אלבניה תחת השלטון האיטלקי
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | אלבנית, איטלקית | ||
| עיר בירה |
טירנה 41°32′6″N 19°49′12″E / 41.53500°N 19.82000°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הפלישה האיטלקית לאלבניה | ||
| תאריך | 7 באפריל 1939 | ||
| פירוק | הפלישה הגרמנית לאלבניה | ||
| תאריך | 9 בספטמבר 1943 | ||
| ישות קודמת |
.svg){kind=small} ממלכת אלבניה  ממלכת יוגוסלביה | ||
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} אלבניה תחת השלטון הנאצי | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | לק אלבני | ||
| שונות | |||
 | |||
.svg)
.svg)
אלבניה התקיימה דה יורה כמדינה עצמאית, שרשמית נודעה כממלכת אלבניה, בין השנים 1939 ו-1943 תחת ניהולה של איטליה הפאשיסטית.
היסטוריה
ממלכת איטליה פלשה לאלבניה ב-7 באפריל 1939, חמישה חודשים לפני תחילתה של מלחמת העולם השנייה. צבא ההגנה האלבני הוכח כלא יעיל נגד זה האיטלקי, ולאחר התגוננות קצרה, המדינה סופחה לאיטליה. המלך האלבני זוגו הראשון וממשלתו הוגלו מחוץ למדינה. ראש ממשלת איטליה, בניטו מוסוליני דרש שליטה ישירה על המדינה כדי להרחיב רשמית את האימפריה שלו, כמו שעשתה גרמניה בסיפוח אוסטריה וכיבוש צ'כוסלובקיה. אלבניה התנהלה דה פקטו כמדינה עצמאית. הכובשים הקימו במדינה ממשלת בובות תחת חוקה חדשה, שהפכה את אלבניה לארץ חסות איטלקית. המלך ויטוריו אמנואלה השלישי טען לכתר האלבני, והיה רשמית שליטה עד ל-25 ביולי 1943.
לאלבניה הייתה חשיבות היסטורית ותרבותית ללאומנים האיטלקים, תומכי הפאשיזם, משום שהטריטוריה של אלבניה הייתה שנים רבות חלק מהאימפריה הרומית, ומאוחר יותר היו בה חופים (כמו דורס) שהושפעו ונשלטו על ידי הרפובליקה האיטלקית בוונציה.
אסטרטגית, השליטה באלבניה נתנה לאיטליה מיקום בבלקן שאיפשר לה לפלוש ליוון, שאכן כך עשתה בשנת 1940, וכמו כן איפשר לה לאיים על אויבת אחרת של איטליה, יוגוסלביה, שמלחמה איתה דרך אלבניה תאגור תמיכה מהלאומנים האלבנים שרצו לספח את הטריטוריות האלבניות בקוסובו ובורדר מקדוניה.
בזמן שוויטוריו אימנואלה שלט כמלך, שפקט ביי ורלאצ'י שימש כראש הממשלה וכראש המדינה. ב-3 בדצמבר 1941, ולארצ'י הוחלף בידי מוסטפא מרליקה קרויה. גרמניה הנאצית כבשה את שטח אלבניה כשאיטליה נכנעה בשנת 1943.
יחסי החוץ של אלבניה, מנהגיה, וכמו כן גם משאביה הטבעיים, כולם עברו לשליטתה הישירה של איטליה. ממשלת הבובות הפאשיסטית של אלבניה הפכה למפלגה המובילה במדינה, והפאשיזם נתן אפשרות לתושבי איטליה להתיישב באלבניה ולקבל אדמות, שלבסוף יהפכו לאדמה איטלקית.
באוקטובר 1940 שימשה אלבניה כבסיס לפלישה האיטלקית הכושלת ליוון. מוסוליני תיכנן לכבוש את יוון ומדינות אחרות באזור כמו יוגוסלביה כדי שאיטליה תשלוט על רוב קו החוף של הים התיכון. כיבוש זה היה חלק מהתפישה הפשיסטית של מייר נוסטרום (בלטינית: "הים שלנו") שבה תשלוט איטליה על כל הים התיכון.
אך מיד לאחר תחילת הפלישה, הדפו היוונים את האיטלקים וכבשו חלקים מאלבניה. במרץ 1941, גירשו הכוחות האיטלקים את הכוחות היוונים מדרום אלבניה, ובמשותף עם הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה השלימו את כיבוש יוון.
לאחר נפילת יוון ויוגוסלביה ב-1941, סיפחו הפאשיסטים האיטלקים את כל הטריטוריות בהם התגוררו אלבנים בממלכת יוגוסלביה אל תוך ממלכת אלבניה. במאי 1941, טענו האלבנים הפאשיסטים לבעלות כמעט על כל האדמות האלבניות בבלקן, ואף על אזורים בצפון יוון (צ'מריה) אשר נוהלו על ידי ממלכת אלבניה, אך גבולות אלו היו מעבר לאלו שהוסכמו בין איטליה וגרמניה. מקומות מסוימים בהם התגוררות אלבנים נותרו מחוץ לגבולות אלבניה; אלו שנמצאו בתחום ממלכת בולגריה.
בין אפריל 1941 לספטמבר 1943 נהנו השטחים האלבנים שמחוץ לאלבניה תחת השלטון האיטלקי ממספר יתרונות; לראשונה ניתנה להם הזכות ללמוד את שפתם המקומית, מכיוון שעד אז היו בתי ספר אלבנים מחוץ לחוק תחת השלטון העות'מאני והיוגוסלבי.
לאחר הפסקת הלחימה מצד האיטלקים בספטמבר 1943, נכבשה אלבניה על ידי גרמניה הנאצית, והחלה מלחמת גרילה אכזרית במדינה.
