פרויקט שיקום שכונות
פרויקט שיקום שכונות הוא מיזם עליו הכריזה ממשלת ישראל השמונה עשרה בראשות מנחם בגין ב-1977, ובמסגרתו שוקמו 160 אזורי מצוקה בישראל.
מאז קבלת ההחלטה על ביצוע המיזם, אותרו 210 שכונות מצוקה, בכ-70 שכונות הסתיים המיזם, והוא עתיד להתבצע בעשרות שכונות נוספות. האוכלוסייה ב-160 השכונות הראשונות שבהן יושם המיזם מונה כמיליון איש. בין השכונות שהשתתפו במיזם: פת, גבעת אולגה, בקעה, תלפיות ורמת עמידר.
הרקע לפרויקט
בשנות ה-60 עלתה בעיית שכונות העוני והמצוקה לתודעת החברה הישראלית, והיא נתפסה כבעיה לאומית. על מנת לטפל בבעיה, הוקם משרד השיכון, שהופקד על טיפול בנושא. זמן קצר לאחר הקמת המשרד העבירה הממשלה את חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, ה'תשכ"ה-1965 שנחקק בעקבות מסקנות ועדת אלמוגי. על פי החוק, הוקמה "הרשות לבינוי ופינוי אזורי שיקום" שתפקידה היה לטפל במצוקת הדיור ברחבי ישראל, וניתנו לה סמכויות לפנות שכונות עוני בכפייה, ללא הסכמת תושביהן. הרשות נכשלה במשימתה ופורקה בשנת 1975.
תולדות הפרויקט
באוקטובר 1977 החליטה הממשלה על מאמץ לפתרון מצוקת הדיור בישראל תוך חמש שנים, והנחתה את משרד השיכון להכין תוכנית מפורטת לביצוע. עלות המיזם הוערכה ב-1.2 מיליארד דולרים, חלק מהסכום מתרומות יהודים בחו"ל[1] באותו חודש פרסם משרד השיכון תוכנית לשיקום 160 שכונות, כולל שתי שכונות עם אחוז גבוה של אוכלוסייה ערבית. התוכנית שמה דגש על בנייה ושיקום, אך כללה גם תוכניות חינוכיות וחברתיות. התוכנית הראשונית כללה גם תוכניות לפינוי שכונות והעברת תושביהם[2]. עם הצטרפות יגאל ידין לממשלה ב-24 באוקטובר 1977, הועמד ידין בראשות המיזם. במשך כשנה נערכו דיונים לגבי דרך ניהול המיזם. בין השאר נערכו דיונים בין ידין לבין הסוכנות היהודית על חלקה במיזם. בדצמבר 1978 הגיעו ידין וג'רלד הופברגר, האחראי על התוכנית מטעם הסוכנות היהודית, להסכם על פיו חולק ניהול וביצוע המיזם בין הממשלה לסוכנות היהודית. על פי ההסכם, ועדה משותפת של הממשלה והסוכנות היהודית תפתח ותאשר את תוכניות שיקום השכונות. בינואר 1979 החליטה הממשלה לאשר את התוכנית של המיזם, ברוב של 6 נגד 4 וארבעה נמנעים. המתנגדים היו יוסף בורג, אריאל שרון, דוד לוי וחיים לנדאו אשר שללו את החלק המרכזי שניתן לסוכנות היהודית בפרויקט שיקום השכונות[3].
על פי התוכנית של ידין שאושרה בממשלה, יעד המיזם היה שיפור איכות החיים וההזדמנויות של השכונות המשתתפות במיזם, במאמץ משולב של שיקום פיסי וחברתי. על פי התוכנית, בכל שכונה יושקעו כ-6 מיליון דולר בממוצע על פני חמש שנים. מימונו אמור היה להגיע מתקציב המדינה ומתרומות של יהודי התפוצות. בניגוד למקובל עד אז, כל קהילה בחוץ לארץ נתבקשה לתרום כספים לשכונה אחת, איתה היא שודכה. על פי התוכנית מוקד קבלת ההחלטות יהיה מקומי, כאשר הרשות המקומית תנהל תהליך קבלת החלטות של התושבים עצמם, עם שיתוף של הקהילה התורמת מחוץ לארץ, ותעביר את ההחלטות לביצוע על ידי זרועות קיימים של משרדי הממשלה. לתוכנית היו שלושה חלקים: שיקום מבנים ותשתיות, בניית מבני ציבור חינוכיים וחברתיים ושירותים חברתיים בתחומי חינוך, הכשרה מקצועית, בריאות ורווחה[4].
ועדת שרים בראשות יגאל ידין ובשיתוף שרי הפנים, האוצר, החינוך, העבודה והרווחה והשיכון, ובהמשך גם שר הבריאות, הייתה אחראית על ניהול כולל של המיזם וקביעת השכונות ששותפו בו. מנהל התוכנית בפועל היה פרופסור דניאל שמשוני.
התוכנית לשיקום השכונות הוגשה לכנסת על ידי גדעון פת, שר הבינוי והשיכון, בשם הממשלה במאי 1978. במהלך השנים, מאז שנת 1978, נכללו במיזם סוגים שונים של שכונות ויישובים, ובהם שכונות מצוקה בערים מבוססות יחסית, יישובים קטנים במרכז הארץ שרמתם הסוציואקונומית נמוכה יחסית, עיירות פיתוח, יישובים במגזר המיעוטים ועוד.
בין השנים 1977-1981 הוקמו במשרדי הממשלה ובסוכנות היהודית מספר גופי שיקום שכונות מתחרים שפעלו למימוש התוכנית. התושבים, בניגוד לתוכנית המקורית, שותפו מעט מאוד בניהול המיזם[5].
בשנת 2016 הודיע משרד השיכון על חידוש פרויקט שיקום השכונות במסגרתו ישופצו 38 שכונות[6].
פעילויות הפרויקט
במסגרת המיזם שופצו בין השנים 1977–1985 כ-45,000 יחידות דיור, כ-35% מיחידות הדיור שהוגדרו כדורשות שיקום. כ-13,000 יחידות דיור הורחבו[7].
תהליך השיקום
פרויקט שיקום השכונות התבסס על שלושה מרכיבים:
- שיקום תשתיות פיזיות בבתים ובמרחב הציבורי בשכונות השיקום.
- השקעות בחינוך, ברווחה, בבריאות ובארגון קהילתי.
- הימנעות מפינוי תושבים מבתיהם ושיתופם בקבלת החלטות, שלא כנקבע בחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום.
על ריכוז המיזם הופקד משרד הבינוי והשיכון, ועל ניהולו הופקדו אגפים במשרד. לצד משרד השיכון משתתפים בניהול המיזם וביצועו משרדי ממשלה נוספים, שחבריהם מתרכזים לצוות הבין-משרדי לשיקום שכונות.
שיקום פיזי
שיקום השכונות הפיזי הוא שיקום שכונות חזותי ופנימי, כלומר, בתוך הדירות. המיזם הופעל ב-160 שכונות שאוכלוסייתן כמיליון איש, המתגוררים בכ-250,000 דירות[1]. השיקום מתבטא בעיקר בהרחבת דירות, בשיפוץ וחידוש מבנים ובשיפור תשתיות. המטרות העיקריות של המיזם הן שיפור תנאי הדיור ואיכות המגורים של תושבי שכונות השיקום והקטנת הפער בין שכונות אלו לשכונות אחרות. הרחבת הדיור נעשית באמצעות הלוואה בתנאים נוחים, צמצום מרכיב המענק בהלוואה הביא לירידה במספר הדירות המורחבות (כמפורט בטבלה). בנוסף, המיזם עוסק בשיפוץ דירות קשישים בשכונות - משנת 1994 ועד סוף 2009 שופצו 32,000 דירות, גם בהיקף שיפוץ הקשישים חלה ירידה משמעותית במהלך העשור הראשון של שנות ה-2000. מתוך 210 שכונות מצוקה שאותרו למיזם, הסתיים השיקום הפיזי עד שנת 2009 בכ-70. בינואר 2007 החליטה הממשלה, במטרה למנוע את התמשכות המיזם לרכז את מאמצי השיקום הפיזי במספר קטן של שכונות. בהתאם, הושהה הטיפול בכ- 50 שכונות והמיזם המשיך ב37 שכונות. מ-1978 ועד סוף שנת 2009 הושקעו במיזם כ-10.5 מיליארד שקלים. ומשרד השיכון העריך כי נדרשים 3 מיליארד שקלים נוספים להשלמת השיקום בשכונות המטופלות. תקציבי השיקום הפיזי ירדו מ-193 מיליון שקלים בשנת 2001 ל-53.4 מיליון ש"ח בשנת 2008. הקיצוץ לווה בירידה במספר הדירות המורחבות והבתים המשופצים.
| שנה | הרחבת דירות | שיפוץ דירות קשישים |
|---|---|---|
| 1996 | 2,000 | 1,650 |
| 1997 | 1,750 | 1,100 |
| 1998 | 1,470 | 1,360 |
| 1999 | 1,500 | 1,200 |
| 2000 | 1,144 | 722 |
| 2001 | 809 | 598 |
| 2002 | 721 | 1,091 |
| 2003 | 964 | 652 |
| 2004 | 397 | 535 |
| 2005 | 285 | 221 |
| 2006 | 166 | 169 |
| 2007 | 100 | 97 |
| 2008 | 52 | 106 |
שיקום חברתי כלכלי
על שיקום השכונות החברתי מופקדים משרד הבינוי והשיכון, משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרד הבריאות. פרויקט שיקום שכונות חברתי מתמקד בכל שכונה בנושא מסוים על-פי צורכי התושבים, כגון פיתוח החינוך לילדים ולנוער או הגברת יכולת התעסוקה וההשתכרות, על ידי סיוע במציאת מקומות עבודה, או קורסים מזורזים להכשרה מקצועית המסובסדים על ידי הממשלה.
ביקורת על הפרויקט במרוצת השנים
שנה לאחר קבלת ההחלטה על ביצוע המיזם, תיאר יגאל ידין את התוכנית במילים "המפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל. ראשיתה ביוזמתו של ראש הממשלה לפתרון בעיות הדיור בשכונות המצוקה... מדובר כאן בשיקום אוכלוסייה של מאה ושישים שכונות ואזורי מצוקה בישראל בהיקף כספי גדול... הפרויקט הזה של שיקום השכונות... הוא מהפכה שלמה בכל דפוסי השיקום השכונתי".
בעשורים האחרונים ירדו תקציבי המיזם בהדרגה, ובשנים האחרונות, עומד תקציב המיזם על 48 מיליון ש"ח, לעומת תקציב של כמיליארד ש"ח לחמש שנים עם הקמת המיזם. בינואר 2007, בעקבות קיצוצים מתמשכים בתקציבי המיזם, החליטה ממשלת ישראל להשהות את פרויקט שיקום שכונות פיזי ב-67 שכונות, ולרכז מאמץ רק ב-34 שכונות. במקביל ביקשה הממשלה מוועדה בין משרדית (משרד השיכון, משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד הבריאות ומשרדים נוספים) להגיש לה המלצות לריכוז מאמץ דומה גם בתחום החברתי.
הסופר אלי עמיר, שעמד בראש ועדה שמונתה במטרה לבחון את פרויקט שיקום השכונות ולהמליץ על עתידו, טען שלמיזם במצבו אין זכות קיום, כיוון שהתקציב שמופנה אליו "מעליב...שווה ערך לשלוש דירות מרוהטות במגדל פאר בתל אביב".
ביקורת מבקר המדינה
משרד מבקר המדינה ערך ביקורת על ניהול המיזם בשנת 2003. ממצאיו העיקריים:
שכונות רבות נמצאות במיזם שנים רבות ולא מוצאות ממנו, ומנגד שכונות הזקוקות למיזם לא צורפו אליו. כמו כן, אין למשרד השיכון תוכנית רב-שנתית לביצוע המיזם המגדירה מטרות, תקציבים, סדר עדיפויות ולוח זמנים, ועוד. בנוסף קבע מבקר המדינה כי השיתוף הבין משרדי אינו מספיק.
לקריאה נוספת
- דניאל שמשוני, שיקום השכונות בעיירות הפיתוח, בתוך: עיירות הפיתוח, עורכים צבי צמרת, אביבה חלמיש ואסתר מאיר-גליצנשטיין, הוצאת יד בן צבי, 2009
קישורים חיצוניים
- פרויקט שיקום שכונות, באתר משרד הבינוי והשיכון
- ללא התראה: 50% מתקציב שיקום שכונות קוצץ, באתר ynet
- הממשלה הכריעה: יצומצם פרויקט שיקום שכונות, באתר ynet
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 פרויקט שיקום שכונות - תמונת מצב, מרכז המחקר ומידע בכנסת, נובמבר 2009
- ^ Frederick A. Lazin, Politics and Policy Implementation , SUNY Press, 1994, page 20
- ^ Frederick A. Lazin, Politics and Policy Implementation , SUNY Press, 1994, page 25
- ^ Frederick A. Lazin, Politics and Policy Implementation , SUNY Press, 1994, page 26
- ^ Frederick A. Lazin, Politics and Policy Implementation , SUNY Press, 1994, page 2
- ^ נמרוד בוסו, פרויקט שיקום השכונות חוזר: 38 שכונות בפריפריה ישופצו בעלות של 280 מ' ש', באתר דה מרקר, 29 במרץ 2018
- ^ Efraim Ben-Zadok (editor), Local Communities and the Israeli Polity , SUNY Press, 1993, page 130
30349358פרויקט שיקום שכונות