סן מרינו

הרפובליקה המרוממת של סן מרינו
Serenissima Repubblica di San Marino

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	חירות
המנון לאומי	ההמנון הלאומי של הרפובליקה
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש מדינה	קפיטן עוצר
{{{2}}}	אלסנדרו סקארנו אדל טוניני
שפה רשמית	איטלקית
עיר בירה	סן מרינו 43°56′N 12°27′E
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
העיר הגדולה ביותר	סראוואלה
שטח יבשתי	61 קמ"ר (229 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה
- תאריך	מהאימפריה הרומית 3 בספטמבר 301
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 באפריל 2024)	33,621 נפש (218 בעולם)
צפיפות	551.16 נפש לקמ"ר (23 בעולם)
דת	נצרות קתולית (97%)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 14.73% גילאי 15 - 24 11.64% גילאי 25 - 54 39.12% גילאי 55 - 64 14.28% גילאי 65 ומעלה 20.24%
כלכלה
תמ"ג (2021)	1,855 מיליון $ (187 בעולם)
תמ"ג לנפש	55,185$ (20 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2021)	0.867 (43 בעולם)
מטבע	אירו‏ (EUR)
שונות
סיומת אינטרנט	sm
קידומת בין־לאומית	378

הרפובליקה המרוממת של סן מרינו (באיטלקית: Serenissima Repubblica di San Marino) שוכנת בהרי האפנינים והיא אחת מהמדינות הקטנות בעולם (מיד אחרי קריית הוותיקן, מונקו והאיים נאורו וטובאלו). סן מרינו, השוכנת כולה בתוך גבולות איטליה, היא אחת מבין 45 מדינות בעולם להן אין גישה לים. היא אחת מבין שש המדינות הזעירות באירופה ואוכלוסייתה היא הקטנה ביותר מבין חברות מועצת אירופה.

סן מרינו מתיימרת להיות הרפובליקה העתיקה בעולם. לפי הטענה, היא הוקמה ב-3 בספטמבר 301 לספירה על ידי מרינוס ה"קדוש", סתת אבן נוצרי, מראב (כיום אי בקרואטיה) שנמלט מהקיסר הרומי דיוקלטיאנוס על רקע רדיפה דתית. חוקת המדינה, שנכתבה בשנת 1600, היא החוקה הכתובה העתיקה ביותר בעולם שעדיין בתוקף. סן מרינו היא הישות המדינית היחידה אשר המשפט הרומי (האזרחי) עדיין תקף בה, לעומת שאר מדינות אירופה בהן הוא חל בעבר אך תוקפו פג בעקבות חקיקת מערכות חוקים (קודקסים) מתקדמות יותר.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של סן מרינו

לפי המסורת, נוסדה סן מרינו על ידי מרינוס ה"קדוש", סתת אבן נוצרי אשר התיישב במקום בשנת 301, והעניק למדינה ולבירתה את שמן. תאריך זה הוא תאריך הייסוד המסורתי של המדינה, ועל כן היא טוענת לתואר הרפובליקה (הקיימת) העתיקה בעולם. החקיקה הקדומה ביותר במדינה היא משנת 1263, ובשנת 1291 הכיר הכס ה"קדוש" בעצמאותה של סן מרינו. מאז שמרה המדינה על קשרים הדוקים עם הוותיקן אולם סירבה לכל ניסיון להכפיפה למדינת האפיפיור.

בשנת 1600 אומצה חוקה בסן מרינו. המדינה הוכרה על ידי צרפת הנפוליאונית ב-1797 ועל ידי שאר ארצות אירופה בקונגרס וינה בשנת 1815.

לאורך היסטוריה של מאות שנים נכבשה סן מרינו פעמים ספורות בלבד ואף זאת לתקופות קצרות בלבד, בשנים 1503, 1739 ובשנת 1944 בעת מלחמת העולם השנייה. בשנת 1988 הצטרפה כחברה מלאה במועצת אירופה, ובשנת 1992 התקבלה כחברה באומות המאוחדות. אף על פי שהיא מדינה עצמאית לחלוטין, נסמכת סן מרינו כמעט לחלוטין על איטליה המקיפה אותה.

פוליטיקה

המועצה הגדולה והכללית (Consiglio Grande e Generale) המשמשת כפרלמנט, נבחרת ברוב קולות מדי חמש שנים ובה שישים חברים. המועצה בוחרת מקרבה שני אנשים שינהלו את המדינה למשך שישה חודשים, הנקראים קפיטאני רג'נטי, או מושלים. שני אלה והקבינט, המכונה "אספת המדינה" (Congresso di Stato) הם הרשות המבצעת של המדינה. מועצת השנים-עשר (Consiglio dei XII) משמשת כערכאה השיפוטית העליונה בסן מרינו. כל מוסדות המדינה החשובים שוכנים בפאלאצו פובליקו בכיכר החירות בעיר סן מרינו. מבחינה מנהלית מחולקת המדינה לתשע ערים המכונות קסטלי.

יחסי חוץ

למרות גודלה הזעיר, סן מרינו שומרת על יחסים דיפלומטיים רשמיים עם 108 מדינות. כ-5 מדינות מחזיקות שגרירות או קונסולית כבוד בסן מרינו בעוד שמדינות אחרות רבות מיוצגת בסן מרינו על ידי שגרירותן ברומא, בירת איטליה. לסן מרינו נציגויות דיפלומטיות במדינות רבות. סן מרינו חברה בארגונים רבים כגון האו"ם, ארגון התיירות העולמי, ארגון הבריאות העולמי, מועצת אירופה, אונסק"ו ועוד.

משאל העם שנערך ב-20 באוקטובר 2013 בסן מרינו על הגשת מועמדות להצטרפות לאיחוד האירופי נכשל, כשהרבה סן מרינזים לא ניצלו את זכות הצבעתם.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת סן מרינו

בסן מרינו כ-18,500 עובדים וכ-500 מובטלים. כלכלת סן מרינו מבוססת על תיירות (כ-2.2 מיליון תיירים לשנה), חקלאות (גידולי שדה, גפנים) ומחצבות.

סן מרינו מייבאת מוצרי צריכה ומזון ומייצאת אבני בניין, אבני גיר, יין, מוצרי מאפה, טקסטיל וקרמיקה.

המטבע המקומי הוא האירו, אשר החליף את הלירה הסן-מרינזית שהייתה בעלת שווי זהה ללירה איטלקית. סן מרינו אינה חברה באיחוד האירופי, אך בעקבות הסכם עמה, היא רשאית להנפיק מטבעות אירו בעיצוב מקומי.

צבא וביטחון

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של סן מרינו

הכוחות המזוינים של סן מרינו נחשבים לכוחות הצבאיים הקטנים בעולם, הם מבצעים תפקידים טקסיים, סיור בגבולות, שמירה על מבני ממשלה וסיוע למשטרה בתיקים פליליים גדולים. ההגנה הלאומית במקרה של מעצמה עולמית תוקפנית היא באחריות הכוחות המזוינים של איטליה, כפי שנקבע בהסדר.

תחבורה

הרכבל של סן מרינו

קווי התחבורה הציבורית העיקריים במדינה כוללים אוטובוסים, שדה תעופה (ממוקם ליד דומניאנו), מנחת מסוקים (ממוקם בבורגו מג'ורה) והרכבל של סן מרינו. בעבר היה קו רכבת בין רימיני שבאיטליה לסן מרינו - אשר חלק קטן ממנו נשמר (קו הרכבת הופצץ במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי חיל האוויר הבריטי אשר סבר בטעות כי הקו משמש את כוחות גרמניה הנאצית, ולא שוקם).

גאוגרפיה

סן מרינו ממוקמת בתוך איטליה על המורדות המזרחיים של האפנינים, בין שני המחוזות אמיליה-רומאניה ומארקה. מבחינה טופוגרפית היא הררית ושטחה הוא סלעי. הנקודה הגבוהה ביותר במדינה היא הר טיטאנו בגובה 755 מטר מעל פני הים. שטח גופי המים במדינה הוא זניח.

סן מרינו מחולקת מבחינה מנהלית ל-9 קסטלי, בכל קסטלי כמה ערים שאחת מהן נושאת את שם הקסטלי ובה יושב השלטון המקומי אשר כולל ראש-קסטלי ומועצה בת 7 עד 9 חברים.

סן מרינו היא המדינה השלישית הקטנה באירופה אחרי קריית הוותיקן ומונקו.

אקלימה הוא ים תיכוני צפוני: חורף קר, קיץ חם ושתי עונות מעבר. המרכז המטאורולוגי של סן מרינו מספק תחזיות מזג אוויר מקומיות.

• 

  מפת סן מרינו

• 
• 

דמוגרפיה

בסן מרינו חיים 34,055 תושבים (2022) והם נוצרים קתולים, כולל 1,000 זרים שרובם ממוצא איטלקי ומספר קטן של יהודים. הנוצרים היו אלה שיסדו את המדינה כאשר בנו שם את המנזר ואז את העיר. מחוץ לסן מרינו מתגוררים 5,000 סן-מרינאים, רובם המכריע באיטליה. השפה המדוברת היא איטלקית וכן ניב איטלקי הקרוי אמיליאנו רומניולו (על שם המחוז השכן, אמיליה רומאניה). מרבית התושבים הם איטלקים, החיים בעיירות קטנות. בכפרים התושבים מגדלים דגנים, גפנים, עצי פרי וירקות לצריכה עצמית.

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי משנת 1990, סן מרינו היא המדינה בעלת היחס הגבוה ביותר בעולם של מספר רופאים למספר תושבים.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של סן מרינו
• בקר בסן מרינו - אתר התיירות הרשמי
• סן מרינו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יוסף ג'קסון, סן מרינו: שקט ברפובליקה הקטנה שבראש ההר, באתר ynet, 9 באוקטובר 2011
• סן מרינו, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36862690סן מרינו