קבר הרמב"ם
 | |
| מתחם קבר הרמב"ם בטבריה (מאי 2005) | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תאריך פטירה | כ' בטבת ד'תתקס"ה |
| תאריך הילולה | כ' בטבת |
| עיר | טבריה |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   קבר הרמב"ם | |
קבר הרמב"ם נמצא בעיר טבריה. הרמב"ם נפטר במצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה (20 בדצמבר 1204), והאגדה אומרת שהוא ציווה כלשון צוואת יעקב אבינו לבניו: ”אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם” (ספר בראשית, פרק מ"ז, כ"ט),[1] ובעקבות כך הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שידוע כמקום קבורתו.
בחלקה שבה נמצא קבר הרמב"ם מצוינים גם קבריהם של השל"ה הקדוש ורבן יוחנן בן זכאי, וכן האמוראים רבי אמי ורבי אסי. כן קבור שם רבי מיימון, אבי הרמב"ם, ורבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם. רבים הם הבאים לעלות על קברים אלה.
אף שהרמב"ם עצמו כתב בספרו משנה תורה: ”והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהן, דבריהם הם זיכרונם... ולא יפנה אדם לבקר הקברות”[2], בדברי הכסף משנה שם מבואר שאין כונתו שלא לעלות לקבר אלא שלא "לפתוח הקבר לפקוד את המת", ואדרבה הוא מסיים את דבריו "וכן נהגו כל ישראל לפקוד את מתיהם ולהשתטח על קבריהם". גם הרמב"ם עצמו תיאר שהלך לפקוד קברי צדיקים כגון קברי האבות במערת המכפלה.
בשנת 2009 נחנך בסמוך לקברו של הרמב"ם מרכז מבקרים חדש, מרכז מורשת הרמב"ם, המנציח את פועלו.
בשנת תשע"ח הסתיימה עבודת שיפוצים נרחבת במקום[3]. עבודות השיפוץ נעשו על ידי המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים האחראי מתוקף תפקידו על ניהול המקום[4].
מבנה הקבר
קבר הרמב"ם, והקברים הסמוכים לו, המיוחסים לרבנים מתקופת התנאים ועד למאה ה-17 הם שרידים לבית הקברות היהודי העתיק שקדם לבית הקברות היהודי שהוקם במהלך המאה ה-18 דרומית לטבריה, והשתרע על פני המדרון שמצפון וממערב לטבריה. הקבר שרד בעוד שמרבית הקברים האחרים חוללו והושחתו, בשל יחס הכבוד שקיבל הרמב"ם גם מהאוכלוסייה הערבית.
בשנת 1920 יזם הרב יעקב משה טולידאנו רכישה של קרקעות סביב הקבר ובניית חומה סביבו, והקבר עבר לידיים יהודיות.[5]
בשביל המוביל אל הקבר הוקמו 14 עמודים (שבעה בכל צד), ועליהם שמות 14 חלקי ספרו של הרמב"ם "משנה תורה", שהוא גולת הכותרת של כתביו ההלכתיים. מעל מתחם הקבר הוקם מבנה מתכת גדול המסמל כתר. לאורך שני צדי השביל קולח זרם מים. (מקור השם מימון, שם אביו של הרמב"ם במילה מים).
מקום קבורתו של הרמב"ם
מקורות רבים החל מסמוך לאחר זמן פטירתו של הרמב"ם, מזכירים את קבורתו ואת קברו בטבריה[6]. הראשון הוא המלומד והסופר המצרי ג'מאל אלדין אלקיפטי (אנ'), בספרו 'תאריך אל חכמא'[7] לתולדות חכמי הרפואה, שנכתב בשנת 1225, שם הוא כותב בתוך תולדות הרמב"ם[8], על כך שהוא ”ציווה לבאים אחריו לשאתו לים טבריה ולקברו שם, כי רצה להיות בין קברי ישראל וגדוליהם, וככה עשו לו”. גם בחיבורים של נוסעים רבים מאותה תקופה כמו בחיבור "סימני הקברות" שנתחבר לפני שנת 1260 על ידי רבי יעקב השליח[9], וכן בשני החיבורים הקרובים זה לזה - קינת "קברי אבות" והחיבור "קבלת צדיקי ארץ ישראל"[10] שנתחברו ככל הנראה בסוף המאה ה-13[11], כמו גם בשני חיבורים נוספים הקרובים זה לזה - חיבור "אלה המסעות" והחיבור "תוצאות ארץ ישראל"[12] לתלמיד הרמב"ן מתחילת המאה ה-14, מזכירים כולם את קבר הרמב"ם בטבריה. גם העובדה שבשלהי המאה ה-13 נערכו על קברו של הרמב"ם בטבריה טקסי החרמות ונידויים נגד ספריו השנויים במחלוקת (כגון מורה הנבוכים).[13] וכן הימצאות קבר נכדו, רבי דוד הנגיד, בסמוך למקום המיוחס לקבורת הרמב"ם, תומכות בכך. ישראל הרצברג כותב בספרו המחקרי על קברי הצדיקים בגליל: "אין חולק שהרמב"ם קבור בטבריה על אף שנפטר במצרים ויתכן שאף בתחילה נקבר שם.....שמואל ב"ר שמשון שביקר בטבריה חמש שנים לאחר פטירת הרמב"ם, לא מזכירו בטבריה, ואולי רק לאחר תקופה זו הועבר לטבריה ממצרים וכפי שמעיד ר' יוסף סמברי איש מצרים "וקברו אותו בבית המדרש שלו...במצרים, ומשם הוליכו אותו לארץ ישראל וקברוהו בטבריה".
גם בכתבי האריז"ל[14] מופיע ששם מקום קבורת הרמב"ם ואביו.
יש אגדה מהמאה ה-18 שמופיעה אצל יוסף סופר, שעלה לארץ ישראל מברודי שבפולין. הוא כתב יומן מסע על ביקורו בארץ, ובין השאר כתב כך: "כמה שנים לפני מותו הוא (=הרמב"ם) היה מתאווה לילך לארץ ישראל, והמלך (=של מצרים) לא הניח לו לילך. כשבא יום פקודתו למות, קרא לתלמידים שלו וציווה להם קודם מותו, (שאחרי פטירתו) תיכף מיד יקחו גמל אחד... ואחר כך יניחו אותו על הגמל, והגמל ילך למקום שירצה, ותלמידים ילכו עם הגמל. ובמקום שיעמיד הגמל את עצמו ולא ירצה לזוז משם, שם יקברו אותו. וכך עשו. והלך הגמל מאליו, מבוקר עד ערב, ובא הגמל עד עיר טבריה ועמד במקום אחד סמוך ל(קבר) רבי יוחנן בן-זכאי ולא רצה לזוז משם, וכיוון שראו תלמידים הנס הגדול הזה, לקחו אותו מן הגמל וקברו אותו שם"[15].
מאידך, היו ששללו מסורת זו וטענו שהרמב"ם נקבר, ככל הנראה, בחברון, בסמוך למערת המכפלה. דעה זו מובאת גם בהגהת ר' שמואל שולם על ספר יוחסין השלם: ”ויש אומרים שנקבר בין האבות בחברון”[16]. לעומת זאת, ד"ר אהרן קמינקא כתב מאמר הטוען כי הרמב"ם נקבר במצרים[17]. אך חוקרים רבים כמו יצחק בן צבי[18], שמחה אסף[19] ואחרים התווכחו עם קמינקא וביססו את הדעה המקובלת כי הרמב"ם קבור בטבריה.
לאגדה נוספת על קבורת אחת מבהונות הרמב"ם - ראה ערך בית כנסת הרמב"ם.
נוסח המצבה
נוסח מצבתו הראשון של הרמב"ם היה כך: "פה נטמן רבי משה בן מיימון - מבחר המין האנושי".
בתקופת המחלוקת על כתביו, כחמישים שנה אחרי מותו (המחלוקת אותה עורר רבי שלמה מן ההר ותלמידיו), מחקה יד זדונית את הכיתוב, ושינתה אותו ל: "רבי משה בן מיימון - מוחרם ומין". בתקופה מאוחרת יותר, חזרו בהם אותם מתנגדים (כנראה אחרי חזרתו של רבי יונה גירונדי) והסירו את הכיתוב (שלשלת הקבלה).
הכתובת כיום על מצבת קבורתו של הרמב"ם היא: "ממשה עד משה לא קם כמשה".
המאבק נגד החפירות באזור הקבר
בסוף 1955 החלו באתר עבודות פיתוח מטעם משרד הדתות, ועד מהרה התגלו קברים רבים מסביב לקברו של הרמב"ם. עובדי מע"ץ המשיכו בעבודות למרות הימצאות הקברים, ומאוחר יותר הצטרפו לחפירות באתר עובדי אגף העתיקות והמוזיאונים ונטלו מהמקום ארונות קבורה ועצמות.[20] לאחר מספר שבועות של עבודות באתר, ב-1 בינואר 1956, הוזמנו למקום אנשי חברא קדישא מטבריה, והם הובילו לקבורה את שאריות העצמות שהיו פזורות בשטח.
ידיעה שפורסמה ב-2 בינואר בעיתון "הארץ" על "טיהור חצר קבר הרמב"ם מטומאת הקברים הלא-ידועים שנתגלו בו", עוררה סערת רוחות בקרב החוגים החרדיים בישראל ובחו"ל. למול הפרסום בעיתון על "ספקות בדבר זהותם של מתים אלו אם הם 'בני ברית' או לא", טען רבה הראשי של תל אביב - הרב יעקב משה טולידנו - כי "סביבת קבר הרמב"ם מלאה לה קברי גדולי ישראל... מתקופת הנשיאים ובעלי המסורת... ואף אחד לא פקפק בזה לחשוב שיש שם קברים של לא-יהודים".[21]
הרב מבריסק רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, הזדעזע מאד מחילול כבוד המתים, הוא פנה לרבני העדה החרדית ונטורי קרתא - הרב עמרם בלוי והרב אהרון קצנלנבוגן - וביקש מהם לארגן הפגנות ולמנוע ככל יכולתם את המשך העבודות בקברים שבטבריה. הם יצאו עם מספר רב של פעילים לאתר קבר הרמב"ם ומחו על הריסת הקברים. המחאות הועילו, ומשרד הדתות ומחלקת העתיקות נרתעו והחליטו להקפיא זמנית את העבודות באתר.[22] הקפאת העבודות הביאה לשתי שאילתות בכנסת, שלהן השיב סגן שר הדתות זרח ורהפטיג.[23]
לאחר תקופת-מה חודשו הפעולות שנתפסו בעיני החרדים כחילולי הקברים, ועימן המחאות וההפגנות מצד החרדים. אנשי נטורי קרתא הציבו משמרות סביב הקברים לאורך כל היממה על מנת למנוע בגופם מהפועלים ומהארכאולוגים להתקרב אל הקברים. למחאה הצטרפה קבוצת חרדים מבני ברק, בהם רבי חיים שאול קרליץ, רבי שמריהו גריינימן ורבי דוד שמידל[דרוש מקור]. קבוצות המוחים מנו מאות אנשים, והם ערכו גם הפגנות ברחובות טבריה. אנשי נטורי קרתא פרסמו כי הם שוקלים פנייה לאו"ם על מנת שיתערב בפרשה זו.
באחד הימים פגע אחד הטרקטורים שעבדו במקום בקברו הסמוך של השל"ה. אף כי הפגיעה הייתה בשוגג, פרצה במקום סערת רוחות, ונהג הטרקטור מיהר להמלט. בעקבות תקרית זו התחוללה מהומה קשה, והמחאה הקיצונית שהתרחשה ביום ההוא הביאה להחלטה הסופית להשעות את העבודות באתר קבר הרמב"ם. נציגי משרד הדתות והרבנות הראשית התחייבו ששום עבודת חפירות לא תתבצע עוד במקום.[24] החרדים החלו מיד בליקוט העצמות המפוזרות וקבורתן - מלאכה שארכה שבועות אחדים. העצמות נקברו בסמוך לקבר הרמב"ם, והוקמה עליהן מצבה שעליה הכיתוב: "ליקוטי עצמות".[25]
לקריאה נוספת
- זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ-ישראל ב', הוצאת אחיעבר, 1986, עמ' 285–295.
- צבי אילן, קברי צדיקים בארץ ישראל, הוצאת כנה, 1997, עמ' 231-2.
- דותן גורן, ’המקום הקדוש והנערץ נעשה עתה למרכז ישוב יהודי חשוב’: קורות שכונת מיימוניה מסביב לקבר הרמב"ם בטבריה, עת־מול, 190 (נובמבר 2006), עמ’ 25-22.
- דותן גורן, היוזמה להקמת שכונת מיימוניה סביב קבר הרמב"ם בטבריה, א' גראוויס קובלסקי (עורכת), בשבילי העבר: פרקים בתולדות קרן קיימת לישראל ובתולדות ההתיישבות היהודית בגליל התחתון, רמת-גן תשע"ו, עמ' 181-167.
קישורים חיצוניים
קבר הרמב"ם, טבריה 1913. מתוך הסרט "חיי היהודים"- נתן אקסלרוד, חגיגות בקבר הרמב"ם בטבריה, אוסף יומני כרמל באתר YouTube . משתתפים: נחום סוקולוב, מנחם אוסישקין והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל.
הערות שוליים
- ^ מוטי מרינגר, הרמב"ם.
- ^ משנה תורה, הלכות אבל פרק ד הלכה ד.
- ^ נחנך המתחם החדש של קבר הרמב"ם בטבריה באתר הידברות.
- ^ נחנך ציון הרמב"ם בעלות של 12 מיליון ₪, 30.12.2018 באתר המשרד לשירותי דת.
- ^ יעקב משה טולידאנו, מאורות, עמ' 33.
- ^ ראה גם איגרות הרמב"ם, הוצאת שילת, עמ' תקעח, שהרמב"ם שיבח את ההולכים ליקבר בארץ ישראל, ובהערה מדברי אל קיפטי
- ^ מהדורת ליפרט, עמ' 319
- ^ אם כי הוא כותב על הרמב"ם גם דברים שגויים בעליל, כמו סיפור ההתאסלמות של הרמב"ם ועוד, אך אין סיבה להניח שהמציא את מקום קבורת הרמב"ם בטבריה, וזאת כ-20 שנים בלבד לאחר פטירתו
- ^ נדפס אצל לונץ, המעמר ג', ירושלים תרפ, עמוד 51
- ^ נדפס אצל לונץ, המעמר ג', ירושלים תרפ, עמוד 84
- ^ ראה אלחנן ריינר, "עלייה ועלייה לרגל לארץ ישראל 1099 - 1517", חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, ירושלים תשמ"ח, עמוד 245-246 ובהערה 90 שם
- ^ נדפס אצל אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, תל אביב 1946, עמוד 92
- ^ מיכאל איש שלום, מקומות קדושים עמוד71
- ^ שער הגלגולים, הקדמה ל"ז.
- ^ יוסף סופר, עדות ביהוסף, עמוד 35-36
- ^ ספר יוחסין, מהדורת פיליפובסקי, עמוד 220
- ^ עיתון הארץ, י"ז חשוון תרצ"ה
עוד דברים אחדים על קברו של הרמב"ם, באתר היברובוקס, הארץ, ערב פסח תרצ"ה - ^ יצחק בן צבי, מקום קברו של הרמב"ם, ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, שבט תרצ"ה, עמ' 26-29 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ^ שמחה אסף, מקום קבורתו של הרמב"ם, באתר היברובוקס, הארץ, ערב פסח תרצ"ה
- ^ מתקדמת עבודת שיקום קבר הרמב"ם, דבר, 17 בנובמבר 1955
- ^ מתוך מכתבו שפורסם ב"הארץ", 5 בינואר 1965.
- ^ יעקב אביאל, "הסערה מסביב לקבר הרמב"ם", "הארץ", 23 בינואר 1956.
- ^ ורהפטיג מסביר פרשת קבר רמב"ם, דבר, 24 בינואר 1956
- ^ ידיעות אחרונות, 10 בפברואר 1956.
- ^ שמעון יוסף מלר, הרב מבריסק, הוצאת פלדהיים, ירושלים ה'תשס"ו, חלק ג', עמ' 474-433.
