חיים ליברמן

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חיים ליברמן (כ"ו בתמוז ה'תרנ"ב, 1892 - כ"ז בסיוון ה'תשנ"א, 1991) היה חוקר חסידות, ביביליוגרף, מנהל ספריית חב"ד ומזכירו האישי של האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון מחב"ד.

ביוגרפיה

ספריית אגודת חסידי חב"ד העולמית (בימין התמונה), אותה ניהל ליברמן, מיום הקמתה עד לפרישתו. הספרייה ממוקמת מימין למרכז חב"ד העולמי - 770 (בשמאל התמונה), בו התגורר ליברמן לאחר שעבר לארצות הברית.

ליברמן נולד בעיירה פלשניץ שברוסיה (כיום בלרוס) לראובן, שהיה השוחט החסידי של העיירה. בעיירה זו הונהגה פשרה שנתקנה על ידי האדמו"ר הרביעי מחב"ד, הרב שמואל שניאורסון, שלפיה רב העיירה יהיה מתנגד לחסידות והשוחט יהיה חסיד.

למד בישיבת תומכי תמימים, בשנת תרפ"ה החל לשמש כמזכירו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי מליובאוויטש. במאסרו של הרבי בשנת ה'תרפ"ז, נעצר עמו ליברמן, והם השתחררו יחד (לאחר מכן נתמנה הרב יחזקאל פייגין להיות עוזרו). ליברמן עזב את ברית המועצות עם רבו ושימש אותו בנסיעתו לפולין, שם החל ליברמן את עבודתו כספרן וכמנהל בספריית חב"ד מיום הקמתה. הגיע עם רבו לארצות הברית והמשיך לכהן כספרן, כשבמקביל היה מזכירו האישי של הרבי ושימש אותו בשנותיו האחרונות בניו יורק. את הספרייה ניהל ליברמן עד לפרישתו. בשלב מסוים הצטרף אליו שלום דובער לוין, המנהל את הספרייה כיום.

ליברמן מעולם לא נישא. בארצות הברית, התגורר במרכז חב"ד העולמי - 770. בתקופת כהונתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון נהג ליברמן להיכנס כל שבוע ולשוחח איתו בתורה ובמחקרים חסידיים.

במשפט הספרים היה ליברמן היחיד מתוך קהילת חב"ד שעמד לצִדו של התובע בארי גור-ארי, ואף העיד לטובתו במשפט. קשריו עם החסידות נותקו במשך התקופה. לאחר שחלה ועבר להתגורר בבית אבות חודש הקשר עם החסידות וחסידי חב"ד ביקרו בקביעות.

ליברמן נפטר בכ"ז בסיוון ה'תשנ"א ונקבר בהר הזיתים בירושלים.

חיבוריו

ליברמן כתב מאמרים רבים בעברית וביידיש. מחקריו עסקו בתולדות הדפוס העברי, ספרות יידיש, זיהוי מחבריהם של ספרים תורניים שונים, תנועת החסידות, מחקרים ביבליוגרפיים ונושאים קרובים.

מחקריו פורסמו בכתבי עת רבים, כגון "קריית ספר" של הספרייה הלאומית, עלי ספר, סיני, יידישע שפראך, אידישער קעמפער ועוד. ישראל מהלמן יזם הוצאה לאור של כרך ממאמריו בהוצאת בית הספרים הלאומי שהסכים לכך, ותוכנית דומה הגה נשיא המדינה, זלמן שזר. שתי התוכניות לא יצאו בסופו של דבר אל הפועל.[1]

לימים כינס ליברמן עצמו את מאמריו בשלושה כרכים הנקראים "אהל רח"ל" (ראשי תיבות שמו, ושם אמו).[2] הכרך הראשון כלל את מאמריו בעברית והכרך השני ביידיש (למעט חלקו האחרון). הכרך השלישי הוא תרגום לעברית מיידיש של הכרך השני, ומצורפת לו הקדמה מאת פרופ' דב סדן, על חיים ליברמן ודרכו במחקר.[3]

המחלוקת עם גרשם שלום ותלמידיו

סדרת מאמריו "כיצד חוקרים חסידות בישראל" שפורסמה בשנות החמישים זכתה להד ניכר. ליברמן יצא נגד ראשי חוקרי החסידות בעולם האקדמי ובהם פרופ' גרשם שלום. הוא טען כי "שורת הדין מחייבת שבמקצוע זה יטפלו בעלי המקצוע המומחים לדבר, כלומר החסידים בעצמם". המחלוקות העיקריות היו בקשר לספרים נזד הדמע ומשמרת קודש ולשאלה האם נכתבו כנגד הבעש"ט וחסידיו הראשונים. מחלוקות אלו לא נפתרו עד היום.[4] במכתב ששלח ליברמן למהלמן, הסביר ליברמן כי היה צריך להגיב בצורה כל כך קשה ובביטויים חריפים כנגד שלום, משום ש"השעה הייתה צריכה לכך". עם זאת ציין ליברמן כי דחה הצעה מצד אנשי חב"ד לפרסם את המאמרים בקונטרס נפרד, בשל חששו שיתפרסם כבעל מדון.[5]

למרות המחלוקת הקשה ביניהם, העריכו השניים אחד את השני ושמרו על כבוד הדדי. בשנת 1951 שלח ליברמן לשלום תדפיס של מאמר אחר שלו, בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים, ושלום הודה לו על התדפיס, בדברים אלה: "קראתי בעיון את מאמרך המצוין במדבר שממה של הייוו"א בלעטער[6] וחשבתי בלבי מה טוב היה אלו היה מאמר זה נמצא אצלי. והנה היום קבלתי תדפיס מיוחד ממאמרך שנשלח לי מתל אביב בצרוף שורותיך. והנני מודה לכבודך מקרב לב". אם כי שלום גם הוסיף: "אני מסכים לכל מה שכתבת, דברים נבונים ונכונים, מלבד בדבר אחד...".[7]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ראו אצל דוד אסף, נספח ביבליוגרפי, בתוך: גרשם שלום, השלב האחרון, מחקרי החסידות של גרשם שלום, עורכים דוד אסף ואסתר ליבס, הוצאת ספרים עם עובד ומאגנס, ירושלים, תשס"ט-2008 (להלן: "שלום, השלב האחרון"), עמ' 89 - 90.
  2. חיים ליברמן, אהל רח"ל (להלן: "אהל רח"ל"), כרך א', ניו יורק, 1980; כרך ב', ניו יורק, 1981; כרך ג', ניו יארק(!), 1984.
  3. "בפתח יריעות אהלים", עמ' V - IX.
  4. למחלוקות השונות בין ליברמן לשלום ותלמידיו, ראו בספרו של ליברמן, אהל רח"ל, חלק א', עמ' 1 - 49; מאמרו של שלום: "שתי העדויות הראשונות של חבורות החסידים והבעש"ט", שפורסם מחדש בספרו השלב האחרון הנ"ל, עמ' 64 - 81, והנספח הביבליוגרפי של דוד אסף, עמ' 82 - 90; וכן מאמרו של שלום: "הפולמוס על החסידות ומנהיגיה בספר נזד הדמע", השלב האחרון, עמ' 91 - 105, והנספח הביבליוגרפי של דוד אסף, עמ' 102 - 105; ראו גם בערך נושאים במחלוקת במשנתו של גרשם שלום, בפרק: "חקר החסידות".
  5. המכתב התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף (למאמרו של שלום הנ"ל), אצל שלום, השלב האחרון, עמ' 89 - 90.
  6. שם כתב העת בו התפרסם המאמר לראשונה, בשנת 1950.
  7. המאמר של ליברמן התפרסם במקור ביידיש, בשם לעגענדע און אמת וועגן די חסידישע דרוקערייאן, ייווא בלעטער 34 (1950), עמ' 182 - 208. מאוחר יותר יצא גם בתרגום עברי, בספרו אהל רח"ל, חלק ג', עמ' 14 - 100. מעמ' 100 ועד עמ' 309 הופיעו נספחים למאמר ואיורים רבים, בפרט של שערי ספרים. מכתבו של שלום לליברמן התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף (למאמרו של שלום הנ"ל), אצל שלום, השלב האחרון, עמ' 86 - 87.