חירם הראשון מצור
חירם הראשון או חורם הראשון[1] היה מלך צור בשנים 980 לפנה"ס עד 947 לפנה"ס. הוא ירש את כיסאו של אביו, אביבעל, ולאחר מותו ירש אותו בנו בעלעזר הראשון (אנ').[2]
חירם היה מהמלכים הבולטים של צור, ובימיו היתה נתונה לצור הבכורה מבין ערי הפיניקים.[3] חירם שיתף פעולה עם מלכי ממלכת ישראל המאוחדת דוד ושלמה בנו. העוצמה הכלכלית של ממלכתם התבססה, במידה רבה, על שיתוף הפעולה עם מעצמת הסחר הצורית.[3]
מלכותו
לפי מנאנדרוס מאפסוס ודיוס, חירם הרחיב את שטח האי מזרחה (לכיוון החוף; לפי דיוס, הדבר חיבר את האי ליבשה), הקדיש עמוד זהב במקדש זאוס (הוא בעל), חידש את גגות המקדשים בעצים מהלבנון ובנה את מקדש הרקלס (הוא מלקרת) ועשתרת. הוא גם יצא למסע נגד העתיקאים (Ἰτυκαίοις) שלא שילמו מס לצור.[4]
לאחר שכבש דוד את ירושלם, שלח לו חירם שליחים לכרות עמו ברית וידידות, והעניק לו ארזים, חרשי עץ וחרשי אבן, והם בנו לו בית.[5]
כששמע חירם שנמשח שלמה תחת דוד אביו, שלח לו שליחים בשל ידידותו עם דוד. שלמה שלח לחירם שדוד, כידוע לחירם, לא יכל לבנות בית לה', וכעת בימי השלום תחת שלמה, ניתן לבנות את הבית. שלמה ביקש מחירם לצווֹת לכרות לו ארזים מהלבנון ולשלוח לו את עבדיו, בתשלום, כי אין בישראל איש היודע לכרות עצים כמו הצידונים (הפיניקים). כששמע חירם שמח, בירך את ה' על שנתן לדוד את שלמה החכם לשלוט, ושלח לשלמה שיעשה את כל חפצו בארזים ובברושים: עבדיו יורידו אותם מהלבנון לים, שם יועלו על דוברות ויושטו לאן ששלמה יבקש (לפי דברי הימים, ליפו), ושלמה ישלם לחירם; ואכן חירם עשה כאשר דיבר, ושלמה שילם לו בחיטה ושמן רבים.[6] יוסף בן מתתיהו כתב שבימיו נשמרו האגרות שהחליפו ביניהם המלכים הן בספרי היהודים והן אצל הצורים, בארכיון הציבורי בעיר.[7] חירם ושלמה כרתו ברית ושרר ביניהם שלום, ושלמה שלח חלק ממסיו ללבנון. את העצים והאבנים לבית המקדש פיסלו בנאי שלמה, בנאי חירם ואנשי גבל.[8]
לפי דברי הימים, חירם (בן לאם משבטי ישראל הצפוניים ולאב צורי חרש נחושת) שהיה אחד מבוני המקדש הבכירים,[9] נשלח על־ידי חירם המלך.[10] המחקר מאשר כי מקדש שלמה נבנה על־ידי אדריכלים פיניקיים, בתבנית זהה לזאת ששימשה מקדשים פיניקיים,[11] ואף שהשפה הפיניקית השפיעה על חיבור הפרקים המתארים את בניית המקדש (מלכים א', פרקים ו'–ז').[12]
לאחר שחירם המלך מילא את הבטחתו בנוגע לעצים ולזהב ונשלמה בניית מקדש שלמה וארמון המלך, נתן שלמה לחירם עשרים ערים בגליל. חירם לא היה מרוצה מהערים, וקרא להן "ארץ כבול".[13] בין חירם לשלמה היה גם שיתוף פעולה בתחום הימי; מלחי חירם השיטו את אניות שלמה מאילת לאופיר ושבו עם זהב רב ואוצרות אחרים,[14] ואניות תרשיש של שלמה הפליגו עם אניות חירם והביאו גם הן אוצרות רבים.[15]
חירם ושלמה החליפו זה עם זה חידות, וכאשר אחד פתר את חידות השני, שילם לו השני כסף, וכאשר אחד לא הצליח לפתור, הוא שילם לשני כסף; כך החליפו ביניהם שני המלכים כספים. לחירם היה איש בשם אבדמון (Ἀβδήμονος) שהצליח לפתור את חידות שלמה, וגרם לו לשלם לחירם.[4]
העיר צור נודעה בייצור צבעי הארגמן והתכלת מארגמונים הנפוצים באזור;[16] פרשי שלמה, בימי המלך חירם, היו לבושים בארגמן צורי.[17]
הקשר לחירה העדולמי ושנות חייו
לדעת 'רבנן' במדרש, חירם הוא חירה העדולמי ידידו של יהודה[18], ולשיטתם הוא חי כאלף ומאתיים שנים. לדעת רבי יהודה, זהו חירם אחר, אולם אף לשיטתו חירם חי כחמש מאות שנה[דרושה הבהרה][19].
"קבר חירם"
בקרבת קאנא נמצא מונומנט אבן שמסורת עממית מייחסת אותו לקבר חירם (אנ'). למעשה, הקבר מתוארך לתקופה הפרסית,[20] ויש המייחסים את המסורת המקשרת לחירם למטיילים אנגלים או צרפתים מהמאה ה־19.[21]
באגדה
על פי האגדה[22] היה חירם אביו החורג של נבוכדנצר מלך בבל. בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ע"ה עמוד א', מסופר כי בשלב מסוים גבה לבבו של חירם והוא ייחס לעצמו תכונות אלוהיות.
נמנה בין הבודדים שנכנסו בחייהם לגן עדן: "תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי"[23].
קישורים חיצוניים
- חירם הראשון מצור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פרק 17 – דברי הימים: ימשיך כבודו – על עשרת הצדיקים שנכנסו לגן עדן. חלק ב' בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
חירם הראשון מצור, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ בספר מלכים "חירם" אך בדברי הימים "חורם"; הצורה "חו" למילה "אח" מתועדת בפיניקית: Cyrus H. Gordon, Northwest Semitic Texts in Latin and Greek Letters, Journal of the American Oriental Society 88, 1968, עמ' 286 doi: 10.2307/597203
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.2.9, יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, 1.17–1.18 – לפי דיוס ומנאנדרוס מאפסוס
- ^ 3.0 3.1 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 325–326
- ^ 4.0 4.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.5.3, יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, 1.17–1.18
- ^ ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק י"א; ספר דברי הימים א', פרק י"ד, פסוק א'; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 7.3.2
- ^ ספר מלכים א', פרק ה', פסוקים ט"ו-כ"ה; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.2.6–8.2.7, 8.2.9, 8.5.3; ראו בניסוח אחר בספר דברי הימים ב', פרק ב', פסוקים ב'-ט"ו
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.2.8
- ^ ספר מלכים א', פרק ה', פסוקים כ"ו-ל"ב; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.2.9
- ^ ספר מלכים א', פרק ז', פסוקים י"ג-מ"ה; ספר דברי הימים ב', פרק ד', פסוקים י"א-ט"ז; ראו גם בגרסה מעט שונה אצל יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.3.4
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ב', פסוקים י"ב-י"ג
- ^ ארכיטקטורה פיניקית באתר World History Encyclopedia
- ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 142
- ^ ספר מלכים א', פרק ט', פסוקים י"א-י"ג; ראו גם ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק ב', יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.5.3
- ^ ספר מלכים א', פרק ט', פסוקים כ"ו-כ"ח, פרק י', פסוק י"א; ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק י"ח, פרק ט', פסוק י'; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.6.4
- ^ ספר מלכים א', פרק י', פסוק כ"ב, ספר דברי הימים ב', פרק ט', פסוק כ"א
- ^ מאיר הלל בן־שמאי, "ארגמן צורי", בתוך האנציקלופדיה העברית, כרך ה' (אסלמית, אמנות – ארֶצו), תשי"ח, טורים 659–660
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.7.3
- ^ המוזכר בתנ"ך ב - בראשית לח' א'
- ^ בראשית רבה פה' ד'
- ^ Hannaouiye, "Tomb of Hiram", Livius.org
- ^ Renan, Ernest (1864). Mission de Phénicie. Paris: Imprimerie Impériale. p. 599–600
- ^ מדרש ויקרא רבה פרק י"ח פיסקא ב'
- ^ מסכת דרך ארץ זוטא, באתר "דעת"
35560578חירם הראשון מצור