הואיל ויכול לנתקו
במשפט העברי, הואיל ויכול לנתקו היא סברא האומרת, כי כאשר אדם אוחז חפץ בצורה חלקית, אך בכוח אחיזה חלקית זו יש לו שליטה מוחלטת על כל החפץ, כך שהוא יכול למשוך את כל החפץ לרשותו, נחשב הדבר כאילו החפץ ברשותו.
המקור בתלמוד
במסכת בבא מציעא רצה האמורא רבי אבהו לומר, כי המגביה חפץ בצורה חלקית, והחלק השני מוגבה על ידי אדם אחר - דבר הגורם בעייתיות בקניין הגבהה אותו הוא מבקש ליישם (שכן קניין הגבהה הוא מעשה קניין הנגרם על ידי שמורה ומראה כי החפץ הנקנה הוא בשליטתו וברשותו), ניתן לומר כי הקניין חל אף על פי שחציו השני הוא ביד אחר, מכיוון שהוא יכול לנתקו מאחיזת האחר במשיכה קלה, כך שאין אחיזת האחר גורמת בעייתיות בקניינו.
הגמרא, מגיעה למסקנא, כי הלכה זו של רבי אבהו אינה נכונה כלל ואולי אף לא אמרה מעולם, שכן כאשר חפץ מסוים מוגבה בחלקו השני ביד אחר, נמצא שאין לפנינו כלל מעשה הגבהה, כי מהותו של מעשה הגבהה הוא שכולו יהיה מוגבה מהמקום האחר בו הוא היה; ואילו כאן, חלקו עדיין נמצא ועומד ביד השני האוחזו. למרות זאת, פוסק הרמב"ם, כי מהגמרא ניתן להסיק ש"יכול לנתקו" היא סברא נכונה מצד עצמה ובכוחה להסיר את הבעייתיות שבאחיזת האחר מצד היותה מורה על החיסרון בבעלותו, שהרי "יכול לנתקו" אומר כי בכוחו להסיר את אחיזת האחר מהחפץ בקלות ואם כן כל החפץ למעשה ברשותו, אלא שבקניין הגבהה יש בעיה צדדית אחרת, והיא החיסרון שבעצם קניין ההגבהה, שהרי חפץ שנמצא ביד אחר אינו מוגבה כלל.
פסק הרמב"ם
על פי את פוסק הרמב"ם, כלל בהלכות קניין חליפין. כאשר אדם מקנה לחבירו בגד כדי לקנות תחתיו דבר אחר - שזה הוא מהות קניין החליפין, גם אם הקונה אינו אוחז את הבגד לחלוטין, כך שהוא לא לגמרי ברשותו, אם הוא יכול לנתקו - די בכך[1].
פסק חכמי התוספות
חכמי התוספות[2] חלוקים על הרמב"ם, והם סבורים של "יכול לנתקו" אין כל משמעות הלכתית. על פי זה הם פוסקים הלכה כזו: אדם הקונה חפץ בקניין משיכה, ומכניס אותו לרשותו, ואדם אחר אוחז בחפץ בצורה שהוא יכול לנתקו, אין אחיזת האחר מפריעה לקניינו של האדם הקונה את החפץ, שכן כשם ש"יכול לנתקו", אינה מחשיבה את החפץ ברשותו של האוחז, כך היא לא יכולה להפריע לאדם אחר לקנות את החפץ.
במקום אחר פוסקת הגמרא, כי אדם הנותן לאשתו גט, ולאחר שנתן את הגט בידה לשם גירושין, הוא אוחז עדיין את הגט בצורה שהוא יכול לנתקו מידה, היא לא מגורשת, שכן על הגט להיות ”ספר כריתות” - כלומר ספר ומסמך הכורת אותה ממנו לחלוטין, ואם היא עדיין קשורה אליו בשעת נתינת הגט, אין הגט נחשב ל"ספר כריתות".
הערות שוליים
- ^ על פי הסבר הקצות החושן.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ל"ג עמוד ב'.
הואיל ויכול לנתקו26232775