קבוצה של ניבתנים נחים על קרחון באזור הקוטב הצפוני. הניבתנים הם מהגדולים שבקבוצת הטורפים הימיים. משקלו של ניבתן יכול להגיע עד 2,000 ק"ג ואורכו עד ל-3.6 מ'. ניביהם הענקיים שמהם מגיע שמם, משמשים אותם כדי לשלוף רכיכות וצדפות מקרקעית הים.
אורחת גמלים חד-דבשתיים בבקעת הירדן, ארץ ישראל. הגמל החד-דבשתי טבעי לחצי האי ערב ודרום אסיה. הוא נמצא בשימוש, כבעל חים מבוית, בעיקר באזורים אלה ובצפון אפריקה. הגמלים בויתו לראשונה במרכז או בדרום חצי האי ערב. הגמל החד-דבשתי גבוה ומהיר יותר מהגמל הדו-דבשתי ומסוגל לנוע במהירות של 13 - 15 קמ"ש במשך שעות עם רוכב.
שלדג גמדי על ענף. השלדג הגמדי הוא מין קטן של שלדג החי ליד נחלים ומקווי מים, שם הוא צד דגים קטנים שהוא מוצא ושולה על ידי צלילה מהירה מהאוויר לתוך המים. לאחר מכן הוא הורג את הטרף שתפס בחבטה מול הענף עליו הוא יושב. השלדג נפוץ גם בישראל.
סמור בר אירופי - אחד הטורפים הנפוצים ביותר באירופה. הסמור הוא טורף זריז החי בין ענפי העצים. תת-מין אחד שלו בוית - חמוס מבאיש, המפריש חומר מסריח להגנה, אך סירוס או עיקור החמוס מפחית בהרבה את הריחות.
יונת הסלע היא מין ממשפחת היוניים, והמין הנפוץ במשפחה זו. צבעה של יונת הסלע אפור-כחלחל, והיא מתאפיינת בכתם בעל ברק ירוק וסגול על צווארה ובבטן אפורה. יונת הסלע בויתה למזון ודשן לפני כ-3000 שנה. היונה מקננת במערות ובצוקים תלולים ולעיתים קרובות גם בסביבות מגורי אדם.
קילימנג'רו הוא ההר הגבוה ביותר באפריקה, והוא מתנשא לגובה של 5,895 מטרים ונמצא במרחק 350 קילומטרים בלבד מקו המשווה. זהו הר געש רדום ופסגתו, כמו רוב שטחו, שוכנים בצפונה של טנזניה. חלק ממורדותיו הצפוניים נמצאים בשטחה של קניה. המראה של ההר מיוחד ולא רגיל ביחס לאזור שבו הוא שוכן, כהר בגובה רב המכוסה שלג באופן תמידי הנראה מבעד לסוואנה האפריקאית המישורית והיבשה.
פיל אסייתי יושב בנהר בלאוס. הפיל האסייתי הוא בעל החיים היבשתי השלישי בגודלו (אחרי שני מיני הפיל האפריקני). הגובה של פיל אסייתי מגיע עד לכ-3.5 מטר, ומשקלו עשוי להגיע לכ-5 וחצי טון. הפיל האסייתי נפוץ באזורים תחומים בדרום-מזרח אסיה. מספר הפילים האסייתים החי בטבע כיום נע בין 28,000 ל-42,000 והוא נחשב לבעל חיים בסכנת הכחדה.
בתמונה, קופיף באי סולאווסי שבאינדונזיה. קופיף, או טרסיוס, הוא סוג במשפחת הקופיפיים שבתת-סדרת הקופיפים. לקופיפים עיניים ענקיות ביחס לגודלם – גודלן כגודל עיני אדם בעוד שאורך גופם כ-10–15 סנטימטרים – ורגליהם ארוכות. הקופיפים ניזונים בעיקר מחרקים, שעליהם הם מזנקים ממרחק שיכול להגיע עד לפי עשרה מאורך גופם. מספר הקופיפים החיים בטבע מוערך בכמה אלפים לכל היותר, והם נתונים בסכנת הכחדה.
פריחת השקד בעמק האלה (ליד האגם הסמוך לבית שמש). כידוע עצי השקד מקדימים לפרוח. ישנם פרחים לבנים וישנם ורדרדים, ופריחתם נמשכת כ-3 שבועות בשנה, לאחר מכן עליהם נושרים.
רכבת משא עוברת בלב מדבר אטקמה שבמחוז אנטופגסטה בצ'ילה, כשברקע הר הגעש סן פדרו. במחוז זה עוברות רכבות דומות פעמים רבות, המובילות פחם, נפט, עופרת, נחושת ועוד, המגיעות מהמחצבים הרבים שבמדבר. הרכבת שבתמונה יוצאת מחופי מחוז אנטופגסטה ועוברת במספר תחנות שונות ברחבי צ'ילה, ולבסוף מגיעה לבוליביה, ובכך עוברת מסע של יותר מ-800 קילומטר. בתקופת שלטון האימים של פינושה נקברו שם גופותיהם של מתנגדי משטר ש"הועלמו". היא נפוצה בדרום אמריקה.
ניבן שינני בטנריף שבספרד. הניבן השינני הוא צלופח ממשפחת המורניים שתפוצתו באזורים החמים במזרח האוקיינוס האטלנטי, לרבות הים התיכון, האיים הקנריים, מדיירה ואיים שונים. לניבן צבע צהוב בהיר ולסתות ארוכות, ובהן שיניים מוארכות רבות דמויות זכוכית. לצלופחי המורנה סנפיר-גב ארוך מראשם ועד זנבם. למינים מסוג זה אין סנפיר חזה ובטן. צורתם המוארכת מזכירה במידת מה נחש. המורנות מצוידות בפה אימתני ובלסתות חזקות, ועלולות לגרום לפציעות חמורות לאויביהן. הן נוהגות לתקוף אף בני אדם המתקרבים לאזור מחייתן.
מיון עגבניות לפני עיבודן למוצר במפעל "גן-שמואל מזון" בקיבוץגן שמואל, 1987. ב-1942 הוקם בגן שמואל מפעל תעשייה למוצרי פרי הדר שהתפתח לגדול מפעלי השימורים בישראל אחרי הקמת שותפות עם מפעל קיבוצי שני, "גניר", בשנת 2007. המפעל מייצר מכירות של כ-200 מיליון דולר לשנה, הרוב הגדול ליצוא. במפעל החל עיבוד העגבניות, אחד מגידולי השלחין העיקריים בקיבוץ, בשנת 1975.
משפחה של איילים אצילים. האייל האציל או האייל האדמוני הוא האייל הנפוץ והמוכר ביותר באירופה והוא האייל היחיד המצוי בטבע באפריקה, במרוקו. באזורים מסוימים כמו באוסטרליה הוא הופץ על ידי האדם שם הוא פוגע באוכלוסיית החי הטבעית. ממצאים ארכאוזואולוגיים מורים כי הוא חי בעבר בארץ ישראל, אך נכחד ממנה לא יאוחר מהמאה ה-16 לספירה.
פרא, המכונה גם חמור הבר האסיאני, הוא מין בתת-סוג חמור. הפרא דומה לקיאנג, חמור הבר הטיבטי, וקטן במידתו מהערוד, חמור הבר האפריקני. צבע פרוותו חום בהיר-אפרפר. צבעי בטנו, שולי פיו, אחוריו והצד הפנימי של רגליו הם לבנים. הפרא מצוי בסכנת הכחדה, אך בישראל חיים כ-200 פראים הנמצאים בשטח שבין עזוז ובקעת סיירים, אוכלוסייה שראשיתה בייבוא עדר פראים מאיראן ב-1968.