בית הלל ובית שמאי

"בית הלל" הוא כינוי לקבוצת תלמידיו של הלל הזקן ו"בית שמאי" הוא כינוי לקבוצת תלמידיו של שמאי הזקן. קבוצות תלמידים אלו היו בנות פלוגתא קבועות שפעלו בסנהדרין בתקופה המקבילה פחות או יותר לתקופת שלהי בית המקדש השני וחורבנו.

קבר כלתו של שמאי הזקן בנחל מירון

מערת הלל הזקן ותלמידיו בהר מירון

במסכת אבות, פרק ה' נזכרת מחלוקת בהלל ושמאי כמחלוקת שנובעת מכוונות טהורות 'לשם שמים':

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו

— משנה, מסכת אבות, פרק ה'

מרבית המחלוקות בין בית הלל לבין בית שמאי הן האם לגזור גזירות חכמים מחמירות על העם (דעתם של בית שמאי) או גזירות מקלות יותר, אם בכלל (דעתם של בית הלל). ברוב מחלוקות אלו, נקבעה ההלכה לדורות כבית הלל. רצף גזירות יוצא דופן הוא תקנות שמונה עשר דבר שבהן נקבעה הלכה כבית שמאי.

ככלל, בית שמאי מחמירים יותר מבית הלל, אך ישנם חריגים לכלל זה. במסכת עדיות רוכזו כל המקרים היוצאים מהכלל שבהם בית שמאי דווקא מקלים לעומת בית הלל שמחמירים.

הביטויים "בית הלל" ו"בית שמאי" משמשים בימינו גם לתיאור גישה מקלה וגישה מחמירה, בהתאמה.

היסטוריה של המחלוקות

הלל הזקן ושמאי הזקן, היו שני חכמים ששימשו כראש הסנהדרין וכאב בית דין (בהתאמה). מעטות המסורות שנותרו בידינו ישירות משמם, ורובן בענייני מוסר ואגדה. הלל ושמאי עצמם נחלקו רק בשלושה דברים ובשלושתם ההלכה היא "לא כדברי זה ולא כדברי זה" אלא כדעת חכמים. עם זאת, מחלוקות רבות מאוד מופיעות במקורות התנאיים בשם "בית שמאי" ו"בית הלל". בית שמאי ובית הלל נשארו כשתי שיטות הלכתיות לגיטימיות, ועל מחלוקת זו התבטאו חז"ל ”כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים... ואיזו היא מחלוקת לשם שמים? מחלוקת שמאי והלל”. עד לימי הלל ושמאי הייתה ההלכה פסקנית וחד-משמעית, ומי שלא קיבל אותה הפך לכת נפרדת, ואילו מכאן והלאה נשתמרו מחלוקות בהלכה.

ברבות השנים, הפכה שיטתם של בית הלל לשיטה הרווחת בקרב חכמי ההלכה. חכמי בית שמאי נותרו בעמדת מיעוט ונקבעה הלכה כבית הלל. אם בימי נשיאותו של רבן גמליאל, צאצאו של הלל, עוד ניתן היה למצוא תנאים בודדים מבית שמאי (דוגמת רבי אליעזר הדומיננטי), הרי שבתקופת רבי עקיבא ותלמידיו לא נותרו אלא שרידים בודדים של שיטה זו.

במסכת עדיות, ישנה רשימה של מקרים יוצאי דופן, שבהם בית שמאי מקלים, ובית הלל מחמירים.

אלו הם המקרים שבהם ההלכה היא כבית שמאי, ומקרים בהם בית הלל הודו לבית שמאי, וחזרו להורות כמותם.

מהות המחלוקת בין הבתים

כמעט בכל מחלקותם של בית שמאי ובית הלל, משתקף קו אחיד בכך שבית שמאי נוטים תמיד לצד המחמיר, ולעומתם בית הלל נוטים לצד המקל והמתיר יותר.

החמרות באו לידי ביטוי בגזירות והסייגים שגזרו חכמי בית שמאי על מצוות התורה. בית הלל לעומתם, השתדלו לגזור גזירות רק היכן שהם ראו חשש אמיתי של עבירה על מצוות התורה, אך היכן שלא ראו חשש כזה - הקלו, ולא גזרו. רוב מחלוקות בית הלל ובית שמאי עוסקות בנושאים אלו.

מלבד המחלוקות ההלכתיות ושינוי הגישה, בתלמוד מובאים סיפורים שמהם עולה גם הבדל גישה בהנהגתם של שמאי והלל עצמם בכל הנוגע לתורה ומצוותיה; בעוד שיחסו של שמאי הוא קפדני, הלל מתייחס בסלחנות יתרה:

1. גוי (אדם לא יהודי), ניגש לשמאי וביקש ממנו ללמוד את התורה על רגל אחת. שמאי בקפדנותו גרש אותו ("דחפו באמת הבניין"). אותו גוי, ניגש להלל וביקש ממנו ללמוד את התורה על רגל אחת. הלל הסכים ואמר לגוי משפט שלפי דעתו מסכם את התורה כולה: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך והשאר פירוש הוא - לך ולמד".
2. גוי ניגש אל שמאי ושאל אותו: "כמה תורות יש לכם?", ענה לו שמאי: "שתיים - תורה שבכתב ותורה שבעל פה", ענה לו הגוי: "שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך. תגייר אותי על מנת שאלמד את התורה שבכתב". שמאי בקפדנותו גרש את אותו גוי, ואילו הלל, באותה סיטואציה קיבל אותו, ובמהלך הלימודים שלו החדיר לו את האמונה בתורה שבעל פה.

דוגמאות אלה משקפות את הקפדנות של שמאי ואי סלחנותו לכל פשרנות או התנהגות שלדעתו היתה בו זלזול בכבוד התורה, בכך שלא הסכים אפילו להתדיין עם אותם גוים שלא הסכימו להתגייר בצורה הרגילה והמקובלת, ואילו הלל קיבלם בסבר פנים יפות מכיון שידע שעל ידי אהבתו אליהם יוכל לקרב אותם לתורה בשלימות, כפי שאכן היה בסופו של דבר.

אופי המחלוקות

סיפורים רבים מתארים את המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל. סיפורים אחדים מתארים מאבקים קשים בין שני הצדדים:

ההלכה נקבעה לפי דברי בית הלל, חוץ מכמה מקרים חריגים שבהם נקבעה ההלכה על פי בית שמאי. התלמוד הירושלמי ממחיש באילו קשיים הועברו תקנות אלו במילים חריפות מאוד:

אותו יום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל... תנא ר' יהושע אונייא תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל, תני [גרסה אחרת]: ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים

— ירושלמי שבת א ד

כלומר בית שמאי שמרו על הרוב שהיה להם בחדר ההצבעות על ידי הרג של אנשים מבית הלל או על ידי איום בחרבות ורמחים. בעלי התוספות כותבים כי זוהי הפרזה כדי להמחיש את הדברים, אך עדיין הדברים קשים.

הגזרות שנגזרו על ידי בית שמאי באותו יום, והיו חשובות להם עד כדי כך, עסקו בסייגים בנושא טומאה וטהרה וביחס לגויים.

אך בסופו של דבר המשנה מתארת כיצד נשמרה האחדות, (למרות המחלוקות ההלכתיות שיכלו להיווצר בין מנהג האיש למנהגה של אשתו):

אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי; כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין - לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו

— יבמות א, ד

כדוגמה לנישואין בין בית שמאי ובית הלל, עומד רבי אליעזר מגדולי תלמידי בית שמאי, שהיה חתן בבית הנשיא רבן שמעון בן גמליאל הזקן, נינו של הלל הזקן.

המסורת בגמרא מסבירה מדוע נקבעה ההלכה על פי בית הלל:

שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוקים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים - מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן

— תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף י"ג עמוד ב'

דברים אלו משקפים את העמדה הביקורתית שבה מתייחסת המסורת לבית שמאי, והם מתארים את אופי המחלוקת, מתוך העדפה ערכית של בית הלל על פני בית שמאי.

המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל הייתה מודל למבנה הפרדוקסלי-דרשני של היהדות, אשר בניגוד לדתות מונותיאיסטיות אחרות אינה שואפת ליצור קודקס אחיד אלא לעורר דיון. בפרקי אבות נאמר: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים...איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי" - במחלוקת שהיא לשם שמים יש מקום לשתי הדעות שיתקיימו זו לצד זו לאורך שנים.

דוגמה למחלוקת בית שמאי ובית הלל

מחלוקת שעמדה במשך מאות שנים, האם מותרת סמיכה על הקורבן ביום חג, או האם יש בכך משום אסור השתמשות בבעלי חיים

ערך מורחב – מחלוקת בית שמאי ובית הלל בהקרבת קרבנות בחג

במשנה במסכת ביצה, הדנה בהלכות יום טוב, מופיעות מחלוקות רבות בין בית שמאי לבית הלל. הבולטת מכולן היא המחלוקת בעניין קורבנות החגיגה.

המחלוקת נוגעת לשאלת הקרבת הקורבנות בימי שלוש רגלים. בית הלל סוברים שלעולי הרגל מותר להקריב קורבנות באופן חופשי, אף כשמדובר ביום טוב האסור במלאכה, ואילו בית שמאי טוענים שביום טוב לא ניתן להקריב אלא קורבן שלמים, ורק כאשר התבצעה הסמיכה מבעוד יום:

בית שמאי אומרין, מביאים שלמים, ואין סומכין עליהם, אבל לא עולות. בית הלל אומרין, מביאין שלמים ועולות, וסומכין עליהן

— ביצה פרק ב, משנה ד

במחלוקת זו, בית שמאי מחמירים באיסור המלאכה ביום טוב, ומותירים את הקרבת קורבנות היחיד לחול המועד, ואילו בית הלל מקלים בעניין שמחת החג, ומאפשרים להקריב קורבנות ללא הגבלה.

הלכה זו הייתה לציון דרך במחלוקתם של בית שמאי ובית הלל, ומסורות רבות מתארות כיצד היא התבטאה בפועל. כך למשל, מתאר סיפור אחד בסוגיית הירושלמי את השתלשלות האירועים:

לאחר ימים גברה ידן של בית שמאי, ובקשו לקבוע הלכה כדבריהן, והיה שם בבא בן בוטי מתלמידי בית שמאי, יודע שהלכה כבית הלל. פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת, אמר: ישמו בתיהן של אלו (=של בית שמאי), שהשימו בית אלקינו (=מנעו הבאת קורבנות ורוקנו את המקדש). מה עשה? שלח והביא שלשת אלפים צאן מצאן קדר, וביקרו ממומין (=בדק את כשרותם), והעמידן בהר הבית. אמר להן: שמעוני אחיי בית ישראל, כל מי שהוא רוצה יביא עולות, יביא ויסמוך, יביא שלמים יביא ויסמוך. באותה שעה נקבעה הלכה כבית הלל, ולא אמר אדם דבר

מחלוקות ערכיות

אף שביטויה המעשי של המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי הוא בקביעת ההלכה, שררה ביניהם מחלוקת גם בנושאים ערכיים ונושאים של תפיסת עולם. מחלוקות אלה באות לידי ביטוי בסיפורים אחדים.

סיפור נודע עוסק בהלל ושמאי עצמם במסכת שבת:

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי; אמר לו "גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת". דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל – גייריה; אמר לו, "דעלך סני לחברך לא תעביד – זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא; זיל גמור

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א'

הנכרי ביקש להתגייר, בתנאי שיתאפשר לו ללמוד את כל התורה ברגע אחד. שמאי דחה את בקשתו תוך שהוא רומז לו שאת התורה ניתן ללמוד רק בעמל רב, נדבך אחר נדבך. הלל הסכים לגיירו ולקיים את תנאו באמצעות לימוד עקרון יסוד, הנשען על מצוות שבין אדם לחברו, שלדבריו כל התורה היא פרטיו: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. בהמשך מסופר שגר זה וגרים נוספים שדחה שמאי וקיבל הלל, העידו שבזכות ענוותנותו של הלל נתקרבו תחת כנפי השכינה.

מחלוקת נוספת עוסקת במקומו של האדם בעולם בעירובין:

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו

— תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף י"ג עמוד ב'

מחלוקת אחרת מלמדת על יחסם של בית הלל ובית שמאי לקונפליקט הנוצר לעיתים בין האמת לשלום בכתובות:

כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהייתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה "מדבר שקר תרחק"! אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות

— תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ט"ז עמוד ב'

בית שמאי מקפידים על האמת, גם אם אמת זו אינה נעימה לשומע אותה. בית הלל מתגמשים בנקודה זו, ומעדיפים את כבוד הכלה ושמחת החתן על-פני האמת הצרופה.

שמונה עשר דבר

ערך מורחב – שמונה עשר דבר

שמונה עשר דבר הם שמונה עשרה גזירות שנקבעו במעמד מיוחד של בית שמאי ובית הלל. בדרך כלל היו בית הלל רבים מבית שמאי, ולכן נקבעה ההלכה כמותם. בהזדמנות מיוחדת, בשעת ביקור בביתו של חכם בשם חנניה בן חזקיה בן-גוריון, היו בית שמאי מרובים, ולכן נקבעה ההלכה כדבריהם. על פי התלמוד, גזירות אלו התפשטו בציבור, ולפיכך קיבלו תוקף מיוחד, המונע את האפשרות לבטל אותן. מעמד זה של "י"ח דבר" נדון רבות במחקר ההיסטורי.

מתלמידי בית הלל

• רבן יוחנן בן זכאי
• רבן גמליאל
• רבן שמעון בן גמליאל
• רבי יהושע
• רבי עקיבא ותלמידיו
• רב

מתלמידי בית שמאי

• רבי אליעזר בן הורקנוס
• רבי יונתן בן הרכינס
• רבי יוחנן בן החורנית (נקרא לעיתים רבי יוחנן החורני)
• רבי יוסי בן דורמסקית
• בבא בן בוטא
• רבי גרשון בן יצחק
• רבי טרפון

מפגש הרחובות בית הלל ובית שמאי ברמת השרון

לקריאה נוספת

• הרב ישראל דנדרוביץ, הלכה לעתיד לבוא - כבית שמאי?!, גיליון אור ישראל גיליון סג - תשרי תשע"ב, עמודים: רז - רכז

קישורים חיצוניים

• הרב מרדכי הוכמן, מלחמת בית הלל ובית שמאי, באתר ישיבה.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בית הלל ובית שמאי26716565