עמוקה
 האהל על קברו של רבי יונתן בן עוזיאל
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | מרום הגליל |
| גובה ממוצע[1] | 706 מטר |
| תאריך ייסוד | 1980 |
| סוג יישוב | יישוב קהילתי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 159 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 0.6% בשנה |
(למפת אצבע הגליל רגילה)   עמוקה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
8 מתוך 10 |
עמוקה (עֲמֻקָּה) הוא יישוב קהילתי קטן בגליל העליון ליד חצור הגלילית וצפת, השייך למועצה אזורית מרום הגליל. היישוב הוקם בשנת 1980 כחלק מתוכנית המצפים בגליל. במקום שכן עד קום המדינה הכפר הערבי עמוקה (ערבית: عمّوقة).
צפונית-מערבית ליישוב שוכן קבר המיוחס לרבי יונתן בן עוזיאל שיש המייחסים לו סגולות לשידוך.
היסטוריה
יישוב בשם כפר עמיקו, מוזכר בתלמוד[3] ויש המזהים אותו עם עמוקה.[4] עמוקה הייתה יישוב יהודי בתקופה הצלבנית.[5] הרב משה באסולה ביקר בעמוקה בין השנים 1521–1523 וסיפר: "רכבתי עם יהודי אחד לעשות סיבוב לראות כל הגליל העליון והצדיקים אשר בו.. באנו לעמוקה, מקום כשמו כן הוא, עולה להר גבוה מאד ואחר כך יורדים בעמק ושם כפר כ-60 בתים ואין שם יהודים".
בשנת 1875 ביקר בעמוקה חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן, וכתב כי במקום יושבים אלג'ירים אחדים שהתיישבו במקום לאחר ששירתו בצבאו של עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי (עבד אל-קאדר האלג'יראי) הוא ציין כי מצא בקרבת מקום בניין עתיק שנראה כמו בית כנסת, וכן עץ זקן שחלק מענפיו "נסמכים על אבני גזית שעולי הרגל היהודים כותבים עליהן את שמותיהם".[6]
הכפר הערבי עמוקה מנה לפי "סקר הכפרים" משנת 1945 כ-140 תושבים, נכבש על ידי צה"ל במאי 1948.
עמוקה הוקמה כשנת 1980 בלב יער ביריה במסגרת תוכנית המצפים בגליל. במקור יועדה עמוקה לכלול רק 7 משפחות, אך בלחץ בני מושבי מרום הגליל, ספסופה, דובב ושזור, הוחלט במרץ 1980 להוסיף לו עוד 15 אשקוביות[7] בהם התיישבו בני המושבים.[8] במהלך שנות ה-80 הפך היישוב ליישוב של בעלי מקצועות חופשיים.[9]
בסוף 2019 התגוררו בעמוקה כ-130 תושבים, שהתפרנסו מתיירות וממקצועות חופשיים. ילדי היישוב לומדים בבתי ספר חיצוניים: יסודי – "נוף הרים" בסאסא, תיכון – "אנה פרנק" בסאסא, תיכון "הר וגיא" ותיכון "עינות ירדן".
אתרים בעלי עניין
קברו של רבי יונתן בן עוזיאל
על פי המסורת מצוי קברו של התנא יונתן בן עוזיאל בעמוקה. אזכור ראשון בכתב מופיע ב"מגילת אביתר" של רב אביתר גאון משנת 1083 (כ-1000 שנה אחרי פטירת יונתן בן עוזיאל), על פי מצוי קברו של יונתן בן עוזיאל בדלתון, אך מתיאורו לא ברור האם התכוון לדלתון עצמה או קרוב אליה.
רבי שמואל ב"ר שמשון (בשנת 1210) מציין את קברו לראשונה בעמוקה,[10] ומציין: "ועליו אילן גדול והישמעאלים מביאין עליו שמן ומדליקין נר לכבודו וגם נודרים שם נדבות (נדרים) לכבודו".[11] ציון הקבר של יונתן בן עוזיאל מובא בציור משנת רצ"ו, 1537, מתוך "יחוס אבות ונביאים".
נהוג לעלות אל קברו בראשי חודשים, באמצע החודש וב־כו בסיון (יום פטירתו), אך ניתן למצוא שם עולי רגל כל ימות השנה.
מנהג שהחל במאה ה-17 הוא לבקש על קברו זרע בר קיימא, פרנסה טובה, נחת מהילדים, בריאות טובה, זיווג הגון וזוגיות טובה. מקור המנהג אינו ברור. וילנאי, בספרו "מצבות קודש בארץ־ישראל", מעלה שתי השערות: האחת, שהמנהג התפתח בעקבות הכתוב בתרגום פסבדו-יונתן (דברים, כ"ד, ו') הכותב כי כל המונע את הקשר בין חתן לכלה הרי הוא כופר בחיי העולם הבא. השנייה, כי מדובר בקריאה מוטעית של דברי רש"י: ”...שאין מוצאין אשה פונין והולכין לשם והיא עמוקה” (יבמות יז, א, ד"ה "שהכל פונים שם"). למעשה, צמד המלים "והיא עמוקה" משתייך ל"דיבור המתחיל" הבא בדברי רש"י, ומתייחס לדברי הגמרא "והיא עמוקה משאול", אך הקריאה המוטעית קשרה דברי רש"י עם היישוב עמוקה.[12]
הרב יעקב ישראל קניבסקי טען אף הוא שאין מקור לסגולה,[13] הרב עובדיה יוסף תמך בסגולה זו.[14]
מספר רבנים נתנו מקורות דרשניים לסגולה.[15]
קברו של מוקרט
"מוקרט" (או: דמן מוקרט) הוא האדם לו מיוחס הקבר בעמוקה, סמוך לקברו של התנא רבי יונתן בן עוזיאל. תקופת חייו איננה ברורה, אך ככל הנראה היה תנא או אמורא, לאחרונה אותר קברו ועליו נכתב: "ציון התנא מוקרט זיע"א".
בית כנסת
חורבה ומבנה גדול מעל הקבר המיוחס ליונתן בן עוזיאל. שרידיה מצויים ממזרח לגיא, בו היה היישוב הקדום כפר עמיקו, עמיקין. במאה ה-19 כתב החוקר ויקטור גרן שראה במקום "בסיס עמוד וכמות של אבני גזית - שרידיו של בניין עתיק, אולי בית כנסת". צבי אילן כותב כי כיום יש במקום חוליה מגולפת של קורה או כרכוב ואבני גזית. חלק מאבני הגזית מרוכזות במרכז החורבה, במעין "במה". מערבה נמצא משטח של 20 על 30 מטר מתאים לבית כנסת. בעבר נמצא במקום לוח שבור משיש שעליו תבליט גפן, אולי חלק מהסורג.
לקריאה נוספת
- זאב וילנאי, מדריך הגליל, הוצאה מחודשת של אחיעבר - ירושלים, 1980.
- מנחם מיכלסון, יהודה סלומון, משה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, משרד הביטחון - הוצאה לאור, 1986
- צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל, משרד הביטחון - הוצאה לאור, 1991.
- נורית ליסקובסקי, "יישום גישה מעין ארכאולוגית לחקר מקומות קדושים בגליל", קתדרה 133, תשרי תש"ע.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ מוזכר בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"א עמוד א'
- ^ צבי אילן, ארץ חמדה עמוקה, דבר, 26 בדצמבר 1980
- ^ אריה גראבויס, "הגליל בתקופת מסעי-הצלב", בתוך: ארצות הגליל, חלק א', בעריכת ארנון סופר, אבשלום שמואלי, נורית קליאוט, הוצאת חברה למחקר מדעי שימושי אוניברסיטת חיפה בע"מ ומשרד הביטחון, 1983, עמ' 298
- ^ ויקטור גרן, כרך ז': הגליל (ב), תרגום: חיים בן־עמרם, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל, ירושלים: יד יצחק בן־צבי, תשמ"ז, עמ' 244-245
- ^ מנחם רהט, הפולשים למיצפה חר־קלען אינם ממהרים להתפנות, מעריב, 10 במרץ 1980
- ^ חנוך ברטוב, מצפים ונפלאות בהרי הגליל, מעריב, 10 בספטמבר 1890
- ^ תמר טוניק, אידיאליסטים בעל כורחם, מעריב, 5 בדצמבר 1990
- ^ אוצר מסעות, החיבור "מסע דפליסטינא", עמ' 63
- ^ יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר מסעות, מסע דפליסטינא מר' שמואל ב"ר שמשון (1210), עמ' 64.
- ^ הרב בונים שרייבר המליץ להמשיך עם טעות זו ולקרוא את שני המילים בדיבור המתחיל הקודם "שאינם מיוחסים".
- ^ ארחות רבינו, ח"א עמ' ש"ז
- ^ מעדני המלך ח"ג עמ' קס"ח
- ^ הרב דן סגל, הרב יעקב גלינסקי, הפני מנחם ועוד, ראו: אברהם בוחבוט, רבי יונתן בן עוזיאל - סגולה לזיווג, חשוון תשפ"ב
| ||||||||||||||||
