בית המוסדות הלאומיים
 | |
| הקמה ובנייה | |
|---|---|
| סגנון אדריכלי | הסגנון הבינלאומי |
.jpg)
.jpg)
בית המוסדות הלאומיים הוא מבנה שנבנה עבור המוסדות הלאומיים בשכונת רחביה שבירושלים, רחוב המלך ג'ורג' פינת רחוב הקרן הקיימת, והפך לסמל של המדינה היהודית שבדרך עד הקמתה.
הפיגוע שבוצע במבנה ב-11 במרץ 1948 היה החמור בפיגועי מלחמת העצמאות עד לאותה עת, והפך לציון דרך באירועי מלחמת העצמאות. ממרפסת בניין זה הכריזו חברי מועצת העם, אשר שהו בירושלים הנצורה ולא יכלו להגיע להכרזת העצמאות על הקמת מדינת ישראל שהתקיימה בבית דיזנגוף שבתל אביב. במבנה, שבנייתו הושלמה בשנת 1936, נערכו הישיבות הראשונות של הכנסת; נשיא המדינה הראשון חיים ויצמן הושבע בו, ומשרד ראש ממשלת ישראל היה בבניין עד שעבר למשכנו הנוכחי בשנת 1962.
הקמת המבנה
המקום שבו נבנה בית המוסדות הלאומיים יועד על ידי ריכרד קאופמן, מתכנן שכונת רחביה, לבית הספר של השכונה - הגימנסיה העברית רחביה. תושבי השכונה העדיפו שמבנה בית הספר ישכון בתוך השכונה ולא בקצה, ולכן הגימנסיה נבנתה במגרש שיועד להיות בית הכנסת של השכונה, ואילו המגרש שברחוב המלך ג'ורג' ניתן למוסדות הלאומיים.
לצורך הקמת המבנה נערכה תחרות אדריכלית בשנת 1928[1], לה הוגשו 37 הצעות. בין מגישי ההצעות היו ריכרד קאופמן, אלכסנדר ברוולד, אריה שרון ואליעזר ילין. ראשי המוסדות הלאומיים דרשו מהמתכננים כי גובה הבניין לא יעלה על שתי קומות, במסגרת יחידה אחת בה יהיו שלושה אגפים (להנהלת ההסתדרות הציונית, לקרן הקיימת לישראל ולקרן היסוד) ושהבניין יתאים לאופייה של העיר ירושלים. תקציב המוסדות הלאומיים לצורך בניית המבנה עמד על 30,000 ליש"ט. הבנייה מומנה בהלוואה שנתקבלה מפניקס, וינה.
התוכנית שנבחרה הייתה זו של יוחנן רטנר[2] אשר תכנן את המבנים סביב חצר במטרה ליצור חזית ממלכתית למבנה תוך ניתוקו מהרעש של הרחוב מחד, ושמירה על החזית המרשימה של המבנה על אף היותו נמוך מבנייני הסביבה[3]. רטנר תכנן את המבנה בסגנון הבינלאומי אולם כלל מאפיינים ירושלמיים. למבנה חלקלקה הדומה לחלקלקת מגדל דוד וחלונות המזכירים חרכי ירי בחומת ירושלים. התוכנית נבחרה על אף ביקורות שהוטחו בה, בעיקר על גובהו הנמוך של המבנה בן שתי הקומות. האדריכל בנימין צ'ייקין טען כי הבניין נמוך לעומת בנייני הדתות האחרות בירושלים, ואף לעומת בניין טרה סנטה הסמוך.
בניין הקרן הקיימת נבנה ראשון הודות להלוואה שנתקבלה מפניקס, וינה[1]. באפריל 1929 הונחה אבן פינה לבניין הקרן הקיימת[4] והוא נחנך ב-16 במאי 1930[5]. ביוני 1932 הושג הסכם בין קרן היסוד והועד הלאומי על שותפות הוועד הלאומי בבנית האגף של קרן היסוד. על פי ההסכם, הקומה הראשונה, בת 20 חדרים, תשמש את הוועד הלאומי, והקומה השנייה, בת 15 חדרים, תשמש את קרן היסוד. בקומה השנייה גם נבנה אולם גדול לשימוש שני הארגונים[6]. ב-17 באוקטובר 1932 הונחה אבן פינה לבית קרן היסוד[7]. אירוע ראשון שהתקיים בבית קרן היסוד היה מסיבה לכבוד נחום סוקולוב בנובמבר 1934[8]. ביולי 1933 הוצא מכרז לבחירת קבלן לבניית בית הסוכנות, בין בית הקרן הקיימת ובית קרן היסוד[9]. למרות התקוות, הבניין לא הושלם בזמן לכינוס הוועד הפועל הציוני בשנת 1934 והכינוס התקיים בבית קרן היסוד[10]. אגף נוסף של בית הסוכנות היהודית, בן 12 חדשים הושלם בספטמבר - אוקטובר 1935 ועלתה תוכנית לבנות אגף נוסף[11].
פעילות לפני קום המדינה
הסוכנות היהודית שכנה באגף המרכזי (והגבוה מבין האגפים המהווים את בית המוסדות הלאומיים), הקרן הקיימת קיבלה את אגפו הימני של המבנה ואילו קרן היסוד קיבלה את אגפו השמאלי. עם עליית כוחה של הסוכנות היהודית והעברת מרכז כוחה מלונדון לירושלים (בעיקר לאחר בחירתו של דוד בן-גוריון לראש הנהלת הסוכנות), הפך הבניין למשכנה של "המדינה שבדרך", לצד פעילות מועצת ומנהלת העם בבית קק"ל בתל אביב, וכן הכרזת העצמאות שהתרחשה בבית דיזנגוף.
הבניין הפך למשכן הנהגת המוסדות הציונים, ומנהיגי המוסדות הלאומיים התגוררו בשכונת רחביה הסמוכה. בבניין נערכו טקסים ממלכתיים כגון טקס הבאת ביכורים שנתי, אשר ניסו להקנות צביון ממלכתי לאומי ואף צביון עצמאי ליישוב העברי בארץ ישראל ולמנהיגיו.
יהודה האזרחי בספרו "עיר אבן ושמים" מתאר טקס הבאת ביכורים לבניין המוסדות הלאומיים:
"הלכנו בסך לבושי חולצות לבנות, סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים והבאנו לקרן הקיימת ביכורים... בחצר הפנימית המוקפת באגף קרן היסוד מכאן ואגף קרן הקיימת מכאן, ולנוכח מרפסת החזית, נערכו הטקסים להמוני עם, אנשים נשים וטף. כבר הייתי מנוסה באילו מטקסים אלה, בשלוש הרגלים, בי"ט בטבת, בכ' - כ"א בתמוז וכדומה, בבחינת משתתף סביל, הצועד עם כולם בסך, ובא, ועומד, ושר - או ממלמל - שירי מולדת, וצופה במסכת, ומאזין לנאומים. "
— יהודה האזרחי, עיר אבן ושמיים, תל אביב, 1968, בעמ' 100.
יהודה האזרחי מתאר בספרו גם את טקס "קבלת דגל ירושלים" ב"יום הדגל":
"ויום אחד יצאנו בסך, הגימנסיה כולה, ושירה אדירה על שפתותינו, נושאי-הדגלים בראש ואני ביניהם... ילדי ירושלים, מוריהם ורבים מהוריהם כבר נאספו בחצר המוסדות הלאומיים, שורות שורות, לבושי חג, אל נוכח המרפסת, המיועדת מקדמת דנא למנהיגי האומה."
— שם
בשל חשיבות הבניין פשטו חיילים בריטיים על הבניין ב-29 ביוני 1946 ("השבת השחורה"), וחיפשו בו מסמכים הקשורים לארגון ההגנה.
בחצר המבנה חגגו תושבי ירושלים את החלטת ארגון האומות המאוחדות ביום כ"ט בנובמבר (29 בנובמבר 1947).
הפיגוע בבניין
אנטון דאוד, ערבי נוצרי, נהג הקונסוליה האמריקאית בירושלים, הממוקמת בסמוך לבניין המוסדות הלאומיים, היה דמות מוכרת לאנשי הביטחון של בניין המוסדות הלאומיים. דאוד התגורר בסמוך לשתי מזכירות של הבניין ונהג מדי יום להביא אותן למקום עבודתן. בשל ההיכרות עמו החל במסחר זעיר של כלי נשק, אקדחים ורימונים, עם אנשי ההגנה ששהו בבניין. כאשר הללו ביקשו ממנו להשיג להם מספר מקלעי ברן, התנה זאת דאוד בהכנסת הסחורה לתוך חצר הבניין, על מנת שלא יהיו עדים להעברתה. אנשי ההגנה לא ידעו כי דאוד היה מאנשיו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני והציע לו לנצל את קשריו הטובים לביצוע פיגוע בבניין.
ב-11 במרץ 1948, כמדי בוקר, הגיע דאוד למבנה והחנה את מכוניתו בפתח הבניין. בעת שהשומר הלך להביא את כספי העסקה, אמר דאוד שהוא הולך לקנות חפיסת סיגריות. שומר נוסף של הבניין חשד בכך שהמכונית עמדה ריקה בפתח הבניין, אולם זיהה את מכוניתו של דאוד, ולכן לא עשה דבר מלבד הזזת המכונית במורד לפתח אגף קרן היסוד של הבניין. בפיצוץ התמוטטה הקומה השנייה של אגף קרן היסוד, השומר ו-12 מעובדי הבניין נהרגו, ובהם גם מנהל קרן היסוד לייב יפה, ו-44 נפצעו[12].
בספרו של יגאל לוסין, עמוד האש, מופיע תיאורה של רחל מכבי מוצרי, מזכירתו של חיים הרצוג, שכיהן כראש אגף הביטחון של הסוכנות:
"הלכתי לחדר הראשון, הכי קרוב לוועד הלאומי. הדלת נקרעה מעוצמת הפיצוץ, והייתה אפשרות לעבור. במבט אחד ראיתי שיש שם משהו מוטל על הארץ. התברר ששזה היה לייב יפה... פגשתי את חיים הרצוג נושא את אשתו בזרועותיו, היא הייתה מעולפת וחיוורת מאד וזבה דם... הבניין הזה, שהיה כל כך מסודר, כל כך מטופח, כל כך מצוחצח, היה עכשיו כולו תוהו ובוהו ואנדרלמוסיה מוחלטת של תיקים ושל דם ושל זכוכית."
— עמ' 513
פיצוץ זה היה השלישי בסדרת פיגועי הטרור בירושלים במלחמת העצמאות. קדמו לו פיצוץ בניין הפלסטיין פוסט ב-2 בפברואר 1948 בו נהרגו שלושה והפיגוע ברחוב בן יהודה ב-22 בפברואר 1948 בו נהרגו חמישים ותשעה בני אדם. חודש לפני כן, בינואר 1948, פוצץ ארגון ההגנה את מלון סמירמיס והרג 26 איש.
לאחר הפיגוע שוקם המבנה, וסביבו הוקמו גדרות ברזל וחומות ברזל. הרחבה הפכה למגרש חנייה סגור עד שנת 1987, בה שופצו הבניין והחצר. החצר רוצפה באבן והגדרות הוסרו.
פעילות אחרי קום המדינה
מאחר שחברי מנהלת העם ששהו בירושלים הנצורה לא יכלו להגיע לתל אביב להכרזת העצמאות - ערכו חברי מנהלת העם "טקס הכרזת עצמאות" חלופי לתושבי ירושלים בחצר בית המוסדות הלאומיים. לאחר קום המדינה נערכו בבית המוסדות הלאומיים הישיבות הראשונות של הכנסת[13], בין 14-17 בפברואר 1949, שכללו את השבעת נשיא מדינת ישראל הראשון חיים ויצמן לנשיא[14].
בדצמבר 1949, כאשר הממשלה בקשה במהירות להעביר את משרדיה לירושלים, הציעה הסוכנות היהודית לשכן את משרד ראש הממשלה באגף החדש של בניין המוסדות הלאומיים שהיה אז לקרוא סיום הבנייה[15]. באופן זמני, עד סיום הבנייה של האגף החדש, שוכן משרד ראש הממשלה בבניין קרן היסוד[16]. ב-20 בדצמבר 1949 כבר התקיימה ישיבת הממשלה בבניין[17]. בקשת הממשלה לקבל את כל המבנה לצרכיה, תוך העברת הסוכנות היהודית לתל אביב, נדחתה על ידי ראשי הסוכנות היהודית[18].
משרד ראש ממשלת ישראל היה בבניין עד סוף אוגוסט 1962[19].
למבנה נוספה קומה שלישית בצביון הדומה ליתר קומות המבנה, וכן נבנה אגף נוסף בחלקו האחורי של המבנה למשרדים נוספים. הבניין ממשיך לשמש את הנהלת ההסתדרות הציונית, הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד.
האנדרטה לזכר קרבנות האנטישמיות בעולם
בשנת 2008 נחנכה בבית המוסדות הלאומיים האנדרטה לזכר קרבנות האנטישמיות בעולם. צורתה בצורת מגן דוד ועליה חקוקים שמות היהודים שנירצחו ברחבי העולם על רקע אנטישמי. כמדי שנה נערך טקס ברחבת האנדרטה לזכרם של כל היהודים שנספו בעולם על רקע אנטישמי.
לקריאה נוספת
- אמנון רמון, "דוקטור מול דוקטור גר" שכונת רחביה בירושלים, ירושלים: יד בן צבי, 2006
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, כתר, 1996
קישורים חיצוניים
פיצוץ בניין הסוכנות, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 18 במרץ 1948
- Jewish Agency Blown Up In Jerusalem Palestine 1948 (video), British Pathé website
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 לבנין בית המוסדות הלאומיים, דבר, 7 בפברואר 1928
- ^ הזוכים בהתחרות לתוכנית בית המוסדות הציונים, דבר, 30 ביולי 1928
- ^ בתים למוסדות הציונים, דבר, 24 באפריל 1929
- ^ טקס החגיגה להנחה אבן הפינה לבית הקהק"ל, דואר היום, 28 באפריל 1929
- ^ חנוכת בית הקרן הקיימת בירושלים, דבר, 18 במאי 1930
- ^ אגף לבית המוסדות בירושלים, דבר, 23 ביוני 1932
- ^ הנחת אבן הפינה לבית קהי"ס, דבר, 19 באוקטובר 1932
- ^ כך, על פי: לכבוד סוקולוב, דבר, 27 בנובמבר 1934. אולם ראו בהערה בהמשך שכינוס הוועד הפועל הציוני התקיים בבית קרן היסוד במחצית הראשונה של 1934.
- ^ לקראת בנין בית הסוכנות, דבר, 31 ביולי 1933
- ^ לישיבת הוה"פ הציוני, דבר, 21 במרץ 1934
- ^ הרחבת בנין הסוכנות היהודית, הבוקר, 13 באוקטובר 1935
- ^ דומיניק לאפייר ולארי קולינס, ירושלים, ירושלים, הוצאת שוקן 1978, תרגום אהרן אמיר. עמ' 167-169
- ^ מאולם הכנסת בירושלים, דבר, 13 בפברואר 1949
הכנסת עוברת לבנין חדש, הצופה, 12 באוגוסט 1966 - ^ הושבע נשיא מדינת ישראל, דבר, 18 בפברואר 1949
- ^ הסוכנות מעמידה את האגף החדש של הבנין לרשות ראש הממשלה, הצופה, 16 בדצמבר 1949
- ^ דנים על העברה לירושלים, חרות, 18 בדצמבר 1949
- ^ יצירת משטר סמלי של או"מ בחלקה של ירושלים, חרות, 21 בדצמבר 1949
- ^ היעברו בנייני הסוכנות לממשלה?, חרות, 19 בדצמבר 1949
- ^ משרדי ממשלה יועברו לבירה, הבוקר, 1 באוגוסט 1962
23619620בית המוסדות הלאומיים