יהודה ליבס

יהודה ליבס

יהודה ליבס (נולד ב-1947) הוא פרופסור למחשבת ישראל העוסק בחקר הקבלה והמיסטיקה היהודית. חתן פרס א.מ.ת לחקר ההגות היהודית וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

יהודה ליבס

קורות חייו

יהודה ליבס נולד בשנת 1947 בירושלים ליוסף ומרים ליבס.

בשנים 1960 – 1965 למד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה והיה תלמידו של יעקב מאיר (ליבס כתב עליו את המאמר "אש ידידותית" לאחר שנהרג במהלך הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים). הוא שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים (1965­ - 1967) ונפצע במהלך שירות מילואים (1969).

בשנת 1967 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוגים לשון עברית ופילוסופיה יהודית וקבלה. כתב דוקטורט בהנחיית גרשם שלום בנושא "פרקים במילון ספר הזהר" (1976). בשנת 1971 הצטרף לסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית, לחוג למחשבת ישראל, ובשנים 1988 – 1991 היה ראש החוג.

בשנת 1977 הצטרף ליישוב עפרה, עם גרעין התיישבות שילה, והתגורר שם מספר חודשים.

באביב 1993 הרצה באוניברסיטת שיקגו. ומונה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. ב-1999 עמד בראש הקבוצה הבינלאומית לחקר הזוהר במכון ללימודים מתקדמים בירושלים.

החל בשנת 2004 החל לכהן כפרופסור בקתדרה לקבלה על שם גרשם שלום, ומשנת 2008 הוא פרופסור אמריטוס. מחקריו עוסקים בספר הזוהר, בספר יצירה, בקבלת האר"י, בשבתאות ובנושאים נוספים במחשבת ישראל.

לאחר מות אביו, המתרגם יוסף גרהרד ליבס, החל ליבס לעסוק גם בתרגום שירה יוונית קלאסית. את תרגומו לשיר של הסיודוס, הפותח את האפוס "תאוגוניה", הקדיש לזכר אביו שתרגם לעברית יצירות מהספרות הקלאסית.

לכבוד יום הולדתו ה-65 יצא לאור הספר "וזאת ליהודה – קובץ מאמרים המוקדש לחברנו, פרופ' יהודה ליבס", בעריכת מארן ניהוף, רונית מרוז ויהונתן גארב. ביוני 2019, התקבל כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, בתחום מדעי הרוח,

יהודה ליבס מתגורר בירושלים. הוא נישא בשנת 1970 לאסתר (לבית צווייג), ולזוג שלושה ילדים. אחותו, תמר ליבס הייתה חוקרת תקשורת.

לאורך השנים פרסם יהודה ליבס כ-158 מאמרים, שרובם שולבו בספריו.

עמדותיו

עמדותיו הפוליטיות של ליבס ימניות. הוא תומך במפעל ההתנחלויות ואף התגורר מספר חודשים בהתנחלות עפרה בראשית ימיה.

בכנס שנערך בירושלים ב-27 בפברואר 2007 הציג ליבס בגילוי לב את עמדתו הפוליטית:

הזדהות בסיסית עם מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל היוותה יסוד קבוע ועמוק באישיותי והשקפותיי מילדותי ועד לא מזמן. לא נעלמו ממני אומנם ליקויים ועוולות, אך ברקע תמיד נוכחת הייתה האמונה, קצת ברוח הרב קוק, בתיקון שהולך ומתממש, בנקודה היהודית החבויה אצל הציבור בכללו, בסולידאריות ובאחווה, בגבורה ובמידת הביטחון, מלרע ומלעיל, שסופן לצאת בשלמות אל הפועל ולהבטיח סוף סוף את חיי העם היהודי ושלומו, את אחיזתו באדמתו ואהבתו אליה, את תרבותו, מורשתו ודתו, ואת הכבוד הראוי לו מצד עצמו ומצד הגויים, הקרובים והרחוקים. כל זה נופץ באחת ביום עשרה באב תשס"ה, כשראיתי בבעתה בטלוויזיה את טורי החיילים הצועדים בסך להרוס את יישובי גוש קטיף, רצועת עזה וצפון השומרון, להסגירם לידי האויב, תוך הסכמה או אדישות של רוב הציבור. שברו את הכלים ויותר לא משחקים. הבנתי שאיכשהו גם אני מגורש מביתי ושהאמנתי במה שלא היה קיים, והרב קוק רימה אותי".

בראיון שנתן אחרי כמה שנים למוסף "שבת" בעיתון מקור ראשון הסביר את דבריו:

חשוב לי לדייק כאן. כשאמרתי שהרב קוק רימה אותי, הניסוח כמובן שאוב משורה של ביאליק, 'הכוכבים רימו אותי'. אבל אם אתה חושב על זה, הכוכבים לא באמת רימו את ביאליק. הכוכב הוא כוכב בשמים, הוא לא מרמה אף אחד. הוא מרמה רק את מי שמייחס לו דברים מסוימים. מי שאשם הוא האסטרולוג שרוצה לנבא את גורלו על פי הכוכב; הכוכב עצמו לא אשם. בהתאם לכך, גם הרב קוק לא ממש רימה אותי, כי השאלה היא איך אתה מסתכל על הרב קוק... לא הוא רימה אותי, אלא צורת מחשבה מסוימת שאני תליתי בו. מה ששבר אותי בהתנתקות היה לראות את הציבור הישראלי שמאפשר את הדבר הזה, ואת החיילים שצועדים בסך, שורות שורות. לא הצלחתי לתפוס כיצד דבר כזה אפשרי. אין ספק שזה יצר אצלי שבר, אבל אני ממשיך לחיות. אני לא תומך בנתניהו, כי אני לא תומך בשתי מדינות לשני עמים, והצבעתי לבית היהודי. אבל באופן כללי, נתניהו נראה לי מנהיג טוב למדינת ישראל. מההתנתקות נשאר אצלי בעיקר מין רשימו, צלקת כזו, שמכאיבה לי מחדש מפעם לפעם. למשל, כשמפנים את עמונה

ספריו

• חטאו של אלישע: ארבעה שנכנסו לפרדס וטבעה של המיסטיקה התלמודית, הוצאת אקדמון, מהדורה ראשונה - תשמ"ו, מהדורה שנייה - תש"ן.
• סוד האמונה השבתאית: קובץ מאמרים, 1995
• תורת היצירה של ספר יצירה, 2000
• עלילות אלקים: המיתוס היהודי, מסות ומחקרים; הוצאת כרמל, 2009. לקריאה הספר המלא ב"פסיק, הספרייה הדיגיטלית" (זמין לסטודנטים וחוקרים).
• פולחן השחר: יחס הזוהר לעבודה זרה, ירושלים: כרמל, 2011
• מנמוסיני: תרגומי שירה עתיקה, ירושלים: כרמל, 2011.
• לצבי ולגאון: משבתי צבי אל הגאון מווילנא, תל אביב: אדרא, 2017.

פרסים שקיבל

• 1997 – פרס ביאליק
• 1999 – פרס גרשם שלום לחקר הקבלה
• 2006 – פרס א.מ.ת "על תרומתו הבולטת לחקר המיסטיקה היהודית לדורותיה ולחקר השבתאות, על מחקריו המקוריים בחקר ספרות הזוהר אשר נוגעים בדיסציפלינות שונות ועל עבודתו המדעית במגוון רחב של נושאים בתחום מחשבת ישראל מתקופות שונות"
• 2017 – פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל

לקריאה נוספת

• יהודה ליבס, "תורת היצירה של ספר יצירה", (תשס"א), ביקורת מאת סיריל אסלנוב, "תרביץ" ע"א, תשס"ב 2002
• "על אברהם והמצרים": חיבור יווני-הלניסטי או יהודי-הלניסטי, ביקורת על ספרו של ליבס, מאת בצלאל בר-כוכבא, "תרביץ" ע', תשס"א 2001

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהודה ליבס בוויקישיתוף

• כרטיס אישי וקורות חיים, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• יהודה ליבס, באתר האוניברסיטה העברית בירושלים. כולל מבחר מאמרים של ליבס העוסקים בספרות הזוהרית, בקבלת האר"י ובקבלה המאוחרת, ועוד.
• כיוונים חדשים בחקר הקבלה, פעמים 50, חורף תשנ"ב, עמ' 150–170
• קבלת פרס א.מ.ת
• אבי כצמן ודוד אוחנה, ברית המילה והתיקון הנורא, כותרת ראשית, 22 בפברואר 1984
• חגי דגן, עלילות אלקים: המיתוס היהודי, מסות ומחקרים, יהודה ליבס, באתר הארץ, 18/02/09
• דליה קרפל, דמותו של פרופ' יהודה ליבס: חוקר קבלה שנוי במחלוקת ודתי ציוני, ריאיון עם ליבס, באתר הארץ, 12 במרץ 2009
• מאיר בר-אילן, ספר האסטרולוגיה העברי הראשון, קתרסיס 10 (תשס"ט), עמ' 126–155.
• מור אלטשולר, אלקים בגלימה רקומה של הלנה, על עלילות אלקים ליהודה ליבס, באתר הארץ, 2 באפריל 2009
• יהודה ליבס, הפה עוד אומר: אוריאנה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 במאי 2011, גיליון 720
• אריאל הורוביץ, לאהוב מבלי להיבלע, מקור ראשון, מוסף "שבת", 19 בפברואר 2017
• רשימת המאמרים של יהודה ליבס באתר רמב"י
• יהודה ליבס (1947-), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35746858יהודה ליבס