ישראל שלמה בן-מאיר

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל שלמה בן-מאיר
Israel Shlomo Benmeir 14-01-1966.jpg
ישראל שלמה בן-מאיר, 1966
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1950
מקום קבורה בית הקברות הר הזיתים, ירושלים
השכלה ישיבת רבי יצחק אלחנן, ישיבה יוניברסיטי, אוניברסיטת ניו יורק
סיעה המזרחי, חזית דתית לאומית, מפד"ל
חבר הכנסת
תקופת כהונה 4 באוגוסט 1952 - 4 באפריל 1971 (18 שנים)
כנסות 2 - 7
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ה-5
תקופת כהונה 17 בנובמבר 1969 - 4 באפריל 1971 (שנה ו-19 שבועות)
הקודם בתפקיד יצחק רפאל
הבא בתפקיד יוסף גולדשמידט
תפקידים בולטים
פירוט

הרב ד"ר ישראל שלמה בן מאיר (לשעבר רוזנברג) (13 באוגוסט 19104 באפריל 1971) היה חבר הכנסת וסגן שר בממשלות ישראל.

טרם העלייה לישראל

בן מאיר נולד בוורשה שבפולין בשנת 1910 כישראל שלמה רוזנברג, לרב מאיר יהושע רוזנברג, בנו של הרב יהודה יודל רוזנברג. בצעירותו עבר לארצות הברית, שם למד בישיבת רבי יצחק אלחנן, בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת ניו יורק. הוא מוסמך לרבנות, ובעל תואר דוקטור למשפטים.

בין השנים 19371941 היה חבר הדירקטוריון של קק"ל ושל קרן היסוד בארצות הברית. עד שנת 1940 עבד כעורך דין בניו יורק, ומאותה השנה ועד 1950 כיהן כרב קהילת הרטפורד שבקונטיקט.

היה פעיל בתנועת המזרחי בארצות הברית, וכיהן כחבר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בארצות הברית ובקנדה.

עלה לישראל בשנת 1950, ובאותה השנה כיהן כיושב ראש העולמי של תנועת המזרחי.

פעילות פרלמנטרית

בן מאיר נכנס לכנסת כחבר הכנסת השנייה מטעם סיעת המזרחי, עם פטירתו של השר דוד צבי פנקס (14 באוגוסט 1952), וכיהן בה ברציפות כ-19 שנים, עד יום פטירתו. בן מאיר היה מראשי הפעילים למיזוג המזרחי והפועל המזרחי לסיעה אחת – המפד"ל, בסוף שנת 1955. בכנסת השביעית כיהן כיושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט.

כיהן מספר פעמים כסגן שר במשרדי הממשלה השונים, כאשר מעליו כיהן בכל הפעמים כשר חברו לסיעה, חיים משה שפירא. הוא כיהן כסגן שר במשרדים הבאים:

נוסף על תפקידיו הפרלמנטריים כיהן כיו"ר המועצה הארצית של המזרחי, וכיו"ר הלשכה הפוליטית של המפד"ל. במאי 1960 הוסמך כעורך דין[1].

ישראל שלמה בן מאיר נפטר ב-4 באפריל 1971.

ילדיו הם ד"ר יהודה בן-מאיר, שהחליפו בכהונה כחבר הכנסת עם פטירתו, והרב יהושע בן-מאיר, מייסד וראש ישיבת ההסדר שבות ישראל באפרת שבגוש עציון ואשת החינוך שושנה פט.

הסרת חסינותו

במרכז הנואם ישראל יצחק גרינץ בחנוכת בית כנסת בכפר סיטרין. באמצע סגן שר הפנים ישראל שלמה בן-מאירי משמאל הרב מרדכי פוגלמן רבה של קריית מוצקין

מאז נבחר לחבר כנסת נשמעו רינונים נגדו על עבירות כלכליות שביצע לכאורה, בהם האשמתו שהיה מעורב בהברחת שעונים במסווה של קופסאות בשר כשר[2][3]. בשנת 1953 בדקו אנשי היחידה הכלכלית של המשטרה ויחידת חקירה של משרד המסחר והתעשייה את הטענות ולא מצאו חומר מספיק להאשמה. אולם הרינונים נמשכו ובין השאר פורסמו האשמות נגד בן מאיר על ידי מלכיאל גרינוולד. במהלך משפטו של גרינוולד על האשמותיו נגד ישראל קסטנר אף העלה עורך דינו, שמואל תמיר, את הטענה שקסטנר הציע לטשטש האשמות נגד רוזנברג על הברחת בשר תמורת השתקת ההאשמות של גרינוולד נגדו[4]. באביב של 1954 ביקשו אנשי שורת המתנדבים לפרסם כרוז עם האשמות נגד בן מאיר. אולם כאשר ראו את פעולתו הנחרצת של היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן נגד שלמה לורנץ פנו למזכירו של ראש הממשלה אשר הפנה אותם אל היועץ המשפטי לממשלה. לאור החומר שמסרו לו אנשי שורת המתנדבים, הורה כהן במאי 1954, על פתיחת החקירה מחדש ואנשי המשטרה פשטו על משרדי המזרחי בבית מאיר בירושלים[5].

לבן מאיר, שכיהן אז כסגן שר הסעד, נודע הדבר מפרסום בידיעות אחרונות. הוא הגיב למחרת מעל בימת הכנסת, טען שמדובר בעלילה, דרש שהמשטרה תמצה את החקירה כדי לטהר את שמו והודיע שהוא משעה את עצמו מתפקידו עד סיום החקירה[6]. החקירה נמשכה מספר חודשים ורוזנברג התלונן על הסחבת בניהול החקירה[7] ואף דרש לחזור לתפקידו כסגן שר לאור הסחבת[8]. בסופו של דבר החקירה העלתה מעט מאוד, אולם לגבי מקרה אחד של העברת תרומה משווייץ לישראל לאחד מהמוסדות הקשורים למזרחי טען היועץ המשפטי שיש להעמיד את בן מאיר לדין ועל כן ביקש להסיר את חסינותו. בן מאיר הסכים להסרת חסינותו והיא הוסרה ללא מתנגדים. מקרהו של בן מאיר הובא בפני שופט חוקר שבדק את הראיות וזיכה את בן מאיר באומרו שהיועץ המשפטי לא הביא ראיות לעבירה[9], לאור סתירות שנמצאו בעדותו של העד הראשי מרדכי נורוק, אף הוא ח"כ מהמזרחי.

כאשר החוק שונה, בוטל התפקיד של שופט חוקר לבדיקה האם יש להגיש כתב אישום, נטען שהחוק שונה בגלל המבוכה שנגרמה ליועץ המשפטי במקרהו של בן מאיר.

הנצחתו

לאחר מותו של בן מאיר, יסדה המפד"ל פרס על שמו: פרס בן מאיר - לעידוד המחקר של המשפט העברי. הפרס חולק מדי שנה לאורך שנות השבעים והשמונים על מחקרים מצטיינים בנושא. בין הזוכים בפרס: פרופ' מנחם אלון ופרופ' שמואל שילה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0