מעמד הר סיני

מעמד הר סיני, תחריט מ-1723

מַעֲמַד הַר סִינָי (מכונה גם מתן תורה) הוא המעמד המכונן, שבו התגלה אלוקים לעם ישראל בהר סיני, נתן להם את התורה וציווה אותם במצוותיו. המעמד כלל את ציווי עשרת הדיברות מפי הא-ל בעצמו. במהלך המעמד כורת אלוקים ברית עם בני ישראל, על פיה הוא בוחר בהם לעמו והם מתחייבים לשמור את המצוות ואת התורה שקיבלו. בתום המעמד עולה משה להר סיני למשך ארבעים יום, שבסיומם הוא יורד עם לוחות הברית שעליהם חקוקים עשרת הדיברות שנאמרו במעמד.

התיאור במקרא

משה על הר סיני. ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום, סוף המאה ה-19

בהמשך ליציאת מצרים, בדרכם לארץ ישראל, חנו בני ישראל כנגד הר סיני בחודש השלישי לצאתם. אז מסופר במקרא על דיבור נוסף של ה' אל משה:

"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ־לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

— ספר שמות, פרק י"ט, פסוקים ג'-ו'.

משה כינס את זקני העם ומסר להם דברים אלה, והעם הגיבו כך: ”וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'” (ח).

על המילים בהמשך הפרק "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'", פירש רש"י: "תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך, אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו".

על רקע דברים אלו, חזר משה אל ה' ומסר את דבר העם, אז הודיע ה' למשה על מעמד הר סיני בו הוא יתגלה לכל העם, וכך הם יאמינו שהוא התגלה אל משה ומסר דרכו את התורה:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'"

— ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ט'.

בני ישראל נצטוו להכין את עצמם למעמד שיתרחש ביום השלישי, בכיבוס (טבילת) בגדיהם ופרישה זמנית מיחסי אישות. במקביל הוזהרו שלא לעלות להר, להתקרב אליו או לגעת בו, לבל ימותו.

על-פי המסופר בפרשת בא, מספר היוצאים ממצרים כשש-מאות אלף גברים מגיל 20: ”וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף” (שמות, י"ב, ל"ז). מכאן שבתוספת הנשים והילדים, מנה העם שהתייצב במעמד, מיליוני בני אדם. התגלותו של אלוקים על ראש הר סיני לוותה במעמד מעורר אימים: ענן כבד, ברקים, קולות, קול שופר הולך וחזק, אש ועשן המתואר כ"עשן הכבשן" והשמעת הדיברות בדיבור אלוקי: ”משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹוהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.”. תגובתם של ישראל למעמד ולקול אלוקים הייתה חרדה ופחד. לאחר שמיעת עשרת הדיברות, שבמהלכה ראו העם את הקולות, הלפידים, קול השופר והעשן, הם נעו והתרחקו מההר וביקשו ממשה שיתווך בינם לבין אלוקים, פן ימותו למשמע קולו. כבוד אלוקים חפף על ראש הר סיני שבעה ימים, ונראה כאש אוכלת. משה קיבל את דבריהם, וניגש אל הר סיני הלוט בערפל, כדי לשמוע את המשך המצוות שעליהן נכרתת הברית עם ישראל, ולמסור אותן לישראל כדי לקבל את הסכמתם לכריתת הברית.

בסוף פרשת משפטים מתואר טקס כריתת הברית בין ישראל לה'. משה ירד מהר סיני והציג בפני העם את המצוות שצווה אותו ה' בהיותו בהר סיני, על מנת לקבל את הסכמת העם לכריתת הברית עם ה' על המצוות הללו. העם ענו: ”כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה” (שמות, כ"ד, ג'), ומשה כתב את המצוות על ספר שנקרא 'ספר הברית'. למחרת בנה משה מזבח, הציב שתים עשרה מצבות עבור שנים עשר השבטים בתחתית ההר, והקריב פרים לעולה ושלמים על המזבח. הוא זרק חצי מדם הקרבנות על המזבח, וחצי שני הוא אחסן באגנות (כלי קיבול). לאחר מכן, הקריא לעם את 'ספר הברית' שבו המצוות שצווהו ה' בהיותו בהר סיני, והעם נענה שוב ואמר: ”כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע” (שמות, כ"ד, ז'). לבסוף זרק משה על העם את הדם, אותו הוא כינה כ"דם הברית". בסיום הטקס קרבו להר סיני יחד עם משה, זקני ישראל ונדב ואביהוא, השתחוו שם, ואכלו מבשר הקרבנות. על פי התיאור במקרא, הם 'ראו' שם את אלוקי ישראל: ”וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר”.

על פי שמות (כ', י"ז) מטרתו של המעמד הייתה לרומם ולגדל את שם ישראל בעולם ('לנסות', מלשון נס ודגל) ולהביא אותם ליראת שמים ואמונה חווייתית בה'. "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱ-לֹוהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ."

על פי דברים (ד', ט'-י"ג) מטרתו של המעמד הייתה ללמד את עם ישראל אמונה, ולצוות לו את עשרת הדיברות ”וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים”. עוד מצוין שבהתגלותו לא הייתה כל תמונה מוחשית: ”וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים, זוּלָתִי קוֹל”, ונלווית לדברים אלו אזהרה לא לשכוח את המעמד.

לאחר המעמד עלה משה להר סיני לארבעים יום ולילה, ולאחר שהוא החל להתעכב, העם חשש שמא הוא מת, וביקש מאהרן הכהן תחליף למשה: ”וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱ־לֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ”. אהרון נענה לבקשה, וביקש שיביאו לו את תכשיטי הזהב שלהם מאוזני הנשים, הבנים והבנות. הוא יצק מהתכשיטים עגל זהב, שהעם עבד לו בפולחן ובריקודים.

לאחר סיום פרשיית חטא העגל ביקש העם ממשה שהוא יהיה זה שהשם ידבר אליו מפני שהם פוחדים כי לא יוכלו להישאר בחיים במעמד גילוי נשגב כזה שוב. כפי שמתואר במקרא:

"וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי. וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱ-לֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ."

— ספר דברים, פרק ה', פסוקים י"ט-כ"ג.

ה' אישר את הדברים ושיבח אותם על כך:

"וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם. לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם. וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ".

— פסוקים כ"ד-כ"ז.

פרשנות חז"ל

מעמד הר סיני

לפי המסורת היהודית, מעמד הר סיני היה אירוע בו כרת עם ישראל ברית עם ה', וקיבל עליו את התורה ואת המצוות. כריתת הברית נעשתה בהר סיני, בתחילתה נמסרו מפי האלוקים עשרת הדיברות לבני ישראל, ובהמשך קיבל משה בהר סיני מצוות נוספות ומסר אותן לעם ישראל במעמד כריתת הברית. המעמד השני בו נכרתה ברית נוספת בין ה' לישראל על כלל מצוות התורה, גם כאלו שנוספו לעם ישראל לאחר מעמד הר סיני, הוא מעמד הר גריזים והר עיבל שהתרחש בעת כניסת העם לארץ בראשית תקופת ההתנחלות בהובלת יהושע בן נון.

למעשה, מעמד הר סיני היה כריתת ברית בין ה' לישראל, שנעשתה בהסכמת שני הצדדים, ועל כן הלוחות עליהם כתובים עשרת הדיברות מכונים גם "לוחות הברית".

על פי חז"ל ניתנו רק שני הדיברות הראשונים מפי הגבורה, אולם מפני החשש של העם פן ימות, שאר הדיברות נמסרו לעם מפי משה.

מתן תורה נחשב לאחד האירועים החשובים בדת היהודית, ביחד עם יציאת מצרים. את חג מתן תורה מציינים בחג השבועות.

מתן תורה נקרא גם - מעמד הר סיני, כדי לציין את עצם המעמד הנבואי שהיה, גם אם לא הייתה ניתנת תורה:

וַיָּבא משֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעולָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּום וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלתָם: וְהָיוּ נְכנִים לַיּום הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּום הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי

על פי חז"ל מתן תורה מכונה "תפארת", מפני שהתורה נתפסת ככזו. האירוע נרמז כחתונתו של הקב"ה עם האומה הישראלית. לפי פירוש נוסף המאורע מזכיר לידה, שהקב"ה הוא כאב לעם ישראל. האירוע אינו נתפס כאירוע מקומי אלא כאירוע קוסמולוגי "שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו", ונוגע לכל האנושות, אף שזו סירבה לקבל את התורה. מאורע זה בעל משמעות גם לבעלי החיים ואף לצמחים.

בחז"ל מתואר האירוע באופן מופלג כמפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד, וכי ישראל לא יכלו להכיל את הקול האלוקי ונפשם יצאה בדברו, והיה צריך להחיות אותם. פירוש זה נשען על הפסוק משיר השירים "נפשי יצאה בדברו".

מובא בחז"ל שישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, כאשר מדובר על הזוהמה שלפי המסופר בחז"ל, הטיל הנחש כאשר הסית לחטא עץ הדעת.

ישנה בחז"ל דעה הסוברת שיתרו התרשם ממעמד הר סיני ובעקבותיו התגייר והצטרף אל עם ישראל. בתורה אכן מתואר שיתרו ייעץ למשה לגבי דרך התנהלות עם בני ישראל, לאחר מכן שב למקומו.

מועד ההתרחשות

מעמד הר סיני התרחש בשנת ב'תמ"ח (2,448) לבריאת העולם, ביום ה-52 ליציאת בני ישראל ממצרים.

במקרא עצמו אין תאריך המציין את יום מתן תורה, אך נאמר החודש שבו הגיעו בני ישראל להר סיני ”בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי” (שמות, י"ט, א'). (החודש השלישי הוא חודש סיוון לפי הספירה החל מניסן). בגמרא נדרש מהמילה ביום הזה שהיה זה ראש חודש, ולאחר מכן היו כמה ימי הכנה. למחרת - ב' בסיוון משה עלה להר סיני שם ה' מדבר איתו, והוא חוזר לבני ישראל להגיד להם את דבר ה'. למחרת - ג' בסיוון הוא חוזר לה' לענות את תשובת בני ישראל, אז ה' מצווה את משה לצוות את בני ישראל שלא יגשו אל הר סיני. למחרת - ד' בסיוון אחרי שבני ישראל מקבלים זאת עליהם, ה' מצווה את משה שבני ישראל יכינו את עצמם לקבלת התורה משך שלשה ימים - שלושת ימי הגבלה. על פי המפורש בפסוק ביום השלישי התרחש המעמד. בגמרא מובאת מחלוקת בין רבי יוסי לחכמים האם היו שלשה ימי הגבלה שלמים, או שביום השלישי היה מעמד הר סיני, כתוצאה מהמחלוקת הזאת, נחלקו האם מתן תורה היה ב־ו' בסיוון - לשיטת חכמים, או בז' בסיוון - לשיטת רבי יוסי. לפי כל השיטות המעמד היה ביום שבת.

התאריך בו הייתה אמורה להינתן התורה, לולא נוסף אותו יום, תואם את המסורת הפרושית למועד חג השבועות בלוח העברי הקבוע.

לפי התלמוד, "בשישה בחודש [סיוון] ניתנה תורה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ד' עמוד ב') (מפני שניסן ואייר היו שניהם חודשים מלאים), ולפי דעה מסוימת בתלמוד - בשביעי בסיוון.

לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית אירע מעמד הר סיני בשנת ב' אלפים תמ"ח (2,448) לבריאת העולם, כלומר במאה ה-14 לפנה"ס.

לפי ספר היובלים, אירע מעמד הר סיני בשנה השלישית בשמיטה השנייה ביובל החמישים - 2,411 לבריאת העולם, ב-15 בחודש השלישי - שבו חל חג השבועות בלוח השנה במגילות קומראן.

מקום

ערך מורחב – הר סיני

במקרא אין זיהוי ברור של מקומו של הר סיני, או בשמו האחר, הר חורב. ברור רק שהוא שוכן במדבר שבין ישראל למצריים.

מסורות נוצריות מזהות את מקומו בג'בל מוסא שבדרום חצי האי סיני. למרגלות ההר, במיקום מבודד בלב המדבר, הקימו נוצרים יוונים אורתודוקסים במאה השישית את מנזר סנטה קתרינה.

ראו גם

• הר סיני
• פרשת יתרו
• אין למדין מקודם מתן תורה
• זכירת מעמד הר סיני
• הצעת התורה לאומות
• טיעון מעמד הר סיני

לקריאה נוספת

• אריה (אסלן) טוויג, מתן תורה בסיני, ירושלים: הוצאת י"ל מאגנס, תשל"ז

• אתה נגלית בענן כבודך: עיון בפרשיות מעמד הר סיני והמשכן, הוצאת ישיבת עתניאל, 2004
• הרב הפרופ' יהודה אייזנברג והרב עמירם דומוביץ, תורה מסיני – השתלשלות התורה בכתב ובעל פה, ירושלים: ספריית השכל, תשס"ה (מהד' חמישית)

קישורים חיצוניים

• מתן תורה, במאגר המידע של אתר מקראנט
• חנה ספראי, ‏נשים במעמד הר סיני, באתר קולך
• זאב סולטנוביץ', מתן תורה, באתר "ישיבה"
• הרב יאיר וייץ, מעמד הסנה ומעמד הר סיני, באתר ישיבת הר ברכה
• הרב יהודה לייב הלוי אשלג, עניין מתן תורה, באתר קבלה לעם
• מעמד הר סיני - לקט מקורות, אתר דעת
• ד"ר גלעד ששון, פרשת יתרו (אורכב 18.02.2015 בארכיון Wayback Machine), אוניברסיטת בר-אילן (לינק שבור)
• ברקי הנבואה, מאת הרב נריה גוטל, באתר דעת
• ספר הברית, באתר ישיבת הר ברכה
• זק רותברט, איורים של מתן תורה לאורך הדורות, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, מאי 2021
• מעמד הר סיני, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מעמד הר סיני35589214Q17177334