תעודת לידה

תעודת לידה היא אישור רשמי של המדינה המאשר לידה ובו נקבעים שם היילוד, מינו, תאריך הלידה, מקום הלידה ושמות ההורים. במדינות רבות, בעיקר בעבר, נקבעה בתעודה גם השתייכותו האתנית של היילוד. תעודת הלידה משמשת הוכחה בעת תביעת אזרחות והיא המסמך הרשמי היחיד של קטין עד שמוענקת לו תעודת זהות.

היסטוריה

לידות נרשמו כבר בעולם העתיק במצרים, בפרס, בסין, ביוון וברומא. הפקידות המפותחת באימפריות אלה הזדקקה למידע לשם גביית מס, ניהול כוח האדם לגיוס לצבא. במהלך ההיסטוריה נרשמו לידות בקרב הקהילות, למשל בבית הכנסת או בכנסייה הקהילתית הוחזקו ספרי רישום. כן התנהל רישום בבתי העירייה המקומיים.

ההכרח לרשום לידות באופן רשמי על ידי מנגנון ממשלתי נקבע לראשונה בבריטניה בחוק משנת 1853^[1]. תעודת הלידה נוצרה כאישור רשמי על הרישום. עד מהרה עקבו אחר תקדים זה רוב מדינות אירופה.

עד עידן המחשוב הייתה תעודת הלידה מסמך בעל חשיבות רבה משום שהיוותה הוכחה יחידה לפרטים מרכזיים בזהותו של אדם, בהם גילו המדויק, זהות אביו והשתייכותו האתנית והמשפחתית. לפיכך התפתחה גם תופעה של זיוף תעודות לידה על מנת לזייף גיל (למטרות גיוס או הימנעות מגיוס לצבא למשל), דרישות להכרה באבהות, דרישות להשתתפות בירושה והגדרת אדם המשתייך לקבוצה אתנית מופלית לרעה כמי שאינו משתייך לקבוצה זו (וראו בעניין זה גם תעודת ייחוס ארי). כתוצאה מכך פותחו אמצעים שונים (כגון חותמות) להקשות על זיופים. עם הפיכת מרשמי האוכלוסין לממוחשבים, הפך הרישום במאגר למחייב והתעודה איבדה מחשיבותה.

חובת הרישום חלה על היולדת ועל המיילדת מוטלת חובה לדווח על כל לידה, על מנת להצליב מידע ולמנוע הסתרת ילודים או רישום כוזב (על מנת לזכות בטובות הנאה). כיום מטפל בדרך כלל ברישום משרד רישום בבית יולדות של בית חולים. גם יולדת היולדת בביתה נדרשת להגיע לבית החולים על מנת לרשום את הלידה ולקבל תעודת לידה, המונפקת על סמך רישום זה, על ידי רשות מרשם האוכלוסין.

בעבר נלקחו מיילודים במספר מדינות (ביניהן בארצות הברית) טביעת אצבעות, ידיים ורגליים והוטבעו בתעודת הלידה.