בית החולים סנט ג'ון
בית החולים למחלות עיניים סנט ג'ון בירושלים הוא בית חולים ייעודי לרפואת עיניים (אופתלמולוגיה) בירושלים. בית החולים נוסד ביוזמת חברי המסדר הבריטי המוקדש ליוחנן המטביל (מסדר סנט ג'ון) ופועל במימונם ותחת חסותם. בין השנים 1882–1948 פעל בית החולים בקבוצת מבנים המשמשים כיום את מלון הר ציון ואת בית אות המוצר הירושלמי בדרך חברון. לאחר 1948 עבר בית החולים למוריסטן שברובע הנוצרי בעיר העתיקה ומ-1960 פועל בית החולים בשכונת שייח ג'ראח שבמזרח ירושלים.
תקופת השלטון הטורקי
הקמת בית החולים
מסדר ג'ון ה"קדוש", שהוקם מחדש בראשית המאה ה-19 בבריטניה על ידי קתולים-אנגלים (ולאחר מכן סחף גם אנגליקנים רבים), ביקש לחדש את פעילות ההוספיטלרים בארץ הקודש. המסדר זכה לכבוד ויוקרה, פטרונית המסדר הייתה ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת ובנה, הנסיך מוויילס, אדוארד השביעי עמד בראשו. כיוון שההוספיטלרים במאה ה-12 הקימו בית חולים במוריסטאן בעיר העתיקה החליטו גם חברי המסדר המודרני לפעול בשדה ההומניטרי בעיר. העוני, הצפיפות והרמה ההיגיינית הנמוכה שאיפיינו את ירושלים בשלהי המאה ה-19 באו לידי ביטוי גם ובעיקר במחלות עיניים, בהן בעיקר גרענת (טרכומה) לפיכך ביקשו אנשי המסדר להתמקד בנושא זה.
עוד בשנת 1876 ביקש שגריר בריטניה בקונסטנטינופול שיאתר עבור המסדר שטח אדמה בירושלים לשם הקמת בית חולים, אך הושב ריקם. ההשתדלות הגיעה לשיאה ב-1881, עת ביקש הנסיך מווילס עצמו משגריר טורקיה בלונדון קרקע למטרה זו. ב-24 באפריל 1882 הוציא לבסוף הסולטאן עבדול חמיד השני פירמן שאישר את בקשת המסדר. בפגישת מועצת המסדר שנערכה בלונדון ב-7 ביולי 1882 הוחלט על הקמת בית-חולים ומרפאה למחלות עיניים בירושלים. בפגישה זו נבחר גם הרופא ד"ר ג'ס ודל (Waddell) להישלח לירושלים בשליחות המסדר ולהוציא לפועל את התוכנית.
ודל הגיע לירושלים בדצמבר 1882 ועבד תחילה במרפאה במבנה שכור, עד להקמת מבנה הקבע של בית החולים. עם הוודע דבר פתיחת המרפאה החלו חולים מכל הדתות והעדות לנהור למרפאה מדמשק, מעזה, מיפו, משכם ומכפרי השומרון, מצפת, מטבריה ואף מפטרה שבממלכת ירדן. כעבור שישה חודשי פעילות דיווח ד"ר ודל כי ראה 6,318 חולים ומתוכם טיפל ב-1,952 בקצב יומי של כ-80 חולים ביום.
מעבר למבנה קבע
במהלך 1883 נעשו מספר ניסיונות לאתר מבנה או קרקע על ידי מזכיר המסדר, סר אדמונד לשמיר (Lechmere), והקונסול הבריטי בירושלים, נול טמפל מור (Moor). לבסוף נמצא מבנה ובו מקור מים, שהיה קשור ככל הנראה לאמת המים שהוליכה מבריכות שלמה וששימשה בין היתר את הסביל שעל גשר בריכת הסולטאן. המבנה הדו-קומתי הקיף חצר פנימית שקועה. הוא מופיע בדגם ירושלים של סטפן אילש (שהוצג בתערוכה העולמית של וינה (1873)) ואינו מופיע במפת וילסון מ-1864, לפיכך העריך דוד קרויאנקר שהמבנה הוקם בין שנים אלה[1].
בינואר 1884 הוחלף ד"ר ודל על ידי ד"ר ג'ון ה' אוגיליוויה (Ogilivie). חשיבותו של בית החולים הייתה קונצנזוס ירושלמי חוצה דתות ועדות. בשנת 1886 התקיימה בבית החולים קבלת פנים בה השתתפו, בין השאר, מושל ירושלים ראוף פאשא, הפטריארך היווני-האורתודוקסי, הפטריארך הארמני והחכם באשי, הרב רפאל מאיר פאניז'יל, שהביעו כולם את הוקרתם למפעל החשוב. לכך תרמה גם העובדה, שבניגוד למפעלי צדקה נוצריים אחרים, חברי המסדר לא עסקו כלל בהטפה מיסיונרית.
ד"ר ויליאם קאנט
בשנת 1888 התמנה לרופא המנהל של בית החולים ד"ר ויליאם אדמונד קאנט (Cant), שישרת בו 23 שנים. הוא הכניס את המוסד לתנופת שינויים וחידושים. נוסף לו בור מים, בוצעה הרחבה ובמסגרתה נוספו אגף מפאת חוץ ובית הרופא ונקבעו החלונות בצורת תלתן (בהם ניתן להבחין אף היום במפלס הרחוב). בית הרופא נכלל כיום בשטח בית המלון ומכונה "הווילה".
בדו"ח מסוף שנת 1889 נמסר שמספר החולים שפנו לבית החולים עמד על 58,000, מתוכם 10,000 קיבלו טיפול ובוצעו 863 ניתוחים. בשל עומס העבודה דרש ד"ר קאנט אחות ועוזר. דוד ילין כתב על סדרי קבלת החולים המשונים:
בית החולים הזה... הוא יסוד חברה אנגלית... ובו יקבלו חולים מבלי כל הבדל דת. על פי תכונתו יכול להביא ישע ומרפא לעירנו, בהיות רופאו מיוחד למחלת העיניים ומומחה במקצוע זה, לולא סדריו המשונים המונעים רוב טובה. בבית הזה יענה הרופא יום יום רק למאה חולים, וכל המקדים לבוא זכה. ונפתחו שערי הבית בשעה אחת אחרי חצות הלילה, ובמלאת המספר הקצוב ייסגרו... וגם אם יאלצו [החולים בני הכפרים] לישון על פני השדה על יד בית החולים לא יכפת להם, רק אם יזכו לבוא הביתה לפני אשר יקדימום אחרים, לכן כל איש או אשה מבני עירנו החפץ להיות גם הוא מן הקודמים הזוכים, עליו לבוא שמה כחצות הלילה וכולם יחד יעמדו דחוקים וצפופים וכל אחד אשר לו זרוע עם גבורה להידחק ולגשת אל הפתח, הוא יבוא בטח... ובכל זאת ראה תראינה עיננו כפעם בפעם שיירות יוצאות משכונות ישראל בעוד לילה, ורובן אמהות רחמניות הנושאות ילדיהן האומללים על זרועותיהן והולכות לדרוש מרפא למחלת עיניהם, אחרי הישארן שם כעשר שעות ושבות אחרי כן בעצם חום היום, בדרך המלאה אבק.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נסגר בית החולים, והצבא הטורקי השתמש במבנים כמחסני תחמושת. עם כיבוש ירושלים בידי הבריטים השתכנה במבנה, שהטורקים ניסו לפוצצו ללא הצלחה, מפקדתו של המייג'ור גנרל ג'וֹן שֵיי (Shea), מפקד הדיוויזיה הלונדונית ה-60.
תקופת המנדט הבריטי
האגפים החדשים
ב-26 בפברואר 1919 התקיים טקס חנוכתו מחדש של בית החולים, לאחר עבודות שיפוצים שארכו כשנה, במעמד אדמונד אלנבי ובכירי המסדר. כמנהל בית החולים מונה קולונל ג'ון סטרטהרן (Strathearn) שכיהן בתפקידו עד 1941. הוא התלונן בפני ראשי המסדר על כך שהמקום צר מלהכיל את המתרפאים הרבים ואינו ערוך לשרת מאושפזים וחולי חוץ. פתרון לבעיית המקום עלה כאשר הפטריארך היווני-אורתודוקסי הציע למסדר לחכור שטח אדמה ממול למבנה הראשי של בית החולים, ממערב לדרך חברון. על שטח זה הוקם בין 1922 ל-1930 האגף החדש של בית החולים (כיום בית אות המוצר הירושלמי). על תכנונו של האגף החדש, כמו על חידוש הבניין הקיים הופקד האדריכל קליפורד הולידיי שהסתייע גם באדריכל זולטן שמשון הרמט. המבנים משני עברי הכביש קושרו ביניהם במנהרה תת-קרקעית, ששימשה הן כמעבר והן כחלל איחסון לחומרים הדורשים קירור.
סגנון הבנייה של המבנה הוא הסגנון האקלקטי, והוא משלב אלמנטים מזרחיים, ארצישראליים ואירופיים. המבנה בנוי סביב חצר פנימית פתוחה, במתכונת חאן, האופיינית לירושלים של המאה ה-19, כיוון שחולים כפריים הגיעו לטיפול יומי והיו שוהים במקום שעות רבות עם ילדיהם. החדרים שסביב החצר רבועים, והתקרות בנויות בצורת קמרונות צולבים. הסגנון המזרחי משולב עם סגנון ששורשיו באדריכלות ימי הביניים - וחלק מהמבנה בנוי בצורת טירה אנגלית. כמו המבנה הראשי, גם חזית המבנה החדש עוטרה בשלטי האצולה של האצילים שתרמו את הכסף שנדרש להקמת המבנה. אחד מחדרי המבנה המעניינים ביותר הוא "החדר הארמני" – חדר שבשנת 1925 עוטר באריחי קרמיקה ארמנית בידי האומן הארמני דוד אוהנסיאן, ומהווה כיום מוקד עלייה לרגל לחובבי אומנות זו.
כמו כן הורחב בית החולים דרומה לאחר שניזוק ברעידת האדמה בארץ ישראל (1927). האגף הדרומי שימש עבור מתרפאים פרטיים, פקידי ממשל בריטים, אזרחים זרים ואנשי כנסייה. השלמת האגף הסתיימה רק ב-1941 והוא נפתח לציבור רק לאחר מלחמת העולם השנייה.
בית החולים זכה לתמיכה של שלטונות המנדט ותרומות עבורו נאספו באירועים רשמיים כמו יום הולדת המלך[2].
רכישת השטח במוריסטן
כיוון שחלק מרכזי באתוס של המסדר היה הזיקה שלו למסדר ההוספיטלרים הקדום, ניסו חברי המסדר מאז ומתמיד לרכוש חלקה במוריסטן, באתר ברובע הנוצרי בו ניצב בית החולים של ההוספיטלרים. בין השנים 1926–1930 ניהלו אנשי המסדר משא ומתן עם נציגי המשלחת הגרמנית (לה היה שייך חלק מהשטח שמדרום לכנסיית הגואל, מאז מסע וילהלם השני לארץ ישראל, 1898) והכנסייה היוונית אורתודוקסית. לבסוף נרכשה עבור המסדר חלקה מאורכת, בצמוד לרחוב דוד (השוק). לגברת ווטסון, אלמנתו של ד"ר צ'ארלס ווטסון מהאוניברסיטה האמריקאית בקהיר, שכיהן גם כיו"ר הנהלת בית החולים, היה בית מצידו השני של רחוב דוד, שנתרם עבור המסדר.
הטיפול בחולים והדרכתם
לפי דוחות בית החולים הייתה בירושלים עלייה ניכרת במקרים בשנים 1919 - 1920 כתוצאה מהרעב, הצפיפות, העוני והמגפות שנגרמו עקב התנאים הירודים ומלחמת העולם הראשונה. פעילות המנדט הבריטי, שיפור התשתיות והמודעות ההיגיינית הצליחה להוריד את מקרי התחלואה באמצע שנות ה-20, אך ב-1927 עלה שוב באופן חד מספר הפונים לבית החולים. לפי הדו"ח השנתי לאותה שנה, טיפל בית החולים בשנה זו ב-85,564 חולים. רוב התחלואה נגרמה בשל סיבוכים של דלקת הלחמית, שנגרמו בשנות הבצורת בשנים אלה.
סטרטהרן דיווח כי עיקר הבעיה היא המחסור במודעות להיגיינה בכפרים הערבים-המוסלמים. במושבות היהודים והנוצרים בעיות העיניים מסוג זה נדירות. מחלקת הבריאות המנדטורית אימצה את המלצתו להקמת בתי ספר כפריים בהם ילמדו וידריכו את האוכלוסייה הכפרית בעיקרי ההיגיינה, בטיפול ביתי ראשוני ובסניטציה. בית הספר הראשון, בשותפות בית החולים נפתח בבית סטרטהרן בעיר העתיקה, בסמוך לבית ווטסון.
לאחר הקמת מדינת ישראל
בית החולים בעיר העתיקה
לאחר הקמת מדינת ישראל, נותק למעשה בית החולים ממתרפאיו העיקריים, הערבים-המוסלמים מן העיר ומן הכפרים. לפיכך עבר בית החולים לאזור המוריסטן, תוך שימוש בבית ווטסון ובית סטרטהרן הסמוכים ששימשו כמרפאה ומחלקת אשפוז בת 19 מיטות ובית סמוך לשער שכם, שנתרם על ידי ברטה ספפורד-וסטר, מן המושבה האמריקאית ששימש כמחלקת אשפוז נוסף (15 מיטות) ובו בוצעו גם ניתוחים.
המבנה בדרך חברון
במלחמת השחרור היה המבנה במרכזה של זירת קרבות קשים. הוא שימש כעמדה של כוחות ההגנה, והותקן בו רכבל הר ציון. לאחר מלחמת השחרור ננטש הבניין, שהיה סמוך מאד לקו העירוני, מצדו הישראלי. קונסוליה של בריטניה השתכנה בכמה חדרים של הבניין אך רובו נותר ריק וגופים שונים בקשו להשתמש בו. בינתיים הבניין היה יעד לביזה[3] והמקום היה לזירה לשני מקרי רצח בהם הורשעו אחים שנשכרו לשמור על הבניין[4]. בשנת 1951 פעל בבניין מוסד חינוכי בשם "מדרשת סיני" של צעירי אגודת ישראל. אחד המדריכים במוסד, הרב אליהו רפול הסתיר במוסד נשק של ברית הקנאים[5]. המוסד נסגר זמן קצר לאחר מכן ובחלק מהבניין שוכן המכון הגאולוגי לישראל[6]. בשנת 1953 נוסדה בבניין בית החולים הישן ישיבת נתיב מאיר[7], אשר עברה לאחר מספר שנים למבניה הנוכחיים בשכונת בית וגן בירושלים[8]. בשנת 1964 נרכש המבנה על ידי מינהל מקרקעי ישראל אשר מכר את הבניין בשנת 1972 ליזם שתכנן להרוס את המבנה ואף הרס את המבנה הדרומי והמרכזי. מאבק של ארגוני איכות הסביבה ותומכי שימור מבנים עתיקים הביא להצלת המבנה הצפוני ולשיקום המבנים כמלון בשנת 1986.
בית החולים בשייח' ג'ראח
בית החולים נחנך במבנה מודרני ב-1960 וכולל 49 מיטות אשפוז, חדר ניתוח ומרפאות חוץ. הוא ממשיך להגיש טיפול חינם לתושבי מזרח ירושלים, יהודה ושומרון ורצועת עזה ונתמך על ידי ארגוני סיוע שונים. לפי אתר בית החולים, בשנת 2010 טופלו 102,382 חולים, 34,238 מהם קטינים. בבית החולים פועלת מחלקת הדרכה והוא מפעיל מרפאה ניידת לכפרים ומרפאות מסונפות בעזה, בחברון ובענבתא.
לקריאה נוספת
- זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, העיר החדשה ד', הוצאת אחיעבר, 1976 עמוד 180
- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים: הבניה האירופאית נוצרית מחוץ לחומות, 1855 - 1918, כתר ספרים, 1987, עמ' 411 - 417
- דוד קרויאנקר, ירושלים, מבט ארכיטקטוני, מכון ירושלים לחקר ישראל, הוצאת כתר, 1996
קישורים חיצוניים
- ריקה יצחקי, הקמתו והתפתחותו של בית-החולים למחלות עיניים סנט ג'והן בירושלים (1948-1882), קתדרה 67, מרץ 1993, עמ' 135-114 - מקור עיקרי לערך
- אתר הבית של בית החולים
הערות שוליים
- ^ דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים: הבניה האירופאית נוצרית מחוץ לחומות, 1855 - 1918, כתר ספרים, 1987, עמוד 411
- ^ יום הולדת המלך, דבר, 23 ביוני 1936
- ^ גנבו חלונות ודלתות בדיר אבו טור, מעריב, 16 במאי 1950
נמצאו חפצים גנובים, הצופה, 29 במרץ 1951 - ^ עו"ד מגלה פרשת השכרת הדירה, חרות, 24 בדצמבר 1950
רוצח מתווך הדירות בירושלים נידון למוות, על המשמר, 27 במרץ 1951
האחים יעקב ויצחק, על המשמר, 13 באפריל 1951 - ^ נתגלה ארגון מחתרת דתי, על המשמר, 16 במאי 1951
החלה חקירת הקנאים, מעריב, 30 במאי 1951 - ^ נתן טירה, אוניברסיטה לשליחי הגולה, מעריב, 11 בפברואר 1952
- ^ נפתחה ישיבת בני עקיבא בירושלים, הצופה, 23 באפריל 1953
- ^ א. י. ברומברג, ישיבת נתיב מאיר, הצופה, 2 במרץ 1956
