קבוצה של ניבתנים נחים על קרחון באזור הקוטב הצפוני. הניבתנים הם מהגדולים שבקבוצת הטורפים הימיים. משקלו של ניבתן יכול להגיע עד 2,000 ק"ג ואורכו עד ל-3.6 מ'. ניביהם הענקיים שמהם מגיע שמם, משמשים אותם כדי לשלוף רכיכות וצדפות מקרקעית הים.
אורחת גמלים חד-דבשתיים בבקעת הירדן, ארץ ישראל. הגמל החד-דבשתי טבעי לחצי האי ערב ודרום אסיה. הוא נמצא בשימוש, כבעל חים מבוית, בעיקר באזורים אלה ובצפון אפריקה. הגמלים בויתו לראשונה במרכז או בדרום חצי האי ערב. הגמל החד-דבשתי גבוה ומהיר יותר מהגמל הדו-דבשתי ומסוגל לנוע במהירות של 13 - 15 קמ"ש במשך שעות עם רוכב.
שלדג גמדי על ענף. השלדג הגמדי הוא מין קטן של שלדג החי ליד נחלים ומקווי מים, שם הוא צד דגים קטנים שהוא מוצא ושולה על ידי צלילה מהירה מהאוויר לתוך המים. לאחר מכן הוא הורג את הטרף שתפס בחבטה מול הענף עליו הוא יושב. השלדג נפוץ גם בישראל.
סמור בר אירופי - אחד הטורפים הנפוצים ביותר באירופה. הסמור הוא טורף זריז החי בין ענפי העצים. תת-מין אחד שלו בוית - חמוס מבאיש, המפריש חומר מסריח להגנה, אך סירוס או עיקור החמוס מפחית בהרבה את הריחות.
יונת הסלע היא מין ממשפחת היוניים, והמין הנפוץ במשפחה זו. צבעה של יונת הסלע אפור-כחלחל, והיא מתאפיינת בכתם בעל ברק ירוק וסגול על צווארה ובבטן אפורה. יונת הסלע בויתה למזון ודשן לפני כ-3000 שנה. היונה מקננת במערות ובצוקים תלולים ולעיתים קרובות גם בסביבות מגורי אדם.
מיון עגבניות לפני עיבודן למוצר במפעל "גן-שמואל מזון" בקיבוץגן שמואל, 1987. ב-1942 הוקם בגן שמואל מפעל תעשייה למוצרי פרי הדר שהתפתח לגדול מפעלי השימורים בישראל אחרי הקמת שותפות עם מפעל קיבוצי שני, "גניר", בשנת 2007. המפעל מייצר מכירות של כ-200 מיליון דולר לשנה, הרוב הגדול ליצוא. במפעל החל עיבוד העגבניות, אחד מגידולי השלחין העיקריים בקיבוץ, בשנת 1975.
משפחה של איילים אצילים. האייל האציל או האייל האדמוני הוא האייל הנפוץ והמוכר ביותר באירופה והוא האייל היחיד המצוי בטבע באפריקה, במרוקו. באזורים מסוימים כמו באוסטרליה הוא הופץ על ידי האדם שם הוא פוגע באוכלוסיית החי הטבעית. ממצאים ארכאוזואולוגיים מורים כי הוא חי בעבר בארץ ישראל, אך נכחד ממנה לא יאוחר מהמאה ה-16 לספירה.
פרא, המכונה גם חמור הבר האסיאני, הוא מין בתת-סוג חמור. הפרא דומה לקיאנג, חמור הבר הטיבטי, וקטן במידתו מהערוד, חמור הבר האפריקני. צבע פרוותו חום בהיר-אפרפר. צבעי בטנו, שולי פיו, אחוריו והצד הפנימי של רגליו הם לבנים. הפרא מצוי בסכנת הכחדה, אך בישראל חיים כ-200 פראים הנמצאים בשטח שבין עזוז ובקעת סיירים, אוכלוסייה שראשיתה בייבוא עדר פראים מאיראן ב-1968.
זוג נשרים הודיים עם גוזלם במאדהיה פרדש, הודו.
הנשר ההודי הוא אחד מהעופות הדורסים הנדירים בעולם. הוא נפוץ בעיקר בפקיסטן ובהודו. כנפיו רחבות יחסית, ראשו קירח ומשקלו נע בין 5.5 ל-6.3 ק"ג.
זיקית תימנית - מין במשפחת הזיקיתיים. צבעו הטבעי של הזכר הוא ירוק ומשתנה במצב של לחץ. הזיקית התימנית חיה, כפי שמרמז שמה, בהרי תימן, באיחוד האמירויות הערביות ובערב הסעודית. הזיקית חיה באזורי מחיה שונים, לעיתים אזורים בעלי כמות משקעים רבה ולפעמים במדבר צחיח. הזיקית התימנית מותאמת במיוחד לעצים - יש לה גוף שמתאים בדיוק לאחיזה נוחה בענפים.
ביזון אירופי - מין מהסוג ביזון, שאורך גופו של ביזון אירופי בוגר ממוצע הוא 2.9 מטר, גובהו נע בין 1.9 ל-2 מטרים ומשקלו נע בין 300 ל-1000 ק"ג. הביזון האירופי מסיבי יותר מהביזון האמריקני. לביזון האירופי שיער קצר בצווארו ובחלקו הקדמי של הגוף. זנבו וקרניו ארוכים יותר מאשר אלו של הביזון האמריקני. הוא חי בתוך היער, וזאת בניגוד לביזון האמריקני שחי בערבות הרחבות של צפון אמריקה.
נילגאי במרוצה בהודו. הנילגאי הוא סוג של אנטילופה ממשפחת הפריים הנפוץ בדרום אסיה. לנילגאי גוף בצבע שחור כחלחל עם רעמה קצרה על הכתף, ציצית שיער בולטת בתחתית הצוואר, כתם לבן על הגרון, וכתמים לבנים ליד הפרסות ועל הלחי. הוא מתאפיין בשתי קרניים קצרות, ובזנב ארוך המסתיים בציצת שער.
זברה מצויה - מין של זברה ממשפחת הסוסיים, היא הזברה הכי נפוצה באפריקה (ובעולם) ומכאן שמה. בעבר ניתן היה למצאה מדרום אתיופיה ועד אנגולה והחלק המזרחי של דרום אפריקה. בעקבות ציד עבור בשר ועורות, הצטמצמה אוכלוסיית הזברות באופן משמעותי, ואפשר למצאן כיום בעיקר בשמורות טבע, אם כי עדיין מדובר במין הנפוץ מבין שלושת מיני הזברה (המצויה זברת גרבי וזברת ההרים).
פלמינגו מצוי בנמיביה. הפלמינגו המצוי הוא מין של פלמינגו החי ביבשות אפריקה, אסיה ואירופה. זהו המין הגדול ביותר והמוכר ביותר מכל מיני הפלמינגו. כמו כל עופות הפלמינגו, מקורו המוזר משמש כמסננת, המפרידה בין מזון הפלמינגו (סרטנים מיקרוסקופיים המעניקים לו את צבעו הוורוד) למים. הפלמינגו משיג את מזונו באגמי מלח, כגון אגם נקורו או בריכות המלח ליד אילת. ידועות במיוחד מושבות הקינון בקניה, שם מתקבצות קבוצות ענק של עשרות אלפי פלמינגו המקננים ומשיגים את מזונם יחד.
כריש שונית קריבי הוא כריש ממשפחת הכרישיים הנפוץ בקרבת החוף האטלנטי של אמריקה, מפלורידה ועד ברזיל, והוא הכריש הנפוץ ביותר בים הקריבי. כריש זה הוא בעל גוף חזק ויעיל, ואורכו עד שלושה מטרים. מין זה אינו יוצא דופן משאר בני מין הכרישים. מאפיין בולט אצל מין זה הוא סנפיריו הכהים. הוא ניזון מדגים ומדיונונים ורודף בדרך כלל אחר טרפו בקרקעית הים או במערות פנימיות.
דלגן או ספרינגבוק - סוג של אנטילופה אפריקנית בינונית בגודלה המשתייכת לתת-משפחת הצבאיים ומהווה מין יחיד בסוגה. בגובהו של דלגן בוגר כ-75 סנטימטרים, ומשקלו מגיע ל-50 קילוגרמים ואף ליותר מכך (אצל הזכרים) ו-37 קילוגרמים (אצל הנקבות). הן לזכר והן לנקבה קרניים מעוקלות פנימה שיכולות להגיע לאורך 40 סנטימטרים, אולם קרני הזכר עבות יותר.
עָזניית הנגב הוא מיןעוף דורס גדול יחידי בסוגו במשפחת הנציים. צבע העזנייה חום כהה, צווארה וראשה קירחים וורודים, אורכה 1.15 מטר ומוטת כנפיה 3 מטר. משקלה 6.5-9 ק"ג.
עזניית הנגב נפוצה בעיקר בסוואנות של אפריקה ובעבר היה הנגב תחום גבולה הצפוני. העזנייה הייתה העוף הדורס הגדול ביותר שקינן בישראל, עד שנכחדה כמקננת בארץ. פרטים מזדמנים עדיין חולפים בשמי הנגב לעיתים רחוקות.
ראש של מונטיאק מצוי. מונטיאק מצוי, או מונטיאק אדום, הוא מין אייל קטן בסוג מונטיאק, הנפוץ בדרום ומזרח אסיה, ובעל התפוצה הרחבה ביותר מכל המונטיאקים. הוא מכונה גם כיתר המונטיאקים "אייל נובח" או "קאהוקאר", בשל צליל קולו, המזכיר נביחה, שהלה עושה כהתרעה מפני סכנה מתקרבת או כהפגנת דומיננטיות; לפעמים מונטיאק זה מסוגל לנבוח במשך שעה או יותר. בעוד שהמונטיאק המצוי הוא אחד מהאיילים הנפוצים ביותר ברחבי דרום-מזרח אסיה, הוא נחשב לאחד מבעלי החיים האסיאניים שמעט מאוד ידוע עליהם.