צבי סלעים זכר, עומד על סלע בפארק הלאומי קרוגר. צבי הסלעים הוא מין של אנטילופה קטנה-בינונית בשבט אנטילופות סבך החיה ברחבי אפריקה, ובית גידולו מורכב בעיקר מאזורים סלעיים שנתנו למין את שמו. הייחודיות של צבי הסלעים מתבטאת בפרסותיו הגליליות והאנכיות שמשוות לו מראה כאילו הוא עומד על קצות אצבעותיו, ואשר מאפשרות לו לטפס ולנוע בזרזות על פני צוקים אנכיים.
בבון זית ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בבון הזית הוא מין של בבון הנפוץ ברחבי מרכז אפריקה. עורו ופרוותו של בבון הזית, כשמו, הם בצבע ירוק-זית, ופניו שחורות. לבבון זה דו-צורתיות זוויגית בולטת, המתבטאת הן בגודל והן במראה. משקלם של הזכרים כפליים מהנקבות - 25 ק"ג לעומת 14, בהתאמה. אורכו של הזכר כ-75 ס"מ ללא הזנב (שאורכו כחצי מטר) ואורכה של הנקבה כ-60 ס"מ. לזכר שיניים כלביות גדולות ורעמה, הנעדרים בנקבות.
בז אדום הוא מין עוף דורס ממשפחת הבזיים. הוא דומה מאוד לבז המצוי אך צבעי הזכר בולטים יותר, והוא חברותי – צד ומקנן בקבוצות. הבז האדום הוא עוף נודד, והאוכלוסייה המקננת מגיעה לישראל בפברואר ועוזבת ביולי. בעבר היה הבז האדום הדורס הנפוץ בישראל, אך כיום הוא נדיר למדי ונעשים מאמצים להגן עליו ולעודד את התרבותו.
גורים של שועל שלג. שועל השלג מגיע לאורך 50–60 ס"מ ומשקלו 3–6 ק"ג. הוא טורף הנפוץ בטונדרה ובאזור הקוטב הצפוני וניזון כמעט מכל יצור שהוא מוצא לרבות למינגים, ציפורים שונות, ביצים, דגים ונבלות ויכול לתפוס אפילו גורים של כלבי ים המסתתרים מתחת לשלג.
יעל נובי נפוץ בעיקר במזרח התיכון ומעט גם בצפון ובמזרח אפריקה. בארץ ישראל שרדו עם קום המדינה מספר מצומצם של יעלים באזור מדבר יהודה. בעקבות מאמצי שימור שהופנו כלפי האוכלוסייה, החלת משטר צבאי על שבטי הבדואים באופן שמנע ציד של היעלים וכן חיסול כמעט מוחלט של הטורפים הטבעיים באזור, החלה אוכלוסיית היעלים להשתקם והיעלים התפשטו במדבר יהודה ובנגב. נראה כי עתידו של היעל הנובי בשאר מדינות המזרח התיכון אינו מובטח.
הדוכיפת היא מין יחיד בסוגו (Upupa) ובמשפחת הדוכיפתיים. הדוכיפת משמיעה קולות קריאה רמים, מעין "הוּפוּפ" או "הוּדהוּד", ולכן שמה בערבית הוא "הוּדהוּד". גם שמה בשפה הלטינית, "אוּפּוּפּה" (upupa), נובע מחיקוי קולות הקריאה שלה. ציפור זו היא הציפור הלאומית של ישראל, וייחודה בציצית הנוצות הכתומה.
הפְּסָמוֹן הוא מין מכרסם בינוני מדברי מתת משפחת הגרביליים. מזונם העיקרי של הפסמונים הוא צמחי מליחה מדבריים. בהיותם ניזונים מהשיח מלוח קיפח, נמצא שהם מגרדים את שכבת המלח הנמצאת על גבי העלים עם הרגליים הקדמיות והשיניים. בכדי להתמודד עם ריכוזים כה גבוהים של מלחים המצויים במזונם, יש לפסמונים כליות מפותחות ויעילות במיוחד המסוגלות להיפטר מכמויות המלח הגדולות ולרכז שתן עד פי 4 לערך מכליית האדם. בתמונה - פסמון בשדה בוקר.
עופר של אייל פרדי שחור זנב בקולורדו. האייל הפרדי שחור הזנב הוא מין בסוג אייל פרדי שחי בצד המערבי של צפון אמריקה. האייל קיבל את שמו מאוזניו הגדולות, הדומות לאוזני פרד. לאייל קרניים קטנות וזנב שחור שנתן לו את שמו. הוא מתחמק מטורפיו כמו הפומה והזאב על ידי ריצה מהירה או על ידי ביצוע של דלגנות.
פוקת המפרץ נח על סלע. פוקת המפרץ, הקרוי גם כלב ים מצוי ופוקה מצויה, הוא מין של כלב ים והמין הנפוץ ביותר מבין הטורפים הימיים בעולם. הוא נפוץ בימים קרים וממוזגים בצפון האוקיינוס השקט והאטלנטי. אורך כלב הים 1.85 מ' ומשקלו 132 ק"ג. הם חיים בדרך כלל באוקיינוס או ליד חופים וגם ביערות הקלפ, אך עולים לחוף למושבות רבייה. הם נפוצים גם במזחים ובנמלים שונים.
מפלי ניאגרה הם מפלי מים בגבול שבין ארצות הברית לקנדה. הם מחולקים למפלים האמריקאיים והמפלים הקנדיים, שנקראים גם "מפלי הפרסה". מקור שמם של המפלים במילה אירוקווית שפירושה "רעם המים". המפלים מצויים כחצי שעת נסיעה מהעיר באפלו בצד האמריקני וכשעה וחצי נסיעה מהעיר טורונטו בצד הקנדי.
שלדג לבן-החזה בעמק החולה. נמנה עם משפחת השלדגיים שמסדרת הכחלאים. שמם העברי חודש על ידי ביאליק, והוא הלחם המילים שָׁלָה + דָּג. בניגוד למיני שלדגיים אחרים, לבן החזה מצוי גם באזורים שאינם בקרבת מקווי מים, לבן החזה נפוץ ביותר בצפון הארץ ובמרכז, והחל משנות ה-80 נחזה גם באזורים חקלאיים בנגב. לבן-החזה ניזון ממגוון גדול של טרף: רכיכות, חרקים, דגים, זוחלים, מכרסמים, דו-חיים ואף מציפורים קטנות.