אלבניה תחת השלטון הגרמני
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | אלבנית | ||
| עיר בירה |
טירנה 41°32′6″N 19°49′12″E / 41.53500°N 19.82000°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הפלישה הגרמנית לאלבניה | ||
| תאריך | 9 בספטמבר 1943 | ||
| פירוק | שחרור אלבניה | ||
| תאריך | 29 בנובמבר 1944 | ||
| ישות קודמת |
.svg){kind=small} אלבניה תחת השלטון האיטלקי | ||
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} הממשלה הדמוקרטית של אלבניה  הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה | ||
| שונות | |||
 | |||
.svg)
.svg)
אלבניה התקיימה דה יורה כמדינה עצמאית, שרשמית נודעה כממלכת אלבניה, במהלך מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1943 ו-1944 תחת ניהולה של גרמניה הנאצית.
רקע
באפריל 1939 פלש צבא ממלכת איטליה לממלכת אלבניה, שהייתה עד אז מדינת חסות איטלקית, וכבש עד מהרה את המדינה. זוגו הראשון, מלך אלבניה, נאלץ לצאת לגלות, והמדינה הפכה לחלק מהאימפריה האיטלקית כממלכה נפרדת של הכתר האיטלקי. אלבניה התנהלה דה יורה כמדינה עצמאית, אך הכובשים הקימו במדינה ממשלת בובות תחת חוקה חדשה, שהפכה את אלבניה לארץ חסות איטלקית. המלך ויטוריו אמנואלה השלישי טען לכתר האלבני, והיה רשמית שליטה עד ל-25 ביולי 1943.
היסטוריה
עם כניעתה של איטליה הפשיסטית לבעלות הברית בספטמבר 1943, פלשה גרמניה הנאצית לאיטליה, והקימה שלטון בובות, בשם הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית ומוסוליני הועמד בראשה. במקביל, נכנס הוורמאכט לכל השטחים והמדינות שהיו נתונות תחת שלטון איטלקי, והכפיפן ישירות לגרמניה.
בספטמבר 1943 הפסיקו כל מחנות הריכוז באלבניה את פעילותם. זמן קצר לאחר מכן, השתלטו הגרמנים על המדינה. קיומה של הממלכה האלבנית נשמר דה יורה, והפוליטיקאי הפרו-גרמני מהדי פראשרי מונה כעוצר וכראש הממשלה. החיילים האיטלקים במדינה נכנעו לגרמנים. לאחר מכן, החלו הכוחות הגרמניים לפעול להשמדתם של כל היהודים החיים באלבניה ובאזורים שסופחו אליה, כולל מערב מקדוניה. הקהילה היהודית במערב מקדוניה, שלא נפגעה תחת הכיבוש האיטלקי, סומנה כמטרה ומיד החלו להישלח קבוצות של יהודים למחנות השמדה, ורכושם נבזז.
לאחר הכיבוש, החלו הגרמנים לארגן מחדש את הממשל האלבני. ב-15 בספטמבר פעל הוועד הלאומי האלבני בחסות גרמנית. ב-3 בנובמבר הוקמה על ידי גרמניה מועצה מלכותית שהוכרה כממשלה הרשמית של המדינה. ג'עפר דווה (אנ'), בעל ברית אלבני-קוסוברי של הגרמנים, מונה אז לשר הפנים של אלבניה. מאוחר יותר ייסד דווה את הליגה השנייה של פריזרן בקוסובו, תנועה שהכריזה על מלחמת קודש נגד סלאבים, צוענים ויהודים, ושאפה לטהר את אלבניה הגדולה מבחינה אתנית. הגרמנים דרשו מהשלטונות האלבנים לספק להם רשימות של יהודים לגירוש, אך הרשויות המקומיות התחמקו ואף מסרו למשפחות יהודיות מסמכים מזויפים. הגרמנים עשו מאמץ ניכר להפגין שאלבניה הייתה מדינה עצמאית, מסיבות של תעמולה ותועלתנות (כשמצבם הצבאי היה קשה והם נזקקו לשיתוף-פעולה כנה) גם יחד, ועקב כך נמנעו מלהפעיל כפייה נרחבת במדינה. בשל כך, באלבניה גופא הוסיפו היהודים להיות מוגנים מכוח מאמצי האוכלוסייה ועצימת העין המכוונת של הממשל. האס אס לא ערך כמעט מבצעי חיפוש וגירוש[1].
מאוקטובר עד נובמבר 1944, הפרטיזנים היוגוסלבים, הנתמכים על ידי בעלות הברית, ובסיועם של כוחות חזית המולדת הבולגרית ושתי חטיבות של הפרטיזנים האלבנים, חזרו אל אזור קוסובו עם נסיגת הגרמנים. הגרמנים עזרו למשתפי הפעולה האלבנים הקוסוברים לברוח עם התקרבות הקומוניסטים. רבים מהם לא הצליחו להימלט והוצאו להורג על ידי הקומוניסטים עם תפיסתם. ב-28 בנובמבר 1944, הכוחות הקומוניסטיים של אנוור הוג'ה השתלטו על אלבניה שבגבולותיה המקוריים. חבל קוסובו ושאר השטחים המסופחים ממקדוניה ומונטנגרו חזרו להיות חלק מיוגוסלביה, הפעם במסגרת פדרטיבית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Fischer, Albania at War, עמ' 187.
28243876אלבניה תחת השלטון הגרמני