ליז'נסק
 | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 פודקרפאטי |
| מחוז | ליז'נסק |
| ראש העיר | תדיאוש אלכסנדר טרבץ' |
| תאריך ייסוד | 1397 |
| שטח | 20.29 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 14,127 (2008) |
| ‑ צפיפות | 697.8 נפש לקמ"ר (2008) |
| קואורדינטות | 50°16′N 22°25′E / 50.267°N 22.417°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.lezajsk.um.gov.pl | |
ליז'נסק (ביידיש: ליזשענסק; בפולנית: Wolne Królewskie Miasto Leżajsk תעתיק: "העיר המלכותית החופשית ליז'נסק") היא עיירה בדרום-מזרח פולין ובה 14,127 תושבים (2008).
העיר שוכנת בבקעת סנדומיר בגדה המערבית של נהר הסן במחוז ליז'נסק. בתקופת הממשל הפולני השתייכה למחוז לנצוט. פרנסת תושבי העיר הייתה קשורה לתעשיית הטקסטיל. סריקת כותנה, צביעתה ואריגת אריגים וכן למסחר בדגנים. בשנות ה-80 של המאה ה-19, בתקופת השלטון האוסטרי, נסללה מסילת הרכבת פשבורסק-רוזבדוב-דמביצה שעברה דרך העיר אולם תרומתה הכלכלית של הרכבת לעיר הייתה זניחה.
ב-1397 הפך הכפר לזנאיסקו לעיר בשם קרולובומייסטו שנמסרה למשפחת ישינסקי. ולדיסלב יגיילו בנה בה כנסייה שהבזיליקה שלה מהווה מוקד תיירותי עד היום. במסמך מ-1494 מופיע שם העיר כליזאיסקו. הטטרים כבשו את העיר והרסו אותה. זיגמונד הראשון החליט להקים את העיר במרחק קטן ממקומו של הכפר המקורי, על גבעה שניתנת להגנה, אולם העיר נכבשה פעם נוספת על ידי הטטרים, אחר כך על ידי השוודים שהחריבו אותה ב-1672 וגם אחרי ששוקמה סבלה ממספר שריפות.
עם חלוקת פולין הראשונה ב-1772 עברה העיר לשלטון האימפריה האוסטרית. בין שתי מלחמות העולם, על פי הסכם ריגה צורפה לפולין כחלק ממחוז לבוב. ב-1939 נכבשה על ידי הגרמנים, וב-1945, אחרי הסדרי הגבול בין פולין לברית המועצות נכללה בפולין.
הקהילה היהודית
.jpg)
ב-1765, תקופתו של ר' אלימלך, היו בעיירה כ-1,000 משלמי מס גולגולת (כ-2,000 נפש). בתקופתו של רבי אלימלך מליז'נסק הפכה העיר למרכז רוחני יהודי. יהודים הגיעו למקום להסתופף בצל ה"צדיק" ובכך הביאו לרווחה כלכלית לתושבי המקום ובעיקר ליהודים שבהם. אחרי פטירתו של ר' אלימלך התרכזה העלייה לרגל לשני מועדים - יום פטירתו וימים נוראים ובשאר הזמן לא הייתה תיירות יהודית למקום ומכאן פגיעה במקורות ההכנסה של תושבי המקום. ב-1884 חיו בעיירה כ-5,000 תושבים, קרוב למחציתם יהודים. בין היהודים היה רוב לחסידים. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בה כ-6,000 תושבים, כמעט מחציתם יהודים.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הגיעה הציונות לעיר, בעיקר לצעיריה.
בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הגרמנים, בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב. אחרי ששרפו את בית הכנסת והחרימו את רכוש היהודים, עודדו הגרמנים את יהודי העיר לעבור את הנהר לכוון השטח שבשליטת הרוסים. על גופם של העוברים נעשה חיפוש וכל חפץ בעל ערך הוחרם. אלו שלא רצו לעזוב הוכנסו לגטו, אליו הובאו גם יהודים מכפרי הסביבה. הגרמנים הוציאו מהגטו קבוצות יהודים אל בית הקברות היהודי או ליער הסמוך, בו נחפרו בורות וירו בהם. חלק מהיהודים, בעיקר המבוגרים והילדים מתו ברעב ובמחלות.
ב-1942 הובילו את רוב הנותרים למקום אחר[1] בו הרגו את כולם. בתום המלחמה לא נשאר יהודי חי בעיר ורק מיעוט מאלו שברחו אל מעבר לנהר הסן ניצלו.
אחרי מלחמת העולם השנייה נבנה אוהל על קברו של ר' אלימלך והוא מהווה אתר עלייה לרגל ליהודים מכל העולם כמו גם למשלחות נוער מישראל. בשנות ה-2000 נבנו ונקנו מספר מבנים סמוך לקבר על ידי "הכנסת אורחים ליז'ענסק" בראשות שמחה קרקובסקי מחסידות לעלוב, ונבנו בהם בתי כנסת, מקווה, חדרי שינה וחדר אוכל[2].
במוצאי כ"א באדר תשע"ח נשרף הציון כתוצאה מנרות שהודלקו במקום, בעקבות כך הוציאה העירייה המקומית צו סגירה למבנה מחשש להתמוטטותו, לאחר חג הפסח נפתח הציון שוב למעט החדר בו הדליקו נרות.[3].
לקריאה נוספת
- ייבריסקיה אנציקלופדיה, בעריכת הרכבי וכצנלסון, 1913
- רבין חיים (עורך), ספר יזכור לקהילת ספר ליז'נסק, ספר זיכרון לקדושי ליז’נסק שנספו בשואת הנאצים, בספריית העיר ניו יורק, יד ושם, 1970
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ליז'נסק |
- לז'ייסק (Leżajsk), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- "ליז'נסק", באתר השטעטל הווירטואלי
- יואנה שליבה, לז'איסק, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 537–538), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ יש עדויות על הובלתם לבלזץ ועדויות אחרות על הובלתם לאזור ירוסלב
- ^ אתר הארגון.
- ^ ציונו של רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א עלה בלהבות, באתר JDN
27846853ליז'נסק