רבקה ש"ץ אופנהיימר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עריכה
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רבקה ש"ץ אופנהיימר
ענף מדעי פילוסופיה יהודית
מקום מגורים ישראל
תרומות עיקריות
חקר המיסטיקה היהודית וספרות הקבלה

רבקה ש"ץ אופנהיימר (בלועזית: Rivka Schatz Uffenheimer; ט"ו באייר תרפ"ז, 17 במאי 1927, בפולין – י"ט באדר א' תשנ"ב, 22 בפברואר 1992, בירושלים) הייתה חוקרת קבלה, חסידות, משיחיות ושבתאות, מחברת הספר "החסידות כמיסטיקה" ומהדירת הספר "מגיד דבריו ליעקב", לרבי דב בער ממזריטש ("המגיד ממזריטש").

חייה

רבקה ש"ץ אופנהיימר, בת אברהם, נולדה בשנת 1927, בפולין, גדלה בריו דה ז'ניירו, ברזיל, ועלתה לישראל בשנת 1935.[1] היא החלה ללמוד באוניברסיטה העברית בתחילת שנות החמישים, שם הייתה תלמידתו של גרשם שלום וראתה בו את מורהּ המובהק.[2] במקביל ללימודיה שימשה במהלך שנות החמישים גם כעוזרת ההוראה של שלום והחלה ללמד, בין היתר, על השבתאות, ראשית הקבלה והזוהר.[3] בשנת תשט"ו ערכה את ספרו של שלום, הכולל את סדרת ההרצאות שהעביר באותה השנה על השבתאות. מספר שנים אחר כך היא ערכה שתי סדרות הרצאות נוספות שלו - על ראשית הקבלה וספר הבהיר (בשנת תשכ"ב) ועל הקבלה בפרובאנס, חוג הראב"ד ובנו ר' יצחק סגי נהור (בשנת תשכ"ג).[4]

בשנת 1958 קיבלה תואר מוסמך ובשנת 1966 קיבלה תואר דוקטור, שניהם מהאוניברסיטה העברית. בשנת 1967 התמנתה למרצה בכירה, בשנת 1971 לפרופסור חבר וב-1978 לפרופסור מן המניין בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית.[5]

בנוסף להוראה באוניברסיטה העברית, לימדה בשנות השישים חוג שבועי שהתכנס בביתו של שמואל הוגו ברגמן, ובין משתתפיו היו: פרופ' בנימין אופנהיימר (מי שהיה בעלה וכן חוקר מקרא באוניברסיטת תל אביב),[6] האב יוחנן ויינהובן, אברהם כרמל, הצייר יהודה בקון, יהודה הנגבי ואהוד בן עזר.[7]

בשנת 1970 הוענק לה פרס קוגל.[5]

ש"ץ אופנהיימר נפטרה בשנת 1992 ממחלה קשה.[2] היא הובאה לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[8] לאחר מותה הועבר אוסף הספרים שלה בקבלה לספרייה הלאומית וצורף לספריית גרשם שלום.[9]

פועלה המחקרי

פרסומיה הראשונים היו בתחום חקר השבתאות. בשנת תשט"ו ערכה כאמור את הרצאותיו של שלום על "פרשת השבתאות".[10] שנה מאוחר יותר (בשנת תשט"ז) היא פרסמה ביקורת מקיפה[11] על המהדורה המדעית של ישעיה תשבי ל"ספר ציצת נובל צבי",[12] ושנה אחר כך (בשנת תשי"ז) פרסמה בעיתון הארץ ביקורת על ספרו של גרשם שלום "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו".[13] פרסומיה הנוספים בתחום[14] התבססו על עבודת המוסמך שלה משנת 1958: "מבוא לכתב היד השבתאי, הפרוש על פרשת לך לך של בן כת המומרים".[15]

עם זאת, החל משנת תש"ך התמקדו מחקריה בעיקר בתחום חקר החסידות.[16] בסדרת מאמרים שהופיעו בכתב העת מולד, היא דנה באספקטים שונים של החסידות על פי תורותיהם של ר' אלימלך מליזנסק,[17] שניאור זלמן מלאדי[18] והרב מרדכי יוסף מאיזביצא.[19] בהמשך פרסמה מחקרים נוספים על החסידות,[20] וכן כתבה את הערכים על "החסידות" ו"הבעל שם טוב" באנציקלופדיה בריטניקה.[21]

גם את עבודת הדוקטור, שכתבה בהנחיית פרופ' גרשם שלום, בחרה לעשות בתחום זה. נושא העבודה היה: "יסודות קויאטיסטיים במחשבה החסידית במאה השמונה-עשרה"[22] והיא עוּבּדה מאוחר יותר לספר "החסידות כמיסטיקה", הנחשב למחקר יסוד בתחום. הספר זכה לשתי מהדורות נוספות ותורגם לאנגלית.[23] בנוסף, ההדירה ש"ץ אופנייהמר את הספר "מגיד דבריו ליעקב" לדב בער ממזריטש, והוא היה לספר החסידי הראשון שזכה לההדרה ולפירוש מפורט, המבוסס על קריאה צמודה של הטקסט.[16]

היא לא היססה לחלוק על חוקריה הגדולים של החסידות, ועשתה זאת אף עוד בטרם הגישה את עבודת הדוקטור. חלק מהביקורת נבע מסירובה לקבל קביעות כוללניות על החסידות ולפיכך הקפידה לבסס כל טענה שלה לאחר בירור קפדני במקורות החסידות.[16] באותו עניין כתבה:

...לא המחקר ההיסטורי, שהיה להוט בעיקר אחר 'התיעוד' של כל הנוגע לחסידות, ולא המחקר הפנומנולוגי שטרח להתמודד על הערכיות הפנימית של החסידות, לא נתנו לקורא את השהות הפנימית לשמוע את דברי החסידים עצמם. האמירה מגבוה וממרחק בהכללה, מאפיינת את חקר החסידות על כל זרמיה. דרך זאת גם יתרונות בצדה, שכן היא נותנת פרספקטיבה כלפי הנושא הנידון, אולם אנו מצווים היום על אתנחתא, העמקה ודיון כדי להבין את המערכת הסבוכה של עולם רוחני זה. צריך לתת למקורות עצמם לדבר, הן כדי להיות נאמנים לגופי התורות בנות זמנן והן כדי למנוע אוריינטציה מסולפת סביב החסידות, המותחת את היריעה של משמעותה אל ימינו בלא ביקורת מספקת.

— עמ' ז', פתח דבר למגיד דבריו ליעקב, למגיד דב בער ממזריטש, מהדורה ביקורתית עפ"י כתבי-יד עם מבוא, פירוש, הערות ומפתחות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ו-1976 (מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת: תש"ן-1990).

בשנת 1960 פרסמה מאמר ביקורת על ספרו של מרטין בובר על החסידות, The origin and meaning of Hasidism‏[24] ומאמר נוסף על משנתו בחקר החסידות,[25] שם חלקה על דרכי החקירה שנקט בובר בקשר לחסידות, על שאלת מהותה של החסידות וכן על פרשנות המושג "העבודה בגשמיות".[16] מאמרה הנ"ל על משנתו של בובר בחסידות - שתורגם מאוחר יותר גם לגרמנית[26] ולאנגלית[27] - זכה לתשובה מבובר עצמו[28] וכן ממורהּ גרשם שלום.[29] הדרך שהתוותה ש"ץ אופנהיימר במחקריה על החסידות היא־היא שהתקבלה בסופו של דבר בעולם האקדמי. עם זאת ישנם חוקרים, כגון פרופ' רון מרגולין מאוניברסיטת תל אביב, הסבורים כי הביקורת של ש"ץ אופנהיימר על בובר לא הייתה מוצדקת, ובמחלוקת בין השניים מצדדים דווקא בבובר.[30]

גם הנחותיו של שלום בקשר לחסידות - כאילו לא הייתה החסידות זרם שיצר רעיונות חדשים ביהדות אלא היוותה המשך של זרם המיסטיקה הקודם - זכו לביקורת מצדה. היא אומנם ראתה בחסידות תנועת המשך, אך בניגוד לשלום סברה כי מדובר גם בתנועה מקורית, בעלת רעיונות מהפכניים, אשר הוסוו ונוסחו בלשון קבלית מסורתית.[16]

בנוסף ובמקביל למחקרה על תנועת החסידות, עסקה גם במחקר של תורת הרב קוק, פרסמה מספר מאמרים בנושא,[31] ואף ביקשה לפרסם מחדש חלק מכתביו.[32] פרופ' אליאור סבורה כי העניין שמצאה ש"ץ אופנהיימר בכתבי הרב קוק, נבע בין היתר מהשילוב של הפילוסופיה, הקבלה והחסידות המצוי בהם, המשמעות העמוקה לדברים שכתב, יחד עם דרכו הייחודית של הרב בהתמודדות עם השאלות האקטואליות בנות זמנו. עם זאת סבורה אליאור כי התעניינותה של ש"ץ אופנהיימר בתורת הרב ודרכו לא הייתה אקדמית גרידא, אלא מדובר היה גם בהרגשת הזדהות וקירבה רעיונית שחשה ש"ץ אופנייהמר כלפי תורת הרב ודרכו.[16] במשך מספר שנים למדה בקביעות יחד עם הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב קוק, שאף התיר לה לצלם כתבי יד שלא פורסמו של אביו. בתקופה מאוחרת יותר היו כתבים אלו מקור להוצאה של כתבי הרב קוק שטרם התפרסמו, כנגד דעתם של מחזיקי הכתבים המקוריים שהעדיפו להסתירם.

בהקשר זה שאלת זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית העסיקה את ש"ץ אופנהיימר רבות והיא לא היססה להביע דעתה בפומבי בנושא.[33] היא הזדהתה עם הציונות המעשית,[34] חתמה בשנות השבעים, יחד עם כ-150 אנשי ציבור ורוח על גילוי דעת הקורא להקים את קריית חברון היהודית,[35] וראתה בתנועת גוש אמונים תנועה התיישבותית ציונית חשובה.[34]

אחד ממאמריה הידועים עוסק ברב ישכר שלמה טייכטל, אשר עד לשואה החזיק בדעות אנטי ציוניות, אך כתוצאה מאימי השואה שינה דעתו והפך לציוני נלהב, ובדומה לרב קוק ייחס לתנועה הציונית משמעות דתית עמוקה. טייכטל לא הצליח להימלט מידי הנאצים ונרצח באושוויץ או בדרך לשם.[36] ספרו של טייכטל "אם הבנים שמחה", שנכתב בעקבות השינוי שחל בו, הצליח לשרוד ועותקים מספר ממנו מצאו דרכם לישראל. מאמרה של ש"ץ אופנהיימר עוסק בתיאור האיש ודעותיו, כפי שהם באים לידי ביטוי בדברים שכתב בספר זה. ש"ץ אופנהיימר מתארת במאמר את השינוי שחל בטייכטל, את הבסיס הרעיוני וההלכתי לדעותיו החדשות ואת מאבקו לשכנוע המחנה החרדי לתמיכה במפעל הציוני. לאחר שיצא המאמר לאור, הוא עורר הדים במקומות רבים. בהמשך, הוא יצא במהדורה נוספת, מורחבת, שכללה בין היתר שינוי של חלק משם המאמר (טייכטל מכונה במהדורה החדשה "רב חרדי" ולא "רב חסידי"), וכן "אחרית הדבר" המתארת חלק מהתגובות למאמר, ובנוסף תורגם לאנגלית.[37]

תחום נוסף שחקרה היה המשיחיות ביהדות, בעיקר בקרב היהודים האנוסים, כגון שלמה מולכו,[38] אברהם מיכאל קרדוזו ומנשה בן ישראל.[39] בנוסף לכך, ובאותו עניין, חקרה גם את תורותיהם של המהר"ל[40] והרמח"ל[41] וכן פרסמה מאמרים כלליים על המשיחיות.[42] בנוסף, כתבה את הערך על יצחק לוריא (האר"י) באנציקלופדיה בריטניקה[21] ומאמרים נוספים על הקבלה.[43] חלק ממאמריה בנושא המשיחיות יצאו לאור לאחר מותה בקובץ המחקרים "הרעיון המשיחי מאז גירוש ספרד".[36]

כמו כן, פרסמה ש"ץ אופנהיימר מאמרים על חוקרים ואישים חשובים, חייהם או פועלם. בין היתר פרסמה מספר מאמרים על מורהּ גרשם שלום,[44] על שמואל הוגו ברגמן,[45] זלמן שזר,[46] הלל צייטלין,[47] אפרים גוטליב,[48] רפאל מאהלר,[49] וכן על ישראל אלדד.[50]

פרסומים

ספרים

  • החסידות כמיסטיקה, יסודות קוויאטיסטיים במחשבה החסידית במאה הי"ח, ירושלים: הוצאת ספרים מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשכ"ח-1968 (מהדורה שנייה: תש"ם-1980; מהדורה שלישית מורחבת: תשמ"ח-1988). הספר יצא לאור גם בתרגום לאנגלית (ראו להלן).
  • מגיד דבריו ליעקב, למגיד דב בער ממזריטש, מהדורה ביקורתית על פי כתבי-יד עם מבוא, פירוש, הערות ומפתחות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ו-1976 (מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת: תש"ן-1990).
  • Hasidism as mysticism, quietistic elements in eighteenth century hasidic thought, Princeton, N.J.: Princeton University Press; Jerusalem: Magnes Press, 1993.‏ תרגום מתוקן ומורחב לאנגלית של ספרה: "החסידות כמיסטיקה" (ראו לעיל)‏[23]‏
  • הרעיון המשיחי מאז גירוש ספרד (קובץ מאמרים), הקדמה מאת רחל אליאור, ירושלים: הוצאת ספרים מאגנס, תשס"ה-2005.[36] הספר יצא לאור לאחר מותה של ש"ץ אופנהיימר.

הרצאותיו של גרשם שלום

  • פרשת השבתאות, הרצאות של ג' שלום, בעריכת רבקה ש"ץ, ירושלים: הוצאת מפעל השכפול, תשט"ו.
  • ראשית הקבלה וספר הבהיר, הרצאותיו של פרופ' ג' שלום בשנת תשכ"ב, ערכה רבקה ש"ץ, ירושלים: הוצאת מפעל השכפול, תשכ"ב-1962 (הדפסות נוספות: ירושלים: הוצאת אקדמון, תשכ"ה-1965; תשכ"ט-1969; תשל"ה-1975; תשל"ט-1979; תשמ"ו-1986).
  • הקבלה בפרובאנס (חוג הראב"ד ובנו ר' יצחק סגי נהור), הרצאותיו של פרופ' ג' שלום בשנת תשכ"ב, בעריכתה של רבקה ש"ץ, ירושלים: הוצאת מפעל השכפול, תשכ"ג-1963 (הדפסות נוספות: ירושלים: הפקולטה למדעי הרוח, הוצאת אקדמון, תשכ"ה-1965; תשכ"ו-1966; תש"ל-1970; תשל"ג-1973; תשל"ו-1976).

ממאמריה שיצאו בתדפיס נפרד

  • "לדמותה הרוחנית של אחת הכיתות השבתאיות", תדפיס מתוך: ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח ג' - ד', ירושלים: תשי"ט - תש"ך, עמ' שצ"ה - תל"א.[51]
  • "פירוש 'לך לך' ליהודה לוי טובה", יצחק מלכו ורבקה ש"ץ, תדפיס מתוך: ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח ג' - ד', ירושלים: תשי"ט - תש"ך, עמ'‬ תל"ג - תקכ"א.
  • "וידוי על סף המשרפות ו'אחרית דבר', רב חרדי מכה על חטא", תדפיס מתוך: כיוונים 23 (תשמ"ד-1984), עמ' 49 - 62.[37]
  • "’מראות על רזא דמלכא משיחא’ מקור קדום משבתאי מומר" (כ"י מכון בן-צבי 2262), תדפיס מתוך: ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח י"ב (ספר יון ב'), ירושלים: תשל"א - תשל"ח, עמ' רי"ט - רנ"ב.[52]
  • "פירושו של הבעש"ט למזמור ק"ז, מיתוס וריטוס של ירידה לשאול", תדפיס מתוך: תרביץ מ"ב (תשל"ג), עמ' 154 - 184.[53]
  • "ראשית המסע נגד הרב קוק", תדפיס מתוך: מולד, סדרה חדשה ו' (ל'), חוברת 32 (242), (תשל"ד), עמ' 251 - 262.[54]
  • Jasidismo, traducido por María Cristinia Parodi (traduccion parcial del articulo publicado en la Encyclopaedia Judaica, Keter Publishing, Jerusalem, 3rd printing, 1974, vol. 7, col. 1390-1413, 1416-1420), Buenos Aires: Centro de Estudios Judaicos, 1975. תדפיס של תרגום מאנגלית לספרדית של חלק מהערך: "חסידות", שהופיע באנציקלופדיה יודאיקה.
  • "הגותו של רמח"ל על רקע ספרות התיאודיציאה", תדפיס מתוך: דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך ז', חוברת י"ב, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"ח, עמ' 275 - 291.

פרסומים לזכרה

  • לזכרה של רבקה ש"ץ-אופנהיימר, ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון למדעי היהדות, תשנ"ג-1993.
  • קולות רבים, ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ אופנהיימר, עורכים: רחל אליאור ויוסף דן, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרכים י"ב - י"ג, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי והמרכז לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום, תשנ"ו-1996.

מתלמידיה

לקריאה נוספת

  • צביה רובין, "פרופ' רבקה ש"ץ ומפעל הזוהר", לזכרה של רבקה ש"ץ-אופנהיימר, ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון למדעי היהדות, תשנ"ג-1993, עמ' ל"ג - ל"ז.
  • צביה רובין, "כתביה של פרופ' רבקה ש"ץ-אופנהיימר", קולות רבים - ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ-אופנהיימר, כרך ב' (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך י"ג), ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי והמרכז לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום, תשנ"ו-1996, עמ' 611 - 620.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רחל אליאור, האנציקלופדיה העברית, כרך מילואים ג'.
  2. ^ 2.0 2.1 רחל אליאור ויוסף דן, "פתח הדבר", קולות רבים, ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ אופנהיימר, כרך א' (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך י"ב), ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי והמרכז לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום, תשנ"ו-1996, עמ' ז'.
  3. ^ ראו למשל לקט מקורות לתרגיל בשבתאות, לוקט על ידי רבקה ש"ץ, ירושלים: האוניברסיטה העברית - הפקולטה למדעי הרוח - למודי יסוד, ‬תשט"ו-1954; לקט מקורות לתנועת השבתאות, לפגישת החוג להשתלמות מדריכים בתולדות ישראל ביום ט"ז-י"ז תמוז תשט"ז (25.6.56 - 26.6.56) בת"א, לוּקט על ידי רבקה ש"ץ, ירושלים: הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, המחלקה לעלית ילדים ונוער, המדור להדרכה, תשט"ז-1956; לקט מקורות לראשית הקבלה, לוקט על ידי רבקה שץ, ירושלים: האוניברסיטה העברית, הפקולטה למדעי הרוח, תשי"ח-1957; קטעים מספר הזוהר, מתורגמים לעברית על ידי ישעיה תשבי (בספרו משנת הזוהר), לקטה רבקה ש"ץ, ירושלים: האוניברסיטה העברית - הפקולטה למדעי הרוח - החוג לפילוסופיה עברית, תשי"ט-1958.
  4. ^ ראו בפרק: פרסומים, הרצאותיו של גרשם שלום.
  5. ^ 5.0 5.1 ראו בדף המידע על רבקה ש"ץ אופנהיימר, באתר האוניברסיטה העברית - רשות למחקר ולפיתוח.
  6. ^ רחל אליאור ויוסף דן, "פתח הדבר", קולות רבים, ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ אופנהיימר, כרך א' (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך י"ב), ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי והמרכז לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום, תשנ"ו-1996, עמ' ט'.
  7. ^ ראו אברהם – פָּצִ'י – שפירא, "יוחנן ויינהובן, המרת שם – או השתרשות בזהות חדשה, עם זכרו של מורנו – פרופ' ש"ה ברגמן", חדשות בן עזר, גיליון מס' 492, מיום כ"ט בחשון תש"ע, 16 בנובמבר 2009.
  8. ^ המצבה ומקום הקבר של רבקה ש"ץ אופנהיימר, באתר "פרויקט גלעד"
  9. ^ אודי אברמוביץ, הפנקסים הנעלמים (הראי"ה קוק, קבצים מכתב יד קדשו, בעריכת בועז אופן, ירושלים: מכון להוצאת גנזי הראי"ה, תשס"ו). על ש"ץ אופנהיימר, עמ' 3, ועמ' 4 (הערת שוליים 12). ראו גם עמ' 2 (הערת שוליים 7), עמ' 3 - 4 (הערת שוליים 11), עמ' 4 (הערת שוליים 12) ועמ' 7 (הערת שוליים 27).
  10. ^ פרשת השבתאות, הרצאות של ג' שלום, בעריכת רבקה ש"ץ, ירושלים: הוצאת מפעל השכפול, תשט"ו.
  11. ^ "ציצת נובל צבי ומהדורתו השלמה", בחינות 10 (תשט"ז), עמ' 50 - 67.
  12. ^ ספר ציצת נובל צבי לרבי יעקב ששפורטש, בצירוף מבוא, הערות וחילופי נוסחאות, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד.
  13. ^ "השקפה חדשה על התנועה השבתאית", הארץ, מדור תרבות וספרות, מיום 22 במרץ 1957.
  14. ^ "לדמותה הרוחנית של אחת הכיתות השבתאיות", ספונות ג' - ד', ירושלים: תשי"ט - תש"ך, עמ' שצ"ה - תל"א. המאמר התבסס על כתב יד "פירוש 'לך לך' לר' יהודה לוי טובה', שתורגם מלדינו על ידי יצחק ר' מלכו; "פירוש 'לך לך' ליהודה לוי טובה", יצחק מלכו ורבקה ש"ץ, ספונות ג' - ד', ירושלים: תשי"ט - תש"ך, עמ'‬ תל"ג - תקכ"א. את כתב היד תרגם כאמור מלכו ואילו ש"ץ אופנייהמר ערכה השוואה בין שפת המקור לתרגום הנ"ל והוסיפה הערות וביאורים.
  15. ^ מבוא לכתב היד השבתאי, הפרוש על פרשת לך לך של בן כת המומרים, עבודת גמר (מ.א), ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, תשי"ח.
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 16.5 הפרטים על פועלה של ש"ץ אופנהיימר בתחום חקר החסידות מבוססים בעיקר על מאמריה של רחל אליאור, "רבקה ש"ץ-אופנהיימר ומחקר החסידות", מדעי היהדות, 32 (תשנ"ב), עמ' 71 - 74.; "רבקה ש"ץ ומחקר החסידות", דבר 22.5.1992 (י"ט באייר תשנ"ב), עמ' 26 - 27.; רחל אליאור ויוסף דן, "פתח הדבר", קולות רבים, ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ אופנהיימר, כרך א' (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך י"ב), ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי והמרכז לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום, תשנ"ו-1996, עמ' ז' - י"א; וכן על צביה רובין, "כתביה של פרופ' רבקה ש"ץ-אופנהיימר", קולות רבים, ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ-אופנהיימר, כרך ב' (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך י"ג), ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי והמרכז לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום, תשנ"ו, עמ' 611 - 620.
  17. ^ "למהותו של הצדיק בחסידות - עיונים בתורת הצדיק של ר' אלימלך מליזנסק", מולד, כרך י"ח, חוברת 144 - 145 (תש"ך), עמ' 365 - 378.
  18. ^ "אנטי ספירטואליזם שבחסידות - עיונים בתורת שניאור זלמן מלאדי", מולד, כרך כ', חוברת 171 - 172 (תשכ"ג), עמ' 513 - 528.
  19. ^ "אוטונומיה של הרוח ותורת משה - עיונים בתורת הרבי מרדכי יוסף מאיזביצא", מולד, כרך כ"א, חוברת 183 - 184 (תשכ"ד), עמ' 554 - 561.
  20. ^ ראו למשל "היסוד המשיחי במחשבת החסידות - היש צביון משיחי היסטורי לרעיון הגאולה בחסידות?", מולד, סדרה חדשה, כרך א' (כ"ד), חוברת 1 (221) (תשכ"ז), עמ' 105 - 111; Contemplative Prayer in Hasidism, מחקרים בקבלה ובתולדות הדתות, מוגשים לגרשם שלום על ידי תלמידיו, חבריו וידידיו, ירושלים: תשכ"ח, עמ' 209 - 226; Self Redemption in Hasidic Thought, Type of Redemption, contribution to the theme of study-conference held at Jerusalem, Leiden: 1970, pp. 207 - 212; "בעיות יסוד במחשבה החסידית", אורות י"ג (תשל"ב), עמ' 50 - 61; "פירושו של הבעש"ט למזמור ק"ז - מיתוס וריטוס של יריד לשאול", תרביץ, כרך מ"ב, חוברת א' - ב' (תשל"ג), עמ' 154 - 184; "רשימותיו של חסיד אגנוסטיקן", מולד, סדרה חדשה, כרך ה' (כ"ח), חוברת 25 - 26 (235 - 236) (תשל"ג), עמ' 135 - 145 ועוד.
  21. ^ 21.0 21.1 ראו בדף המידע על ש"ץ אופנהיימר, באתר של אנציקלופדיה בריטניקה.
  22. ^ יסודות קויאטיסטיים במחשבה החסידית במאה השמונה-עשרה, דיסרטציה, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ו-1966.
  23. ^ 23.0 23.1 לפרוט נוסף על הספר (באנגלית) ראו בדף הספר את תיאור הספר, ופרקי הספר, באתר הוצאת הספרים של אוניברסיטת פרינסטון.
  24. ^ Martin Buber - Master of Hasidic Teaching, Judaism 9 (1960), pp. 227 - 281.
  25. ^ "אדם נוכח אלוקים ועולם במשנת בובר על החסידות", מולד, כרך י"ט, חוברת 149 - 150 (תשכ"א), עמ' 596 - 609.
  26. ^ Die Stellung des Menschen zu Gott und Welt in Bubers Drastellung des Chassidismus,, Martin Buber, Paul Arthur Schilpp and Maurice Friedman (eds.), Stuttgart: 1963, pp. 275 - 302.
  27. ^ Man's Relation to God and the World in Buber's Rendering of the Hasidic Teaching, The philosophy of Martin Buber, Paul Arthur Schilipp and Maurice Friedman (eds.), Illinois: La Salle 1967, pp. 403 - 434.
  28. ^ Martin Buber, Paul Arthur Schilpp and Maurice Friedman (eds.), Stuttgart: 1963, pp. 626 - 635.
  29. ^ גרשם שלום, "פירושו של מרטין בובר לחסידות", אמות א', חוברת ו' (תשכ"ג), עמ' 29 - 42. פורסם שוב בקובץ מאמריו דברים בגו, פרקי מורשת ותחיה, ערך אברהם שפירא (פצ'י), תל אביב: הוצאת עם עובד, תשל"ו-1975 (מהדורה מתוקנת של שני כרכים, תשל"ו-1976), עמ' 361 - 382.
  30. ^ ראו על כך בערך: מרטין בובר, היחס למפעל הסיפורים החסידיים של בובר – ביקורת מול אהדה.
  31. ^ ראו למשל "ראשית המסע נגד הרב קוק", מולד, סדרה חדשה ו' (ל'), חוברת 32 (242), (תשל"ד), עמ' 251 - 262; "אוטופיה ומשיחיות בתורת הרב קוק", כיוונים 1 (תשל"ט), עמ' 15 - 27. המאמר הופיע במקור בגרמנית ותורגם גם לאנגלית; "עמדת הרב קוק בשאלת התחיקה הדתית בשנת 1920", כיוונים 33 (תשמ"ז), עמ' 197 - 199; "תרומתה של משנת הרב קוק להגות היהודית המתחדשת" (סימפוזיון), יובל אורות - הגותו של הרב יצחק הכהן קוק זצ"ל, עורכים: ב' איש שלום וש' רוזנברג, ירושלים: תשמ"ח, עמ' 349 -384. המאמר תורגם גם לאנגלית.
  32. ^ ראו מאמרה "לפרסם במלואם את כתבי הרב קוק", נקודה 114 (תשמ"ח), עמ' 45 - 46; ראו גם מאמרו של אודי אברמוביץ, הפנקסים הנעלמים (הראי"ה קוק, קבצים מכתב יד קדשו, בעריכת בועז אופן, ירושלים: מכון להוצאת גנזי הראי"ה, תשס"ו), בעמ' 3 - 4 (הערת שוליים 11).
  33. ^ ראו למשל מאמריה "פולמוס נגד עליה בראשית הציונות", זאת הארץ 5, כ"ה בסיוון תשכ"ח - 21.6.1968, עמ' 4 - 5; "עימות הספרות החרדית עם הציונות", נתיב 5 (תשמ"ט), עמ' 49 - 52; וכן "הציונות היא משיחיות (בדיעבד לא מלכתחילה)", נקודה 145 (תשנ"א),עמ' 24 - 28.
  34. ^ 34.0 34.1 Bar Zecharya, Zionist Authenticity: The Debate over Gush Emunim (Rivka Schatz Uffenheimer, pp. 5 - 6).
  35. ^ תוקם קרית חברון היהודית מיד!, מעריב, 19 ביוני 1970.
  36. ^ 36.0 36.1 36.2 הרעיון המשיחי מאז גירוש ספרד (קובץ מאמרים), הקדמה מאת רחל אליאור, ירושלים: הוצאת ספרים מאגנס, תשס"ה-2005. לרשימת המאמרים ולהקדמה של הספר, מאת רחל אליאור, ראו באתר הוצאת מאגנס.
  37. ^ 37.0 37.1 ראו מהדורה ראשונה של המאמר: "וידוי על סף המשרפות - רב חסידי מכה על חטא", מולד, סדרה חדשה, כרך ב' (כ"ה), חוברת 7 (217), תשכ"ח, עמ' 18 - 24; מהדורה שנייה: "וידוי על סף המשרפות ו'אחרית דבר', רב חרדי מכה על חטא", כיוונים 23 (תשמ"ד-1984), עמ' 49 - 62; ובאנגלית: ‬Confession on the brink of the crematoria, The Jerusalem Quarterly 34 (1985), pp. 126-141; המאמר פורסם שוב בתוך קובץ מאמריה של ש"ץ אופנהיימר: הרעיון המשיחי מאז גירוש ספרד, ירושלים: הוצאת ספרים מאגנס, תשס"ה-2005, עמ' 197 - 210.
  38. ^ "השפעות הספרות הגנוסטית על ס' המפואר של שלמה מולכו", דברי הכנס הבינלאומי הראשון לתולדות המיסטיקה היהודית, המיסטיקה היהודית הקדומה (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך ו', חוברות א' - ב'), ירושלים: תשמ"ז, עמ' 235 - 267.
  39. ^ "עמדתו של מנשה בן ישראל כלפי המשיחיות במערך היהודי - נוצרי", ספר השנה של אוניברסיטת בר-אילן (ספר משה שוורץ), כ"ב - כ"ג (תשמ"ח), עמ' 429 - 447. המאמר תורגם גם לאנגלית.
  40. ^ ראו מאמריה "התפיסה המשפטית של המהר"ל - אנתיטזה לחוק הטבעי", דעת 2 - 3 (תשל"ח - תשל"ט), עמ' 147 - 157. המאמר תורגם גם לאנגלית; "תורת המהר"ל בין אכזיסטנציה לאכסטולוגיה", כיוונים 8 (תש"ם), עמ' 11 - 28. המאמר תורגם גם באנגלית.
  41. ^ "הגותו של רמח"ל על רקע ספרות התיאודיציאה", דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך ז', חוברת י"ב, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"ח, עמ' 275 - 291; "המטאפיזיקה של רמח"ל בהקשרה האתי - עיון בטרקטאט הראשון של 'קל"ח פתחי חכמה', ספר היובל לשלמה פינס במלאת לו שמונים שנה, כרך ב' (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ט'), ירושלים: תש"ן, עמ' 361 - 396.
  42. ^ ראו למשל "המשיח: לדמותם של כמה חולמי גאולה, ועל המשיחיות בתולדות המחשבה היהודית", סקירה חודשית, כרך 27, מס' 8 (1980), עמ' 11 - 19; "קוים לדמותה של ההתעוררות הפוליטית משיחית לאחר גירוש ספרד", דעת 11 (תשמ"ג), עמ' 53 - 66.
  43. ^ ראו למשל "ר' משה קורדובירו והאר"י - בין נומינליזם לריאליזם", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל א', חוברת ג', ירושלים: תשמ"ב, עמ' 122 - 36; ומאמרה האחרון (שיצא לאור לאחר מותה): "הקבלה - מסורת או חידוש (דיון היסטורי והשלכותיו)", משואות, מחקרים בספרות הקבלה ובמחשבת ישראל מוקדשים לזכרו של פרופ' אפרים גוטליב ז"ל, עורכים מ' אורון וע' גולדרייך, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ד, עמ' 447 - 458.
  44. ^ "'חרות על לוחות' - תאולוגיה בסימן משבר של סמכות", ידיעות אחרונות, מדור ספרות, כ"ב בכסלו תשל"ח - 2.12.1977, עמ' 4, 6; "גרשם שלום 1897 - 1982, דברים לזכרו", כיוונים 14 (תשמ"ב), עמ' 1 - 3; "הרוח של סודות הבריאה (זכרונות 'שבעה')", דבר, מדור "משא", ג' באדר תשמ"ב - 26.2.1982, עמ' 18; "פירוש החסידות כביטוי להשקפה האידיאליסטית של גרשם שלום", גרשם שלום - על האיש ופועלו, דברים שנאמרו ביום השלושים להסתלקותו, עורך נתן רוטנשטרייך, ירושלים: תשמ"ג, עמ' 48 - 62.
  45. ^ ראו "זכרונות על ש. ה. ברגמן", חוברת זיכרון לש. ה. הרגמן, עיון כ"ו (תשל"ו), עמ' 71 - 75.
  46. ^ "על חקר השבתאות בכתבי זלמן שזר - דברים שנאמרו במשכן נשיאי ישראל במלאת שלוש שנים לפטירתו", זאת הארץ 242, ט"ו בכסלו תשל"ח - 5.11.1977, עמ' 4 - 5.
  47. ^ ראו "דרכו של הלל צייטלין אל המיסטיקה היהודית", כיוונים 3 (תשל"ט), עמ' 81 - 91.
  48. ^ "תרומתו של אפרים גוטליב לחקר הקבלה", דעת 61 (תשמ"ו), עמ' 5 - 10.
  49. ^ "פרופסור רפאל מאהלר היסטוריון לוחם", כיוונים 33 (תשמ"ז), עמ' 197 - 199.
  50. ^ "החרוז והקדוח: דברים לכבודו של חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל תשמ"ח - פרופ' ישראל אלדד", נתיב 2 (תשמ"ח), עמ' 52 - 54; ראו גם מאמרה הנ"ל, "הציונות היא משיחיות (בדיעבד לא מלכתחילה)", נקודה 145 (תשנ"א),עמ' 24 - 28.
  51. ^ המאמר נדפס גם בקובץ מאמריה: הרעיון המשיחי מאז גירוש ספרד, ירושלים: הוצאת ספרים מאגנס, תשס"ה-2005, עמ' 70 - 104.‬
  52. ^ המאמר נדפס גם בקובץ מאמריה: הרעיון המשיחי מאז גירוש ספרד, ירושלים: הוצאת ספרים מאגנס, תשס"ה-2005, עמ' 105 - 138.
  53. ^ המאמר תורגם לאנגלית ופורסם כנספח לספרה "החסידות כמיסטיקה" במהדורתו האנגלית, שיצא לאור בשנת 1992.
  54. ^ המאמר נדפס גם בקובץ מאמריה: הרעיון המשיחי מאז גירוש ספרד, ירושלים: הוצאת ספרים מאגנס, תשס"ה-2005, עמ' 224 - 238.


גרשם שלום
הגותו של גרשם שלום ביבליוגרפיה של גרשם שלום • זרמים ראשיים במיסטיקה היהודית • משנתו של גרשם שלום
שונות בית גרשם שלום • פרס גרשם שלום • ספריית גרשם שלום • הנצחתו של גרשם שלום
מתלמידיו רבקה ש"ץ אופנהיימר • ישעיה תשבי • מתי מגד • יהודה ליבס • יוסף דן • אפרים גוטליב • יוסף בן שלמה • מאיר בניהו • מלאכי בית-אריה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26759732רבקה ש"ץ אופנהיימר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבקה_ש%22ץ_אופנהיימר&oldid=1974322"