בית אות המוצר הירושלמי

בית אות המוצר הירושלמי
	אין תמונה חופשית
מידע כללי
סוג	מרכז ליצירה ותצוגה של אמנות

בית אות המוצר הירושלמי הוא מוסד אומנותי בירושלים שתפקידו לקדם יצירה ירושלמית מקורית ואיכותית בתחומי האמנות הפלסטית והאומנות, ומשמש כמרכז ליצירה ותצוגה של עבודות בתחומים אלה. המרכז ממוקם במבנה היסטורי בדרך חברון, על שפת גיא בן הינום ואל מול הר ציון.

מרכז אמנות ואומנות

המרכז נפתח באפריל 1969 כדי לרכז בו תצוגה מתמדת של עבודות הנושאות את תו האיכות "אות המוצר הירושלמי", ולשמש כמרכז סדנאות לאמנים העומדים בדרישות לקבלת תו זה. "אות המוצר הירושלמי", והקמתו של מוסד שיעסוק בהענקתו ובטיפוח אומנים הזכאים לו, הם תולדה של חקיקה שעברה בכנסת בשנת 1963 בלחצם של אמני ירושלים, שלפיה נאסר על הטבעת השם "ירושלים" על עבודות אמנות ואומנות מאיכות ירודה.

כיום רשומים בבית אות המוצר הירושלמי כמאה אמנים ואומנים ירושלמיים פעילים, מתוכם 25 המחזיקים בסדנאות במרכז עצמו, ויתרתם פועלים מסדנאות במקומות אחרים. הפעילות היוצרת כוללת עבודות של ציור, פיסול, יודאיקה, צורפות, זכוכית, קרמיקה ועוד.

הבניין ותולדותיו

בית אות המוצר הירושלמי שוכן בבניין אבן היסטורי אשר הוקם בשנים 1924-1930 עבור מסדר סנט ג'ון. המבנה שימש כאגף של בית החולים למחלות עיניים "סנט ג'ון" (שאגפו העיקרי נמצא מעבר לכביש והמשמש כיום את מלון הר ציון). המבנים משני עברי הכביש קושרו ביניהם במנהרה תת-קרקעית, ששימשה הן כמעבר והן כחלל אחסון לחומרים הדורשים קירור. הבניין תוכנן בידי האדריכל הבריטי קליפורד הולידיי, שהופקד על שיפוץ והרחבת המתחם הקדום יותר של בית החולים, לאחר שבית החולים סנט ג'ון ספג נזקים כבדים בקרבות מלחמת העולם הראשונה. יחד אתו עבד האדריכל זולטן שמשון הרמט.

סגנון הבנייה של המבנה הוא הסגנון האקלקטי, והוא משלב אלמנטים מזרחיים, ארצישראליים ואירופיים. הבניין בנוי סביב חצר פנימית פתוחה, במתכונת חאן, האופיינית לירושלים של המאה ה-19. החדרים שסביב החצר רבועים, והתקרות בנויות בצורת קמרונות צולבים. הסגנון המזרחי משולב עם סגנון ששורשיו באדריכלות ימי הביניים, וחלק מהבניין בנוי בצורת טירה אנגלית. חזית הבניין עוטרה בשלטי אצולה של האצילים הבריטיים שתרמו את הכסף שנדרש לשיקום בית החולים והרחבתו. אחד החדרים הוא "החדר הארמני", שבשנת 1925 עוטר באריחי קרמיקה ארמנית בידי האומן הארמני דוד אוהנסיאן, ומהווה מוקד עלייה לרגל לחובבי אומנות זו.

לאחר מלחמת העצמאות ננטשו בנייני בית החולים, שבסמוך מאד אליו עבר הקו העירוני – גבול ישראל-ירדן שחצה את ירושלים.

מספטמבר 1959 ועד ספטמבר 1964 פעל במקום מוסד חינוכי, "המדרשה למורים דתיים", שהקימה ההסתדרות הכללית. בראשונה עמד בראש המדרשה דוד אבישר, ולאחריו הרב ד"ר משה וינטורה, שבספטמבר 1964 העביר את המוסד למתחם "קלמניה", צופית, באזור כפר סבא. בוגרי המדרשה למורים השתלבו בהוראה במערך החינוך הממ"ד, במושבים שונים בארץ. בין מורי המדרשה איילת השחר הראובני, ד"ר אפרים בן אליהו, ד"ר י.א זיידמן, מרים רוזן (אמו של הפנטומימאי חנוך רוזן), מזל וייגרט, גדעון השונמי והסופר אהוד בן עזר.

לאחר מלחמת ששת הימים אוכלס המבנה מחדש כמשכנו של בית אות המוצר הירושלמי. כיום משמשים החדרים בקומת הכניסה לתצוגה, ואלה שבקומה השנייה כסדנאות המאפשרות לראות את האומנים בעבודתם.

החדר הארמני - עיטור מעשה ידי אוהניסיאן
פרט מעיטור קיר - שמה של התורמת
קיר המזרקה - אריחים חלקים שאינם אופייניים בעיטורם ובצורתם לאריחים המסורתיים הארמניים ומהווים חידוש של אוהנסיאן
תקרת החדר - אף היא מעשה ידי אוהניסיאן, בסגנון לא אופייני
שלטי אבירים בחצר המבנה
מעקה של הפסל דוד פלומבו