אלבניה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אלבני)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "אלבני" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר במדינת אוסטרליה המערבית באוסטרליה, ראו אלבני (אוסטרליה המערבית).
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה עם הערך "אולבני".
אלבניה
Republika e Shqipërisë
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטראוסטריהבלגיהבולגריהקפריסיןצ'כיהגרמניהדנמרקדנמרקאסטוניהספרדפינלנדצרפתצרפתהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתיווןיווןהונגריהאירלנדאיטליהאיטליהאיטליהליטאלוקסמבורגלטביההולנדפוליןפורטוגלרומניהשוודיהסלובניהסלובקיהאיסלנדמונטנגרומקדוניה הצפוניתקרואטיהטורקיהטורקיהמלטהסרביהגרינלנדאיי פארונורווגיהנורווגיההאי מאןגרנזיג'רזיאנדורהמונקושווייץליכטנשטייןקריית הוותיקןסן מרינואלבניהקוסובובוסניה והרצגובינהמולדובהבלארוסרוסיהאוקראינהחצי האי קריםקזחסטןאבחזיהדרום אוסטיהגאורגיהאזרבייג'ןנחצ'יבאןארמניהאיראןלבנוןסוריהישראלירדןערב הסעודיתעיראקרוסיהתוניסיהאלג'יריהמרוקו
מוטו לאומי את, אלבניה, מעניקה לי כבוד, קראו לי אלבני
המנון לאומי "אל הדגל" המנון אלבניה
המנון
ממשל
משטר רפובליקה
שפה רשמית אלבנית
עיר בירה טירנה 41°20′N 19°48′E / 41.333°N 19.800°E / 41.333; 19.800
(והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת אירופה
שטח יבשתי[2] 28,748 קמ"ר (145 בעולם)
אחוז שטח המים 2.3%
אזור זמן UTC +1
היסטוריה
הקמה כמדינה פדרלית
- עצמאות
- תאריך		 מהאימפריה העות'מאנית
28 בנובמבר 1912
ישות קודמת אלבניה (1946–1992)אלבניה (1946–1992) הרפובליקה הסוציאליסטית העממית של אלבניה
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3]
(הערכה 1 בדצמבר 2024)		 2,783,255 נפש (144 בעולם)
צפיפות 96.82 נפש לקמ"ר (118 בעולם)
דת אסלאם (58.79%)
נצרות (16.92%)
אחרים/לא מוצהרים (19.28%)
אתאיזם (2.5%)[1]
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 16.84%
גילאי 15 - 24 12.77%
גילאי 25 - 54 40.54%
גילאי 55 - 64 12.93%
גילאי 65 ומעלה 16.92%
כלכלה
תמ"ג[4] (2023) 22.98 מיליארד $ (117 בעולם)
תמ"ג לנפש 8,256$ (104 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2022)		 0.789 (74 בעולם)
מטבע לק‏ (ALL)
שונות
סיומת אינטרנט al.
קידומת בין־לאומית 355
הכיכר המרכזית בעיר הבירה טירנה
אנדרטת דגל אלבניה בטירנה
מקום מגוריו של אנוור הוג'ה בטירנה
נהר ולבונה בצפון אלבניה

רפּוּבְּלִיקַת אַלְבַּנְיָה (באלבנית: Republika e Shqipërisë; פירוש השם הוא "ארץ העיטים") היא מדינה בדרום-מזרח אירופה. אלבניה גובלת במדינות מונטנגרו בצפון, קוסובו בצפון-מזרח, מקדוניה הצפונית במזרח, יוון בדרום, וחוף הים האדריאטי במערב. בשנת 2009 הצטרפה אלבניה לברית נאט"ו. אלבניה היא גם מולדת העם האלבני. עיר בירתה היא טירנה.

רוב אזרחי אלבניה הם מוסלמים-סונים, ומיעוטם הם נוצרים-קתולים או נוצרים-אורתודוקסים-מזרחיים. אלבניה היא גם חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

היסטוריה

בעת העתיקה הייתה אלבניה חלק מאפירוס ואיליריה וישבו בה שבטים אילירים ותראקיים שהגיעו לאזור הבלקן. במאה ה-2 לפנה"ס נכבשה איליריה בידי הרומאים, ובמרוצת המאות שלטו באזור עמים שונים, ביניהם הביזנטים, הנורמנים, הוונציאנים והסלאבים.

האלבנים כקבוצה אתנית נזכרים לראשונה במאה ה-11 בכתביו של מיכאל אטאליאטס, כרוניקן בן המאה ה-11, המזכיר קבוצה בשם זה בנפת דיראכיון (דורס של ימינו) באימפריה הביזנטית.

בשנת 1479 האימפריה העות'מאנית כבשה את אזור אלבניה של ימינו, ו-500 שנות שלטונם באזור הביאו להתאסלמות רוב האלבנים. במהלך המאה ה-19 התנהלה האימפריה העות'מאנית בסלחנות כלפי האלבנים ואפשרה להם ליהנות מזכויות שלא היו לעמים אחרים ברחבי האימפריה. אלבנים מוסלמים השתלבו בתפקידים שונים בצבא ובשלטון העות'מאני, וכן כיהנו 40 ווזירים גדולים ממוצא אלבני.

בתחילת המאה ה-20 ביקשו האלבנים להתנתק כמעט לגמרי מהאימפריה והעות'מאנים סירבו להעניק להם זכויות מיוחדות מעבר למה שכבר השיגו[6]. בעקבות זאת מרדו האלבנים בשנת 1909 ושוב בשנת 1910[7][8]. ביוני 1911 הקימו האלבנים ממשלה זמנית[9].

במלחמת הבלקן הראשונה

באוקטובר 1912, במסגרת מלחמת הבלקן הראשונה שבה מדינות הבלקן ביקשו להשתלט על רומליה, השטחים של האימפריה העות'מאנית באירופה, פלשה סרביה לאלבניה וכבשה את כל צפון אלבניה ובהמשך גם חלקים ממרכזה[10]. ב-29 בנובמבר 1912 כבשה סרביה את דורס והכריזה על אזורי אלבניה שכבשה כמחוז בממלכת סרביה. במקביל, מונטנגרו הטילה מצור על שקודרה שנכבשה באפריל 1913. יוון מצידה, כבשה שטחים בדרום אלבניה לעצמה[11][12] ואף הטילה מצור על ולורה החל מדצמבר 1912.

ב-28 בנובמבר 1912, במהלך מלחמת הבלקן הראשונה, הכריזו האלבנים על עצמאותם ועל נייטרליות במלחמה בין העות'מאנים ומדינות הבלקן[13]. אולם לאור כיבוש חלקים נרחבים מאלבניה, נלחמו האלבנים בפעילות גרילה לצד העות'מאנים במטרה לשחרר את ארצם. בלחץ המעצמות אוסטריה ואיטליה שדרשו שאלבניה תהיה עצמאית וגדולה כמנע בפני השאיפות הסרביות להשתלט עליה, נקבע בהסכם לונדון שאלבניה תהיה עצמאית וכך סרביה ומונטנגרו נאלצו לסגת משטחיה.

מדינה עצמאית

בראשית מלחמת העולם הראשונה כבשה איטליה את ולורה. ביוני 1915 נכנסו כוחות של סרביה ומונטנגרו וכבשו חלקים של אלבניה[14].

ביוני 1920 החל כוח של עשרת אלפים מתנדבים אלבנים בפיקודו של צ'אזים קוצולי לצור על ולורה ולאחר כשלושה חודשים הסכימה איטליה להסיג את כוחותיה מהעיר, וויתרה על דרישותיה לריבונות בה.

בשנת 1925 נעשה אהמט זוגו נשיא וב-1928 הכריז על עצמו למלך זוג הראשון. בשנת 1939 פלשה איטליה הפשיסטית לאלבניה והמלך זוגו נמלט מן המדינה. אלבניה הפכה למדינת חסות איטלקית, ובמדינה הוקמה ממשלת בובות. בשנת 1943 נכנעה איטליה הפשיסטית לבעלות הברית, ובתגובה כבשה גרמניה הנאצית את איטליה וגרורותיה. גם אלבניה הפכה למדינת חסות גרמנית, עד לשחרורה בנובמבר 1944.

לקראת סיום מלחמת העולם השנייה תפס את השלטון מנהיג הפרטיזנים, הקומוניסט אנוור הוג'ה, והנהיג משטר קומוניסטי רודני. שמה של אלבניה הוסב ב-1946 ל"הרפובליקה העממית של אלבניה" ומ-1976 עד לראשית שנות ה-90 היא נקראה "הרפובליקה העממית הסוציאליסטית של אלבניה". המדינה הייתה בקשרים הדוקים עם ברית המועצות וסין, אך במשך השנים נוצר קרע בין המדינות והאלבנים ניסו לעצב גרסה חדשה של קומוניזם, תוך שהם מבודדים עצמם משאר אומות העולם. מחשש לפלישה הורה הוג'ה על בניית יותר מ-700,000 בונקרים באלבניה. המשטר נאבק בדתות וכנסיות ומסגדים הוחרבו[15].

ב-1981 ננקטו צעדים לפיתוח אלבניה, ואלה הואצו ב-1985 אחרי מותו של הוג'ה, ששלט במדינה במשך למעלה מארבעים שנה. במרץ 1990, בעקבות התסיסה במדינות הקומוניסטיות, פקד את אלבניה גל של הפגנות ושביתות, שבישרו את תחילתן של רפורמות כלכליות גם במדינה זו. בינואר 1991 בלנדי פווזיו החל להוציא לאור עיתון שלא קשור למפלגה הקומוניסטית, לראשונה לאחר 70 שנות שלטון קומוניסטי. במרץ 1991 התקיימו במדינה בחירות רב-מפלגתיות, אך בהן עדיין ניצחו הקומוניסטים (והועלו חשדות לגבי זיופן)[16]. מקץ שנה נוספת, ב-1992, התקיימו בחירות חדשות, שבהן זכתה האופוזיציה הרפורמיסטית בהנהגת המפלגה הדמוקרטית, הוקמה ממשלה רב-מפלגתית, והחל תהליך של הפרטת חברות ממלכתיות והחזרת אדמות לאיכרים. כמו כן, חודשו היחסים הדיפלומטיים עם מדינות המערב.

בשנות התשעים החלו להיות נפוצות במדינה "תרמיות הפירמידה" שסחפו את התושבים בהבטחות להתעשרות מהירה. ההשקעות התבררו כתרמית רחבת היקף ובתחילת 1997 התמוטטות מזימת הפירמידה הביאה חורבן כלכלי על המדינה, לאחר שאזרחים רבים הפסידו את כל חסכונותיהם. תושבים נזעמים פרצו למחסני נשק ותחמושת ממשלתיים, גנבו כמיליון רובים, ופתחו במהומות[17] עקב כך השתרר באלבניה מצב של כאוס: מרכזי הערים הפכו לאזור של ירי פראי באוויר, ואזרחים תמימים רבים קיפחו בשל כך את חייהם. המפלגה הסוציאליסטית (לשעבר הקומוניסטית) עלתה לשלטון. המהומות הופסקו רק בהתערבות של כוח בינלאומי בחסות איטלקית, שהצליח להשיב מעט סדר למדינה[17].

בבחירות שהתקיימו במדינה ביוני 1997, ממשלת הימין המרכזי בראשותו של סאלי ברישה, שהיה לו חלק בשערוריית השחיתות של תרמית הפירמידה, ירדה מהשלטון והחלה מלחמת האזרחים האלבנית. במקומה עלתה לשלטון קואליציה סוציאליסטית בראשותו של פאטוס נאנו, קומוניסט לשעבר. אולם המהומות לא שככו, ובספטמבר 1998, אחרי ההתנקשות בחייו של עזם האג'דארי, תומך נלהב של ברישה, נאלץ גם נאנו לפרוש מכהונתו, כשהוא מפנה את מקומו לפנדלי מג'קו.

בראשית 1999 פרצה באזור מלחמת קוסובו, במהלכה נמלטו רבבות פליטים מחבל קוסובה, אז בשליטה סרבית, לאלבניה. לפי הערכות מסוימות מספרם הגיע ל-300,000, כ-10% מהאוכלוסייה הכללית[17].

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של אלבניה

צורת השלטון היא רפובליקה פרלמנטרית. הגוף המחוקק העליון הוא "האספה הלאומית" ובה 140 צירים.

הנשיא נבחר על ידי האספה הלאומית, וראש הממשלה ממנה את שריו בכפוף לאישור הנשיא.

צבא וביטחון

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של אלבניה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

אלבניה הצטרפה לנאט"ו ב-1 באפריל 2009[18].

כלכלה

התוצרים העיקריים של אלבניה הם חיטה, תירס, סלק סוכר, תפוח אדמה, ירקות, וענבים. במשקי החי האלבנים מייצרים מגוון מוצרי בשר: בשר בקר, בשר כבש, בשר חזיר, בשר עוף, ובשר עז, וכן חלב וביצים.

המדינה נתברכה במגוון אוצרות טבע: נפט, גז טבעי, פחם, עופרת, ברזל, ניקל וכרום.

תחומי הייצור העיקריים בתעשייה האלבנית הם: עיבוד מזון, טקסטיל ובגדים, עץ, נפט, מלט, כימיקלים, כרייה, מתכות ואנרגיה הידרואלקטרית.

אלבניה מייבאת מכונות, מוצרי מזון, כימיקלים, וטקסטיל מאיטליה, בולגריה, יוון, טורקיה, גרמניה ומקדוניה הצפונית בשווי של 4.625 מיליארד דולר. אלבניה מיצאת טקסטיל, נעליים, אספלט, מתכות, עופרת, נפט גלמי, ירקות, פירות וטבק לאיטליה, יוון, גרמניה, הולנד, בלגיה וארצות הברית בשווי של 1.210 מיליארד דולר.

לאחרונה החל להתפתח במדינה ענף התיירות.

גאוגרפיה

אלבניה ממוקמת בדרום מזרח אירופה וגובלת במקדוניה הצפונית, קוסובו, מונטנגרו ויוון.

טבע הארץ הוא הררי ושני שלישים מפני השטח גבוהים מ-1,000 מטרים מעל לפני הים. במערב אלבניה יש שפלת חוף פוריה. באלבניה מספר הרים, הבולטים שבהם הם גולבקרוב, יזרצה והרי אפירוס. מקווי המים של אלבניה הם אגם אוחריד, אגם פרספה ואגם שקודרה.

מבחינה אדמיניסטרטיבית אלבניה מחולקת ל-12 מחוזות. המחוזות מחולקים למספר נפות.

דמוגרפיה

באלבניה חיים כ-2,845,955 מיליון איש. האוכלוסייה ברובה היא ממוצא אלבני (85%), וישנם 9 מיעוטים במדינה: ארומנים, יוונים, בולגרים, בוסניאקים, מקדונים, מונטנגרואים, צוענים, סרבים ומצריים-בלקנים.

המיעוט היווני באלבניה (אנ') נמצא בעיקר בדרום המדינה (באזור צפון אפירוס). אוכלוסיית מוערכת בכ-300 אלף אנשים על-ידי ממשלת יוון, אולם גורמים אחרים מעריכים את האוכלוסייה בכ-200 אלף[19]. אזרחים אלבנים ממוצא יווני הקימו את ארגון אומונויה שפועל למען זכויות מיעוטים ליוונים ולקבלת אוטונומיה באזור. מפלגת האיחוד למען זכויות אדם (אנ') פועלת בפרלמנט האלבני למען המיעוט היווני.

תוחלת החיים באלבניה עומדת על 80.5 שנים לאישה ו-77.4 שנים לגבר. שיעור הפריון הוא 1.6 צאצאים לאישה.

התפלגות דתית - 59% הם מוסלמים סונים, 17% הם נוצרים (מתוכם 10% קתולים, 6.8% יוונים אורתודוקסים ו-0.2 פרוטסטנטים), 8% חסרי דת ו-2.5% אתאיסטים.

אלבניה היא מדינה חילונית, וישנה הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. החברה האלבנית מחולנת מאוד, מורשת השלטון הקומוניסטי: בנוסף לשיעור ניכר של אתאיסטים מוצהרים וחסרי השתייכות דתית, רוב המוסלמים באלבניה רחוקים מאדיקות ומייחסים לדתם הרשמית חשיבות מעטה.

יהודים

ערך מורחב – יהדות אלבניה

במאה ה-16 הגיעו לאלבניה יהודים ממגורשי ספרד. ב-1930 חיו בה כ-200 יהודים בלבד. השואה באלבניה התחוללה בהיקף קטן יחסית. למדינה הגיעו כאלפיים פליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה, וצ'כוסלובקיה וצורפו אליה טריטוריות של יוגוסלביה, ויחד עם היהודים האלבנים מצאו מקלט אצל משפחות מקומיות ובקרב הפרטיזנים, לאחר שהמדינה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית ב-1943.

בתקופת מלחמת העולם השנייה חיו במדינה המוסלמית כמה מאות בודדות של יהודים, רובם ממדינות סמוכות שהגיעו בשל סיבות כלכליות ובעקבות רדיפות הנאצים. לאלבניה נקשרו מיתוסים של הצלת יהודים על ידי האוכלוסייה המקומית.

חלק קטן מהאוכלוסייה האלבנית שיתפו פעולה עם השלטונות הנאציים, בעידוד המופתי הירושלמי חג' אמין אל-חוסייני, והצטרפו לדיוויזיית אס אס הררית ה-21. דייווזיה זו איתרה כמאתיים יהודים והסגירה אותם לידי הנאצים. יהודים אלה נרצחו.

מצד שני, אלבנים רבים הסתירו יהודים בבתיהם, תוך סיכון ניכר, ולעיתים גם דאגו להנפיק להם תעודות זהות מזויפות עם שמות מוסלמיים. סייע בכך ה"בסה", קוד הכבוד המסורתי שיש בו מרכיב מרכזי של הכנסת אורחים[20][21]. לפי ההערכות, היו באלבניה 1,800 יהודים עם תום המלחמה, פי שבעה ממספרם ב-1939. בספטמבר 1946 כשנה לאחר המלחמה, נותרו בה 157 יהודים, זאת לאחר שהפליטים, בייחוד אלה שבאו מיוגוסלביה, שבו לביתם.

אלבניה הייתה המדינה היחידה תחת שלטון גרמני שמספר היהודים גדל בה בתקופת המלחמה[22]. זאת בין היתר בשל המיעוט המספרי של היהודים והקושי לאתר חלק מהם בשטח הטופוגרפי ההררי ובכפרים המרוחקים. לצד זה ניתן למנות אינטרסים של נושאי תפקידים - הן אלבניים והן גרמניים. כן ניתן לציין את הצורך של הגרמנים להיעזר בכוחות מקומיים שהיו חסרי מוטיבציה ומיומנות צבאית וניצלו את המצב לתועלתם.[23]

רוב יהודי אלבניה היגרו עם עליית הקומוניזם. כ-300 נשארו בה עד תחילת שנות ה-90. ב-1991 הותר לשארית הקהילה היהודית להגר ורובם המכריע עלו לישראל. ב-1991 כוננו קשרים דיפלומטיים בין אלבניה לישראל.

זכויות האדם באלבניה

אלבניה חתומה על האמנה האירופית להגנת זכויות אדם וחופש יסוד.

במהלך תקופת שלטונו של אנוור הוג'ה באלבניה בין השנים 1985-1944, אלבניה הקומוניסטית נחשבה לאחת המדינות השליליות ביותר ביחס לשמירה על זכויות אדם במזרח אירופה. עם זאת, בעקבות ניצחון האופוזיציה הרפורמיסטית בבחירות 1992 בהנהגת המפלגה הדמוקרטית של אלבניה, הוקמה ממשלה רב-מפלגתית ויושמו מספר רפורמות ליברליות במדינה[24].

סוגיות עדכניות הנוגעות לזכויות אדם באלבניה כוללות אלימות במשפחה, מקרים בודדים של עינויים, אירועי אלימות משטרתית, תחזוקה לקויה של מערך בתי הסוהר במדינה, וסחר בבני אדם.[25]

תרבות

שפה

האלבנית שייכת לקבוצת השפות ההודו-אירופיות ומהווה משפחה בפני עצמה בקבוצת השפות.

האלבנית המדוברת באלבניה שונה מזו המדוברת על ידי האלבנים שבקוסובו (יוגוסלביה לשעבר) ובאיטליה. ניביה העיקריים של השפה האלבנית הם גֵג (במחציתהּ הצפונית של הארץ) וטוֹסְק (במחציתהּ הדרומית), כאשר הנהר שקומבין נחשב, בדרך-כלל, כקו-החלוקה הגאוגרפי ביניהם. בקרב האלבנים שבדרום איטליה, מדובר ניב ארכאי של הטוסק, המכונה "אַרְבְּרֵשׁ".

ספרות אלבנית

עד המאה ה-19 לא נוצרה ספרות של ממש בלשון אלבנית חוץ מתרגום כתבי הקודש. במאה ה-19 קמו לאלבניה כמה יוצרים חשובים בהם ג'ירולאמו דה ראדה, אבי הספרות האלבנית שנולד וחי באיטליה אך יצירתו שירי מילוסאו תרמה להתפתחות הספרות האלבנית. ונאים פראשרי בנו של קצין טורקי שחיבר שירה לירית ואפית. בין הבולטים שביוצרי אלבניה במאה ה-20 והמאה ה-21 הם המשורר ג' פישטא, הסופר והמתרגם פ' ס' נולי, המשורר והמחזאי ק' יעקובה, המשורר ג'טון קלמנדי והסופר איסמעיל קאדרה.

מוזיקה אלבנית

המוזיקה האלבנית היא בעלת מסורת ארוכה וידועה במגוון הרחב שלה. היא מהווה חלק בלתי נפרד מהזהות הלאומית ומושפעת מההיסטוריה של המדינה.

ישנו מספר רב של סגנונות, מוזיקה מקהלתית, אינסטרומנטלית וקולית. לכל אזור מסורת מוזיקלית ייחודית המשקפת את ההיסטוריה שלו. המוזיקה מושפעת בנוסף מהאימפריה הרומית והעותמאנית שהשאירו את חותמם בעת שליטתם באזור. סצנת הפופ והרוק המקומית מפותחת מאוד. ישנם פסטיבלי מוזיקה רבים ונוכחות המדינה בתחרות האירוויזיון בולטת ומשמעותית. אחד הפסטיבלים המרכזיים הוא “Kenga Magjike” המתקיים בסוף כל שנה במתכונת דומה לאירוויזיון- שני חצאי גמר וגמר. בתחרות משתתפים מעל 40 שירים ביניהם אמנים בינלאומיים מוכרים וחדשים המתחרים בקטגוריות שונות.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: אלבניה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלבניה

הערות שוליים

  1. ^ Albanian Census 2011
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  6. ^ שאלת אלבניה, הצבי, 11 ביולי 1909
  7. ^ הבלבולים באלבניה, החרות, 22 באפריל 1910
  8. ^ אלבניה נכנעת, החרות, 29 ביוני 1910
  9. ^ הממשלה הזמנית באלבניה, הצפירה, 8 ביוני 1911
  10. ^ The Balkan Wars 1912-1913: Prelude to the First World War, page 85
  11. ^ גורלה של אלבניה, מוריה, 22 בנובמבר 1912
  12. ^ The Balkan Wars 1912-1913: Prelude to the First World War, pages 73-74
  13. ^ על שחרור אלבניה, החרות, 3 בדצמבר 1912
  14. ^ הסרבים וההרשחורים באלבניה, החרות, 30 ביוני 1915
  15. ^ אלבניה נלחמת בדת, מעריב, 22 בנובמבר 1967
  16. ^ היום בחירות חופשיות באלבניה. הנשיא אליה מציע ממשלת איחוד, חדשות, 31 במרץ 1991
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 סטפן ווגסטיל, פייננשל, ‏אלבניה משלמת את המחיר, באתר גלובס, 12 באפריל 1999
  18. ^ מזל טוב: אלבניה וקרואטיה הצטרפו לנאט"ו, באתר וואלה!‏, 1 באפריל 2009
  19. ^ .https://books.google.co.il/books?id=ZvMi6paTOlcC&pg=PA222&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false
  20. ^ הרמן ברנשטיין, בסה: מילה של כבוד, באתר יד ושם, ‏2018
  21. ^ INIT crew, Rescue in Albania // Documentry Film, YouTube, ‏27 ביולי 2012
  22. ^ Mojzes, Paul., Balkan genocides: holocaust and ethnic cleansing in the twentieth century, Lanham, Md.: Rowman & Littlefield, 2011, עמ' 94
  23. ^ יובל (וואלה) פישר, אלבניה אלבנים ויהודים בתקופת השואה, ישראל: סטימצקי, 2022
  24. ^ Fred., Abrahams (1996). Human rights in post-communist Albania. Human Rights Watch/Helsinki (Organization : U.S.). New York: Human Rights Watch. ISBN 1564321606. OCLC 34677470.
  25. ^ "Countries". www.amnesty.org (באנגלית). נבדק ב-2019-06-19.
מדינות אירופה
מדינות ריבוניות אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן 1 • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה 2 • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • גאורגיה 1 • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה 1 • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן 1 • קפריסין 2 • קרואטיה • רומניה • רוסיה 1 • שוודיה • שווייץ אירופה
חבלי ארץ "לא מוכרים" אבחזיה • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • קוסובו • צפון קפריסין 2
שטחים תלויים אולנד • אקרוטירי ודקליה 2 • איי פארו • גיברלטר • גגאוזיה • גרנזי • יאן מאיין • ג'רזי • האי מאן • סבאלברד
הערות 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
מדינות הבלקן
אלבניה • בוסניה והרצגובינה • בולגריה • טורקיה • יוון • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • סלובניה • סרביה • קוסובו • קרואטיה • רומניה מפת מדינות הבלקן
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון
מדינות ריבוניות איטליה • אלבניה • אלג'יריה • בוסניה והרצגובינה • טורקיה • יוון • ישראל • לבנון • לוב • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מצרים • מרוקו • סוריה • סלובניה • ספרד • צרפת • קפריסין • קרואטיה • תוניסיה
טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת אקרוטירי ודקליה • גיברלטר
טריטוריות לא עצמאיות הרשות הפלסטינית • צפון קפריסין
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
חברות אפגניסטן • אלג'יריה • צ'אד • מצרים • גינאה • אינדונזיה • איראן • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מלזיה • מאלי • מאוריטניה • מרוקו • ניז'ר • פקיסטן • תימן • ערב הסעודית • סנגל • פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאן • סומליה • תוניסיה • טורקיה • בחריין • עומאן • קטר • איחוד האמירויות הערביות • סיירה לאון • בנגלדש • גבון • גמביה • גינאה ביסאו • אוגנדה • בורקינה פאסו • קמרון • קומורו • עיראק • המלדיביים • ג'יבוטי • בנין • ברוניי • ניגריה • אזרבייג'ן • אלבניה • קירגיזסטן • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • מוזמביק • קזחסטן • אוזבקיסטן • סורינאם • טוגו • גיאנה • חוף השנהב
מדינה מושעית סוריה
מדינות משקיפות בוסניה והרצגובינה • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • קפריסין הצפונית • תאילנד • רוסיה
ארגונים משקיפים הליגה הערבית • האו"ם • המדינות הבלתי-מזדהות • האיחוד האפריקאי • הארגון לשיתוף פעולה כלכלי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37956132אלבניה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלבניה&oldid=2527948"