ערוד

ערוד
ערוד
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מפריטי פרסה
משפחה:	סוסיים
סוג:	סוס
תת־סוג:	חמור
מין:	ערוד
שם מדעי
Equus africanus
תחום תפוצה
נפוץ כיום   נכחד

ערוד בחי בר יטבתה

ערוד בחי-בר יטבתה, 1980

ערוד (שם מדעי: Equus africanus) הוא מין בתת-סוג חמור, שבסוג סוס.

ערוד הוא חמור הבר האפריקני, גדול מן הפרא - חמור הבר האסייתי, ונבדל ממנו ברגליו המפוספסות בטבעות רוחב חומות כהות. גובה כתפיו 135 סנטימטר, ראשו גדול ואוזניו ארוכות. צבעו בקיץ הוא צהבהב-אפור ובחורף צבעו אפור יותר ואילו גחונו נותר בהיר. אחד מתת-המינים של הערוד הוא חמור הבית. לפני כששת אלפים שנה הוא בוית במצרים העתיקה ומאז משמש החמור את האדם.

תפוצה בישראל ובעולם

הערוד היה נפוץ בצפון אפריקה ובמזרחה, אך מרבית הפרטים הושמדו בידי האדם בשל ציד ועל ידי הכלאה עם חמור הבית וכיום נותרו רק קבוצות בודדות שעדיין מתקיימות בדרום מזרח מצרים ובאתיופיה. בישראל היה הערוד נפוץ כנראה באזורי מדבר.

ביו בעלי החיים המקראיים שחיו בערבות ים המלח עד הדורות האחרונים היה גם הערוד, אבי החמור הביתי הדומה לגזע החמורים העדין ביותר. בתקופת התלמוד היה, כנראה, מצוי הרבה בארץ ישראל. זאת יש ללמוד מן ההלכות: "החמור והערוד, אעפ"י שדומין זה לזה, כלאיים זה בזה" (משנה כלאיים מ"ח, ה"ו). "מאימתי קורין את שמע בשחרית? - משיכיר בין תכלת ללבן... ר' עקיבא אומר: "בין חמור לערוד" (ב. ברכות ט', ע"ב).

כיום יש כ-500 ערודים בעולם ומתוכם כ-130 בגני החיות תחת גרעין רבייה בשל סכנת ההכחדה החמורה בה הם נמצאים (CR).

התנהגות

הערוד חי בערבות עשב, באזורי מדבר, במישורים ובאזורים מבותרים ומטפס היטב במדרונות תלולים. הזכרים חיים ב"עדרי רווקים", אך זכרים בוגרים שומרים בקפדנות על נחלה ולכל זכר בוגר תחום מחייה (טריטוריה) משלו בהיקף של 5–10 קמ"ר המשמש גם קבוצות קטנות של נקבות וצעירים. הערוד מסמן את גבולות הטריטוריה בהשמעת קולות ועל ידי ערמות גללים גדולות. מלחמות גבול בין הזכרים הן אלימות במיוחד: בטבע המלחמה מסתיימת במנוסתו של המנוצח ובתנאי שבי אף ייתכן שהיא תסתיים במותו של אחד מהלוחמים. נקבות וצעירים חופשיים לנדוד בין השטחים.

הערודים רועים בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב והלילה ומסוגלים לשרוד חיים בתנאי מדבר קשים, בהתקיימם על מזון דל ביותר ומים מועטים. כדי לשרוד ימים חמים מבלים הערודים את רוב הזמן במנוחה, בצל עצים או סלעים ונדרשים לשתות מים באופן סדיר, לכל הפחות אחת לשלושה ימים. בתנאי בצורת קשה נודדים הערודים למרחקים בחיפוש אחר מזון ומים.

הנקבות מגיעות לבגרות כבר בגיל 18 חודשים ואילו הזכרים גם אחר שבוגרים אינם מקיים משפחה עד שביכולתם להחזיק טריטוריה, בגיל שש בקירוב. הריון נקבת הערוד נמשך כשנה, ויולדת עיר יחיד בכל המלטה. בימים הראשונים לאחר לידתו של העיר, נוהגת האם ללקקו, ומונעת מנקבות אחרות להתקרב אליו כדי למנוע החתמה לא רצויה שלו כלפיהן. תקופת ההנקה נמשכת כשישה חודשים, והנקבה יכולה להתעבר שוב רק כעבור חצי שנה עד שנה וחצי. בגיל שנתיים פורש העיר מאמו ומנסה לתחום נחלה לעצמו.

אורך החיים של הערוד בשביה כ-40 שנה, אך בטבע רק עד 20 שנה.

השבת הערוד לישראל

הערוד הושב לישראל ב-1972 במבצע בזק אשר יזם אברהם יפה ונוהל על ידי החי-בר בישראל. המבצע החל בעת שסוחר איטלקי לחיות בר בשם רוברט נדיר זיהה מעל מדבר דנקיל באתיופיה עדר של תריסר ערודים בוגרים והציע אותם למכירה לאחד מבעלי גני החיות בניו יורק. אברהם יפה בדיוק שהה בנוכחותו בעת שמנהל גן החיות דחה את הבקשה בשל האיסור האמריקאי להכנסת בעלי חיים מאפריקה. יפה מיד שכנע אותו להפנות את הסוחר לחי-בר כך שיתאפשר להשיב את החיה שנכחדה חזרה לנופיה של ארץ ישראל. לאחר שפרופ' היינריך מנדלסון נשלח לזהות במו עיניו את הערודים המוצעים, גויסו 90,000 דולרים בסיועו של אברהם אגמון, מי שהיה למנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל קבוצת דלק, ובעזרתו של מרדכי הוד, מפקד חיל האוויר הישראלי, הועברו ב-14 בספטמבר 1972 תריסר הערודים שנקנו באמצעות מטוס הרקולס של החיל.

אזכורים בתנ"ך ובספרות חז"ל

ערוד מופיע לראשונה בספר איוב:

מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ.

— ספר איוב, פרק ל"ט, פסוק ה'

הערוד נזכר במשנה: "החמור והערוד, אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה".

ובגמרא: "תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב רבי עקיבא אומר בין חמור לערוד" ואומר רש"י: ערוד - חמור הבר. במקום אחר (עבודה זרה דף ט"ז עמוד ב') מסופר: כי בית מר יוחני היו משתמשים בערודים לטחינה בריחיים במקום בחמורים.

לפי הפירושים המסורתיים, ערוד הוא בעצם שם נרדף לפרא שהוא גם כן חמור בר. התרגום הארמי (ירמיהו ב' כ"ד) מתרגם פרא - ערוד, גם במדרש רבה (דברים פרק ה') משמע כי מדובר בשני שמות לאותו בעל חיים. במדרש שוחר טוב על תהילים (מזמור ט') מונים את הצמד פרא-ערוד, בין חמשה צמדי מילים נרדפות המופיעים בתנ"ך באותו פסוק. רק השערות מודרניות מזהות את הערוד המקראי כחמור הבר האפריקני (ראו במאמר של יהודה פליקס בקישור המופיע למטה).

בגמרא נזכר "ערוד" כיצור כלאים של נחש וצב: "אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב, לימים יצא ערוד מביניהם, וכשבאתי לפני רבי שמעון החסיד, אמר לי: אמר הקדוש ברוך הוא הם הביאו בריה שלא בראתי בעולמי, אף אני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי". אך כנראה זהו בעל חיים אחר- זוחל ארסי (נקרא עַרְוָד) ראו ערוד (חז"ל).

קישורים חיצוניים

• יהודה פליקס, בעלי החיים שבתשובת ה' לאיוב, באתר דעת
• ארז ארליכמן, הערודים הגיעו עם שחר, באתר ynet, 29 בנובמבר 2006
• זהר עמר, פרא וחמור — ומה שביניהם, באתר האקדמיה ללשון העברית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24614199ערוד