קברי צדיקים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קבר התנא רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה
קבר רבי יהושע דסכנין ואשתו בסכנין

קברי צדיקים הם מקומות קבורתם (או מקומות המזוהים כמקומות קבורתם, בעקבות מסורות מאוחרות) של יהודים (בעיקר רבנים) הנחשבים דמויות מופת. סביב קברי צדיקים מתקיימת עלייה לרגל, הילולה תפילה בזכות הצדיק, כגון לזיווג ופרנסה, על ידי המאמינים בכוחו וקדושתו של הצדיק הקבור שם, יש מקיימים גם "השתטחות על הקבר" בתפילה.

רקע היסטורי

פנים קבר שמעון הצדיק בירושלים, בל"ג בעומר תשע"ד
קבר הרמח"ל בבית מעון שבטבריה עילית

התפלה בקברי הצדיקים הייתה קיימת לאורך כל הדורות. מסורות חז"ל מצביעות על קיומה של תופעה זו כבר בתקופת התנ"ך: כאשר מכרו את יוסף למצרים חלף בדרכו על קבר רחל אמו והתפלל שם לה'[1]. כמו כן, יעקב אבינו כבר חזה לפני פטירתו שעתידים בניו להתפלל בקברה של רחל[2]. העלייה לקברי צדיקים בזמן התנ"ך מוזכרת גם בגמרא[3], שם מסופר שבעת שליחותם של שנים עשר המרגלים, הלך כלב בן יפונה לחברון כדי להתפלל בקברי האבות במערת המכפלה. בתקופת התלמוד מסופר, כי קברו של האמורא רב היה משמש כמקום סגולה, כאשר היו נוטלים ממנו עפר לריפוי קדחת[דרוש מקור]. ביטויים רבים לעלייה לקברי צדיקים בספרות הרבנית ניתן לראות החל במאה ה-11.

בתקופת הגלות, קברי הקדושים הידועים בארץ ישראל היו קברי האבות במערת המכפלה, קבר רחל, קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, קבר רבי מאיר בעל הנס, ועוד. ספר "חיי הנביאים" שבספרים החיצוניים מספר על קבריהם של יותר מעשרים נביאים. תיאורי הקברים השונים והאגדות שנרקמו סביבם, מהווים ענף עיקרי של ספרות הנוסעים, ואף בספרי תעמולה של שד"רים שונים. בגולה היו מאות קברי קדושים - במזרח אירופה ובמרכזה, בצפון אפריקה, בהודו, בבוכרה ועוד.

קברי הקדושים נחלקים לשניים:

התפשטותה של הקבלה, והחסידות לאחריה, תרמה רבות לתפלה וכן להשתטחות על קברי הצדיקים, והתחברו תפילות ו"ייחודים" רבים המותאמים לאמירה על כל קבר וקבר. האר"י זיהה מקומות רבים בגליל כקברי צדיקים, בעיקר של תנאים ואמוראים, אך גם של אישים מהתנ"ך. רבים מזיהוייו היו על מקומות שכבר היתה מסורת העממית, אך אישורו גרם להעצמתה של זו. רשימה של כל זיהויו הוספה על ידי רבי שמואל ויטאל, בנו של רבי חיים ויטאל, ל"ספר הגלגולים".

רבי עובדיה מברטנורא סיפר על קבר שמואל הנביא:

אמנם לא ראיתי ולא שמעתי שנעשה אות או מופת במקום ההוא שיהיה בו שינוי מנהגו של עולם לבד מה שאומרים שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר או בנדבה שהתנדבו במקום ההוא או בתפילה שהתפללו שם נענו וכל אלה דברים שאין להם הכרע[4].

לקברי צדיקים נהגו לעלות ביום פטירת הצדיק או בל"ג בעומר, שהפך ליום הילולה כללי. כמו כן, עלייה לקברי צדיקים התקיימה לרגל בקשה מיוחדת, כגון בריאות, פרנסה ונדירת נדר, ורווחה בעיקר בעתות משבר ומצוקה, למשל בעת עצירת גשמים או מגפות. מלבד התפלה עצמה רבים גם מדליקים נרות לעילוי נשמה, מניחים אבן ואף משתטחים על הקבר. יש טובלים במים הנמצאים בסמיכות לקבר, כותבים פתקים ותוחבים בין אבני הקבר (ומהם תולים בדים על אילנות הנטועים ליד ציון הקבר).

בצפת של המאה ה-16, שהתפתח בה מרכז חשוב של מקובלים, התפתח רבות גם עלייה לקברי הצדיקים. המקובלים ייחסו לתפילה בקברים כוחות נסתרים וחשיבות רבה בפתרון סודות הקבלה, והייתה חשיבות קבלית מיוחדת לקברי הצדיקים הידועים רק למתי מעט. מועדי ביקור מרכזיים היו בערב ראש חודש ובחמישה עשר בחודש. לעומת זאת בראשי חודשים עצמם, בימים טובים ובשבתות, לא עלו לקברי צדיקים, כיוון שהאמינו שבמועדים הללו נשמות הצדיקים עולות למעלה.

אוהל על קבר צדיק

פעמים רבות מוקם מעל קבר צדיק אוהל, שהוא מעין מאוזוליאום, המשמש לציון חשיבות האישיות הקבורה במקום. לעיתים נבנה אוהל אחד עבור נפטרים אחדים. השימוש הרגיל במושג הוא עבור קברי אדמו"רים, אם כי המסורת של בניית מבנים על קברי צדיקים מצויה הרבה שנים קודם לתנועת החסידות, כמו בקבר רחל או במערת המכפלה.

תפילה על קבר יחידני

קיימות גם תופעות של אדם העולה לקבר של קרוב משפחה (אב וכדומה) כדי להשתטח על קברו בתפילה. דוגמה מובהקת לכך היא האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון, שהיה נוהג באורח קבע לעלות לקברו של חמיו, הרב יוסף יצחק שניאורסון, שבו ראה אב רוחני. מכתבים רבים של האדמו"ר כתשובה לבקשות עזרה כללו את המשפט "אזכיר על הציון"; כלומר, ציונו של חמיו.

התאולוגיה של העלייה לקבר הצדיק

קברי שמעיה ואבטליון בגוש חלב, מסורת זיהוי מימי הביניים
מערת הקבר המיוחסת לרבי יהודה בן בבא, בין אושא לשפרעם

עם השנים הוצעו כמה הסברים לעלייה לקברי הצדיקים. רבי יצחק אברבנאל הסביר: בבוא המתפלל אל קבר הצדיק הוא מראה שהוא חשוב לפני האל כמת.

בספר הזוהר וכן במדרש[5] נאמר על הצדיקים שאין הם מטמאים במותם (בניגוד לעמדת הגמרא), ומייחס חשיבות רבה לעלייה לקבר הצדיק. על פי הזוהר, העולה לקבר מתקשר עם נשמת הצדיק, וכך מתעלה[6]. גם במדרש מובאת אמירה מעין זו[7], אך בעלי התוספות דוחים אותה מהלכה[8]. רוב הפוסקים לא קיבלו דין זה להלכה, ואף היה מי שכתב ש"תלמיד טועה" כתב את הנאמר בזוהר.[דרוש מקור] עם זאת, נשאר מקור זה כאסמכתא רוחנית לגדולתו של הצדיק גם במותו.

גם יום מותו של צדיק, שבמסורת התלמודית מהווה יום אבל, קיבל על פי הזוהר משמעות הפוכה, כאשר שם מדובר על יום מיתתו של רבי שמעון בן יוחאי כיום שמחה גדולה ("הילולא"), על כך שהתעלה סוף-סוף מהחיים הגשמיים לחיים רוחניים בגן עדן. בעקבות זאת התפתח הרעיון שגם יום השנה של רבי שמעון בן יוחאי הוא יום שמחה, ומכאן התגלגל רעיון זה ליום מותם של כלל הצדיקים. הרב אברהם קוסמן סבור שרעיון זה נוצר עקב טעות העתקה: רבי חיים ויטאל כתב על ל"ג בעומר שהוא "יום שמחת רשב"י" (כאשר ייתכן שהכוונה היא ליום שבו "נסמך רשב"י" או שמחה מסיבה אחרת). עקב קיצור המעתיקים ל"יום שמ'", פוענח בטעות הקיצור ל"יום שמת רשב"י"[9]. כך או כך, המנהג לשמוח ביום השנה לפטירת צדיק הפך לנפוץ ביותר (על אף שגם לו התנגדו בתוקף פוסקים רבים), ואומץ על ידי החסידות וזרמים קבליים אחרים; כאשר חלק חשוב מהמנהג באותו יום הוא העלייה לקבר.

ההתנגדות לעלייה לקברי צדיקים

פוסקים רבים לאורך ההיסטוריה, הביעו התנגדות לעלייה לקברי צדיקים. היו שחששו מגלישה לעבודה זרה או דרישה אל המתים, על ידי הפיכת הצדיק למטרת התפילה, והיו אף שהצביעו על תופעות כאלה שהתרחשו בפועל. היו שראו בכך חלק מאמונות מאגיות אחרות, שהתורה שוללת באופן כללי. אחרים הצביעו על כך שעל פי ההלכה קברים, גם של צדיקים, מטמאים, וראו בכך ביטוי רעיוני לכך שיש להתרחק מן המתים.

וכך כתוב בתלמוד הירושלמי במסכת שקלים[10]: ”רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם הם זכרונם”, ועל פי זה פסק הרמב"ם[11]: ”ומציינין את הקברות, ובונין נפש על הקבר; והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן - דבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות”.

אמנם, היו שהבינו את "ביקור הקברות" האסור באופן שונה לגמרי, של בדיקה האם הנקבר אינו חי עדיין וכדומה. סיוע לכך ניתן למצוא בדברי הרמב"ם עצמו, המספר באיגרת שכתב לאחר ביקורו בארץ ישראל, שביקר גם במערת המכפלה והתפלל שם[12].

גם בקרב חכמי הקבלה מצינו הסתייגות מעלייה לקברי צדיקים, וכך כותב רבי חיים ויטאל[13]: ”:גם אפילו השתטחות על שום צדיק, אפילו שלא יהיה בבית הקברות, יש פחד וסכנה שלא יתדבקו הנגעים של עצמו אשר תמיד הולכים סביבו, אשר עליהם נאמר יפול מצדך אלף”.

רבי יואל טייטלבוים האדמו"ר מסאטמר, שהיה מתנגד חריף לציונות, בספר "על הגאולה ועל התמורה" שפרסם לאחר מלחמת ששת הימים ניסה להיאבק בהתלהבות הדתית שנלוותה לניצחון הישראלי הסוחף, והתייחס גם לעלייה לקברי צדיקים באתרים שנכבשו באותה מלחמה. לדבריו, אין לעלות לקבר צדיק דווקא משום שספר הזוהר מייחס לפרקטיקה הזו משמעות כה גדולה, ורק אדם צדיק וקדוש ראוי לכך.

כמו כן, רבים בציבור הדתי לאומי מביעים התנגדות לנסיעה לקברי צדיקים בחוץ לארץ (כגון קבר רבי נחמן מברסלב), וכורכים את הבעיה ההלכתית של יציאה מארץ ישראל.

הרב יובל שרלו, העלה ביקורת אודות נסיעת אנשי עסקים שאינם שומרי תורה ומצוות לביקור בקברי צדיקים בחוץ לארץ:

”...נסיעה זו אינה מחייבת אותם דבר - לא בשינוי נאמנותם להלכה האישית ולא בניהול עסקיהם על יסודות הצדקה והמשפט; הם תורמים לחצרו של רב צדיק סכום מסוים של כסף; הם נאלצים לסבול טיסה לכמה שעות ולומר כמה דברי תפילה. זה הכל.
וראו מה הם מקבלים בתמורה: הם מקבלים ייעוץ א-לוהי והכרעה בענייני עסקיהם; הם מקבלים תחושה עמוקה של התקשרות לאמונה, שהלוא הם אמרו דברי תפילה על קברי צדיקים... הם מצליחים לגרום לכך שהא-לוהים עובד כביכול אצלם, ומעתה והלאה דרכם העסקית סלולה לפניהם. לא כדאי?... האם לא זו ההגדרה של עבודה זרה?”[14].

יש מוסרים בשם הרב שלמה זלמן אוירבך, שהשיב לבחור-ישיבה שביקש רשות לנסוע בתקופת הלימודים לקברי צדיקים בצפון, במילים אלו: ”בשביל להתפלל על קברי צדיקים יש צורך לנסוע עד הגליל? כשאני מרגיש צורך להתפלל על קברי צדיקים אני הולך להר הרצל, לקברי החיילים שנפלו על קידוש השם”[15].

ביקור קברי צדיקים בימינו

חצר קבר הרשב"י, ל"ג בעומר תשע"ז
קבר רבי מאיר בעל הנס על רקע טבריה והכנרת
מתחם קברו של רבי אבדימי דמן חיפה בחיפה
קבר הבאבא סאלי בנתיבות

החל משנות ה-70 ישנה עלייה מתמדת בהשתתפות בהילולות בקברי הצדיקים. ההילולות הגדולות נערכות בקבר הרשב"י בהר מירון, בקבר הבאבא סאלי בנתיבות ובקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה. לאורך השנים, האחראי על קברי הצדיקים היה משרד הדתות. בשנת 1950 נוסדה "האגודה למען המקומות הקדושים בארץ ישראל", ומטרתה הייתה לזהות ולשפץ קברי צדיקים. שרי הדתות בשנות ה-90 עשו רבות למען הגדלת מספר קברי הצדיקים המוכרים, וראו בהם יעד מסחרי-תיירותי חשוב. קברי צדיקים אחדים הוכרזו כמקומות קדושים בהתאם לחוק השמירה על המקומות הקדושים: קבר רבי עובדיה מברטנורא, קבר זכריה, קבר הרמב"ם, קבר רבי שמעון בר יוחאי וקברי רבי יוסי ורבי יהושע בן חנניה. בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] משרד התיירות מהווה גם הוא גורם פעיל בפעילות סביב קברי צדיקים, לאחר שקברניטי המשרד זיהו את הפוטנציאל המסחרי-תיירותי הגלום בו[16]. בדור האחרון הוקמו עמותות רבות המטפלות בקברי צדיקים, ובהן "העמותה לפיתוח מקומות קדושים", ההקדש הספרדי, וה"עמותה להנצחת הרב חיים חורי". כן עוסקות בכך רשויות מקומיות דוגמת המועצה האזורית מרום הגליל.

התמיכה הממסדית היא פועל יוצא גם של התמיכה "מלמטה", שבאה לידי ביטוי ברצונם של המוני יהודים מסורתיים ודתיים, ברובם מזרחים [דרוש מקור] (במיוחד מקרב יהדות צפון אפריקה), בהסדרתן ובשימורן של קברי הצדיקים. התסיסה של פרקטיקה זו של הדת העממית באה לאחר שני עשורים (שנות ה-50 וה-60), שבהם הייתה מגמה של ביזור וירידה בהילולות הקדושים של יהודי צפון אפריקה. יארצייט למותם של הצדיקים לא נעלם באותן שנים אלא התקיים בהילולות צנועות בבתי הכנסת השכונתיים או בסעודות משפחתיות.

הפריחה של הילולות בקברי הצדיקים בישראל באה לידי ביטוי בכמה אופנים:

  • השתלבות של יהודי צפון אפריקה בהילולות ארצישראליות מסורתיות - ההילולה על קבר רשב"י במירון והילולת רבי מאיר בעל הנס בטבריה. ההילולה במירון הפכה עם השנים להילולה הגדולה ביותר בישראל ואחת הגדולות בעולם, עם השתתפות של מאות אלפי חוגגים.
  • קהילה מקומית המעודדת עליה לקבר הצדיק הטמון בשטחה. דוגמאות לכך הן הילולת חוני המעגל ביום העצמאות על הקבר בחצור הגלילית; הילולת רבן גמליאל ביבנה, המתקיימת בי"ח בסיוון. תאריך זה הוא יום פטירתו של רבי ישראל אבו חצירא[17], הקבור באלג'יריה, ומי שחידש את ההילולה היה יושב ראש המועצה המקומית של יבנה, שהיה חתנו של אותו צדיק; קברה של רחל, אשת רבי עקיבא, המזוהה בטבריה, ועוד.
  • סביב צדיקים שנפטרו במאה האחרונה, ובראשם הבבא סאלי, שנפטר ב-1984. במתחם קברו מתקיימת מדי שנה ההילולה השנייה בגודלה בישראל, וכן הרב חיים חורי, "הצדיק של באר שבע"; הרב משה פינטו הקבור באשדוד; סביב קברם של אדמו"רים דוגמת קברו של הרבי מבעלז, בחלקת האדמו"רים בהר המנוחות, ועוד.
  • חלומות על אודות צדיקים שחיו בצפון אפריקה, והעברה סמלית שלהם לארץ ישראל. מדובר ב"אמרגני קדושים" אשר לאחר סדרה של חלומות על אודות צדיק מסוים ש"ננטש" בגולה, החלו לייסד פולחני צדיקים. המקרה המפורסם ביותר הוא של "בית רבי דוד ומשה" בצפת. צדיקים נוספים הם רבי אברהם אאוריוור (מואלין דד) בבית שאן, רבי מכלוף בין יוסף אבו חצירא בקריית גת, רבי דויד בן ברוך באור עקיבא, ועוד[דרושה הבהרה].
  • אתרים קדושים הקשורים למסורות עממיות, שהתגלו בשנים אלו. המפורסם מבין אתרים אלו נקרא "פתחו של גן עדן", בבית שאן, המיוחס לאליהו הנביא. מקומות נוספים הם ביתו של רבי שמעון בר יוחאי בירוחם, וקברו של ישעיהו הנביא בנחל דישון[18].
  • צדיקים שהועברו לקבורה מחודשת בישראל, בעיקר מצפון אפריקה. המקרים המפורסמים ביותר הם של ארבעת צדיקי משפחת פינטו, שנקברו בקריית מלאכי. הדבר נעשה ביוזמתו של הרב חיים פינטו, רבה של קריית מלאכי באותה עת. גם סביב קבר הצדיק משטפנשט הקבור בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב גוברת עליה המונית.
  • קברי צדיקים המסוגלים לדבר מסוים במיוחד: למשל, קברו של יונתן בן עוזיאל בעמוקה, המסוגל לזיווגים ולחשוכי ילדים; קבר הרמב"ם, המסוגל לרפואה, ועוד[19].
  • גילויים של קברי צדיקים, שאף על פי שיש לגביהם מסורות אסלאמיות מוצקות ביותר, בדורות האחרונים מתקשרת לגביהם מסורת יהודית. למשל, קברים של בני יעקב: קבר לוי (נבי תארי, ליד כפר סירקין), קבר גד (נבי גנדה, ברחובות), קבר ראובן (נבי רובין, בחולות פלמחים) ועוד. הזיהוי של קברי אבות האומה הוא זיהוי פונטי בעיקרו, על אף שלעיתים מקום הקבר רחוק ממקום הפעילות המתואר על פי המסורת. תהליך גילוי הקברים מתבצע כך: ראשית ישנן עדויות היסטוריות בודדות ומעומעמות (וגם זה לא תמיד), ולפעמים ישנה גם "התגלות" לאנשים מסוימים בדבר הזיהוי של הקבר. התגלות זו מביאה איתה קבוצה קטנה של מתפללים, כאשר עם הזמן השמועה עוברת מפה לאוזן ומביאה איתה זרם מתפללים דק. זרם מתפללים זה מעודד גורמים פרטיים לעבודות ניקוי ואחזקה, וזה מצדו גורם לזרימה גדולה יותר של אנשים למקום. בשלב זה מתבצעות עבודות תחזוקה גדולות יותר, הכוללות העברת צינור מים, ריהוט, חניה וכיוצא בזה, כאשר אט-אט זוכה המקום להכרה של עמותות וגורמים רשמיים.

בשנים האחרונות מתרחבת התופעה של טיולים מאורגנים לקברי צדיקים בגליל. הנסיעה מתקיימת לעיתים בלילה, כאשר במהלך הטיול מבקרים במספר קברי צדיקים.

פעמים רבות נכללת עלייה לקברי צדיקים בפולין ובשאר אירופה המזרחית כחלק ממסעות של בתי ספר וקבוצות למחנות ההשמדה שם. המסע, על שני חלקיו, מהווה כך חוויה רוחנית בעוצמה חזקה ביותר.

קברי צדיקים ביהודה ושומרון

קבר כלב בן יפונה בתמנת חרס שבשומרון
הילולה בקבר שמואל הנביא

כעשרים ושלושה קברים הנמצאים בשטחי יהודה ושומרון מיוחסים לדמויות מקראיות.

עשרה מהקברים נמצאים באזור השומרון, כשהקדום שבהם הוא קבר יוסף מתקופת האבות. רוב הקברים מתוארכים לתקופת ההתנחלות, והמאוחר ביותר הוא קבר שמואל הנביא המתוארך לתקופת השופטים. באזור לא נמצא כל קבר מתקופת בית ראשון, אף על פי שהמקום היה מיושב על ידי יהודים. אחת הסיבות לכך היא שבאותה תקופה חשובי העם נקברו בירושלים, כגון ירמיהו שבמקור היה מענתות.

באזור יהודה נמצאים 13 קברים, ורובם מתוארכים לתקופת שלפני בית המקדש הראשון. הבולטים שבהם הם מערת המכפלה וקבר רחל. הקבר היחיד מימי בית ראשון הוא קבר עמוס, שמת במאה ה-8 לפנה"ס. עד כה[דרושה הבהרה] לא נמצאו קברים מהתקופה שלאחר ימי בית שני, אף על פי שהאזור היה מרכז העם היהודי מאז ועד סוף מרד בר כוכבא. בעקבות המרד הצטמצמה האוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון, וכתוצאה מכך אבדה המסורת ולא ידוע על קברי צדיקים מתקופת התנאים, האמוראים ולאחריהם שמה.

מיקומי הקברים נלקחו בחשבון במסגרת ההסכמים שבין ישראל לרשות הפלסטינית. לדוגמה, הגבול שורטט כך שקבר רחל יישאר בשטח ישראל, ואילו בהסכם אוסלו נקבע כי קבר יוסף והישיבה שבמתחמו יישארו בשליטת ישראל, למרות העברת שכם לידי הרשות. עם זאת, אף על פי שקבר אבנר בן נר מצוי בשליטה ישראלית, ניתן להיכנס אליו רק במשך עשרה ימים בשנה. רוב הקברים נמצאים בשליטה מלאה של צה"ל, המתיר ליהודים להיכנס אליהם באופן חופשי. מיעוט מהקברים מצוי בשטח הפלסטיני, ובזמן שישראלים מבקרים בהם נערך צה"ל לספק אבטחה נרחבת.

באזור פועלות מספר עמותות המעודדות עלייה לקברי הצדיקים.

קברי צדיקים בחוץ לארץ

קבר רבי נחמן מברסלב באומן, מסורת העלייה לרגל שנתקלה בקשיים לאורך כל התקופה הסובייטית, חודשה בסוף המאה ה-20

קברי צדיקים הנמצאים מחוץ לארץ ישראל, במקומות פטירתם של הצדיקים בגולה, מהווים אף הם מוקד עלייה לרגל. דוגמאות אחדות:

רבי אלימלך מליז'נסק מנהיג חסידי בדור השלישי לחסידות, מכונה גם רבם של האדמו"רים מאחר שרוב גדול של שושלות החסידים והאדמו"רים בני הדור הרביעי בחסידות יצאו מתלמידיו. כבר עם פטירתו בכ"א באדר ה'תקמ"ז, החלה נהירה מכל קצוות מזרח ומרכז אירופה להשתטח על ציונו שבליז'נסק. הדבר נבע מההבטחה שהשתמרה על פי המסורת, כי מי שיפקוד את קברו לא ייפטר מהעולם בטרם שיחזור בתשובה.
רבי נחמן מברסלב חפץ תחילה להיקבר בארץ ישראל, אך הוא ציין לחסידיו כי מחשש שלא יעלו רבים על קברו, הוא מעדיף להיטמן באוקראינה. לפני מותו עבר רבי נחמן להתגורר בעיר אומן בהדגישו: "אומן מקום טוב להיקבר בו", הסיבה לכך נעוצה בבית העלמין הישן של העיר בו נקברו שלושים אלף קדושי אומן שנרצחו בפרעות ת"ח ות"ט. לפני פטירתו ציווה רבי נחמן את בתו ואת תלמידו רבי נתן מברסלב שיבואו על ציונו בראש השנה. הוא גם הבטיח בפני שני עדים כי מי שיבוא אל ציונו ייתן פרוטה לצדקה ויאמר את עשרת פרקי התהילים של התיקון הכללי, הוא ישתדל לאורך ולרוחב (כלשונו) בעולם האמת להצילו משאול תחתית. בימי חייו נהגו החסידים להתקהל אצל רבי נחמן בשלושה תאריכים: ראש השנה, שבת חנוכה, וחג השבועות. בשנים האחרונות מתקיים "קיבוץ" גם בראש חודש ניסן (יום ההולדת של רבי נחמן).
אוהל חב"ד לובביץ', מעל קבריהם של רבי יוסף יצחק שניאורסון ורבי מנחם מנדל שניאורסון
קברם של שני אדמו"רי חסידות חב"ד רבי יוסף יצחק שניאורסון וחתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון, נמצא באוהל שבבית העלמין מונטיפיורי, השוכן ברובע קווינס שבניו יורק. האוהל שנבנה על קברו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, היה מקום התפילה היחיד מחוץ לבית מדרשו אליו נהג רבי מנחם מנדל להגיע בכל עת מצוא. לאחר פטירתו הפך המקום למוקד עלייה לרגל במשך כל ימות השנה. במקום נבנתה גם ישיבה של חסידי חב"ד והאתר הומה אדם במשך כל שעות היממה. לשיאה מגיעה העלייה לרגל בג' בתמוז, יום השנה לפטירת רבי מנחם מנדל שניאורסון, במהלך יום זה עוברים אלפי יהודים[20] מכל רחבי העולם לתפילה קצרה בציון, המנותבת על ידי סדרנים המטפלים בתור הארוך המשתרך על פני קילומטרים רבים.
רבי ישעי'לה מקרעסטיר היה תלמידו ומשמשו של רבי צבי הירש מליסקא לאחר פטירת רבו הוכתר לאדמו"ר בעיירתו קרעסטיר עד לפטירתו בשנת תרפ"ד, נודע כמכניס אורח בסדר גודל מוסדי, פעם אף התבטא: "ישנם צדיקים העוסקים ברזין דרזין" (הכוונה לנסתרות) "ואני עוסק בלשובע ולא לרזון". סביב קברו ובביתו התפתחו מפעלי הכנסת אורחים הפועלים 24 שעות ביממה.

כמו כן בשנים האחרונות החלו להתפתח סביב קברי הצדיקים במזרח אירופה בנייני הכנסת אורחים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אברהם שטאל, "העלייה לקברי קדושים בישראל ובעמים", אריאל י"ח (117–118), 1996, עמ' 14–22.
  • יורם בילו, "פולחן ומקום קדוש בדת האזרחית ובדת העממית בישראל", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי 19-20, 1997, עמ' 65–84.
  • צבי אילן, קברי צדיקים בארץ ישראל, הוצאת כנה, 1997.
  • רבקה גונן (עורכת), אל קברי צדיקים: עליות לקברים והילולות בישראל, ידיעות אחרונות: ספרי חמד, 1998.
  • אברהם ששון, "התהליך העממי של התקדשות קברים בישראל", כיוונים חדשים 4, 2001, עמ' 153–170.
  • יורם בילו, שושביני הקדושים: חולמים מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2005.
  • ישראל גליס, מדריך כרטא - קברי צדיקים בארץ ישראל: תהלים, סגולות, תפילות, הוצאת כרטא, 2005.
  • צבי גילת, קברי צדיקים - האנשים, המקומות, הסיפורים, האגדות, הוצאת מפה, 2005.
  • צבי גילת, מדריך מפה לקברי צדיקים, הוצאת מפה, 2008.
  • הרב משה הלל, מקום קברות הצדיקים מכתב יד מהרח"ו, מקבציאל, כרך לה (תשס"ט), עמ' תקכט-תקמב.
  • הרב זאביק הראל, מסע התעוררות, תשע"ד - ספר העוסק בקברות צדיקים באוקראינה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קברי צדיקים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ספר הישר, פרשת וישב.
  2. ^ כמובא ברש"י (בראשית מח ז) שאמר יעקב ליוסף שלא יתרעם עליו שקבר לאמו באמצע הדרך, משום שעל פי דבור ד' קברה שם, כדי שכשיגלה נבוזראדן את עם ישראל אזי יעברו דרך קברה ותצא רחל ותבקש עליהם רחמים.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ד עמוד ב'.
  4. ^ מאיטליה לירושלים - אגרותיו של ר' עובדיה מברטנורא מארץ ישראל, מהדורת אברהם דוד ומנחם עמנואל הרטום, רמת-גן, תשנ"ז, עמ' 85 -84
  5. ^ מדרש אגדה אמור נ"ב "...אבל למת מצווה לצדיקים ולחכמים אין להם טומאה..."
  6. ^ על פרשת וישלח, קסא, א.
  7. ^ מדרש משלי ט.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף קי"ד עמוד א', בפסקה מהו.
  9. ^ רבי חיים יוסף דוד אזולאי, מראית העין, ליקוטים, סימן ח. ראו גם הרב יעקב משה הלל, "בעניין לשונות שאר תלמידי האר"י ז"ל שבשמונה שערים, ורשימתם", בתוך מקבציאל, כח, ירושלים, תש"ס, עמ' שסט.
  10. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ב', הלכה ה'
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ד', הלכה ד'
  12. ^ מופיע בספר חרדים, הלכות תשובה פרק ג' - ובאגרות הרמב"ם, מהדורת שילת עמ' רכ"ה
  13. ^ שער היחודים סוף פרק ד
  14. ^ הרב יובל שרלו, על נסיעת אנשי עסקים לקברי צדיקים, עבודה זרה ומה שביניהם, אתר ישיבת פתח תקווה.
  15. ^ בשם הרב ישראל מאיר לאו; מתוך ספרו של הרב י"צ רימון, הלכה ממקורה - צבא (תש"ע); וכן בגרסה מעט שונה אצל הרב יוסף אליהו, אורו של עולם (תשס"ג) עמ' 380
  16. ^ עירית רוזנבלום, האם תוכנית הבראה לקברי צדיקים תעלה את מספר התיירים?, באתר הארץ, 2.7.2006
  17. ^ אין הכוונה לבבא סאלי
  18. ^ חלק ממקומות אלו אין להם מסורת או תיעוד מנוסעים קדמוניים, כך שיש לקחת זאת בערבון מוגבל
  19. ^ אין לראות בהמכלול מקור לדברים, אלא כל אחד ינהג לפי רבותיו
  20. ^ חצות היום של ג' תמוז אלפים - נקבצו באוהל הקדוש, באתר שטורעם.נט

23141642קברי צדיקים ביהדות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קברי_צדיקים&oldid=2639399"