דלגן או ספרינגבוק - סוג של אנטילופה אפריקנית בינונית בגודלה המשתייכת לתת-משפחת הצבאיים ומהווה מין יחיד בסוגה. בגובהו של דלגן בוגר כ-75 סנטימטרים, ומשקלו מגיע ל-50 קילוגרמים ואף ליותר מכך (אצל הזכרים) ו-37 קילוגרמים (אצל הנקבות). הן לזכר והן לנקבה קרניים מעוקלות פנימה שיכולות להגיע לאורך 40 סנטימטרים, אולם קרני הזכר עבות יותר.
עָזניית הנגב הוא מיןעוף דורס גדול יחידי בסוגו במשפחת הנציים. צבע העזנייה חום כהה, צווארה וראשה קירחים וורודים, אורכה 1.15 מטר ומוטת כנפיה 3 מטר. משקלה 6.5-9 ק"ג.
עזניית הנגב נפוצה בעיקר בסוואנות של אפריקה ובעבר היה הנגב תחום גבולה הצפוני. העזנייה הייתה העוף הדורס הגדול ביותר שקינן בישראל, עד שנכחדה כמקננת בארץ. פרטים מזדמנים עדיין חולפים בשמי הנגב לעיתים רחוקות.
ראש של מונטיאק מצוי. מונטיאק מצוי, או מונטיאק אדום, הוא מין אייל קטן בסוג מונטיאק, הנפוץ בדרום ומזרח אסיה, ובעל התפוצה הרחבה ביותר מכל המונטיאקים. הוא מכונה גם כיתר המונטיאקים "אייל נובח" או "קאהוקאר", בשל צליל קולו, המזכיר נביחה, שהלה עושה כהתרעה מפני סכנה מתקרבת או כהפגנת דומיננטיות; לפעמים מונטיאק זה מסוגל לנבוח במשך שעה או יותר. בעוד שהמונטיאק המצוי הוא אחד מהאיילים הנפוצים ביותר ברחבי דרום-מזרח אסיה, הוא נחשב לאחד מבעלי החיים האסיאניים שמעט מאוד ידוע עליהם.
דוב ים אנטארקטי הוא מין של דוב ים החי בימים הדרומיים ובקצה יבשת אנטארקטיקה. זהו דוב ים די גדול, אפו רחב וקצר יחסית. פרוותו חומה כהה יחסית אצל הזכרים, אבל הנקבות אפורות והבטן בהירה יותר. הגורים חומים כהים או שחורים, למרות שמדי פעם יש גם גורים "בלונדינים". אורכם עד 2 מ' ומשקלם 91-215 ק"ג. הם חיים לבד אך בעונת הרבייה הזכרים מארגנים להקות רבייה כשכל זכר יכול להחזיק ביותר מתריסר נקבות בעת ובעונה אחת. הם אינם נמצאים בסכנת הכחדה, אם כי בעבר היה ציד אינטנסיבי שלהם לשם הפרוות.
גואנקו הוא מין בסוג למה. הוא נפוץ לאורך הרי האנדים, מבוליביה עד לארץ האש, בדרום צ'ילה. לגואנקו גוף רזה, צוואר ורגליים ארוכות. צבעו עשוי לנוע מחום בהיר ועד חום אדמדם, חלקו התחתון לבן ופניו אפורות. ליבו של הגואנקו ותאי הדם שלו מותאמים במיוחד לחיים בגובה רם, שם האוויר דליל. גואנקו בוגר יכול לרוץ במהירות של עד 55 קמ"ש. הריצה חיונית להישרדותו, שכן באזורים הפתוחים בהם הוא חי אין מקומות מחבוא.
זיקית ים-תיכונית אוחזת בצמח, ונשלה מתעופף ברוח. הזיקית מאופיינת ביכולת לשנות את צבע עורה, בלשונה הארוכה ובעיניים המסוגלות לנוע לכיוונים שונים באופן בלתי תלוי ולהקנות לה שדה ראייה רחב, ממנו מקבל מוחה שתי תמונות שונות וברורות בו-זמנית. הזיקיות הן בדרך כלל שוכנות עצים או שיחים, אם כי ישנם מינים של זיקיות קטנות השוכנות על הקרקע תחת מחסה עלי השלכת.
תאו המים ההודי הוא יונק גדול דמוי שור, החי בתת-היבשת ההודית, והופץ גם לדרום אמריקה, בדרום אירופה, בצפון אפריקה ועוד. התאו משמש למשא, לבשר, ולחלב. גללי התאו משמשים כדשן, ואף לדלק לאחר ייבוש. בקנבורי בתאילנד, בפקיסטן ובדרום מערב קרנטקה בהודו, יש מרוץ תאו שנתי המכונה קאמבאלה.
שועל הסרטנים הוא בעל חיים ממשפחת הכלביים, בינוני בגודלו, הנפוץ במרכזה של דרום אמריקה ומהווה מין יחיד בסוגו. צבעו הבולט של שועל הסרטנים הוא חום - אפרפר, אולם הוא בעל אזורים אדומים בפנים וברגליים. אוזניו וזנבו שחורים בקצותיהם. רגליו קצרות וחזקות, וזנבו ארוך ובעל פרווה סבוכה. משקלו בבגרות נע בין 4.5 ל-7.8 קילוגרמים.
נִבְלִי הָדוּר הוא מין של ציפור שיראוסטרלית בגודל פסיון ממשפחת הנבליים, החיה באזורים מיוערים וביערות לחים. הזכר ידוע בזנבו המפואר (אורכו כ-50 ס"מ), אותו הוא מניף. לפעמים הזכר מרים את זנבו הארוך בצורה אופקית, ומחקה באופן יוצא מן הכלל קולות של עופות יער וצלילים שונים.
אם וגורים של דוב גריזלי בפארק הלאומי דנאלי. הדובים הם משפחת טורפים הניזונים מן מהחי והן מהצומח אבל מחבבים בעיקר דגי סלמון. לאחר החורף הדובים מתחילים לאכול כל מה שביכולתם להשיג והם יכולים לצוד גם איילים ואף עגלי ביזונים למרות שרוב תזונתם היא דווקא אוכל צמחי.
קוליברי אדום חזה מצוי צעיר. זהו מין של ציפור קטנת גוף ממשפחת הקוליבריים. אורכו בין 7 ל-9 סנטימטרים, והוא שוקל בין 2 ל-6 גרמים בלבד. הקוליברי אדום החזה נודד, ומבלה את החורף במקסיקו ובמרכז אמריקה; זאת בשל תנאי המחיה הקשים בחורף הקר של צפון אמריקה. במהלך הנדידה, חלק מהקוליברים עוברים מרחק של כ-965 ק"מ בלי הפסקה לאורך מפרץ מקסיקו, מפנמה לפלורידה.