אבני חן" בע"מ מעלות, באתר ארכיון המדינה
  34. ^ סופר דבר, הנהלת "תיעוש" סגרה את מפעל "אבני חן" במעלות, דבר, 8 בפברואר 1967, 8 בפברואר 1967
  35. ^ שיפור ניכר בתעסוקה באזורי-הפיתוח, דבר, 27 ביוני 1968
  36. ^ מועצה אזורית - מעלה הגליל, באתר ארכיון המדינה עמוד 28
  37. ^ יואל דרויש, מעלות, דבר, 6 במרץ 1963, 6 במרץ 1963
  38. ^ מכתב מההסתדרות למשרד העבודה, 26.5.59, ארכיון המדינה ISA-moital-DepDirEmployment-000zfuz https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b0717068003562f/File/0b07170680feda4c עמוד 511
  39. ^ 400 פועלי ייעור שובתים במעלות, הצופה 16 באוקטובר 1961
  40. ^ נעצרו פועלי יעוד שובתים, חירות 19 באוקטובר 1961
  41. ^ מזכיר העיירה מעלות הוכה ונפצע ע״י שובתים מתנגדים לשיטת קבלנות בעבודת קהק״ל, הארץ 19 באוקטובר 1961
  42. ^ שובתי מעלות מאיימים לעלות לירושלים ולהכריז שביתת רעב ליד הכנסת, עמנואל הראובני הבקר 23 באוקטובר 1961
  43. ^ חוסל המשבר בעיירה מעלות, הצופה 25 באוקטובר 1961
  44. ^ הישיבה השלושים-ושש של הכנסת החמישית, 28.11.1961, ארכיון המדינה דברי ימי הכנסת, ISA-Knesset-Knesset-001mqvs https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b0717068001a3a7/File/0b07170688b113b6/Item/0907170688b11cdb
  45. ^ סמל יצחק רביבו, באתר הגבורה
  46. ^ חגי עינב ואחיה ראב"ד, הרוגי הרקטות: חזרו לעכו, ונהרגו למחרת, באתר ynet, 3 באוגוסט 2006
  47. ^ במערכה למען החנוך הדתי, שערים 29 בספטמבר 1959
  48. ^ מכתב ממועצה אזורית מעלה הגליל לגברת ח. אסאו מחוז הצפון חיפה משרד החינוך והתרבות, 18.9.59, ארכיון המדינה- ISA-education-education-000i6ne https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b071706800171a7/File/0b071706809b5d5c עמוד 70
  49. ^ מכתב מא. רותם למנהל החינוך העצמאי 3.3.1961 ארכיון המדינה- ISA-education-education-000i6ne https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b071706800171a7/File/0b071706809b5d5c עמוד 28
  50. ^ פוזרו תלמידי בית הספר העצמאי במעלות, הצופה 6 בספטמבר 1962
  51. ^ מכתב מ ש. עדיאל לגברת אסיאו 10.3.58 ארכיון המדינה- ISA-education-education-000fh5p https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b071706800171a7/File/0b071706808c04e5 עמוד 205
  52. ^ מכתב מש. עדיאל לי. שוחט מפקח מחוז צפון 14.10.58 ארכיון המדינה- ISA-education-education-000hwh6 https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b071706800171a7/File/0b0717068099bee2 עמוד 259
  53. ^ רישום ילדים בעיירת עולים, הארץ 10 ביולי 1959
  54. ^ ישוב העולים מעלות, ארכיון המדינה- ISA-MOIN-InteriorLocalgov-000gb7u https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b071706800251ff/File/0b0717068090be07 עמוד 80
  55. ^ מרכז להשכלה נפתח בעיירה מעלות, למרחב 6 בדצמבר 1961
  56. ^ נסיון לחזור על מעשה ה"כלנתריזם" במעלות, מעריב, 30 במרץ 1970
  57. ^ 57.0 57.1 חילופי גברי במועצת מעלות־תרשיחה, דבר, 5 בדצמבר 1971
  58. ^ הערים התאומות של מעלות


דגל ישראל
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולן • נפת צפת • נפת עכו • נפת כנרת • נפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאן • טבריה • טמרה • יקנעם עילית • כרמיאל • מגדל העמק • מעלות-תרשיחא • נהריה • נוף הגליל • נצרת • סח'נין • עכו • עפולה • עראבה • צפת • קריית שמונה • שפרעם • מע'אר
מועצות מקומיות אבו סנאן • אכסאל • אעבלין • בועיינה-נוג'ידאת • בוקעאתא • ביר אל-מכסור • בית ג'ן • בסמת טבעון • בענה • ג'דיידה-מכר • ג'וליס • ג'ש (גוש חלב) • דבורייה • דיר חנא • דיר אל-אסד • זרזיר • חורפיש • חצור הגלילית • טובא-זנגרייה • טורעאן • יאנוח-ג'ת • יבנאל • יסוד המעלה • יפיע • ירכא • כאבול • כאוכב אבו אל-היג'א • כסרא-סמיע • כעביה-טבאש-חג'אג'רה • כפר ורדים • כפר יאסיף • כפר כמא • כפר כנא • כפר מנדא • כפר תבור • מג'ד אל-כרום • מג'דל שמס • מגדל • מזרעה • מטולה • מסעדה • מעיליא • משהד • נחף • סאג'ור • ע'ג'ר • עיילבון • עילוט • עין מאהל • עין קנייא • פסוטה • פקיעין • קצרין • ראמה • ראש פינה • ריינה • רמת ישי • שבלי - אום אל-גנם • שלומי • שעב
מועצות אזוריות אל-בטוף • בוסתאן אל-מרג' • גולן • הגלבוע • הגליל העליון • הגליל התחתון • מבואות החרמון • מגידו • מטה אשר • מעלה יוסף • מרום הגליל • משגב • עמק הירדן • עמק המעיינות • עמק יזרעאל
מועצה מקומית תעשייתית מגדל תפן
יישובים לשעבר אבוקה • אחוזת נפתלי • אתגר • גבעות זייד • מחנה ישראל • שייח' בראק
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38444051מעלות-תרשיחא

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מעלות-תרשיחא&oldid=2692439"