מג'ד אל-כרום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מג'ד אל-כרום
בניין המועצה המקומית ב-2016
שם בערבית مجد الكروم
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה סלים סליבי
גובה ממוצע[1] ‎242 מטר
סוג יישוב יישוב 10,000‏–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 15,305 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 137
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-4.0% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 1,651 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 141
תחום שיפוט[2] 9,270 דונם
    - דירוג ארצי 141
32°55′16″N 35°15′16″E / 32.9212030255398°N 35.2544760126808°E / 32.9212030255398; 35.2544760126808
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[3]
3 מתוך 10
    - דירוג ארצי 183
מדד ג'יני
לשנת 2019[2]
0.3606
    - דירוג ארצי 226
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.7%
גילאי 5 - 9 8.3%
גילאי 10 - 14 9.7%
גילאי 15 - 19 10.2%
גילאי 20 - 29 18.7%
גילאי 30 - 44 19.7%
גילאי 45 - 59 16.2%
גילאי 60 - 64 3.4%
גילאי 65 ומעלה 6.1%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 12
–  יסודיים 8
–  על-יסודיים 8
תלמידים 3,858
 –  יסודי 1,900
 –  על-יסודי 1,958
מספר כיתות 178
ממוצע תלמידים לכיתה 27.5
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל מג'ד אל-כרום נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
אתר המועצה

מַגְ'ד אֶל-כֻּר֫וּםערבית: مَجْد الْكُرُوم, בתעתיק מדויק: מג'ד אלכרום,[4] הגייה נפוצה: מַזְ'ד לֶכְּר֫וּם. בתרגום לעברית: תפארת הכרמים). היא מועצה מקומית ערבית-מוסלמית במחוז הצפון בישראל, השוכנת בבקעת בית הכרם, צפונית-מערבית לכרמיאל ודרומית-מערבית לבענה. ב-1964 הוכרז הכפר כמועצה מקומית.[5] ראש מועצת מג'ד אל-כרום הנוכחי הוא סלים סליבי.

גאוגרפיה

היישוב ממוקם בעיקרו בצדו הצפוני של כביש 85. שכונה אחת של היישוב, ד'יל אל-מסיל, נמצאת מדרום לכביש 85.

היסטוריה

בחפירות באזור מג'ד אל-כרום התגלה יישוב עתיק. חלק מהחוקרים מזהים אותו כ"בית הכרם" המוזכר במשנה ובתלמוד.[6]

בתקופת דאהר אל-עומר ובנו עלי, שהיה מושל הגליל, נבנתה חומה סביב הכפר ובה מגדלי שמירה. כאשר עלי ניסה למרוד באחמד אל-ג'זאר הגיע האחרון בראש צבא למג'ד אל-כרום וכבש אותה.

בשנת 1896 תואר הכפר על ידי נוסע יהודי:[7]

"הכפר מג'דל כרום עולה באשרו על כפרים הרבה הודות לכרמיו הרבים, כשבעת אלפים עצי זית, כאלפים עצי תאנה והרבה עצי פרי שונים ימצא שמה. לפני הכפר ישתרעו גני זרע הטאבאק, ואחריו ימשכו שדי תבואותיו המלאים בר. בתי הכפר יפים ומשוחים בסיד, אף כי נבנו בלי סדר כטעם הערבים. בו מעין גדול ובאר אבן בנויה עליו, גם חנות, גם בית מלון לעוברים ושבים היהודים ימצא שם."

על-פי מפקד האוכלוסין של 1922, נמנו בכפר 885 תושבים מוסלמים-סונים, 3 מוסלמים-מתואלים וערבי-נוצרי אחד.[8][9]

בימי המרד הערבי הגדול היו באזור הכפר התקפות רבות כנגד יהודים ובריטים, ובאזור חנו כנופיות.[10] ליד הכפר היו מספר התקפות כנגד העובדים והציוד שלהם שעבדו בסלילת כביש עכו צפת,[11] כנגד הנוסעים בדרך[12] וכן כנגד תחנת המשטרה של הכפר.[13]

במדינת ישראל

במהלך מלחמת העצמאות הגנה על הכפר יחידה של צבא ההצלה הערבי. בליל 29 באוקטובר 1948, במהלך "מבצע חירם", נסוגו אנשי צבא ההצלה ללבנון ועמם יצאו מהכפר כשליש מתושביו. ב-30 באוקטובר הכפר נכבש. על פי חקירה של אנשי האו"ם, ב-5 בנובמבר ציוותה יחידת צה"ל על התושבים להתאסף במרכז הכפר, ודרשה מהמוח'תאר שימסור את כל כלי הנשק של הכפר. המוח'תאר טען כי אין נשק בכפר, ובעקבות זאת לקחו החיילים חמישה מצעירי הכפר והוציאו אותם להורג ביריות.[14] לאחר מכן נערך חיפוש בכפר, שבמהלכו נהרגו עוד שני גברים ושתי נשים, ובתים רבים נבזזו. עשרות משפחות נטשו את הכפר וברחו ללבנון. בית המוח'תאר פוצץ ולפנות ערב עזבה יחידת הצבא את המקום.[14] לטענת עאדל מנאע החיילים בכפר פגעו בנשים.[15] מתושבי הכפר נלקחו גם מאות ראשי צאן. בני מוריס מצטט דו"ח של קצין או"ם המייחס זאת ליחידת צבא,[14] ובעיתונות נטען בשם המשטרה שהשודדים היו דרוזים.[16]

ברישום התושבים תש"ט, ב-8 בנובמבר 1948, נמנו בכפר פחות מ-200 תושבים. במאי 1949 הגיע מספר התושבים בכפר ל-2,000–3,000.[17] בכפר התיישבו גם פליטים מן הכפרים שעב ואל-בירווה.[דרוש מקור] בנובמבר 1949 גרשו שלטונות ישראל 200 מסתננים שנמצאו במג'דל כרום ושעב.[18] במאי 1950 הוחל בחלוקת תעודות זהות לתושבי הכפר שהביאו אישורים שהיו בכפר בעת מפקד האוכלוסין בנובמבר 1948.[19] בסוף אוגוסט 1950 הטיל צה"ל עוצר על הכפר למשך 8 ימים.[20] במהלך שנת 1951 הוציא בג"ץ מספר פעמים צו על תנאי המורה לשר הפנים לנמק מדוע לא יינתנו לתושבים במג'ד אל-כרום תעודות זהות.[21] בחלק מהמקרים נפסק שיש לתת לפונים תעודות זהות.[22] לגבי מקרים אחרים טען פרקליט המדינה שהבקשות מבוססות על עדויות מזויפות.[23] במקרים אחרים נדונו מבקשים על ניסיון לקבל תעודת זהות במרמה.[24]

באוגוסט 1952 הוטל עוצר על הכפר ונעשו בו סריקות.[25]

בתחילת 1961 הוקמה ביישוב מרפאה של קופת חולים.[26] בשנת 1963 חובר היישוב לרשת החשמל הארצית.[27]

בראשית ימי מדינת ישראל שויך הכפר למועצה אזורית נעמן (בימינו חלק ממועצה אזורית מטה אשר). לפחות חלק מתושבי מג'ד אל-כרום התנגדו לשיוך זה, בטענה שאינם מקבלים מהמועצה כל שירותים ודרשו להוציאם מתחומה. פנייתם לבג"ץ נדחתה.[28] בשנת 1964 הוקמה מועצה מקומית ביישוב.[5]

בין 1964 ל-2003 הייתה מג'ד אל-כרום מועצה מקומית בעלת שטח שיפוט של 9,000 דונם. בשנת 1983 הורחב שטח השיפוט של המועצה.[29]

בשנת 2003 אוחדו הרשויות המקומיות בענה, דיר אל-אסד ומג'ד אל-כרום תחת מועצה מקומית מאוחדת בשם שגור.[30] בשנת 2005 הוכרז היישוב המאוחד כעיר. בנובמבר 2008 אישרה הכנסת חוק המבטל את האיחוד, החל מ-1 בדצמבר 2008, ומשיב את המצב לקדמותו.[31] בבחירות חדשות למועצות המקומיות הנפרדות שהתקיימו ב-18 באוגוסט 2009, נקבע כי יש צורך בסיבוב שני על מנת להכריע בין המתמודדים. מוחמד מנאע נבחר לראשות המועצה המקומית. תושבי מג'ד אל-כרום עוסקים בעיקר בתעשייה קלה, מסחר ושירותים לכלי רכב. שיעור המועסקים בחקלאות, בעיקר זיתים וגידולי שדה, נמוך יחסית לממוצע בקרב ערביי ישראל,[32] כיוון שרוב האדמה בסביבת היישוב אינה ראויה לעיבוד.[33]

במהלך מלחמת לבנון השנייה ספגה מג'ד אל-כרום מטחי קטיושות כשאר יישובי הצפון, ושניים מתושביה נהרגו ב-4 באוגוסט 2006 מנפילת קטיושה.

ב-25 באוקטובר 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל, נהרגו שני תושבים ושבעה נפצעו כתוצאה מפגיעת רסיסים ממטח רקטות מלבנון.[34]

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים במג'ד אל-כרום 15,305 תושבים (מקום 137 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-4.0%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 77.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 7,403 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[35]

תושבי מג'ד אל-כרום הם מוסלמים, אך רובם לא אדוקים.[36]

גלריית תמונות

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  3. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  4. ^ זהו שינוי ערבי של השם "מג'דל כרום" [1]
  5. ^ 5.0 5.1 מועצה ממונה תוקם, דבר, 21 באוקטובר 1964
  6. ^ Avi-Yonah, Michael (1976). "Gazetteer of Roman Palestine". Qedem. 5: 38. ISSN 0333-5844.
  7. ^ הדרך מעכו לצפת, המליץ, 14 בפברואר 1896
  8. ^ מפקד האוכלוסין 1922, מחוז עכו, עמוד 37
  9. ^ זאב וילנאי, הכביש החדש עכו-צפת, הארץ, 9 בינואר 1928
  10. ^ 50 לסטים נהרגו בהתנגשות עם הצבא, הבוקר, 19 באוגוסט 1938
  11. ^ נדקר משגיח יהודי של מחלקת עבודות ציבוריות, דואר היום, 26 במאי 1936
    נלחמים לא ביהודים אלא בממשלה, דבר, 28 באוגוסט 1936
  12. ^ מרחץ דמים איום ומזעזע בדרך עכו-צפת, הבוקר, 29 במרץ 1938
    הודעות רשמיות, הארץ, 21 במרץ 1939
  13. ^ הכנופיות פעילות בצפון, הארץ, 21 בפברואר 1938
    הותקפה תחנת המשטרה במג'דל כרום, הבוקר, 14 ביוני 1938
    יריות, פצצות, חבלות, הארץ, 3 ביולי 1938
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 303–304.
  15. ^ עאדל מנאע, "נכבה והישרדות: סיפורם של הפלסטינים שנותרו בחיפה ובגליל, 1948–1956", מכון ואן ליר, 2017, הקשרי עיון
  16. ^ נשדד צאן רב מכפר ערבי, קול העם, 22 בדצמבר 1948
  17. ^ מ. הלך, שלוש רבבות ערבים חזרו לגליל, יום יום, 16 במאי 1949
  18. ^ מסתננים גנבו צנורות מים בנגב, מעריב, 9 בנובמבר 1949
  19. ^ מצב רוחו של הפקיד קובע את גורל התושב בשטחי הממשל הצבאי, קול העם, 18 במאי 1950
  20. ^ הוסר המצור מעל מגדל־כרום, קול העם, 5 בספטמבר 1950
  21. ^ צו על תנאי בדבר תעודות זהות לערבים, חרות, 16 במרץ 1951
    תביעות בסיטונות לתעודות־זהות לערבים, חרות, 29 באוגוסט 1951
    בוטל צע"ת לטובת 23 ערבים, חרות, 28 בספטמבר 1951
  22. ^ נידון הטרור המפא"י לקראת הבחירות, קול העם, 11 ביולי 1951
  23. ^ מוכתר מג'דל כרום נעצר על עדות כוזבת, הארץ, 5 באוקטובר 1951
  24. ^ נידונו על הוצאת תעודות במירמה, הארץ, 11 בספטמבר 1952
  25. ^ חיפושים וסריקות בכפר מג'דל כרום, הארץ, 26 באוגוסט 1952
  26. ^ כפרים רדומים קמים לתחיה, דבר, 3 בפברואר 1961
  27. ^ צעדים לזירוז אספקת חשמל, דבר, 14 בנובמבר 1962
  28. ^ נדחתה תביעת ערביי מג'דל כרום להפרידם מעל המועצה האזורית, חרות, 29 ביולי 1955
  29. ^ מוחמד חליליה, ראשי המגזר הערבי מרוצים מהרחבת תחומי ישוביהם, דבר, 14 ביוני 1983
  30. ^ חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004) (מס' 2), התשס"ג-2003
  31. ^ חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל כרום, דיר אל אסד ובענה), התשס"ט-2008, ס"ח 2193 מיום 19.11.2008
  32. ^ ופא אליאס, השפעת דפוסי הפעילות היומית על תאונות דרכים: חקרי אירוע ליישובים נעקפים, חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת התואר דוקטור לפילוסופיה בטכניון, ינואר 2008, עמ' 49
  33. ^ יואל דר, מג'דל כרום שוב עלתה לכותרות, דבר, 18 בינואר 1970
  34. ^ אלי אשכנזי‏, נקבע מותם של שני הפצועים במטח לעבר מג'ד אל-כרום, באתר וואלה!‏, 25 באוקטובר 2024
  35. ^ פרופיל מג'ד אל-כרום באתר הלמ"ס
  36. ^ ופא אליאס, השפעת דפוסי הפעילות היומית על תאונות דרכים: חקרי אירוע ליישובים נעקפים, חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת התואר דוקטור לפילוסופיה בטכניון, ינואר 2008, עמ' 47


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39893121מג'ד אל-כרום